אגודת עטרה ליושנה בירושלים באמצעות מנלה י.לויפר נ. עו'ד דני

פסק-דין בתיק ע"א 10197/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10197/06 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: אגודת עטרה ליושנה בירושלים באמצעות מנהלה י.לויפר נ ג ד המשיבים: 1. עו"ד דניאל רובינס 2. יוכבד רובינס 3. האפוטרופוס הכללי כמנהל "הקדש גליציה הקטן" ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' שמעוני) מיום 28.11.2006 שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 11800/02 בשם המערערת: מר יוסף לויפר (מנהל המערערת) בשם המשיב 3: עו"ד הילה שלום פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט י' שמעוני) מיום 28.11.2006, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 11800/02. 1. משיב 3 (להלן: המשיב) הגיש מספר תביעות כנגד המערערת, בעניין שני נכסים בעיר העתיקה בירושלים. אחת מהן היא התביעה נשוא בקשת הפסלות, ת.א. 11800/02, בה עתר המשיב לפינוי המערערת מאחד הנכסים. ההליכים הנוספים הם ת.א. 1737/02, שעניינו פינוי המערערת מנכס אחר בעיר העתיקה בירושלים, ות.א. 1352/06 שהינו תביעה כספית שהגיש המשיב כנגד המערערת בעקבות זכייתו בת.א. 1737/02. ביום 10.1.2006 הגישה המערערת בקשת פסלות בת.א. 11800/02 (להלן: בקשת הפסלות הראשונה). את הבקשה סמכה המערערת על החלטות בית המשפט בעניין הגשת ראיות וזימון עדים, מהן עלה, לטענתה, כי בית המשפט אימץ דעה מוקדמת לטובת המשיב. עוד נטען, כי לא מן הנמנע כי התוצאה אליה הגיע בית המשפט בפסק דין בת.א. 1737/02 היא אשר גרמה לדעה המוקדמת. בקשת הפסלות הראשונה נדחתה בהחלטה מיום 1.5.2006. נקבע כי ככל שטענותיה של המערערת מופנות כנגד החלטות דיוניות של בית המשפט, אין בכך כדי לבסס עילת פסלות. אשר לטענה ביחס לפסק הדין בת.א. 1737/02 נקבע כי אין לבית המשפט כל דעה קדומה, והעובדה כי ניתן פסק דין על ידי המותב בין אותם צדדים בעניין נכס אחר, "אין בה, כשלעצמה, ליצור דעה קדומה שכן כל מקרה ראוי שיבחן לגופו של עניין". על החלטה זו לא הוגש ערעור. ביום 15.11.2006 הגישה המערערת בקשת פסלות נוספת בת.א. 11800/02, נשוא הערעור שלפניי. בקשת הפסלות התבססה רובה ככולה על החלטות בית המשפט בת.א. 1352/06 בעניין צירוף ראיות לתיק, התערבות בחקירת העדים והגבלת היקפה, וניהול הפרוטוקול. גם בבקשה זו חזרה המערערת על טענתה כי אולי פסק הדין בת.א. 1737/02 הוא העומד מאחורי אופן ניהול הדיון בת.א. 1352/06. צוין כי המערערת חשה בתיק הנוכחי כבר לפני שנה, את החשש המוכח בת.א. 1352/06 כיום. נטען כי לאור התנהלות ת.א. 1352/06 התחזק חששה של המערערת, ולכן היא מבקשת שנית מבית המשפט לפסול עצמו מלדון בענייניהם של הצדדים. המשיב התנגד לבקשה. 2. בית המשפט, בהחלטה מיום 28.11.2006, דחה את בקשת הפסלות. נקבע כי בתיק נשוא בקשת הפסלות לא היה כל אירוע שבגינו היה מקום להגשת הבקשה, וכל האירועים המפורטים בה מתייחסים להליך אחר, ובקשר לנכס אחר. צוין כי הדיון האחרון לגופו של עניין בתיק נשוא בקשת הפסלות התקיים ביום 20.2.2006, ובדיון מיום 1.5.2006 ניתנה החלטה בבקשה הראשונה לפסילת השופט, שנדחתה, ועליה לא הוגש ערעור לבית המשפט העליון. מאז אותו דיון, כאמור, לא היה כל דיון ואירוע בתובענה שמצדיקים פסילת בית המשפט. על החלטה זו הוגש הערעור שבפניי. בערעור חוזרת המערערת על טענותיה בבקשת הפסלות, ומוסיפה כי קיימת זהות בין ההליכים, המצדיקה פסילת בית המשפט על יסוד התנהלותו בהליך מקביל. עוד מלינה המערערת על כך שבית המשפט הסכים לשמוע רק מחצית מהאסמכתאות שהביאה לתמיכה בבקשת הפסלות, תוך שהוא מציין כי יעיין ביתר, ואולם כ-10 דקות לאחר מכן הקריא את החלטתו בבקשת הפסלות, מבלי שניתנה בהחלטה זו תשומת הלב הראויה לאסמכתאות שהביאה המערערת. המשיב סבור כי יש לדחות את הערעור. 3. לאחר שעיינתי בחומר שבפניי, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. עיקר בקשת הפסלות בטענה כי נוכח הזהות בין ההליכים, קיים חשש כי משוא פנים שמקורו בפסק הדין בת.א. 1737/02, אשר נגלה, לטענת המערערת, בהחלטות ואופן ניהול ההליך בת.