פלוני נ. פלוני

4 1 בבית המשפט העליון ע"א 1025/22 לפני: כבוד הנשיאה א' חיות המערער: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה מיום 27.1.2022 בת"ע 34367-08-20 אשר ניתן על ידי כבוד השופט ר' ארנון בשם המערער: עו"ד שמעון ג'ינו פסק-דין ערעור על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בקרית שמונה (השופט ר' ארנון) מיום 27.1.2022 בת"ע 34367-08-20 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעניינו של המערער. המערער מנהל הליכים נגד אחיינו (המשיב 2; להלן: האחיין) בנוגע לעיזבון הורי המערער-סבי האחיין (להלן: המנוחים), אשר היו בני רשות במשק חקלאי בצפון הארץ. המנוחים ערכו צוואה בשנת 1991 בה ציוו כי המערער יזכה לזכויות "בן ממשיך" בנחלתם לאחר פטירתם. עם זאת, ברבות השנים ביקשו המנוחים לחלק את רכושם בין שני בניהם עוד בחייהם, ובתוך כך בשנת 2015 נתנו לאחיין את זכויות "הבן הממשיך" בנחלתם. ביום 18.6.2019 הגישו המנוחים והמערער תביעה לביטול מעמדו של האחיין כבן ממשיך, וטענו, בין היתר, ללחצים, כפייה ועושק שבעטיים נתנו לאחיין את זכויות "הבן הממשיך" בנחלתם. כמו כן נטען כי זכויות האלה הוענקו במתנה למערער (להלן: התביעה הנוספת; תמ"ש 37534-06-19). במהלך ניהול תביעה זו הלכו המנוחים לעולמם (המנוח נפטר ביום 18.12.2019 והמנוחה נפטרה ביום 4.7.2020). בעקבות פטירת המנוחה, ביום 17.8.2020 פתחו האחיין ואחיו, המשיב 3, בהליך נושא הערעור דנן, וביקשו כי ימונה מנהל לעיזבון המנוחה. המשיבים 3-2 טענו כי קיים צורך דחוף במינוי מנהל עיזבון בשל הסדר לפירעון חוב של המשק החקלאי של המנוחים, אשר תשלומיו הוקפאו עם פטירת המנוחה. ביום 2.10.2020 הודיע המערער כי הוא מתנגד לבקשה, וטען, בין היתר, כי המנוחים נתנו לו במתנה נכסים רבים עוד בחייהם, ואילו נכסי העיזבון שנותרו לחלוקה בין היורשים הם מעטים ביותר ואינם מצדיקים מינוי מנהל עיזבון. ביום 25.11.2020 התקיים דיון בהליך ובמהלכו הגיעו הצדדים להסכמה שלפיה ימונה מנהל עיזבון אשר יפעל לכינוס נכסי עיזבון המנוחה. ביום 26.11.2020 נתן המותב החלטה בה מינה את המשיב 4 למנהל העיזבון (להלן: מנהל העיזבון), ובהחלטה ציין כי חלק מנכסי העיזבון "מעורבבים" עם נכסי הצדדים עצמם וחלקם שנויים במחלוקת בין הצדדים. ההליך והתביעה הנוספת המשיכו להתנהל במקביל, וביום 27.10.2021 דחה המותב את התביעה הנוספת תוך חיוב המערער בהוצאות בסך של 50,000 ש"ח (להלן: פסק הדין). המותב קבע, בין היתר, כי המנוחים אכן גמרו בדעתם למנות את האחיין כ"בן ממשיך" במסגרת רצונם לחלק את נכסיהם באופן שווה בין האחים עוד בחייהם. כמו כן נקבע כי עדותו של המערער בנוגע להיבטים משמעותיים שונים לא הייתה מהימנה, וביחס לסרטון שצולם והוגש על-ידי חבר ילדות של המערער אף קבע המותב כי "צפייה בסרטון שצולם על ידי [חבר הילדות] מעלה תחושת אי נחת רבה ואי אמון מוחלט [...] ניתן ללמוד ממנו