אלעד כהן נ. מפכ"ל משטרת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 10238/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10238/06 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט י' אלון העותרים: 1. אלעד כהן 2. ארגון זכויות האדם ביש"ע נ ג ד המשיבים: 1. מפכ"ל משטרת ישראל 2. השר לבטחון פנים 3. משטרת ישראל 4. יניב ראובני עתירה למתן צו על תנאי תאריך הישיבה: ט"ז בתמוז התשס"ז (02.07.07) בשם העותרים: עו"ד חיים כהן בשם המשיבים 3-1: עו"ד אסנת דפנה בשם המשיב 4: אינו נוכח פסק-דין השופט י' אלון: 1. המשיב 4, יניב ראובני, משרת בשירות קבע כשוטר מג"ב, החל משנת 1999, וזאת לאחר שהשלים את שירותו הצבאי הסדיר במסגרת מג"ב (להלן: המשיב). ב-17.7.05 נערכה בצומת כיסופים שבמערב הנגב הפגנה של מתנגדי תוכנית ההתנתקות, והמשיב היה חלק מכוח מג"ב שהוצב במקום. במהלך ההפגנה נחסם ציר התנועה הראשי על ידי המפגינים, השתררה במקום מהומה, ושוטרי מג"ב קיבלו הוראה לפנות את המפגינים ולפתוח את ציר התנועה. העותר 1 (להלן: העותר) היה אחד מהמפגינים שפונו באותה ההפגנה על ידי כוח מג"ב. שלושה ימים לאחר מכן, ביום 20.2.05, התלונן העותר במח"ש כי במהלך פיזור ההפגנה נהג בו אחד משוטרי מג"ב באלימות, ואף אחז בו בתנועת חניקה. הוא צירף לתלונתו תמונה שצולמה בעת פיזור ההפגנה, ובה נראה המשיב כשהוא אוחז בצוארו. נפתחה חקירה, ובסיומה הוגש כתב אישום נגד המשיב לבית משפט השלום בבאר שבע. על פי הנטען בכתב האישום, לפת המשיב את העותר בצוארו במהלך פיזור ההפגנה, לחץ על גרונו בצוארו וחנקו, וזאת ללא התגרות קודמת מצד העותר. כתוצאה מכך נגרמו לעותר כאבים בגרונו ואובדן נשימה למשך מספר שניות. בשל ביצוע המעשים הנטענים הנ"ל מיוחסת למשיב עבירה של תקיפה לפי סעיף 379 לחוק העונשין. המשיב כפר באשמה ומשפטו תלוי ועומד. לאחר הגשת כתב האישום פתחה המחלקה למשמעת של המשטרה בהליכים לבחינת נקיטה באמצעים מינהליים כנגד המשיב, בהתאם לפקודות הקבע של המשטרה. בסיום הבחינה הנ"ל החליט ראש אגף משאבי אנוש של המשטרה "להמתין לתוצאות ההליך הפלילי, לאורו יישקל עניינו של השוטר (המשיב – י"א) בשנית". 2. העתירה שבפנינו הינה לצו על תנאי, המכוון כנגד משטרת ישראל, השר לבטחון פנים והמפכ"ל: "מדוע לא יינקטו נגד המשיב אמצעי משמעת, ובכלל זה השעייתו מתפקידו במשטרה". לטענת העותרים, על המשיבים לנקוט מיידית באמצעי המשמעת האמורים נגד המשיב משתי סיבות: האחת, למנוע הפרות חוק נוספות מצידו אגב שימוש בסמכותו כשוטר; השניה, להגן על דמותה ותדמיתה של המשטרה בעיני הציבור ועל אמון הציבור בה. העותרים תומכים יתדותיהם בפסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 7141/05 ויתקין נ' מפכ"ל המשטרה ואח' (מיום 27.2.06, טרם פורסם). המשיבים, לעומתם, טוענים כי אמצעי ביניים מנהליים (בעוד