פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"פ 1017/08

שמחה ניר נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול את עצמו מלדון בערעורו של המערער.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 12/02/2008 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"פ — ערעור פלילי.
מספר התיק 1017/08 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה פסלות שופט — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול את עצמו מלדון בערעורו של המערער.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"פ 1017/08

שמחה ניר נ. מדינת ישראל

ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול את עצמו מלדון בערעורו של המערער.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערער, שמחה ניר, הגיש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול את עצמו מלדון בערעור פלילי שהגיש המערער. המערער טען כי השופטים שדנו בתיק כבר הביעו דעה קדומה נגדו בהליכים קודמים, וכי השופטת ברלינר צריכה לפסול עצמה בשל מועמדותה לקידום שיפוטי. בית המשפט העליון, בראשות הנשיאה ד' ביניש, דחה את הערעור. נקבע כי החלטות קודמות של השופטים בנוגע להליכים אחרים אינן מקימות חשש למשוא פנים בהליך הנוכחי, וכי מועמדות לקידום אינה עילה לפסלות שופט. בית המשפט הדגיש כי תחושות סובייקטיביות של בעל דין אינן מהוות עילה לפסלות.

סוג הליך ערעור פלילי (ע"פ)
הרכב השופטים ד' ביניש
בדעת רוב 1/1

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • שמחה ניר

נתבעים

  • מדינת ישראל

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסול עצמו מבוססת כדין.
  • אין בהחלטות קודמות של השופטים בהליכים אחרים כדי להקים חשש למשוא פנים.
  • מועמדות לקידום אינה מהווה עילת פסלות.
טיעוני ההגנה
  • השופטים דנו בהליך אחר בו נקבע כי המערער אינו יכול לייצג את עצמו בשל השעייתו, דבר המקים חשש למשוא פנים.
  • השופטים נמנעו מלהשתמש בסמכותם הנגררת לדון בטענותיו נגד לשכת עורכי הדין, מה שמעיד על דעה קדומה.
  • על השופטת ברלינר לפסול עצמה בשל מועמדותה לקידום ואינטרס המערכת להשתיק את ביקורתו.
מחלוקות עובדתיות
  • האם קיימת עילת פסלות בשל החלטות קודמות של השופטים.
  • האם מועמדות לקידום של שופט מהווה עילה לפסלות.

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • החלטת בית המשפט המחוזי מיום 28.1.2008

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ע"פ 71506/07
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו
תקדימים משפטיים