אודות המאמץ שהושקע על ידי [המערער] או מי מטעמו [...] ב'ייצור ראיות' להוכחת התביעה". ביום 12.12.2021 הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי על פסק הדין (עמ"ש 26714-12-21), אשר עודנו תלוי ועומד. ביום 21.11.2021 הגיש מנהל העיזבון בקשה למתן הוראות בנוגע להמשך ניהול העיזבון, בשים לב לכך שנקבע כי האחיין הוא בעל זכויות "הבן הממשיך" וכן ביקש מנהל העיזבון את פסיקת שכרו בגין הפעולות השונות שביצע עד לשלב זה. ביום 19.12.2021 הודיעו המשיבים 3-2 כי הם סבורים שהשכר שביקש מנהל העיזבון גבוה מדי וביום 23.12.2021, הגיש המערער תגובה לבקשת מנהל העיזבון, בה פירט את הנכסים והפעולות שנעשו בהם והצטרף לטענה כי השכר המבוקש מופרז. בו ביום, 23.12.2021, נתן המותב החלטה בה קבע כי הנושא יידון בדיון אשר היה קבוע ליום 13.1.2022. דיון זה נדחה בהסכמת הצדדים ונקבע מחדש ליום 27.1.2022. ביום 26.1.2022 הגיש המערער בקשה לפסילת המותב מלשבת בדין. לטענת המערער, בפסק הדין קבע המותב קביעות שליליות בעניינו, ובהן כי פעל לכאורה לייצר ראיות להוכחת תביעתו; כי פעל לייצר קרע בין המנוחה ובין האחיין; וכי השפיע על המנוחה והדריך אותה מה לטעון במסגרת התביעה. המערער טען כי בפסק הדין יוחסו לו ולעדיו, למעשה, "שיבוש של הליכי משפט, יצור ראיות, הצגת מצגי שווא שקריים למנוחים, וכל אלה – בשפה נחרצת שאינה מותירה ספק באשר לאופן שבו תופס המותב את ה[מערער]". המערער הפנה, בין היתר, לפסק דיני בע"א 9296/20 פלוני נ' פלונית (25.1.2021) (להלן: עניין פלוני) שם נקבע כי מותב אשר התבטא באופן נחרץ לגבי בעל דין וייחס לו מניעים פסולים בניהול ההליכים המשפטיים, לא ימשיך לדון בעניינם של אותם צדדים. בענייננו טען המערער כי המותב גיבש דעה נחרצת על המערער "וחזקה שדעה זו תשפיע על התנהלותו של התיק דנן" ולפיכך כי עליו לפסול את עצמו, ולו מחמת מראית פני הצדק. למחרת, 27.1.2022, דחה המותב את הבקשה וקבע, בין היתר, כי אין קשר בין התביעה הנוספת ובין ההליך שעניינו מינוי מנהל עיזבון שמונה בהסכמה ואשר על הפרק דיון הנוגע לשכר טרחתו. כמו כן קבע המותב כי הבקשה הוגשה בשיהוי, שלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין, ולאחר שבהליך דנן הוגשו בקשות, חלקן בידי המערער, מבלי שהעלה את הטענה כי פסק הדין מקים עילת פסלות. המותב הוסיף כי אין להלום את הגשת הבקשה ערב דיון, וחייב את המערער בהוצאות בסך של 2,500 ש"ח. מכאן הערעור שלפניי, בו חוזר המערער על טענותיו, ומוסיף כי בית המשפט קמא שגה בקבעו כי אין קשר בין התביעה הנוספת ובין ההליך, מאחר שהן המערער והן האחיין הם בעלי דין בשני ההליכים. כמו כן טוען המערער כי הגיש את הבקשה סמוך לפני "הדיון המהותי הראשון" שנקבע לאחר מתן פסק הדין, וכי מכל מקום, אף אם הבקשה הוגשה בשיהוי, אין בכך כדי לגרוע "מחומרת ההתבטאויות" של המותב בעניינו ומן הפגיעה במראית פני הצדק. עיינתי