המשפט תלוי ועומד) אינם בגדר אמצעי ענישה. אלה יבואו במסגרת ההליך הפלילי שנפתח נגד המשיב, אם בסופו יורשע המשיב במיוחס לו. מטרת האמצעים המינהליים הינה בראש וראשונה מניעת ארועים נוספים ופגיעה בתדמית המשטרה. אמצעים שכאלה יינקטו תוך שקילת נסיבות המעשים המיוחסים לשוטר וחומרתם מחד גיסא, וטיב שירותו במשטרה מאידך גיסא. המשיב משרת במשטרה למעלה מעשר שנים, ופרט לאירוע דנן לא הוגשה נגדו תלונה כלשהי ולא ננקט נגדו הליך משמעתי כלשהו. המדובר בשוטר מג"ב שתפקידו, משך כל שנות שרותו, במגע שוטף ויום יומי עם קבוצות אוכלוסיה שונות, לא אחת לעומתיות ואף עוינות. נסיבות ההפגנה במהלכה ביצע המשיב את המיוחס לו, היו טעונות וקשות. קומץ השוטרים שבמקום נאלץ להתמודד מול ציבור מפגינים גדול ומתלהם החוסם את הצירים ומתנכל לשוטרים. אין המשיבים מבקשים להצדיק את המעשה המיוחס למשיב 4, אולם לטענתם שקלול נסיבותיו ועברו המשטרתי החף מכל דופי של המשיב עם נסיבות התרחשות האירועים בצומת כיסופים – מצדיק את ההמתנה בקביעת האמצעים המשמעתיים שיאחזו נגדו עד לתום בירור ההליך הפלילי וממצאי בית המשפט שייקבעו לעניין זה. 3. הסוגיה העומדת בפנינו דורשת בחינה מוקפדת של האיזון הנדרש בנקיטת צעדי ביניים מינהליים בעניינו של שוטר – החשוד בשימוש לא חוקי בכוח – שעה שעניינו תלוי ועומד בבית משפט וחזקת חפותו בעינה. סוגיה זו נתבררה בבג"ץ 7141/05 הנ"ל, ושני צידיה הובהרו על ידי השופטת א' פרוקצ'יה כדלהלן: "המשטרה אמורה להגן על הסדר והביטחון הציבורי, ולהבטיח את שלומו של הפרט והכלל. היא לא נועדה להפיל את חיתתה על הסביבה, והיא מנועה מעשיית שימוש בכוחה שלא למטרה לשמה הוא הופקד בידיה. סטיה ממושכלות יסוד אלה, או אף קיומו של חשש לסטיה כזו, מחייב בחינה מעמיקה של ההשלכות המתחייבות מכך הן לגבי הפרט הנחשד או המואשם, הן לגבי המשטרה כזרוע מרכזית של השלטון, וכל אלה בהתייחסם לנורמות ואורחות פעולה הצריכים לאפיין את גופי השלטון בישראל. אשר לעניינו של הפרט, בהטלת אמצעי ביניים קודם הרשעה יש להתחשב באופי החשדות או ההאשמות. כן יש לתת את הדעת לעובדה כי האישומים העומדים כנגדו טרם התבררו טרם הוכרע אם סטה מנורמה מחייבת, ואם כן, מה היקפה של הסטיה ומה חומרתה. בהקשר זה ישנה משמעות גם לתיפקודו הכללי של השוטר קודם לאירועים נשוא ההליך המתקיים, ובנסיבות אישיות ואחרות העשויות להיות רלבנטיות לעניין ... אין צריך לומר כי צעדי ביניים הננקטים כנגד שוטר אשר יזוכה בסופו של יום מסבים לו פגיעה הקשה לתיקון. גם אם, לעיתים, פגיעה כזו במהלך ההליכים המשפטיים הינה בלתי נמנעת, יש להעריך את מידתיותה, ככל הניתן לפני מעשה. מקום שניתן להשיג באורח מאוזן את תכלית אמצעי הביניים בלא נטילת סיכון לפגיעה בלתי מידתית בנאשם בטרם הוכרע דינו, ראוי לעשות כן". ובהמשך הדברים: "השמירה על אמון הציבור (במשטרה) מצדיקה כי מקום שקיים חשש כבד כי שוטר במשטרת ישראל סטה סטייה מהותית מנורמות התנהגות מחייבות, יינקטו בעניינו בנסיבות המתאימות, צעדי ביניים מידתיים עד להכרעה בדינו, כאשר טיב האמצעים ואופיים הם פרי שקלול בין עניינו של הפרט, שאשמתו טרם הוכחה, לאינטרס הכלל – והכל בהתאם לנתונים המיוחדים של המקרה". לאורם של קוים מנחים אלה, נפנה לבחון את המסגרת הנורמטיבית לנקיטת צעדי ביניים מינהליים הקבועה בסעיפים ב-ד לפקודת הקבע של המשטרה (מס' 08.01.021) שכותרתה "אמצעי משמעת מנהליים – אנשי משטרה חשודים בביצוע עבירה או שהוכרע דינם": "ב.1(א) איש משטרה החשוד בביצוע עבירה שיש עמה קלון, שהודה בכתב בביצוע העבירה או שנתגלו ראיות בלתי תלויות וחד משמעיות המבססות את החשד – יפוטר. (ב) איש משטרה החשוד ביצוע עבירה שיש בה, על פי טיבה ועל פי נסיבות ביצועה, משום הפרה חמורה של חובות השוטר, והוא הודה בכתב בביצוע העבירה, או שנתגלו ראיות בלתי תלויות וחד משמעיות המבססות את החשד; והמשקל המצטבר של העבירה שבה הוא חשוד ושל טיב שירותו במשטרה מכריע בדבר אי התאמתו לשירות במשטרה – יפוטר. (ג) איש משטרה החשוד בביצוע עבירה שיש עמה קלון ולא יפוטר – יושעה ממשרתו. (ד) איש משטרה החשוד בביצוע עבירה ולא פוטר ולא הושעה, והתמלא אחד או יותר מהתבחינים שלהלן – יידרש לצאת לחופשה, או יועבר לתפקיד אחר או ליחידה אחרת: (א) נוכחותו של איש המשטרה בתפקיד או ביחידה, מפריעה או עלולה להפריע לניהול התקין של החקירה או המשפט. (ב) מילוי התפקיד אינו עולה בקנה אחד עם היות איש המשטרה חשוד בביצוע העבירה המיוחסת לו". 4. מידרג אמצעי הביניים המינהליים נע איפוא מהקיצוני שבהם – פיטורין (סעיפים א' ב') דרך השעייה (סעיף ג') וכלה בהעברה לתפקיד אחר (סעיף ד'). נקיטה באמצעי הביניים של פיטורין או השעייה (על פי סעיפים ב(1)(א) ו-(ג) בעניינו של שוטר שטרם הוכרע דינו – דורשת הצטברות שני התנאים: א. השוטר חשוד בביצוע עבירה שיש עמה קלון; ב. הוא הודה בכתב בביצוע אותה העבירה "או שנתגלו ראיות בלתי תלויות וחד משמעיות המבססות את החשד". עניינו של המשיב דנן אינו בא בגידרם של אלה משני טעמים: ראשית, משפטו טרם החל ואין בשלב זה ראיות בלתי תלויות וחד משמעיות המבססות את החשד. גם אם נניח קיומן של ראיות לכאורה לנטען בכתב האישום שהוגש נגדו, אין חולק כי בשלב מוקדם זה של הדברים אין המדובר ב"ראיות בלתי תלויות וחד משמעיות". כמו כן, השאלה אם העבירה שהוא חשוד בה עולה כדי "עבירה שיש עמה קלון" הינה תלוית תוצאת ההכרעה שתהיה במשפטו. זאת, הואיל וקלוניותה של העבירה המיוחסת לו תוכרע ותיקבע בין השאר בהסתמך על ממצאי הכרעת הדין שתינתן בעניינו לנסיבות ביצועה, ולמרכיבי המעשים הנטענים שיוכחו לעניין זה בתום בירור ההליך הפלילי. חשובה לענייננו הגדרת "עבירה שיש עמה קלון" שבסעיף א(4) לפקודת הקבע הנ"ל: "עבירה