א. 1352/06, מצדיק פסילת בית המשפט בהליך הנוכחי. ואולם, כבר נפסק, כי עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהלו או מתנהלים משפטים נוספים, בין אם אלה תיקים אזרחיים, ובין אם אלה תיקים פליליים, בין אם פסק לזכותו של צד ובין אם פסק לחובתו, אין בה, כשלעצמה, כדי לפסול את השופט מלדון בעניינו של אותו צד פעם נוספת (ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' דוד, פ"ד נא(4)673; ע"א 385/02 הדר נ' חזן (לא פורסם)). ההנחה המגולמת בכלל זה הינה כי שופט מקצועי יודע להבחין היטב בין הראיות שבתיק אחד, לבין הראיות שבתיק האחר ויודע כי אין להשליך מן האחד על האחר (ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה, פ"ד מה(3) 790). לכן, יש לבחון באיזו מידה מתעורר חשש ממשי למשוא פנים בשל העובדה שהמערערת הינה צד להליכים הנוספים שהתנהלו או מתנהלים בין הצדדים, ובאיזו מידה יכול בית המשפט להבחין בין הראיות והעובדות שבפניו לבין העניינים בהליכים האחרים (ע"א 1427/06 פלוני נ' פלוני (לא פורסם)). ככל שהמערערת מייחסת את משוא הפנים לפסק הדין בת.א. 1737/02, טענה זהה הועלתה בבקשת הפסלות הראשונה, אשר נדחתה על ידי בית המשפט. על אותה החלטה לא ערערה המערערת במועד הקבוע לכך בדין, ולכן היא הפכה לחלוטה. על כן, המערערת אינה יכולה לבקש מבית המשפט לפסול עצמו בגין עילה זו במסגרת בקשת פסלות חדשה ובמסגרת הערעור הנוכחי (ע"א 1314/99 גלברט נ' גלברט (לא פורסם); ע"פ 4778/99 רום נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"א 10763/05 חכם נ' סיאג (לא פורסם); ע"א 11871/05 חט'יב נ' בדארנה (לא פורסם); ע"א 7098/06 פלוני נ' פלונית (לא פורסם)). אשר לת.א. 1352/06, השאלה העומדת בו להכרעה אינה זהה לזו העומדת להכרעה במקרה הנוכחי: שם מתנהלת תביעה כספית, בעקבות זכיית המשיב בתביעה לפינוי המערערת מנכס אחד, ואילו כאן מדובר בתביעה לפינוי המערערת מנכס אחר, המתבססת על מסמכים אחרים. כמו כן, כבר בהחלטתו בבקשת הפסלות הראשונה ציין בית המשפט כי אין לו כל דעה קדומה בעקבות פסק הדין האמור, וכי העובדה שניתן על ידו פסק דין בין אותם צדדים בעניין נכס אחר, אין בה, כשלעצמה, "ליצור דעה קדומה שכן כל מקרה ראוי שיבחן לגופו של עניין". לפיכך, אם בעקבות תביעת הפינוי לא קמה עילת פסלות, קל וחומר שבהמשכה של אותה תביעה, אין כדי להקים עילת פסלות. חזקה על בית המשפט, כי יכריע בתביעה הנוכחית לאחר בחינת מכלול העדויות והראיות שיובאו בפניו, ומבלי שלהליך הקודם ולהליך המקביל תהיה השפעה פסולה כלשהי על החלטתו. בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי קיים יסוד לחשש כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" באופן שלבו לא יהיה פתוח לשמיעת טענות המערערת, ולא ניתן לומר כי הדיון בתביעה הנוכחית בפני בית המשפט הוא בבחינת "משחק מכור". 4. זאת ועוד, מרבית טענות המערערת בבקשת הפסלות הנוכחית ובערעור שבפניי, אינן נוגעות לאירועים או החלטות שניתנו בתיק נוכחי, אלא מופנות כנגד התנהלות ההליך המקביל, וההחלטות שניתנו במסגרתו. מעבר לעובדה שכאמור, אין רלוונטיות לאירועי ההליך המקביל במסגרת ההליך הנוכחי, הרי שככל שיש למערערת טענות כנגד אופן ניהול ההליך המקביל והחלטות דיוניות שניתנו במסגרתו, אפילו אתעלם מהשיהוי המונע העלאתן כיום, הלכה היא כי אופן ניהול הדיון והחלטות דיוניות שצד אינו שבע רצון מהן אינם יוצרים, כשלעצמם, עילת פסלות. הדרך לתקיפתם היא באמצעות הליכי ערעור רגילים, ולא בהליכי פסלות (לעניין אופן ניהול הדיון, ראו: ע"פ 8309/02 רודקו נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 5647/05 גוד-מאן מתכות בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם). לעניין החלטות דיוניות, ראו: ע"א 7186/98 מלול נ' ג'אן (לא פורסם); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר (לא פורסם); יגאל מרזל דיני פסלות שופט (תשס"ו-2006) 178-174). דברים אלה נכונים גם באשר לטענות המערערת לפיהן היה מוכן בית המשפט לשמוע רק מחצית מהאסמכתאות שהביאה לתמיכה בבקשת הפסלות. אין ספק כי דעת המערערת אינה נוחה מן ההחלטות הדיוניות שהתקבלו בעניינה. ייתכן גם שהחלטות אלה נטעו בלבה חשש כי יחסו של בית המשפט כלפיה נגוע במשוא פנים. עם זאת, חשש זה אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות (ע"א 3484/01 באן נ' באן (לא פורסם); ע"א 7857/04 צ'רטוק נ' וינקלר (לא פורסם); מרזל, בעמ' 115). אשר על כן, הערעור נדחה. המערערת תשא בהוצאות שכר טרחת עורך-דין משיב 3, בסכום של 7,000 ₪. ניתן היום, י"ז בסיון התשס"ז (3.6.2007). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06101970_N03.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il