נמר אבו סהיבאן נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 10230/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10230/05 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל העותרים: 1. נמר אבו סהיבאן 2. סאלם אבו בלאל 3. אמל אבו צהיבאן 4. מוחמד אלצופי 5. כסמה אלצופי 6. אנואר אלצופי 7. אוסמה סופי נ ג ד המשיב: שר הפנים עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד צ' ששון בשם המשיב: עו"ד א' פונו פסק-דין השופטת ע' ארבל: 1. עתירה למתן מעמד בישראל לעותר 7 (להלן: העותר) יליד מצרים, מכוח נישואיו בשנת 1991 לעותרת 3, אזרחית ישראל (להלן: העותרת). העותר נכנס לשטחי הרשות הפלסטינית לאחר חתימת הסכמי אוסלו בשנת 1993, לבקשת הרשות הפלסטינית (להלן: הרשות) ולשם מילוי תפקיד ברשות. בשנת 1996 הגישה העותרת בקשה לאיחוד משפחות עבור העותר. הבקשה נדחתה באותה שנה, אולם רק בשנת 1999 הגישו העותר והעותרת עתירה לבית משפט זה (בג"ץ 9077/99). המשיבים התנגדו לעתירה, בין היתר כיוון שהעותר הינו בעל תפקיד במנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית. העתירה נמחקה לבקשת בא כוח העותרים בטרם התקיים בה דיון. בשנת 2001 הגישו העותרים בקשה נוספת לאיחוד משפחות, ומשזו נדחתה הגישו עתירה נוספת (בג"ץ 4961/01) שנדחתה על אף שבמועד זה העותר לא שירת כבר במשטרה הפלסטינית. נקבע, כי נוכח המצב הביטחוני בישראל ובשטחים מאז שנת 2000 ונוכח מעורבותם של מנגנוני הביטחון הפלשתינים בביצוע פעולות טרור, אין מקום בשלב זה להעניק מעמד בישראל למי שמילא תפקיד במנגנונים אלה. העותרים הגישו עתירה שלישית (בג"ץ 7161/02) באותו עניין, אולם זו נמחקה לבקשת העותרים. בחודש מרץ 2005 הגישה העותרת בקשה נוספת לאיחוד משפחות עם העותר ומספר ימים לאחר מכן נדחתה הבקשה נוכח המצב המשפטי השורר מכוח החלטת הממשלה מיום 12.5.02. 2. בעתירתם טוענים העותרים כי השיפור במצב הביטחוני והפגיעה במשפחתם, מצדיקים היעתרות לעתירה. המשיבים מצידם סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף משלושה טעמים: האחד - חוסר נקיון כפיים בכך שהעותרים לא ציינו בעתירתם את הבקשה לאיחוד משפחות משנת 2005 ואת ההחלטה בה; השני - כעולה מן הבקשה לצו הביניים, העותר שוהה בישראל ובכך מתעלם מההחלטות הקודמות של בית משפט זה בעניינו; השלישי - הבקשה לאיחוד משפחות שהוגשה בשנת 2005 נדחתה בהתאם למצב המשפטי השורר כיום. 3. אכן, ההחלטה על דחיית הבקשה לאיחוד משפחות שהוגשה בשנת 2005 תואמת את המצב המשפטי השורר מכוח הוראות חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה), התשס"ג-2003 (להלן: החוק), לפיו ככלל לא תטופלנה בקשות לאיחוד משפחות, כאשר בן-הזוג הוא תושב שטחים. בנוסף יש לציין, כי מאחר שהעותר יליד שנת 1973, כעולה מן הבקשה לאיחוד משפחות שהגישה עבורו העותרת, הרי שנראה כי הוא אינו נופל לאחד מן החריגים שנקבעו בחוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) (תיקון), התשס"ה-2005 ואשר בהתקיימם רשאי שר הפנים לאשר בקשה של תושב השטחים למתן היתר שהיה בישראל. נוסיף, כי בפני בית משפט זה תלויות ועומדות עתירות נגד חוקתיות החוק. לכשיינתן פסק הדין בעתירות אלה, ואם יסברו העותרים כי יש להם עילה לכך, יהא באפשרותם לשוב ולפנות בבקשה מתאימה לרשות המוסמכת. נוסיף, כי אי-ציון הגשת הבקשה לאיחוד משפחות ודחייתה - פרטים שאין ספק כי הם רלוונטיים לעתירה - מגבש אף הוא עילה לדחיית העתירה על הסף מפאת התשתית העובדתית החסרה שהציגו העותרים ומביא את העותרים אל סיפו של בית המשפט כשידיהם אינן נקיות. עוד נוסיף, כי בבקשתם למתן צו ביניים מציינים העותרים כי מתן הצו "הנו השארת מצב עובדתי קיים". מכאן, דומה שיש ממש בטענת המשיבים כי העותר עושה דין לעצמו חרף ההחלטות הקודמות שניתנו בעניינו. דומה, כי אין צורך להכביר מילים על חוסר נקיון הכפיים שבהתנהלות שכזו ואין גם צורך לומר את המובן מאליו: התעלמות מהחלטות שיפוטיות שמשמען כי על העותר לעזוב את הארץ אינה תורמת לעניינו, לא עתה ולא בעתיד, ככל שתוגשנה בקשות נוספות דומות (ראו בהקשר זה: בג"ץ 233/05 לשנקו נ' משרד הפנים (לא פורסם, ניתן ביום 25.1.05); בג"ץ 6994/98 חמאדה נ' שר הפנים (לא פורסם, 13.12.99)). העתירה נדחית על הסף. ניתנה היום, י"ז בשבט תשס"ו (15.2.06). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05102300_B04.doc מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il /עכ.