שיש בה על פי טיבה ועל פי נסיבות ביצועה משום חוסר ניקיון כפיים, או פגיעה בטוהר המידות או פגיעה באמות המידה המוסריות המחייבות אדם במעמד של איש משטרה". החשד המיוחס למשיב אינו בעבירה הנובעת מחוסר ניקיון כפיים או פגיעה בטוהר המידות, אלא בשימוש נטען בכוח ובאלימות לא ראויים, תוך כדי פיזור מפגינים החוסמים ציר תנועה וצומת ראשית. השאלה אם המדובר בעבירה שיש עמה קלון הינה בראש וראשונה שאלה בדבר "נסיבות ביצועה". בכלל זה, מידת האלימות שהופעלה, עוצמת התגובה שנדרשה לפיזור המפגינים, אופיה ומידת אלימותה של ההפגנה ומרכיבים רבים נוספים. כל אלה לא ניתנים לקביעה בשלב זה של הדברים, בטרם נקבעו ממצאי בית המשפט שידון באישום. ומכאן לחלופה הקבועה בסעיף ב(1)(ב) לפקודה הנ"ל. נקיטה באמצעי הביניים של פיטורין, על פי סעיף זה, דורשת הצטברות התנאים הבאים: א. השוטר חשוד בביצוע עבירה שיש בה על פי טיבה ועל פי נסיבות ביצועה משום הפרה חמורה של חובות השוטר; ב. השוטר החשוד הודה בכתב בביצוע העבירה או שנתגלו ראיות בלתי תלויות וחד משמעיות המבססות את החשד; ג. המשקל המצטבר של העבירה שבה הוא חשוד ושל טיב שירותו במשטרה מכריע בדבר אי התאמתו לשירות במשטרה. הנה איפוא, יש מקום לנקוט באמצעי הביניים המינהלי של פיטורין מהשרות במשטרה, גם שעה שהשוטר חשוד ועומד לדין בעבירה "רגילה" שאין עמה קלון, ובלבד שהמדובר בעבירה שעל פי טיבה ונסיבות ביצועה יש בה משום הפרה חמורה של חובות השוטר. נכון אני להניח כי עבירה של תקיפה אלימה שתוקף שוטר מפגין במהלך הפגנה או פיזורה עולה מצד עצמה, בנסיבות המחייבות זאת, כדי "הפרה חמורה של חובות השוטר". אולם, נדרשים שני תנאים מצטברים נוספים להביא במקרה שכזה לפיטוריו במסגרת אמצעי ביניים מינהלי. האחד – תוקפן של הראיות הלכאוריות בדבר ביצוע העבירה ונסיבות ביצוע העבירה ברמה של "ראיות בלתי תלויות וחד משמעיות המבססות את החשד". והנוסף – "המשקל המצטבר של העבירה שבה הוא חשוד ושל טיב שירותו במשטרה". לעניין תוקף הראיות הלכאוריות, פירטנו בקצרה לעיל. משמעותי יותר לענייננו הינו התנאי המצטבר הנוסף בדבר "טיב שירותו במשטרה". לאמור, שוטר החשוד בעבירה שאין עמה קלון אולם יש בה "הפרה חמורה של חובות השוטר" ישקלו לצד נסיבות ביצוע העבירה האמורה גם נסיבות וטיב שירותו במשטרה. הגיונו של תנאי מצטבר נוסף זה בדבר "טיב שירותו במשטרה" נעוץ באיזון הנדרש בין שתי המטרות העומדות ביסוד הצדקת הנקיטה בהליכי ביניים מינהליים בטרם הוכרע הדין. האחת, מניעת אירועים נוספים. השניה, הפגיעה בתדמית המשטרה ואמון הציבור בה. כאשר על פני הדברים המדובר בשוטר המשרת שנים ארוכות במשטרה, ללא תלונות שהוגשו נגדו וללא הליכים משפטיים או משמעתיים שנפתחו נגדו פוחת החשש להשנות אירועים נוספים מצידו. האיזון שבין מטרה זו של האמצעי המינהלי לבין מטרתו השניה (אמון