ולריק מישייב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10192/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10192/09 בפני: כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן המערער: ולריק מישייב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז ביום 19.11.09 בת"פ 14387-05-09 שניתן על ידי כבוד השופט ז' כספי תאריך הישיבה: כ"ז באדר א' תשע"א (3.3.11) בשם המערער: עו"ד ט' ענר בשם המשיבה: עו"ד ע' שגב פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז בת"פ 14387-05-09 (כבוד השופט ז' כספי), אשר השית על המערער 5 שנות מאסר בפועל והפעיל 6 חודשי מאסר על תנאי, מהם שלושה חודשים במצטבר ושלושה חודשים בחופף. כן השית בית המשפט 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים שלא יעבור המערער עבירה עליה הורשע או כל עבירת סמים מסוג פשע. 1. המערער הורשע על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעובדות כתב האישום, המייחס לו עבירה של ייבוא סם מסוכן לפי סעיפים 13 ו-19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: הפקודה). על פי כתב האישום, ביום 10.5.09 הגיע המערער בטיסה מסאן-פאולו שבברזיל לישראל, לאחר שבלע סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של כ-527 גרם, אותו רכש בברזיל. המערער נעצר בנתב"ג ולמחרת היום פלט מגופו את אריזות הסם. 2. גזר הדין ניתן לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה הן לעניין העבירות נשוא כתב האישום והן לעניין כלל רכיבי העונש, למעט רכיב הקנס. בית המשפט קבע בגזר דינו כי הסכמת הצדדים הינה מאוזנת ומשקפת הן את האינטרס הציבורי של הרתעה והן את נסיבותיו האישיות של המערער, הודייתו וחרטתו. בית המשפט קמא החליט שלא לחייב את המערער בקנס או בהתחייבות כספית נוכח מצבו הכלכלי ותקופת המאסר הממושכת שנגזרה עליו. 3. ביום 21.12.09 הגיש המערער ערעור על גזר דינו של בית המשפט קמא, בו ביקש להקל בעונשו, בנימוק כי העונש שגזר עליו בית המשפט חמור מכפי שהגיע לו. בקשת הסנגוריה הציבורית, שמונתה על-ידי בית משפט זה לייצג את המערער, לשחררה מייצוגו – נדחתה. בהחלטתו מיום 5.5.10, קבע כבוד הרשם ג' שני כי בנסיבות המקרה, ייצוגו של המערער עדיף על היעדר ייצוגו, תוך שהובהר כי אין מניעה שהמערער יוכל להציג את טיעוניו בלשונו בפני בית המשפט, אם יימצא ההרכב הצדקה לכך. בהמשך לכך, הגיש בא כוח המערער את נימוקי הערעור. 4. בא כוחו של המערער טען כי בשל נסיבות חייו הקשות, חרטתו הכנה והמסלול השיקומי בו החל בין כותלי הכלא, יש מקום להפחית בעונש שגזר עליו בית משפט קמא. נטען כי המערער, רווק בן 42, לא עמד בראש פירמידת הסם אלא שימש כבלדר בלבד. עוד נטען כי המערער מצוי במעגל הסם והפשע שנים רבות ואילו כיום הוא מטופל במסגרת אינטנסיבית בכלא "רימונים", כחלק ממאמציו הכנים להיגמל מהתמכרותו רבת השנים. לפיכך, ביקש בא כוחו של המערער כי בית המשפט ייתן דעתו להליך השיקום בו החל המערער ויפחית, ולו באופן סמלי, מעונשו. וסף על דברי בא כוחו, ניתנה למערער גם האפשרות להציג בפנינו את דבריו בלשונו. בדבריו, טען כי בעת החתימה על הסדר הטיעון היה במצב של חוסר אונים, ואילו כיום הוא נגמל מהסמים ומבקש לפתוח דף חדש בחייו. הוא ביקש מבית המשפט להפחית מעונשו, במטרה לעודדו להמשיך בהליך השיקום בו החל. 5. בא כוח המשיבה טען מנגד כי יש לדחות את הערעור, שכן מדובר בהסדר טיעון מוגמר, שכלל הסכמה לעניין העונש ואושר על ידי בית המשפט כהסדר סביר בנסיבות העניין, המשרת את האינטרס הציבורי ומבטא התחשבות בנסיבותיו של המערער. עוד הוסיף כי בא כוח המערער לא טען לפגם כלשהו בהסכמה על הסדר הטיעון והדגיש כי בעת החתימה על הסדר הטיעון, היה המערער מיוצג על ידי סנגור והבין את משמעות ההסדר. 6. דין הערעור להידחות. כידוע, אין ערכאת הערעור מתערבת בחומרת העונש שהוטל על ידי הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בלבד (ע''פ 9097/05 מדינת ישראל נ' ורשילובסקי (לא פורסם, 3.7.2006); ע''פ 1242/97 גרינברג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.2.1998); ע''פ 9437/08 אלגריסי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.5.2009)). המקרה שלפנינו אינו נמנה על אותם המקרים המצדיקים התערבות כאמור. 7. הסדר הטיעון כלל הסכמה הן לעניין האישומים והן לעניין העונש. בדיון בבית המשפט קמא כלל לא הועלו השגות לעניין חומרת העונש, ועיקר הדיון נסב סביב רכיב הקנס, עליו לא הוסכם בהסדר הטיעון. ממתן גזר הדין ועד היום, לא חל שינוי מהותי בנסיבות המצדיק חזרה מפרטי הסדר הטיעון שסוכם. ניסיונות השיקום של המערער אכן ראויים לעידוד, אולם אין בהם כדי להוות שינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתת תקופת המאסר שנקבעה בהסדר הטיעון. אף לגופו של עניין, אנו מוצאים כי העונש שהושת על המערער ראוי. האינטרס החברתי להיאבק בנגע הסמים מחייב ענישה מרתיעה בעבירות סמים חמורות, דוגמת העבירה בה הורשע המערער (ראו: ע"פ 7486/07 שלמה בר ששת נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.3.2009); רע"פ 8457/08 אבו עיאדה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.12.2008). הסדר הטיעון שהתגבש וגזר הדין שניתן בעקבותיו, מאזנים בין מכלול שיקולי הענישה ובפרט בין האינטרס הציבורי ובין נסיבותיו האישיות של המערער (ראו: ע"פ 6029/03 מדינת ישראל נ' גולן שמאי, פ"ד נח(2) 734 (2004)). בהתחשב בחומרת העבירה, נסיבות ביצועה, כמות הסם וסוגו ועברו הפלילי המכביד של המערער, לא מצאנו שהסדר הטיעון מחמיר יתר על המידה. אנו סבורים כי בית המשפט קמא נתן דעתו למכלול השיקולים ואיזן ביניהם בצורה ראויה בקובעו כי יש לקבל את הסדר הטיעון. אנו מקווים שבסופה של תקופת המאסר יעלה המערער על דרך המלך ויפתח דף חדש בחייו. ואולם לא ניתן להתעלם מהסכמת המערער להסדר הטיעון ומהיותו הסדר מאוזן ביחס לחומרת העבירה בה הורשע. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, ב' באדר ב' תשע"א (8.3.11). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09101920_B06.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il