אנדריי פוטורוצין נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10194/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10194/09 ע"פ 10228/09 בפני: כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט ח' מלצר כבוד השופט י' דנציגר המערער בע"פ 10194/09: אנדריי פוטורוצין המערער בע"פ 10228/09: אלכסיי בליאכמן נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעורים על גזר הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.11.09 בת"פ 7061/08 שניתן על ידי כבוד השופט עודד גרשון תאריך הישיבה: ד' באב התש"ע (15.7.2010) בשם המערער בע"פ 10194/09: עו"ד בוריס שרמן בשם המערער בע"פ 10228/09: עו"ד אוריאן בן-מוחה מוצפי בשם המשיבה: עו"ד נעמי לולב פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: לפנינו ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 9.11.2009 בת"פ 7061/08 (כבוד השופט ע' גרשון). המערערים הורשעו, לאחר שמיעת הראיות, בעבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין תשל"ז – 1977; חטיפה לשם סחיטה, לפי סעיף 372, וסעיף 29 לחוק העונשין; סחיטה בכוח, לפי סעיף 427 סיפא, וסעיף 29 לחוק העונשין; סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא וסעיף 29 לחוק העונשין ופציעה בנסיבות מחמירות לפי הסעיפים 334, 335(2) וסעיף 29 לחוק העונשין. כתב האישום מתאר אירוע קשה ביותר בו המערערים קשרו קשר לחטוף ולסחוט את המתלונן. באמצעות איומים הם חטפו את המתלונן וכלאו אותו למשך לילה שלם, ובתוך כך איימו עליו והכו אותו. בשלב מסוים במהלך הלילה דרשו המערערים מהמתלונן באיומים ובכוח כי ילך בבוקר יחד אתם לבנק ויבקש הלוואה כספית וממנה ישלם לידיהם סך של 20,000 ש"ח. מפני האיומים והמכות בהם השתמשו הסכים המתלונן לקחת הלוואה ולשלם להם כפי דרישתם. בשעות הבוקר הביאו המערערים את המתלונן לבנק הפועלים ברחוב הנביאים בחיפה והוא ניגש לפקידה ובקש לקחת הלוואה על סך של 20,000 ש"ח. הפקידה אמרה כי יש צורך בערבים ואחד המערערים הציע את עצמו בתור ערב להלוואתו של המתלונן. בשלב זה נעצרו המערערים על ידי משטרת ישראל, אשר הוזמנה על ידי בת זוגתו של המתלונן. ביום 9.11.2009 גזר בית המשפט המחוזי על המערער בע"פ 10194/09 (להלן: המערער 1) מאסר בפועל לתקופה של 6 שנים, וכן מאסרים מותנים לתקופה מצטברת של שנתיים ושמונה חודשים. על המערער בע"פ 10228/09 (להלן: המערער 2) הושת מאסר בפועל לתקופה של 5 שנים, וכן מאסרים מותנים לתקופה מצטברת של שנתיים ושמונה חודשים. בית המשפט המחוזי קבע כי העבירות שנעברו על ידי המערערים הן עבירות חמורות ביותר. עוד צוין כי דומה שהמערערים בקשו לחקות אופן פעולה של גנגסטרים כמו אלה המאכלסים סרטי פשע ופעולה המוקרנים בקולנוע ובטלוויזיה, על כן שומה על בית המשפט להכביד את ידו בענישה מחמירה למען יראו וייראו. עוד נקבע כי מעשי המערערים נעשו בצוותא חדא. כל אחד מהם שאב עוז מנוכחות חברו לידו. על שום כך נקבע כי מדובר בשותפים לדבר עבירה וכל אחד מהם אחראי לכל מעשה שנעשה על ידי חברו במסגרת הקשר הפלילי שרקמו. הם חטפו את המתלונן, הטילו עליו אימה ופחד, הכו אותו, כלאו אותו, שללו את חירותו וסחטו אותו באיומים. הכל כדי לקבל ממנו כספים שלטענתם הוא היה חייב להם. למעשה נקבע כי המערערים דרשו מן המתלונן סכום כסף גבוה בהרבה מזה שהיה חייב מלכתחילה, וזאת כדי "לפצותם" על המאמצים שהשקיעו בחיפושים אחריו. עוד צוין כי למערער 1 עבר פלילי קודם. באיזון בין השיקולים לחומרה לבין טענות הסנגורים הושתו על המערערים העונשים, כפי שפורטו לעיל. על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מונחים הערעורים שלפנינו. המערער 1 טוען כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר גזר את עונשו לחומרה יתרה. לטענתו היה מקום כי בית המשפט המחוזי יזמין תסקיר בעניינו מטעם שירות המבחן לפני גזירת עונשו. עוד הוא טוען כי לא ניתן משקל ראוי להיותו במעצר במשך תקופה ארוכה, וכן לשינוי המשמעותי שחל בו ורצונו לחולל שינוי בהתנהגותו, ובתוך כך הוא אף השתתף בסדנאות טיפוליות. כמו כן, לטענתו יש לתת משקל לרצונו להקים משפחה ולהשתקם, ונראה כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי הביא בכלל חשבון רק את שיקולי הגמול וההרתעה ולא ניתן משקל ראוי לשיקולים פרטניים. בסיכומו של דבר טוען המערער 1 כי יש להפחית באופן משמעותי מעונשו, וזאת בהתאם למדיניות הענישה הנוהגת במקרים דומים. המערער 2 הדגיש בערעורו את עברו הנורמטיבי, וטען כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל ראוי לעובדה זו, וכן בדומה למערער 1 טען כי שגה בית המשפט כאשר גזר את עונשו מבלי לקבל תסקיר מטעם שירות המבחן בעניינו. עוד הוא טוען כי העונש שנגזר עליו חורג ממדיניות הענישה הראויה במקרים דומים, ולכן יש להפחית באופן ניכר מעונשו. המשיבה טוענת כי אין מקום להתערב בגזר דינו של בית המשפט המחוזי אשר איזן כראוי בין כלל השיקולים. כמו כן, לטענתה במקרה חמור מעין זה המסר העונשי וההרתעתי חייב להיות משמעותי. עוד היא טוענת כי אין מקום לקבלת תסקיר מבחן במקרה דנן, שכן כל השיקולים הפרטניים והשיקומיים הובאו לפני בית המשפט המחוזי על ידי באי כוחם של המערערים, והם הובאו בחשבון בשלב גזירת הדין. לאחר עיון בהודעות הערעור ובנספחים שצורפו להן, ולאחר ששמענו את טיעוני הצדדים, הגענו למסקנה כי דין הערעורים להידחות. הלכה היא כי ערכאת הערעור תתערב בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית רק במקרים חריגים של סטייה ברורה ממדיניות הענישה הראויה (ראו למשל ע"פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע"פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל, פיסקה 11 (טרם פורסם, 29.1.2009)). במקרה הנדון לא מצאנו סטייה שכזו. גזר דינו של בית המשפט המחוזי מבוסס ומנומק היטב, והוא הביא בחשבון את כלל השיקולים, והגיע למסקנה הראויה בנסיבות העניין. מעשיהם של המערערים חמורים ביותר וכל מלים לגינוי התנהגותם יהיו אך למותר, "שכן הגנאי שבהתנהגות חרות בה עמוק עמוק. ישנם מעשי עבירה שנסיבותיהם הספציפיות כוללות "ערך מוסף" שלילי, בלתי מוסרי בעליל, הנלוה אל יסודות העבירה. המקרה דנא בא במובהק בגדרם של אלה" (ע"פ 3165/08 מדינת ישראל נ' עאסלה (טרם פורסם, 23.10.2008)). חשוב להדגיש כי דרך האלימות והסחיטה בה נקטו המערערים על מנת לעשוק את המתלונן, ראויים להוקעה ולגינוי. דרך זו איננה יכולה לזכות לסלחנות; התעללות נמשכת באדם הטלת פחד ואימה באמצעות אלימות וכליאה, ראויים בלא כל ספק לענישה מחמירה, למען יראו וייראו (ראו גם ע"פ 2254/07 מדינת ישראל נ' טארונשוילי (טרם פורסם, 4.7.2007)). כן יפים הדברים שנכתבו בגזר דינו של בית המשפט המחוזי: "חברה מתוקנת אינה יכולה להשלים עם התנהגות בריונית, אלימה ואכזרית כמו זו של הנאשמים. סכסוכים כספיים צריכים להתברר בבית המשפט או בדרכים חוקיות אלטרנטיביות. ברם, הנאשמים שמו עצמם לתובעים, לשופטים ולמוציאים לפועל גם יחד. אין להשלים עם דרך פעולה זו ועל הענישה שתוטל על הנאשמים לבטא את החומרה בה רואה בית המשפט התנהגות שכזו". תופעה של פתרון סכסוכים בכוח הזרוע מחייבת את מערכת אכיפת החוק להציב קיר של ברזל בדמות אפס סובלנות על מנת לגדוע תופעה זו מהשורש ובמהירות האפשרית. מצווים אנו ליתן ידנו למלחמה העיקשת בתופעת הבריונות שפשטה בארצנו, וידע כל מי שנוטל לעצמו את החרות לנהוג באלימות, כי הוא