הציבור) יימצא בכך ששיקול זה בדבר טיב שרותו של השוטר במשטרה יובא בכלל השיקולים שעה שהחשדות כנגדו אינן לעבירות שיש עמן קלון, או כאשר השאלה בדבר "קלוניות" העבירה טעונה בירור וקביעת ממצאים בגידרו של ההליך הפלילי התלוי ועומד. כשהמדובר בחשד לעבירה שיש עמה קלון, על פני הדברים, ייגבר משקלו של האינטרס הציבורי שבמניעת הפגיעה באמון הציבור במשטרה. כשהמדובר בחשד בעבירה שאין עמה קלון (או שסיווגה טרם הוכרע), יגבר משקלו של האינטרס "הפרטי" של השוטר שהינו בגדר חשוד בלבד, שחזקת חפותו עמו ואשר טרם הוכרע דינו. זאת, בכך שטיב שרותו במשטרה של אותו השוטר יהווה שיקול משמעותי במסגרת השיקולים שישקלו לעניין נקיטה בצעדי ביניים מינהליים. 5. ומן הכלל אל העתירה והמשיב דנן. מקובלת עלינו עמדת המשיבים, לפיה בשלב זה של הדברים ההתייחסות הנדרשת לבחינת נקיטה באמצעי ביניים מינהליים כנגד המשיב הינה בגידרו של סע' ב(1)(ב) לפקודת הקבע. השאלה אם העבירה שבה חשוד המשיב הינה "עבירה שיש עמה קלון" תוכרע בתום ההליך הפלילי ובגדר הממצאים שיקבעו בהכרעת הדין (אם יורשע) לעניין נסיבות ביצוע המעשים. בכלל זה, רמת המתח או האלימות ששררו במהלך ההפגנה עובר לתקיפה הנטענת, התנהגות המפגינים כלפי שוטרי מג"ב שהיו במקום, אם המשיב עצמו ואם חבריו, מידת התנגדותם לדרישת הפינוי, האמצעים שננקטו על ידי המפגינים או על ידי השוטרים ועוד. מקובלת עלינו ההבחנה הקבועה בס"ק (ב)(1)(ב) לפקודת הקבע, ולפיה שיקול חשוב שיובא בחשבון לעניין נקיטה באמצעי ביניים מינהליים בסיטואציה שכזו, יהיה בטיב שירותו של השוטר החשוד במשטרה, וזאת מתוך פירוט הדברים שפירטנו לעיל. בהינתן כל אלה ובהינתן עברו החיובי עד למאוד של המשיב במהלך שנות שרותו הארוכות במשטרה, לא מצאנו דופי בהחלטת המשיבים להמתין בדבר נקיטת אמצעים מינהליים נגדו עד להכרעה בדין בתום בירור משפטו. 6. בפרשה שנדונה בבג"ץ 7141/05 ננקט כנגד המשיב 4 באותה העתירה (שוטר שהועמד לדין בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה) האמצעי המינהלי של העברה לתפקיד אחר. עיון במעשים שיוחסו לאותו השוטר באותה הפרשה, מלמד כי המדובר בחשדות כבדים וחמורים משמעותיים בהרבה מאלה המיוחסים למשיב דנן. גם "טיב שירותו במשטרה" של השוטר שבאותה העתירה אינו מרשים במצוינותו, כפי שהדברים באים לידי ביטוי במשיב דנן. נוכח הפרש זה שבנסיבות הדברים והשוטרים, שונות המסקנות המתבקשות בעתירה זו מאלה שנתבקשו בעניין העתירה שבבג"ץ 7141/05 הנ"ל. לאור כל זאת, אציע לחברי למותב כי נדחה את העתירה. ש ו פ ט השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת ע' ארבל: 1. אני מסכימה עם מסקנתו של חברי, השופט י' אלון, כי אין להתערב בהחלטת המשיבים 1-3 (להלן: המשיבים) שלא לנקוט באמצעי ביניים מנהלי של פיטורין או השעיה בעניינו של המשיב 4. עם זאת, לא אוכל להצטרף למסקנתו באשר לאמצעי של העברה לתפקיד אחר, ואני סבורה כי בעניין זה יש להתערב בהחלטת המשיבים ולהורות על העברת המשיב 4 לתפקיד אחר. להלן אנמק את עמדתי. 