יוסף בוגומולניי נ. מנורה חב' לביטוח בע'מ

פסק-דין בתיק רע"א 10258/04 בבית המשפט העליון רע"א 10258/04 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין המבקש: יוסף בוגומולניי נ ג ד המשיבות: 1. מנורה חב' לביטוח בע"מ 2. ' חי- אל' סוכנות לביטוח בע"מ בקשת רשות ערעור מיום 11.11.04 על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתיק בר"ע 600/04 מיום 27.10.04 (השופט אלון) בשם המבקש: בעצמו פסק-דין א. המבקש תבע את המשיבות בבית המשפט לתביעות קטנות באשקלון בקשר לפוליסת ביטוח. בית המשפט (השופט פולוק) פסק ביום 10.3.04 "לאחר שהצדדים הסמיכוני להכריע בתובענה זו על דרך הפשרה, מבלי להודות באחריות, הנני מחייב את הנתבעת מס' 1 לשלם לתובע סך של 1,900 ₪ תוך 30 יום. התשלום ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל". ב. בבקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי נטענו טענות לגופו של התיק. בית המשפט המחוזי (החלטה מיום 4.7.04, השופט אלון) ביקש תשובת המשיבות, והתייחסותן "לשאלת הסמכתו של בית המשפט קמא לפסוק בפשרה, תוך הפניה לפרוטוקול הדיון בשאלה זו". טענה זו – של ההסמכה לפסוק בפשרה - לא הועלתה על-ידי המבקש בבקשתו. ככל הנראה לא הגיבו המשיבות, ובית המשפט החליט (ב- 27.10.04) לדחות את הבקשה. זאת, כיוון שאין המבקש מתייחס בבקשתו לעובדה שפסק הדין ניתן על דרך הפשרה, והלכה היא "כי פרט למקרים נדירים שבנדירים ערכאת הערעור לא תתערב בפסיקת הערכאה הדיונית שניתנה על דרך הפשרה – לאחר שהוסמכה לכך ע"י הצדדים המתדיינים", ולא נטען כי מקרה זה הוא אחד ממקרים נדירים אלה, ואכן אין הוא כזה, כשיטת בית המשפט. הבקשה נדחתה איפוא; בית המשפט המחוזי לא נדרש בהחלטה זו לשאלה שהציג בהחלטתו מ- 4.7.04. ג. בבקשה הנוכחית הועלתה הטענה, כי לא היתה הסכמה מטעם המבקש לפשרה, ואכן מעיון בפרוטוקול בית המשפט לתביעות קטנות עולה כי נאמר (עמ' 2, שורה 30) מפי מי שסייע למבקש "אני לא רוצה פשרה", ובעמ' 3 שורה 8 נאמר מפי הנתבעים (המשיבות כיום) "אנו מבקשים לפסוק פס"ד בפשרה", ולא נרשם דבר מפי התובע (המבקש); לאחר מכן ניתן פסק הדין. נוכח אי הבהירות, נתבקשה על-ידי (החלטה מ- 22.5.05) תשובה ספציפית, בין השאר, לשאלה שהפנה בית המשפט המחוזי ביום 4.7.04 למשיבות. לא באה תשובה מטעם המשיבות, והמועד שנקצב חלף; הזמנות נמסרו. המבקש עותר להחלטה. ד. (1) בנסיבות, משלא הגיבו המשיבות, והגם שהתערבות בית משפט זה בהליכים של תביעות קטנות, ולא כל שכן בפשרה, היא נדירה, וכיוון שעניין ההסכמה לפשרה לא נתברר כראוי מהעדר תשובה, החלטתי לקבל את הבקשה, לדון בה כערעור ולקבל את הערעור. אכן, המבקש לא העלה את נושא הפשרה בבקשתו בבית המשפט המחוזי והיא הועלתה על-ידי בית המשפט, וכמובן ככלל חזקה שכשכתב בית המשפט לתביעות קטנות כי הצדדים הסמיכוהו לפשרה היה לו על מה שיסמוך; ואולם, הדבר אינו עולה מן הפרוטוקול, ותשובה לא ניתנה על-ידי המשיבות הן בבית המשפט המחוזי והן כאן לשאלה שהוצגה. (2) אכן, התערבות בית משפט זה בפסיקה בתביעות קטנות בגלגול שלישי תהא במשורה שבמשורה (ראו רע"א 8144/04 בודקר נ' בשקירוב (טרם פורסם)). אף התערבות בפסקי דין שניתן על דרך הפשרה, לאו דווקא בתביעות קטנות תהא במקרים של חריגה קיצונית (ע"א 1639/97 אגיאפוליס נ' הקסטודיה, פ"ד נג(1) 337, 345-344 (השופט טירקל); ע"א 4044/04 בוקרה נ' סגל (טרם פורסם)). לא כל שכן כשניצבות שתי המשוכות – תביעות קטנות ופשרה – שקשה לחלוף על פניהן. אולם, משביקש בית המשפט המחוזי התייחסות ביום 4.7.04 ולא נענה, וכך גם בית משפט זה, סבורני כי תחושת הצדק מצדיקה קבלת הערעור (ראו ש' לוין, תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד, ס' 187 עמ' 182). (3) הערעור מתקבל איפוא במובן זה שהנתבעות ביחד ולחוד ישלמו למבקש את מלוא תביעתו בבית המשפט לתביעות קטנות בת.ק 5734/03, בניכוי הסכום ששולם לפי פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות, והסכום ישא פירות כדין מיום הגשת התביעה עד לתשלום בפועל. כן ישלמו המשיבות למבקש את הוצאותיו בשלוש הדרגות, כפי שיקבע כב' הרשם. ניתנה היום, ו' בתמוז תשס"ה (13.7.05). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04102580_T08.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il