בערעור על נספחיו ובאתי לידי מסקנה כי דינו להידחות. המבחן לפסילת שופט מלשבת בדין קבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, ולפיו יש לבחון אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב. לא מצאתי כי הוכח חשש כזה בענייננו. דברי המותב בפסק הדין עסקו במהימנות המערער ביחס לשאלות שהתעוררו בתביעה הנוספת. בדחותו את בקשת הפסלות הדגיש המותב כי השאלות המשפטיות באותו עניין ובעניין דנן שונות, והמערער לא טען אחרת. טענתו של המערער מתמצית בכך שההליכים קשורים בזהות בעלי הדין, ובכך ש"חזקה" כי הקביעות בפסק הדין ישפיעו על ההליך דנן. אין בידי לקבל טענה זו. העובדה כי המותב דן בעניין אחר בין הצדדים, ואפילו כזה הקשור לנושא החדש המובא לפתחו – אינה פוסלת אותו, כשלעצמה, מלדון בעניינם של הצדדים שוב (ראו והשוו: ע"א 8059/21 פלוני נ' פלוני, פסקה 10 (23.1.2022)). הדברים אמורים ביתר שאת בבית המשפט לענייני משפחה, שם נוהג הכלל "משפחה אחת – שופט אחד", ולפיו הליכים בעניין משפחה אחת המתנהלים בפני בית המשפט לענייני משפחה, נדונים בפני אותו שופט (ראו: ע"א 936/21 פלונית נ' פלונית, פסקה 6 (18.3.2021)). מכאן נובע, מניה וביה, כי ייתכן מצב שבו מותב ידון בעניינים שונים של אותם בעלי דין, וממילא – כי אף יקבעו בהם ממצאים הנוגעים לבעלי הדין. משלא עלה בידי המערער להצביע על קשר בין הסוגיות העומדות לדיון בשני ההליכים, איני סבורה כי הממצאים שנקבעו בפסק הדין מקימים חשש ממשי למשוא פנים בהליך דנן, וטענתו של המערער כי ההליכים קשורים באופן המקים עילת פסלות אך בשל כך שהוא והאחיין הם בעלי הדין בהם – דינה להידחות. ענייננו נבדל מעניין פלוני, שאליו הפנה המערער, שכן בענייננו בשונה מעניין פלוני, קביעותיו של המותב בנוגע למערער תחומות לתביעה הנוספת שהתבררה בפניו, ואין בה כדי ללמד על עמדתו של המותב בהליך דנן. השיהוי שבו הוגשה בקשת הפסלות תומך אף הוא במסקנה שאליה הגעתי. המערער העלה את טענת הפסלות כשלושה חודשים לאחר מתן פסק הדין, ולאחר שהוא עצמו הגיש בקשות ותגובות שבהן לא העלה את הטענה ולו ברמז. בערעור דנן לא סיפק המערער כל הסבר לכך, אלא טען כי העלה את טענת הפסלות לפני קיום הדיון המהותי הראשון הצפוי להתקיים בהליך לאחר מתן פסק הדין. בכך אין דבר, שכן תקנה 173(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 קובעת כי בקשה לפסלות שופט תועלה "מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת" (ההדגשה הוספה). על כן, הבקשה אכן הוגשה בשיהוי משמעותי, אף אם הוגשה טרם קיום דיון בהליך, וגם מטעם זה דין הערעור להידחות. נוכח כל הטעמים המפורטים, הערעור נדחה. משלא התבקשה תגובה לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, ‏י"א באדר ב התשפ"ב (‏14.3.2022). ה נ ש י א ה _________________________ 22010250_V01.docx גק מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1