פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי בת"א יפו

פסק-דין בתיק בג"ץ 1023/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1023/10 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי בתל-אביב 2. בית הדין הרבני הגדול בירושלים 3. פלונית עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: עו"ד רונן מזור בשם המשיבה 3: עו"ד זיו בייטל פסק-דין השופטת א' פרוקצ'יה: בית הדין הרבני האזורי פסק פסוקו בסכסוך משמורת בין העותר לבין אשתו לשעבר, אם ילדיו. העותר הגיש ערעור לבית הדין הרבני הגדול, וביקש מבתי הדין הרבניים האזורי והגדול כי יעכבו את ביצועו של פסק הדין עד להכרעה בערעור. בקשותיו נדחו, ועל כך הוא מלין בעתירה שלפנינו. 1. העותר והמשיבה 3 (להלן – המשיבה) נישאו בשנת 1995. בשנת 2000 עלו בני הזוג מברזיל לישראל, והיום הם מתגוררים בבני-ברק. במהלך שנות נישואיהם נולדו לעותר ולמשיבה שלושה ילדים – שני בנים, ילידי 1996 ו-2001, ובת, ילידת 2006. ביום 22.5.08 התגרשו העותר והמשיבה בבית הדין הרבני האזורי בתל-אביב. במסגרת ההליכים כרתו הצדדים הסכם גירושין, וההסכם אושר בידי בית הדין. לענין משמורת הילדים נקבע בהסכם, כי שלושת הילדים יהיו במשמורתו של העותר, וכי יתקיימו הסדרי ראיה בין המשיבה לבין הילדים, אשר עיקרם – שהייה של הילדים בבית המשיבה פעמיים בכל שבוע, מן השעה 16:00 עד 20:00, ובכל שבת שניה. 2. כעבור כחודשיים, הגיש העותר לבית הדין האזורי בקשה, כי הסדרי הראיה יתנהלו בפיקוח חיצוני; המשיבה, מצדה, הגישה תביעה לבית המשפט לענייני משפחה, ובה עתרה למשמורת על הילדים. בהחלטה מיום 20.11.08 הורה בית הדין האזורי, כי נתונה לו סמכות ייחודית לדון במשמורת הילדים. לבקשת בית הדין הוכן תסקיר על ידי מחלקת הרווחה בעיריה, שהוגש ביום 12.1.09. בתסקיר הומלץ שלא לערוך, לפי שעה, שינויים בנושא המשמורת; הומלץ על הרחבת הסדרי הראיה של המשיבה, כך שבאחד מימי השבוע ילונו כל הילדים בביתה, ובתם של בני הזוג תשהה בביתה פעם נוספת בכל שבוע. בתסקיר משלים, מיום 2.6.09, הומלץ שלא לערוך שינויים נוספים. ביום 9.6.09 הורה בית הדין האזורי, בהסכמת הצדדים, כי תיערך בדיקת מסוגלות הורית; ביום 14.7.09 הוחלט, בעקבות המלצת פקידת הסעד, כי הבדיקה תיערך על ידי מכון שלם. חוות דעת מקיפה מטעם מכון שלם הוגשה ביום 3.11.09. המכון ערך שיחה מקדימה עם כל אחד מההורים; אבחון פסיכודיאגנוסטי עם כל אחד מבני המשפחה; בדיקות אינטראקציה בין העותר לילדים ובין המשיבה לילדים; ומפגש משוב עם ההורים; תוכנן של בדיקות אלה פורט בחוות הדעת. הבדיקות נערכו על ידי צוות של שישה פסיכולוגים, וחוות הדעת רוכזה על ידי מנהל המכון, ד"ר שרי. בסיכומה של חוות הדעת הומלץ על העברת בתם של העותר והמשיבה למשמורתה של המשיבה, לאחר תקופת מעבר בת שלושה חודשים, שבה תלון הבת אצל האם פעמיים בשבוע. הומלץ כי לאחר שתעבור הבת למשמורתה של האם, היא תלון בבית העותר פעמיים בשבוע. לא הומלץ על שינויים