מדינת ישראל נ. שרון שאשא

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1020/98 בפני: כבוד השופטת ט' שטרסברג-כהן כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט י' גולדברג המערערת: מדינת ישראל נגד המשיב: שרון שאשא ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 31.12.97 בת.פ.355/97 שניתן על ידי כבוד השופט מ' רביד תאריך הישיבה: כ"ו באדר תשנ"ח (24.3.98) בשם המערערת: עו"ד אמי פלמור-הרץ בשם המשיב: עו"ד אריאל עטרי פסק-דין השופטת ט' שטרסברג-כהן: הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין תשל"ז, והושת עליו ענש מאסר של 18 חדשים כמו כן הופעל ענש מאסר על תנאי של 18 חדשים מתוכם 9 חדשים באופן חופף. המדינה מערערת על קולת הענש. המעשה נשוא ההרשעה חמור ביותר. המשיב דקר בסכין את המתלונן בחלקי גוף שונים שכשהוא נמצא בקבוצת אנשים נוספים שאחד מהם דקר אף הוא את המתלונן. התנהגות המערער מבטאת את תרבות הסכין שלמרבית הצער פשתה במקומותינו. למערער הרשעות קודמות - אחת מהן, שוד בנסיבות מחמירות. הוא ביצע את המעשה כשמאסר על תנאי תלוי מעל לראשו בגין עבירה חמורה ביותר, דבר שלא הרתיע אותו מלחזור ולבצע עבירה חמורה אחרת. העובדה שהמשיב הרגיש מאויים על ידי המתלונן אינה יכולה לשמש הצדקה לתקיפה חבלנית תוך שימוש בסכין. גם עברו של המתלונן אינו יכול לשמשת נסיבה לקולא למעשהו של המשיב. אם התנכל לו המתלונן בדרך כלשהי, היה עליו לפנות למשטרה ולא לקחת את הדין לידיו ולתקוף את המתלונן בסכין. אין לתת לגיטימציה לתקיפה חבלנית גם אם המותקף הוא עבריין. תקיפה כפי שתוארה בפסק-דינו של בית משפט קמא, תוך פציעת הקרבן, חייבת להענש בכל חומרת הדין. הענש שהושת על המשיב אינו מבטא את חומרת מעשהו ואין הוא מתאים לנורמת הענישה שנקבעה בבית משפט זה למעשים ממין זה. אנו מוצאים כי הענש שהושת על המשיב הינו מופרז לקולא עד כדי שהוא מצדיק את התערבותנו. אשר על כן אנו מקבלים את הערעור ומטילים על המשיב ענש מאסר בפועל של 30 חדשים במקום עונש המאסר של 18 חדשים שהושת עליו. הפעלת המאסר על תנאי תשאר כפי שקבע בית המשפט המחוזי וכן יישאר בעינו המאסר המותנה. ניתן היום, כ"ו באדר תשנ"ח (24.3.98). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 98010200.J01