2. חברי הביא את הסעיפים הרלוונטים מפקודת הקבע של המשטרה הנוגעים לנקיטה באמצעי משמעת מנהליים כלפי אנשי משטרה החשודים בביצוע עבירה. אביא שוב את ס"ק ד הרלוונטי להעברה מתפקיד: (ד) "איש משטרה החשוד בביצוע עבירה ולא פוטר ולא הושעה, והתמלא אחד או יותר מהתבחינים שלהלן – יידרש לצאת לחופשה, או יועבר לתפקיד אחר או ליחידה אחרת: (א) נוכחותו של איש המשטרה בתפקיד או ביחידה, מפריעה או עלולה להפריע לניהול התקין של החקירה או המשפט. (ב) מילוי התפקיד אינו עולה בקנה אחד עם היות איש המשטרה חשוד בביצוע העבירה המיוחסת לו". כפי שניתן לראות, אין בסעיף זה, בניגוד לסעיפים העוסקים בהשעיה ובפיטורין, כל דרישה להודאה מטעם השוטר או לקיומן של ראיות בלתי תלויות וחד משמעיות. כל שדורש הסעיף לצורך העברת איש המשטרה מתפקידו לתפקיד אחר הוא שנוכחותו בתפקיד עלולה להפריע לניהול התקין של החקירה או המשפט או שמילוי התפקיד אינו עולה בקנה אחד עם היות איש המשטרה חשוד בביצוע העבירה המיוחסת לו. 3. יישומו של הסעיף מפקודת הקבע של המשטרה מוביל לטעמי לתוצאה של העברת המשיב 4 לתפקיד שאינו חשוף למגע עם הציבור. למשיב 4 מיוחסת בכתב האישום שהוגש נגדו עבירה של תקיפה, וכתב האישום מפרט כי המשיב 4 ניגש אל המתלונן, לפת בצווארו בשתי ידיו, לחץ באצבעו על גרונו וחנקו, וזאת ללא כל התגרות כנגדו מצדו של המתלונן. למתלונן נגרמו כאבים חריפים בגרונו ואובדן נשימה למשך מספר שניות. סבורני כי בנסיבות אלו, אשר כרגע הינן לכאוריות בלבד ויתבררו לאשורן בבית המשפט, יש כדי להצדיק הרחקת המשיב 4 מתפקידו עד לסיום ההליכים הפליליים בעניינו. המשך מילוי תפקידו של שוטר שטח במשמר הגבול, אשר בא במגע תדיר עם מפגינים, אינו מתיישב עם האשמה בעבירה של תקיפת מפגין וחניקתו, בנסיבות בהן, לכאורה, על-פי כתב האישום, לא היתה כל התגרות מצד המפגין. 4. חברי השופט אלון סבור כי בהשוואה לנסיבות המקרה בבג"ץ 7141/05 ויתקין נ' מפכ"ל המשטרה (טרם פורסם, 27.2.2006) (להלן: בג"ץ ויתקין), בו הוחלט על העברת השוטר מתפקידו, נסיבות המקרה שבפנינו קלות יותר, הן מבחינת המעשים המיוחסים לשוטר והן מבחינת תפקודו של השוטר בעבר, ולפיכך אין מוצדק במקרה זה, בניגוד לבג"ץ ויתקין, לנקוט באמצעי ביניים מנהלי. אין בידי להסכים לכך. איני סבורה כי יש לתלות את ההחלטה במקרה דנן רק בהשוואה בין המקרה דשם למקרה דכאן. איני סבורה כי כל מקרה הגם שהינו פחות בחומרתו מהמקרה שנסקר בבג"ץ ויתקין פטור בהכרח מנקיטה באמצעים מנהליים, ולטעמי יש מקום לנקוט באמצעים אלו בקשת של מקרים שאין המקרה של בג"ץ ויתקין מהווה את הרף התחתון שלהם. יתרה מכך, בבג"ץ ויתקין אכן דובר באלימות חמורה יותר