עלול לשלם על כך בחרותו. "יש לשוב ולהדגיש כי זכותו של כל אדם לחיים ולשלמות הגוף היא זכות יסוד מקודשת ואין להתיר לאיש לפגוע בזכות זו. יש להלחם באלימות שפשטה בחברה הישראלית על כל צורותיה וגווניה, אם בתוך המשפחה ואם מחוצה לה, אם בקרב בני נוער ואם בקרב מבוגרים. זהו נגע רע שיש לבערו מן היסוד" (ע"פ 3863/09 מדינת ישראל נ' חסן (טרם פורסם, 10.11.2009)). על כן נראה שבמקרה זה יש לתת עדיפות לאינטרס הציבורי ולהפחית ממשקל האינטרס הפרטני-שיקומי, ואכן נראה שבית המשפט המחוזי הביא בחשבון את כלל השיקולים בצורה ראויה בהתאם לנסיבות המעשים ונסיבות העושים. באשר לטענת המערערים כי היה מקום לבחינת עניינם באמצעות תסקיר מטעם שירות המבחן, לפני גזירת דינם, חשוב להדגיש כי אכן תסקיר מטעם שירות המבחן הוא כלי עזר חיוני ומשמעותי העוזר לבית המשפט לקבל את מלוא התמונה לפני גזירת הדין. "שירות המבחן נחשב ל"ידו הארוכה" של בית המשפט, שתפקידו, בין השאר, הוא לסייע לבית המשפט בבחינת נושאים שבית המשפט עצמו מתקשה לקבל מידע בעניינם, או לבוחנם ... ככזה, הומשל שירות המבחן ל'פריסקופ הנשלח מצוללת והמעביר אל קברניט הצוללת תמונות שהקברניט מתקשה לראותן בעיניו שלו' ... התסקיר הנמסר לבית המשפט לקראת גזירת דינו של נאשם ... הוא ביטוי מרכזי של תפקיד זה. שירות המבחן מתבקש לסקור עבור בית המשפט את עברו, מצבו המשפחתי והכלכלי של הנאשם, מצבם הבריאותי של הנאשם ובני משפחתו, ונסיבות מיוחדות שהביאו את הנאשם לידי ביצוע העבירה (רע"פ 1021/07 פלוני נ' מדינת ישראל, פס' 24 לפסק דינו של השופט מלצר (טרם פורסם, 30.12.2009). ראו גם בש"פ 5859/04 מדינת ישראל נ' אבו סבייח (לא פורסם, 22.6.2004)): "סיוע זה מידי קצין המבחן חשוב וחיוני הוא לבית המשפט, ונועד למלא חלל ריק בחומר שלפני השופט בעשותו במלאכת הענישה; שהרי אופיו, טיבו וסביבתו של העבריין, הרקע לעבריינותו והסיכויים להחזירו למוטב מידע הכרחי וחיוני הם לשופט בבואו להטיל עונש מתאים והולם בטיבו ובמידתו, ובדרך כלל לא עומד לרשותו מקור כלשהו, שהימנו יוכל לשאוב ולדעת על כל אלה" (ע"פ 1399/91 ליבוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 177, 186-187 (1993) (להלן: פרשת ליבוביץ)). על כן, כוונת המחוקק בסעיף 38 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 הייתה מעיקרה, שאין להטיל עונש מאסר בפועל על כל עבירה ועל כל עבריין שהם, אלא לאחר קבלת תסקיר. "זהו הכלל הרצוי. אך מאחר שהרצוי אינו תמיד מצוי, איפשר המחוקק לשר המשפטים (בסעיף קטן (ב)) לסייג חובה זו" (פרשת ליבוביץ, עמ' 187. ראו גם יעקב קדמי על סדר הדין בפלילים כרך ב הליכים שלאחר כתב אישום 1640 (2009) והאסמכתאות המובאות שם). סייגים אלו מצויים באכרזת דרכי ענישה (תסקיר של קצין מבחן), תשכ"ד-1964, ואכן בהתאם לכך לא קיימת חובה במקרה הנדון לערוך תסקיר לפני גזירת הדין (ראו ע"פ 2583/06 עמר נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 4.9.2006)), ואף על פי הנסיבות לא נראה כי היה צורך בתסקיר מטעם שירות המבחן, באשר טענות המערערים בשלב הטיעונים לעונש, כפי שפורטו בגזר הדין, שפכו אור על מצבם ועל הרקע שלהם ככל שניתן היה. על כן, נראה כי בפני בית המשפט המחוזי עמדה מלוא התמונה, הובאו בחשבון מגוון השיקולים בשלב גזירת הדין והוא עשה מלאכתו נאמנה. כולנו תקווה כי המערערים יעשו מאמץ למען שיקומם במסגרת המאסר וכי הדבר יצלח בידם, והם יפתחו דף חדש, כאזרחים שומרי החוק המכבדים את הזולת, לאחר שחרורם. סוף דבר, אנו דוחים את הערעורים. ניתן היום, ט' באב התש"ע (20.7.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09101940_H03.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il