אבי כהן נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 1023/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1023/08 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: אבי כהן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.12.07 בת"פ 124/03 שניתן על ידי כבוד השופט י' עמית תאריך הישיבה: כ"ז בסיוון התשס"ח 30.6.08 בשם המערער: עו"ד חיים אוחנה בשם המשיבה: עו"ד מאיה חדד פסק-דין השופט א' א' לוי: תחילתו של ספור המעשה בו עוסק הערעור בחודש פברואר 2005, כאשר המערער נקרא לתת את הדין על החזקה שלא כדין של כ-104 גרם סם מסוכן מסוג הרואין וכ-82 גרם של קוקאין. באותו תיק (ת"פ 124/03 של בית המשפט המחוזי בחיפה) הורשע המערער, בתום שמיעתן של ראיות, ואז ביקש לצרף תיק נוסף שעניינו היה תקיפת שוטר ובריחה ממשמורת חוקית. אותה עת לא היה למערער עבר פלילי, והוא ניהל אורח חיים נורמטיבי, אולם החל עושה שימוש בסמים מסוכנים, ובעקבות כך שולב בקהילה טיפולית במטרה לגמול אותו מאותה התמכרות. בנסיבות אלו החליט בית-המשפט המחוזי ללכת לקראת המערער, והסתפק במתן צו מבחן למשך 36 חודשים וכן גזר לו 6 חודשים מאסר על-תנאי. גזר הדין באותו תיק ניתן בחודש אדר א' התשס"ח (פברואר 2005), ובחלוף כשנתיים שב המערער ומעד. בכתב אישום נוסף שהוגש נגדו (ת"פ 1897/07 של בית משפט השלום בנצרת) נטען, כי בתאריך 18.5.07 גנב המערער עם אחר, מהמדגה של קיבוץ רמת-דוד, מיכלית המיועדת להובלת דגים ששווייה כ-150 אלף ש"ח. לאחר ימים ספורים בלבד, ולמען הדיוק בתאריך 29.5.07, גנבו המערער ושותפו מיכלית דומה מהמדגה של קיבוץ מעוז חיים, אולם משנתגלתה הגניבה, דלקו חברי הקיבוץ אחריהם ולכדו אותם. המערער הודה בעובדות האמורות, ובעקבות כך נדון על ידי בית-משפט השלום בנצרת ל-18 חודשי מאסר, שתי תקופות של מאסר על-תנאי, קנס בסך 5,000 ש"ח והוא חויב לפצות את קיבוץ רמת-דוד בסכום של 20 אלף ש"ח. בתום כל אלה עתרה המשיבה לשוב ולגזור את עונשו של המערער בת"פ 124/03 של בית המשפט המחוזי בחיפה, ובית-המשפט נעתר לה כאשר גזר למערער 30 חודשי מאסר חופפים, כך שהתוצאה הסופית היא שעל המערער לשאת ב-12 חודשי מאסר נוספים על אלה שנגזרו לו בת"פ 1897/07. כנגד החלטה זו משיג המערער בפנינו, ובמרכז טענותיו ניצבה השקפתו כי כליאתו לתוקפה נוספת על זו שהושתה עליו בת"פ 1897/07, תסכל את כל הישגיו במישור הגמילה מסמים. אין בידינו לקבל את הערעור. הרשעת המערער בעבירה של החזקת סם שלא לצריכה עצמית בכמות ניכרת, חייבה את גזירתו של מאסר ממושך. ואם בית-המשפט המחוזי נמנע מכך, היה זה לאחר ששוכנע כי המערער עושה מאמצים לשנות את אורחותיו ולעלות על דרך המלך. הנה כי כן, ביסוד אותו גזר דין עמדה ההנחה כי המערער ישכיל לנצל את ההזדמנות הנדירה שנקלעה בדרכו, ולא ישוב לחיי פשע. אולם, המציאות היתה שונה, ותוך מעילה באמון שניתן בו, חזר המערער וביצע עבירות שעל חומרתן נדמה כי אין צורך להרבות במלים. בית-המשפט המחוזי פרט בהרחבה בגזר דינו את השיקולים שהניעו אותו לפסוק כפי שפסק, וגם לא לאחר שעיינו בנימוקי הערעור שבכתב והאזנו לטיעוני הצדדים על-פה, לא מצאנו מקום או עילה לשנות מן העונש. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ז בסיוון התשס"ח (30.6.2008). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08010230_O02.doc הג מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il