יעקב חדאד נ. לשכת עורכי הדין

פסק-דין בתיק עע"ם 10146/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים בענינים מנהליים עע"ם 10146/07 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ח' מלצר המערער: יעקב חדאד נ ג ד המשיב: לשכת עורכי הדין ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב, מיום 29.10.07, בעת"מ 1199/07, שניתן על ידי כבוד השופטת ש' גדות תאריך הישיבה: ו' בכסלו התשס"ט (03.12.08) בשם המערער: עו"ד פלדמן אביגדור בשם המשיבה: עו"ד משה עליאש פסק-דין השופט א' א' לוי: 1. המערער, ששימש בעבר כמנהל באחד מסניפיו של בנק, החל ללמוד משפטים בשנת 1997. בשנת 1999 התעורר נגדו חשד כי היה מעורב בביצוען של עבירות בתחום תפקידו, אולם הדבר לא מנע ממנו מלבצע התמחות, והוא אף עבר, בחודש אפריל 2001, בהצלחה את בחינות לשכת עורכי הדין. דא עקא, מספר ימים לפני טכס ההסמכה, הוגש נגדו כתב אישום בעובדותיו הודה, וכתוצאה מכך הורשע בעבירות של גניבה בידי מורשה, זיוף מסמכים ושימוש בהם, וכן קבלת דבר במרמה. על כל אלה נדון המערער לשנת מאסר, שנה מאסר על-תנאי וקנס. משסיים לשאת במאסרו בחודש יוני 2004, ביקש המערער מהמשיבה להעניק לו רישיון לשמש כעורך-דין מן המניין, אולם בקשתו נדחתה והיא עתידה לשוב ולהתברר בשנת 2011, כאשר תסתיים תקופת ההתיישנות שמניינה שבע שנים מיום סיום ביצוע העונש. המערער סבור כי נכון להתחיל את מניינה של תקופת ההתיישנות ממועד ביצוע העבירה, הואיל וגם פרק זמן זה מאפשר לבחון אם הוא היטיב את דרכיו ואם הוא ראוי לשמש כעורך דין. 2. סעיף 44 לחוק לשנת עורכי הדין הסמיך את המשיבה לסרב לבקשתו של מועמד לקבלו לשרותיה, חרף כשירותו, אם הורשע בעבירה פלילית שיש בה, בנסיבות העניין, משום קלון, וכן אם נתגלו עובדות אחרות שמובילות למסקנה כי אין המועמד ראוי לשמש עורך-דין. איננו סבורים כי המשיבה שגתה בהפעלתו של שיקול הדעת שנמסר לה. אדרבא, היא אימצה תבחין שמצא ביטוי במספר חיקוקים, ולהלן שלוש דוגמאות לכך: א) סעיף 7(1) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), התשכ"ה-1965, עוסק במי שאינו יכול להיבחר כחבר מועצה של רשות: "אינו זכאי להיכלל ברשימת מועמדים ולהיבחר חבר המועצה מי שנידון בפסק דין סופי לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על שלושה חודשים וביום הגשת רשימת המועמדים טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לשאת את עונש המאסר בפועל...". ב) בסעיף 6(א) לחוק יסוד הכנסת מצויה הוראה דומה, לאמור, "כל אזרח ישראלי שביום הגשת רשימת המועמדים הכוללת את שמו הוא בן עשרים ואחת שנה ומעלה, זכאי להיבחר לכנסת, זולת אם בית משפט שלל ממנו זכות זו על פי חוק או שנידון, בפסק דין סופי, לעונש מאסר בפועל לתקופה העולה על שלושה חודשים וביום הגשת רשימת המועמדים טרם עברו שבע שנים מהיום שגמר לרצות את עונש המאסר בפועל...". ג) לבסוף, נפנה לסעיף 14(א)(1) לחוק המרשם הפלילי ותקנת השבים, התשמ"א-1981, העוסק בהתיישנות הרשעה: "לא יימסר מידע לפי סעיפים 6 עד 9 אם עברו מיום פסק הדין או ההחלטה התקופות המפורטות להלן... (1) אם הוטל מאסר עד שנה אחת - התקופה שהוטלה ועוד שבע שנים. 3. למעלה מן הדרוש, נוסיף ונאמר כי גם לגופו של עניין לא מצאנו בערעור זה ממש. המערער חטא בעבירות חמורות שלו היה מבצען שעה שכבר הוסמך כעורך-דין, נכון היה לבחון אם הוא ראוי להוסיף ולשמש בתפקידו. הלשכה, על מוסדותיה השונים, נדרשת להקפיד על כך שחבריה וגם אלה המבקשים להצטרף אליה, יקפידו על קיום החוק, וינהגו ביושר וניקיון כפיים, שאם לא כן תיפגע אנושות תדמיתו של עורך-הדין בעיני הצבור. מנקודת השקפה זו, אמת המידה בה נקטה הלשכה בעניינו של המערער הנה הולמת, סבירה וראויה, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור. ניתן היום, ז' בכסלו התשס"ט (04.12.08). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07101460_O09.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il