לגבי שני הבנים, בין במשמורת ובין בהסדרי ראיה. 3. ביום 9.11.09 ניתן פסק דינו של בית הדין האזורי. בפסק הדין סקר בית הדין האזורי את השתלשלות ההליכים, והתייחס למאפייניה ותוכנה של חוות הדעת בענין מסוגלותם ההורית של העותר והמשיבה. בסופו של יום, החליט בית הדין לאמץ את המלצותיו של מכון שלם, כפי שפורטו, קרי: להותיר על כנו את המצב הקיים ביחס לשני הבנים, אשר על פיו הם מצויים במשמורת האב, ולשנות את ההסדר הקיים לגבי הבת, על ידי העברתה בהדרגה ממשמורת האב למשמורת האם, תוך הבטחת הסדרי ראייה לאב בהיקף משמעותי. 4. העותר הגיש בקשה לבית הדין, שכותרתה "בקשה דחופה לביטול פסק דין שניתן במעמד אחד". בבקשה נטען בעיקר, כי חרף בקשה קודמת שהגיש העותר, ביום 8.11.09, בית הדין לא הורה למכון שלם להמציא לידי העותר את "חומר הגלם" ששימש להכנת חוות הדעת, ולא נתן בידיו הזדמנות לחקור את המעורבים בהכנת חוות הדעת. בקשתו של העותר לביטול פסק הדין נדחתה, בהחלטה מפורטת, ביום 25.11.09. 5. ביום 10.12.09 הגיש העותר ערעור על פסק הדין לבית הרבני הגדול. ביום 21.12.09 הגיש בקשה בבית הדין האזורי לעכב את ביצוע פסק הדין; משמעות בקשת עיכוב הביצוע היא, כי העברת משמורת הילדה מהאב לאם תעוכב עד להכרעה בערעור שהוגש. בית הדין האזורי דחה את בקשת העיכוב ביום 20.1.10, בהחלטה ללא הנמקה. לאחר מכן, ביום 1.2.10, ביקש העותר את עיכוב ביצוע פסק הדין בבית הדין הגדול. אף בקשה זו נדחתה בלא הנמקה. 6. העתירה הנוכחית הוגשה ביום 8.2.10, והיא נסבה, כפי שצוין, על שתי החלטות בתי הדין הרבניים שלא לעכב את ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בענין העברת המשמורת. עיקרי הטענות שבעתירה הן, כי החלטות אלה פוגעות בכללי הצדק הטבעי, הואיל ואין בהן הנמקה של ממש; הן בלתי סבירות באופן קיצוני, שכן הדיון בערעור קבוע בבית הדין הגדול ליום 13.4.10, ואין הגיון בסירוב לעכב את ביצוע פסק הדין לתקופה הקצרה שנותרה עד לשמיעת הערעור. העותר מרחיב את הדיבור אודות אי-מסוגלותה ההורית של האם, על פי טענתו; כן הוא טוען, כי פסק דינו של בית הדין האזורי ניתן תוך פגיעה בכללי הצדק הטבעי, שכן נמנעה ממנו ההזדמנות לשטוח את טענותיו בענין חוות הדעת של מכון שלם, הנוגעת לענין משמורת הבת. 7. תגובה שהגישה המשיבה לעתירה מתייחסת, בחלקה הגדול, לגופו של סכסוך המשמורת, ונטען כי אין אמת בהשגותיו של העותר לענין מסוגלותה ההורית. עוד נטען, כי מדובר בעתירה מוקדמת, שכן ערעורו של העותר, העוסק בנושא המשמורת, תלוי ועומד בפני בית הדין הרבני הגדול. 