תגיות נושא

  • פסלות שופט
  • משוא פנים
  • עריכת דין

שלב ההליך

ערעור
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

החלטה בתיק ע"פ 1017/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 1017/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערער: שמחה ניר נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופטים: ד' ברלינר, ז' המר, ת' שפירא) מיום 28.1.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בע"פ 71506/07 בשם המערער: בעצמו פסק-דין ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים: ד' ברלינר, ז' המר, ת' שפירא) מיום 28.1.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בע"פ 71506/07. 1. בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ג' רביד) הרשיע את המערער בעבירות של התחזות וניסיון התחזות לפי סעיף 97 לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (ת"פ (תל אביב-יפו) 3410/06). ביום 5.7.2007 נגזר דינו של המערער והוטל עליו עונש של מאסר על תנאי למשך 8 חודשים שלא יעבור את העבירה בה הורשע בתוך 3 שנים. כן הוטל על המערער קנס בסך 40,000 ₪ או חמישה חודשי מאסר תמורתו. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטים: ד' ברלינר, ז' המר, ת' שפירא) ערעור על ההרשעה ועל גזר-הדין. בפתח הדיון שהתקיים בערעור הגיש המערער בקשה לפסילת בית המשפט, בה טען שתי טענות עיקריות. הטענה הראשונה היתה, כי במסגרת הליך אחר שהתנהל בפני השופטים ברלינר והמר (להלן: ההליך האחר), נקבע כי המערער אינו יכול לייצג את המערער באותו הליך נוכח השעייתו מעיסוק בעריכת דין. לטענת המערער, החלטה זו מקימה חשש ממשי למשוא פנים בניהול ההליך הנוכחי, בו דן בית המשפט בהרשעתו של המערער בעבירות שעניינן עיסוק בעריכת דין בתקופת השעייה. עוד טען המערער בהקשר זה כי השופטים ברלינר והמר נמנעו במהלך ההליך האחר מלהשתמש בסמכותם הנגררת ולדון בטענותיו בדבר השעייתו מלשכת עורכי הדין, וטען כי החלטה זו מלמדת על דעה קדומה נגדו. טענתו השנייה של המערער הופנתה אך נגד השופטת ברלינר. טענתו היתה כי עליה לפסול עצמה מלדון בהליך נוכח מועמדותה לקידום, שכן לטענתו "מן המפורסמות היא שלמערכת המשפט בכלל, ולשופטי בית-המשפט העליון בפרט, ישנו אינטרס להשתיק את ביקורתו [של המערער – ד' ב']". 2. ביום 28.1.2008 דחה בית המשפט קמא את בקשת הפסלות. בהחלטתו קבע בית המשפט כי להחלטה שניתנה בהליך האחר אין כל נגיעה להליך הנוכחי, שבמהלכו מוטל על בית המשפט לבחון את ממצאיה ומסקנותיה של הערכאה הדיונית. בהקשר זה ציין בית המשפט כי בהחלטה שניתנה במסגרת ההליך האחר לא הובעה כל דעה מצד שופטי ההרכב באשר למערער. לעניין טענת המערער כי על השופטת ברלינר לפסול עצמה נוכח מועמדותה לקידום קבע בית המשפט כי "כל שופט בפוטנציה יכול להיות מועמד לקידום, ואין בכך כדי לפסול אותו מלדון בתיק זה או אחר". משכך דחה בית המשפט את בקשת הפסלות ועל החלטתו הוגש הערעור שלפניי, בו חזר המערער על טענותיו. 3. דין הערעור להידחות. כפי שעולה מהחלטת בית המשפט קמא, החלטת השופטים ברלינר והמר במסגרת ההליך האחר ניתנה לאחר שהגיע לשופטי ההרכב מידע לפיו המערער הושעה מלשכת עורכי הדין. בין היתר הסתמכו שופטי ההרכב בהליך האחר על פסק-דינו של בית המשפט העליון שניתן במסגרת ההליכים המשמעתיים שנערכו נגד המערער. בנסיבות אלה שוכנעתי כי ההחלטה שניתנה בהליך האחר היתה ממוקדת לגופו של אותו הליך ולאפשרויות הייצוג של בעל-הדין באותו הליך. לפיכך, החלטה זו אינה מקימה חשש ממשי למשוא פנים בהליך הנוכחי. בהקשר זה שוכנעתי עוד כי טענת המערער לפיה היה על שופטי ההליך האחר להשתמש בסמכותם הנגררת ולדון בשאלת השעייתו מלשכת עורכי-הדין אינה מקימה אף היא עילת פסלות, ואין בה כל אינדיקציה לדעה קדומה נגד המערער מצד שופטי ההליך הנוכחי. המערער הוסיף וטען כי יש לפסול את השופטת ברלינר מלדון בעניינו נוכח מועמדותה לקידום ובהתחשב בכך שקיים חשש כי לכל שופט אשר מעוניין בקידום "ישנו אינטרס להשתיק את ביקורתו [של המערער – ד' ב']". טענתו זו של המערער אינה ראויה. לשיטתו של המערער אין בית משפט שיכול לדון בעניינו. כפי שכבר נקבע בערעור אחר שהוגש על ידי המערער, יש בטענה זו משום "פוטנציאל תקיפה שכל טוען יכול להחזיק בכיסו כנגד כל שופט" (ראו, ע"פ 627/07 ניר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 18.3.2007)); בהיעדר כל נסיבה אובייקטיבית המצביעה על חשש ממשי למשוא פנים, עניינו של המערער בהקשר זה אינו שונה מכל בעל דין אחר. למותר לציין כי תחושותיו הסובייקטיביות של המערער, או של כל בעל דין, אינן מקימות עילת פסלות (ראו, ע"פ 5/82 אבו-חצירא נ' מדינת ישראל, פ"ד לו(1) 247, 249-250 (1982)). הערעור נדחה. ניתן היום, ו' באדר א' התשס"ח (12.2.2008). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08010170_N01.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il