כלפי מפגין אזוק, עם זאת, כפי שציינה השופטת פרוקצ'יה, היה קושי בהוכחת זהותו של השוטר התוקף, זאת בשל הכחשתו של הנאשם. במקרה דנן, מדובר באלימות כלפי מפגין באופן בלתי מוצדק לכאורה, ובנוסף זהות השוטר התוקף לא נתונה במחלוקת לאור קיומה של תמונה שעל פי הנטען צולמה בעת האירוע. באשר לטיב השירות במשטרה של השוטר, שלכל הדעות היה במקרה דנן ללא דופי, הרי שלא מצאתי גם בבג"ץ ויתקין כי נאמר ששירותו של השוטר היה בלתי תקין. ההיפך הוא הנכון. נאמר שם כי "בסופו של יום הוחלט כי אין מקום לנקוט בעניינו באמצעים מנהליים נוכח תיפקודו הטוב במשטרה במהלך השנים...". לפיכך, אף אם הייתי בוחנת את המקרה על בסיס השוואתו לנסיבות בג"ץ ויתקין בלבד, הייתי מגיעה לתוצאה של העברת המשיב 4 לתפקיד אחר. 5. מכל מקום, יישומם של הקריטריונים שנקבעו בבג"ץ ויתקין מוביל לטעמי לתוצאה של העברת המשיב 4 לתפקיד אחר עד לסיום ההליכים הפליליים נגדו. השופטת פרוקצ'יה מונה בפסק דין זה שתי תכליות עיקריות העומדות בבסיס אמצעי הביניים המנהליים, והן מניעת הפרות חוק נוספות מצד איש המשטרה, ושמירה על דמותה ותדמיתה של מערכת אכיפת החוק ועל אימון הציבור בה. היא מדגישה כי יש להקפיד על מידתיות האמצעי שנבחר ולאזן במידת האפשר בין הצורך להשיג תכליות אלו לבין הצורך להימנע מפגיעה מעבר לנדרש באיש המשטרה אשר אשמתו טרם הוכחה. פסק הדין מונה מספר קריטריונים בהם יש להתחשב בטרם החלטה בעניין הטלת אמצעי ביניים: אופי החשדות או ההאשמות; תפקודו הכללי של השוטר ונסיבות אישיות אחרות הרלוונטיות לעניין; מידת ההסתברות כי לא יימצא יסוד ראייתי לקביעת אשמתו של השוטר. הודגש כי יש ליתן את הדעת לעובדה שטרם התבררו נסיבות העניין, ולפיכך טרם נקבע האם סטה השוטר מנורמה מחייבת, ואם כן מה היקפה של הסטייה ומה חומרתה. מנגד צוין, כי העובדה שהמדינה הגישה כנגד השוטר כתב אישום מעידה על כך שהיא סבורה שקיימות ראיות לכאורה לאשמתו. 6. כאמור, אני סבורה כי יישום ההלכה והקריטריונים שנקבעו בבג"ץ ויתקין, מוביל לתוצאה לפיה יש להורות על העברת המשיב 4 לתפקיד אחר. אמנם, תפקודו הכללי של המשיב 4 במהלך עשר שנות שירותו במשמר הגבול הינו טוב מאוד על-פי הערכת הממונים עליו, ולא הוגשו נגדו כל תלונות במהלך תקופה זו. כמו כן, ההאשמות המיוחסות למשיב 4 טרם התבררו, וחשוב מכך, טרם התבררו נסיבות האירוע כולו. עם זאת, כנגד המשיב 4 הוגש כתב אישום, ואין אנו מצויים עוד בשלב החקירה, ולפיכך ניתן להניח כי המדינה העריכה שישנו סיכוי סביר להרשעתו של המשיב 4 במיוחס לו בכתב האישום. כמו כן בחומר שהוגש לנו מצויה תמונה שצולמה במהלך האירוע בה כורך המשיב 4 את ידיו סביב צווארו של המתלונן. תמונה זו מעוררת חוסר נוחות רב ומהווה ראיה לכאורה שעשויה להיות משמעותית כנגד המשיב 4, אם כי אני שבה ומדגישה כי אין בה די על מנת לקבוע את אשמתו של