פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 10220/04

מונזר רג'בי נ. מדינת ישראל

ערעור על הרשעה בעבירות התפרעות, ניסיון לחבלה חמורה והיזק בזדון במהלך התפרעות בשכונת סילואן.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 30/05/2005 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 10220/04 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה עבירות התפרעות — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על הרשעה בעבירות התפרעות, ניסיון לחבלה חמורה והיזק בזדון במהלך התפרעות בשכונת סילואן.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 10220/04

מונזר רג'בי נ. מדינת ישראל

ערעור על הרשעה בעבירות התפרעות, ניסיון לחבלה חמורה והיזק בזדון במהלך התפרעות בשכונת סילואן.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער הורשע בבית המשפט המחוזי בעבירות של התפרעות, ניסיון לחבלה חמורה והיזק בזדון, לאחר שזוהה על ידי שוטר כמי שיידה אבנים מגג בית בשכונת סילואן. בערעורו טען המערער כי לא השתתף באירוע וכי עדות השוטר אינה מהימנה בשל סתירות. בית המשפט העליון דחה את הערעור, בקובעו כי מדובר בהכרעה עובדתית מבוססת, וכי העובדה שהמערער נמצא מסתתר בארון והעובדה שהוא איטר יד-ימין מחזקות את עדות השוטר. עם זאת, בית המשפט תיקן את ההרשעה בעבירת היזק בזדון ל'ניסיון' בלבד, מאחר שלא הוכח קשר סיבתי ישיר בין מעשיו לנזק שנגרם לרכוש. העונש נותר על כנו.

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
הרכב השופטים א' א' לוי, א' גרוניס, ע' ארבל
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • מדינת ישראל

נתבעים

  • מונזר רג'בי

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • המערער נטל חלק פעיל בהתפרעות המונית בסילואן.
  • השוטר שמעון שמחון זיהה את המערער רוגם אבנים מגג בית.
  • המערער נמצא מסתתר בתוך ארון בעת המעצר.
טיעוני ההגנה
  • המערער לא נטל חלק בהתפרעויות.
  • המערער שהה בביתו עם אשתו ובתו בעת האירוע.
  • קיימות סתירות בעדותו של השוטר שמחון.
מחלוקות עובדתיות
  • האם המערער השתתף ביידוי אבנים.
  • מהימנות עדותו של השוטר שמחון לאור סתירות בדו"ח.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • עדות השוטר שמעון שמחון.
  • העובדה שהמערער איטר יד-ימין.
  • מציאת המערער מסתתר בתוך ארון.
  • מחדל המערער מלהעיד את אשתו לתמיכה באליבי.

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"פ 362/04
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בירושלים
תקדימים משפטיים
  • סעיף 54א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971
הפניות לפסקי דין אחרים
  • סעיף 452 לחוק העונשין