8. נתתי דעתי לטענות הצדדים, והגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. מושכלות יסוד הן, כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הרבניים, וכי התערבותו בהחלטות אלה מוגבלת למקרים יוצאי דופן, בהם מתגלה חריגה מסמכות, פגיעה בכללי הצדק הטבעי, או סטייה מהוראת חוק המכוונת לבית הדין, או כאשר נדרש לתת "סעד למען הצדק" (בג"ץ 1923/91 רוזנצויג נ' בית הדין הרבני האזורי, פ"ד מו(2) 1 (1991); בג"ץ 5227/97 דויד נ' בית הדין הרבני הגדול, פ"ד נה(1) 453, 458‑459 (1998)). כאשר מדובר בהחלטות בעלות אופי דיוני או זמני, מתחזקת הנטייה שלא להתערב בהחלטות בית הדין (בג"ץ 1986/06 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, 27.5.08); בג"ץ 4260/05 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול, פסקה 4 (לא פורסם, 14.6.05); בג"ץ 4988/09 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי תל-אביב (לא פורסם, 30.11.09)). ההחלטות העומדות במוקד העתירה עניינן מועד תחילת תוקפו של פסק הדין מבחינת הסדרי המשמורת ביחס לילדה. הן אינן עוסקות בהסדר המשמורת גופו, אלא במועד תחילתו. אמנם, כאשר אנו עוסקים בילדים ובמשמורת הורים עליהם, גם ענין בעל אופי דיוני עשוי לקבל מימד מהותי, שכן ענין לנו בדיני נפשות של משפחה, של הורים ושל ילדים. חרף זאת, גם בעניינים אלה עדיין יש מקום להבחין בין עתירה שעניינה בקשה להתערבות בנושא המהותי, לבין עתירה המכוונת להתערב בהחלטה בעלת אופי דיוני, תהא אשר תהא השלכתה של החלטה כזו על הגורמים המעורבים. בענייננו, העותר לא הצביע על עילה מבוררת להתערב בהחלטות בתי הדין בנושא עיכוב ביצוע פסק הדין של בית הדין האזורי, ולפיכך דין העתירה להידחות על הסף מטעם זה. 9. גם לגופה של העתירה נראה כי אין מקום לקבלה. נושא משמורת הילדה הוא מורכב מעצם טיבו, ומצריך השקעת משאבים מקצועיים ניכרים הן על ידי בית הדין והן על ידי הגורמים הטיפוליים, שתפקידם לבחון ולהמליץ על ההסדר הטוב ביותר לילדים. בית הדין האזורי קיים מספר דיונים בהשתתפות הצדדים, ולא הסתפק בכך: הוא הורה על עריכתם של שני תסקירים, והוסיף וביקש כי מסוגלותם של ההורים תיבדק על ידי מכון שלם, שהוא גורם מקצועי מיומן ובעל נסיון רב בתחומים אלה. בחוות הדעת של מכון שלם הושקעו מיטב המשאבים והניתוח המקצועיים, כפי שפורט. בית הדין ראה לאמץ את ההמלצות שבחוות הדעת, לאחר שנתן דעתו לתוכנה, כפי שהוסבר בפירוט בהחלטתו מיום 25.11.09: "היו דיונים, היו החלטות, וביה"ד שקל את כל הצדדים והנקודות וגיבש דעה בענין המשמורת, זאת לאחר שנתקיים דיון מפורט בתאריך 9.6.09 שבו נשמעה עדות פקידת הסעד כולל חקירות, כמו כן נשמעו עדות הפסיכולוגיות... בכל תיק של משמורת ילדים המתנהל בפני ביה"ד, הרי שע"פ הנשמע בין כותלי ביה"ד ע"י הצדדים ומפי העדים, בית הדין מגבש את דעתו בנושא המשמורת. בנוסף, ביה"ד מסתייע בתסקירים של פק"ס וכן בחוו"ד ממומחים נוספים שביה"ד החליט עליהם. ההסתייעות בחוו"ד כאלה אינו בא במקום פסיקה על סמך שיקול דעת של ביה"ד, אלא באה לאושש או לסמן את הנקודות מנקודת מבט של אנשי מקצוע... ביה"ד פוסק לפי התרשמותו ושיקול דעתו ויכול לקבל את חוות הדעת כולה או חלק ממנה וכן יכול לדחותה ולפסוק כפי הבנתו. ולכן משנתקבלה חוו"ד פסק ביה"ד כפי הבנתו ומה עוד שחוו"ד זו תואמה לדעת ביה"ד." אין מקום להביע עמדה כלשהי באשר לנכונות החלטתו של בית