פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10244/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10244/04 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-ת"פ 120/03 מיום 31.10.2004 שניתן על ידי כבוד השופטים י' דר, י' כהן ו-י' עמית תאריך הישיבה: י' באייר התשס"ו (08.05.06) בשם המערער: עו"ד אילנית אימבר בשם המשיבה: עו"ד אליעד וינשל פסק-דין 1. המערער ואישתו גרושים. בעת שביקר המערער את בנותיו המתגוררות עם אמן, ישב המערער לצד בתו הקטינה, על הספה. המערער כיסה את שניהם בשמיכה, מישש את בטנה ואת חזה של בתו ושפשף את איבר מינה בחוזקה. הבת, קורבן העבירה, הייתה אז בת עשר שנים. 2. ביום 16.11.2003 הודה המערער בפני בית המשפט (ללא כל הסדר טיעון עם התביעה) שביצע את המעשים שיוחסו לו בכתב האישום והורשע על פי הודאתו. עד עתה היה המערער משוחרר בערובה. לבית המשפט המחוזי הוגשו חמישה תסקירי מבחן שמסקנתם הסופית הייתה כי יש להימנע במקרה זה מעונש מאסר בפועל ולהסתפק בעבודות שירות בלבד. בית המשפט המחוזי גזר את עונשו של המערער לארבע שנות מאסר מתוכן שנה אחת בפועל. בית המשפט ציין כי, למרות שמתסקירי המבחן עולה שיש למערער תקנה, הרי "למעשה עצמו אין תקנה" והוא מחייב הטלת עונש מאסר בפועל. על כך הערעור שבפנינו. 3. שירות המבחן ממליץ גם בפנינו להימנע מעונש מאסר בין כותלי בית הכלא. הוא ממליץ כי העונש יבוצע על דרך של עבודות שירות בלבד, בצדו של צו מבחן. שירות המבחן עמד על חרטתו הכנה של המערער, על נטילת אחריות, על המוטיבציה לשינוי. המערער מעוניין לחדש את הקשר עם בנותיו אך מבין כי האינטרס הראשון במעלה הוא זה של בתו שנפגעה על ידו. 4. המערער מלין על כי בית המשפט קמא לא שעה להמלצת שירות המבחן. במיוחד הוא מציין את העובדה שהעונש שנגזר עליו יביא לסיום הקשר בינו לבין שירות המבחן ויקטע באיבו את תהליך השיקום אליו הוא מחוייב. המערער סבור כי לא ניתן משקל מספיק במסגרת הענישה לערך השיקומי ובית המשפט התמקד בערך הגמול באופן כמעט בלעדי. התביעה תומכת בפסק דינה של הערכאה הראשונה. 5. שקלנו בכובד ראש את טענותיו של המערער, ונתנו דעתנו על הדרך הארוכה שעבר בשלוש השנים שחלפו מאז המעשה. אין ספק שהטיפול הממושך שעבר המערער הטיב עמו. עם זאת סבורים אנו שמשקלם של שיקולי השיקום מוצה עד תום, בקביעת תקופת המאסר הקצרה של שנה אחת בלבד. המעשה שעשה המערער בבתו הוא מעשה נתעב ובלתי מובן. יש בו כדי לערער את האמון של בת באביה, שכך עולל לה, ולפצוע את נפשה הרכה. אלמלא ההליך הטיפולי הממושך שעבר המערער היה מקום להטיל עליו שנות מאסר ארוכות. אין מקום להתערבותנו בעונש שקבעה הערכאה הראשונה. עם זאת אנו מביעים את התקווה כי תימצא דרך להשלים את תהליך השיקום, גם במהלך המאסר. אנו דוחים את הערעור. המערער יתייצב לריצוי עונשו ביום ראשון ה-11.6.2006, עד השעה 10:00, בבית המשפט המחוזי בחיפה. ניתן היום, ‏י' אייר, תשס"ו (8.5.2006). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04102440_C04.docעע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il