תגיות נושא

  • התפרעות
  • עדות יחיד
  • זיהוי נאשם
  • ערעור פלילי

שלב ההליך

ערעור
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"פ 10220/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10220/04 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל המערער: מונזר רג'בי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, מיום 28.9.04, בת"פ 362/04, שניתןו על ידי כבוד השופט מ' רביד תאריך הישיבה: כ"א באייר תשס"ה (30.5.2005) בשם המערער: עו"ד דוד ברהום בשם המשיבה: עו"ד דפנה ברלינר פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המערער הועמד לדין ביחד עם אחרים, באשמת ביצוען של עבירות התפרעות, ניסיון לחבלה חמורה בכוונה מחמירה, והיזק בזדון. בפרק העובדתי שבכתב האישום נטען, כי בשעות הבוקר המוקדמות של יום 31.3.04, ועל רקע ניסיונם של יהודים לקבוע את מושבם בשכונת סילואן בירושלים, החלה התפרעות המונית בה נטלו חלק עשרות אנשים, ונמשכה מספר שעות. במהלך אותה התפרעות רגמו אנשים אשר ניצבו על גגות הבתים באבנים את המתיישבים היהודיים וכוחות הביטחון, וכתוצאה מכך נפצעו מספר שוטרים, ונגרם נזק למספר כלי רכב שחנו באותו אזור. לטענת המשיבה, נמנה המערער על המתפרעים. 2. במהלך משפטו התגונן המערער בטענה כי לא נטל חלק בהתפרעויות, ולמעשה שכב במיטתו עם אשתו ובתו, עד ששוטרים פרצו לדירה ועצרו אותו. את הגרסה הזו דחה בית המשפט, שהעדיף על פניה את עדותם של עדי המשיבה, ועל כן הורשע המערער בעבירות שיוחסו לו. בעקבות כך גזרה הערכאה הראשונה למערער 12 חודשי מאסר, שנה מאסר על תנאי, וכן הופעל עונש מאסר מותנה בן 12 חודשים, חודש מתוכו במצטבר. 3. הראיה המרכזית כנגד המערער היתה עדותו של השוטר שמעון שמחון. עד זה ואנשי משטרה נוספים תארו בעדותם התפרעות קשה, שככל הנראה היתה מאורגנת ויזומה, הואיל ועל גגות הבתים נתגלו בדיעבד מצבורים של אבנים ואף שני דלקנים מלאים. שמחון העיד כי ראה את המערער ניצב על גג אחד הבתים ורוגם את אלה הנמצאים ברחוב. בהמשך פרץ שמחון עם שוטרים נוספים לאותו בית ועצר את המערער. 4. השופט המלומד של בית המשפט המחוזי, היה ער לסתירות שנתגלו בעדותו של השוטר, ובין היתר, בשאלת החולצה שלבש המערער, ובשאלה מי כתב את הדו"ח עליו הוא (שמחון) חתם. חרף זאת, נתן בית המשפט אמון בעדות השוטר, ובלשונו (ראו עמ' 4 להכרעת הדין): "שמחון טעה, כאמור, במספר נקודות, אך כפי שציינתי, אין אלה סתירות הפוגמות בגרעין עדותו, והוא – זיהוי הנאשם". למסקנה זו הגיע בית המשפט לנוכח פרט עובדתי חשוב שאומת, היינו, שהמערער איטר יד-ימין. עובדה נוספת, חשובה לא פחות, היא שהמערער נמצא מסתתר בתוך ארון. כאמור, טען המערער כי בעת שנעצר היה במיטתו עם אשתו ובתו, ועל כן אך הגיוני היה שיזמן את אשתו לעדות כדי להפריך את גרסתו של שמחון. אולם, מטעמים השמורים עם המערער, הוא בחר שלא לעשות זאת, ונדמה כי אין צורך לומר עד כמה מכריע משקלו של מחדל זה. 5. הכרעתו של בית משפט קמא בעניינו של המערער היא הכרעה עובדתית, וכידוע, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בהכרעות מסוג זה. אכן, מדובר בהרשעה הנסמכת בעיקרה על עדותו של עד יחיד, אולם בית המשפט המחוזי היה ער לכך, כפי שהיה ער להוראתו של סעיף 54א לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971. על כן טרח השופט המלומד ונימק מדוע הוא סבור כי ניתן לקיים את ההרשעה בהתבסס על עדותו של שמחון, ולעניין זה הוא מנה את אותן שתי עובדות מהותיות בשמן כבר נקבנו: היותו של המערער איטר יד-ימין, ומציאתו כשהוא מסתתר בתוך ארון. בנסיבות אלו אנו סבורים כי בהרשעת המערער לא נפל פגם, אדרבא, בית המשפט המחוזי היה רשאי לקבוע על פי הראיות שבאו בפניו, כי המערער נטל חלק פעיל באותה התפרעות בסילואן. זאת ועוד, גם הרשעתו של המערער בעבירה של ניסיון לחבלה חמורה אינה שגויה. כאמור, התרשם בית המשפט המחוזי כי ההתפרעות לא היתה ספונטנית, אלא מאורגנת היטב על ידי מספר מתפרעים אשר פעלו בצוותא במטרה לפגוע באדם וברכוש. לא זו אף זו, מי שמיידה אבנים גדולות מגגו של בית לעבר הרחוב, חזקה עליו שהוא מתכוון להשיג את התוצאות הטבעיות הנובעות ממעשה זה. עם זאת, משלא הוכח קשר סיבתי בין יידוי האבנים על ידי המערער לנזק שנגרם לרכוש, נכון להעמיד את הרשעתו על "ניסיון" בלבד לבצע עבירה לפי סעיף 452 לחוק העונשין. 6. התוצאה היא אפוא, כי למעט אותו תיקון בהרשעה בעבירה של גרימת נזק, נכון להותיר את הרשעת המערער על כנה, וכך בדעתנו לנהוג גם ביחס לעונש. בא-כוח המערער טען בפנינו, כי העונש המותנה שנגזר לשולחו הנו מכביד, הואיל והפעלתו תתאפשר בגין "כל עבירת פשע". לעניין זה נשיב, כי אפשר שבנסיבות אחרות היינו מתייחסים לטענה זו באהדה, אולם, משהתברר כי אין זו הפעם הראשונה שהמערער נוטל חלק בהתפרעות, וגם עונש מאסר מותנה קודם לא הרתיעו מלחזור לסורו – לא היה מנוס מגזירתו של מאסר מותנה בגין כל עבירת פשע, מתוך תקווה שהפעם ילמד המערער את לקחו. הערעור נדחה. המערער יתייצב לשאת בעונשו בבית המשפט המחוזי בירושלים, ביום י"ט בסיון תשס"ה (26.6.2005), עד לשעה 11.00. הערבויות שניתנו על ידי המערער תעמודנה בעינן עד ליום התייצבותו. ניתן היום, כ"א באייר תשס"ה (30.5.2005). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04102200_O02.doc/שב מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il