הדין האזורי בענין משמורת הבת – נושא המצוי עתה בערעור בפני בית הדין הגדול. ייאמר רק כי על פני הדברים, דרך טיפולו של בית הדין האזורי בנושא זה, הסתמכותו על חוות דעת מקצועית מקיפה ומפורטת של מכון שלם, ואימוץ מסקנות הגורמים המקצועיים – כל אלה יוצרים הנחה ראשונית כי אין מדובר בקביעה פסיקתית הטומנת בחובה נזק ופגיעה לילדה מן הסוג המצדיק התערבות חירום של בג"ץ. עם זאת, הנושא השיפוטי גופו טרם נתמצה, והוא נתון לערעור בבית הדין הגדול, שטרם אמר את דברו. בנסיבות המתוארות, קשה לקבל את עמדת העותר, כאילו נפלו פגמים בהליך המשמורת, העולים כדי פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, שאילו ארעה, היתה עשויה להצדיק התערבות בית משפט זה (בג"ץ 6124/07 פלוני נ' בית הדין הרבני הגדול (לא פורסם, 22.11.07)). 10. מעבר לכך, ליבת המחלוקת, המתמקדת במשמורתה של הילדה – אצל האב או אצל האם – עודנה עומדת לבירור בפני בית הדין הרבני הגדול, במסגרת הערעור שהגיש העותר. בטרם נסתיימו ההליכים במערכת בתי הדין הרבניים, אין, ככלל, מקום להתערבות בית משפט זה, בין בענין החלטות בדבר עיכוב ביצוע פסק הדין, ובין בענין פסק הדין גופו (בג"ץ 10871/05 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי תל-אביב, פסקה ה (לא פורסם, 26.12.05); בג"ץ 8080/06 פלוני נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים, פסקה 5 (לא פורסם, 23.11.06); בג"ץ 778/07 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים (לא פורסם, 11.4.07); בג"ץ 1248/10 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי ירושלים, פסקה ז (לא פורסם, 2.3.10); בג"ץ 6124/07 הנ"ל; בג"ץ 4988/09 הנ"ל). 11. לגופו של ענין, ישנם טעמים טובים, לכאורה, להימנע מעיכוב ביצוע פסק הדין במקרה זה: ראשית, בית הדין החליט על העברת המשמורת של הילדה מהאב לאם, תוך אימוץ חוות דעת מקצועית של צוות מומחים, כאשר טובת הילדה ורווחתה הינחו את הערכותיו. אין זה ראוי להתערב, ולו באופן זמני, במהלך אשר נראה חשוב ונכון בעיני הגורמים המקצועיים, ובמיוחד כאשר אין טענה משכנעת לפיה ההסדר שעוגן בפסק הדין פוגע בטובת הילדה. שנית, ההסדר עליו הורה בית הדין הוא מדורג ומתון; עיקרו בהעברת הדגש ממשמורת האב על הילדה למשמורת האם, תוך הותרת הסדרי ראייה משמעותיים לאב. המעבר להסדר המשמורת החדש הוא הדרגתי. יתר על כן, אין מדובר במהפך דרמטי בחיי ההורים והילדים אפילו יתהפך הגלגל בערעור, שכן השינוי שחל בהסדרים בעקבות החלטת בית הדין אינו מהותי במידה כזו העלולה להסב נזק ופגיעה אם פסק הדין לא יעוכב והערעור בסופו של יום יתקבל. 12. סוף דבר: העתירה אינה מגלה עילה להתערבות בית משפט זה בהחלטותיהם של בתי הדין הרבניים האזורי והגדול, ודינה להידחות על הסף. ניתנה היום, ‏כ"ח באדר התש"ע (‏14.3.10). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10010230_R02.doc יט מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il