המשיב 4 ואת נסיבות האירוע כולו, אשר מטבע הדברים לא ניתן ללמוד אודותן מתמונה המנציחה שניה אחת בתוך אירוע מורכב, רב פנים ומתמשך. לכל אלה מצטרף החשש המשמעותי לפגיעה באמון הציבור במערכות אכיפת החוק. המשיב 4 מואשם בתקיפת מפגין ובהפעלת כוח בלתי סביר כלפיו באמצעות חניקתו. המדינה מצאה כי יש להעמידו לדין. במצב דברים זה המשך תפקודו של המשיב 4 בסיטואציות דומות עשוי לפגוע באמון הציבור במערכת המשטרתית, ומעלה חשש כי מערכת זו אינה עושה די על מנת להבטיח כי אזרחי המדינה לא יצטרכו לחשוש מהפעלת כוח בלתי סביר כנגדם, ועליהם לדעת כי נעשה כל שנדרש למגר תופעה חמורה זו של הפעלת כוח בלתי מוצדק מצד שוטרים כלפי הציבור. מובן כי סיטואציה של הפגנה הינה סיטואציה מורכבת אשר יכולה להתאפיין בהפעלת כוח ואלימות מצד המפגינים, כוח שיש לאפשר לשוטרים להתמודד עמו. עם זאת, מנגד, אין לאפשר לכוחות המשטרה להפעיל כוח בלתי סביר או בלתי מוצדק אף בסיטואציות מורכבות מעין אלה. בעניין זה אני מוצאת לנכון להביא מדבריה של השופטת פרוקצ'יה בבג"ץ ויתקין: "האיסור המוחלט על שימוש בכח ואלימות בידי שוטרים, תוך חריגה מגדר הנדרש באורח סביר להשגת תכלית שמירת הסדר ובטחון הציבור, אינו צריך הדגשה. הוא מהווה אבן-יסוד בשיטה החוקתית הנוגעת לפעילותם של גורמי אכיפת החוק במדינה. הוא מתחייב ממושגי-יסוד של מוסר ציבורי הנוהג בחברה הישראלית; הוא מהווה חוליה מרכזית במערכת המרכיבים הבונים את תשתית המשטר הדמוקרטי בישראל. המשטרה אמורה להגן על הסדר והבטחון הציבורי, ולהבטיח את שלומו של הפרט והכלל. היא לא נועדה להפיל את חיתתה על הסביבה, והיא מנועה מעשיית שימוש בכוחה שלא למטרה לשמה הוא הופקד בידיה. סטייה ממושכלות יסוד אלה, או אף קיומו של חשש לסטייה כזו, מחייב בחינה מעמיקה של ההשלכות המתחייבות מכך הן לגבי הפרט הנחשד או המואשם, הן לגבי המשטרה כזרוע מרכזית של השלטון, וכל אלה בהתייחסם לנורמות ואורחות פעולה הצריכים לאפיין את גופי השלטון בישראל". באיזון שבין השגת התכלית של אמון הציבור לבין הפגיעה במשיב 4 שטרם הוכחה אשמתו בבית המשפט, אני סבורה כי האמצעי של העברת המשיב 4 מתפקידו לתפקיד שאינו תפקיד שטח עד לתום ההליכים הפליליים נגדו, הינו אמצעי מידתי המאזן נכונה בין כל השיקולים והאינטרסים העומדים על הפרק. בטוחני כי אם יצא המשיב 4 זכאי בדין ימצא את הדרך חזרה לתפקידו לאור ההערכות הטובות שניתנו עליו על ידי הממונים עליו. 7. מנימוקים אלו, אם היתה נשמעת דעתי היינו מקבלים את העתירה ומורים על העברתו של המשיב 4 לתפקיד שאינו כרוך במגע עם הציבור. ש ו פ ט ת הוחלט ברוב דעות כאמור בפסק דינו של השופט י' אלון. ניתן היום, י"ד באב התשס"ז (29.7.2007). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06102380_A02.doc עכב מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il