אליהו אברמוב נ. כב' השופט יצחק כהן

החלטה בתיק בג"ץ 10146/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10146/03 בפני: כבוד השופט י' טירקל כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופט א' גרוניס העותר: אליהו אברמוב נ ג ד המשיב: כב' השופט יצחק כהן עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד י' בלומפלד בשם המשיב: עו"ד שרון רוטשנקר פסק-דין השופט י' טירקל: 1. על העותר הוגש כתב אישום, בבית המשפט המחוזי בחיפה, המייחס לו ולאדם נוסף עבירה של החזקת סם שלא לשימוש עצמי. במהלך המשפט המתברר לפני כבוד השופט י' כהן (להלן – "המשיב") נדונה ביום 10.11.03 עתירה של העותר לגילוי ראיה חסויה ובתום הדיון נתן המשיב את החלטתו. לטענת בא כוח העותר, אחרי ששימע המשיב את ההחלטה הודיע בא כוח העותר כי בכוונתו לערער על ההחלטה לפני בית המשפט העליון. בשלב זה הפסיק המשיב את הדפסת ההחלטה והכניס בה שני תיקונים: האחד – על ידי מחיקת המשפט "החסיון במקרה זה פוגע בהגנתו של הנאשם" (העותר – י"ט); והשני על ידי הוספת המשפט "אוסיף כי אין אני סבור שחסיון בנסיבות המקרה שלפני פוגע בהגנת הנאשם". בעתירתו מבקש העותר לבטל את ההחלטה המתוקנת מנימוקים ש"מראית פני הצדק", "אמון הציבור במערכת המשפטית" וה"חשש לעיוות דין ושרירות", מצדיקים את ביטולה. פרקליטות המדינה השיבה על העתירה. 2. אין ממש בעתירה. אפילו היה מהלך הדיון לפני המשיב כפי שמתאר אותו בא כוח העותר – ותיאור זה אינו מתיישב עם המתואר בתשובת המדינה - הרי הלכה פסוקה היא שרשאי בית המשפט לתקן פסק דין או החלטה כל עוד "לא קם מכס המשפט ביום שבו ניתנה ההחלטה, שאז עדיין נמצא בחזקתו העניין שטיפל בו" (י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי [אמינון, מהדורה שביעית, 1995], בעריכת ש' לוין, בעמ' 907). לפיכך רשאי היה המשיב לתקן את החלטתו אף אחרי שימועה (ראו: בג"צ 63/74 איזמירו מחמוד סעוד נ' בית המשפט המחוזי, פ"ד כח(2) 37, 41-42; ע"א 484/74 "אומניה" דויטשה פילם נ' "סרטי נח" בע"מ, פ"ד כט(1) 747 , 749-750; ע"א 330/78 המהפך אגודה שתופית בע"מ נ' פקיד השומה למס, פ"ד לה(2) 499, 503-504; ע"פ 344/79 יעקב מג'ר נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(2) 93, 94-95; ע"פ 951/80 יצחק קניר נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(3) 505, 512-513 ;ע"א 159/90 סולל בונה בע"מ נ' ברק אור בע"מ, פ"ד מז(4) 17, 22-23). לא דבק, אפוא, בהחלטתו של המשיב פגם או אבק פגם מחמת תיקונה כאמור. זאת ועוד, הכלל הוא שאין ערעור על החלטת ביניים בהליכים פליליים וכי לא ניתן לעקוף כלל זה בהגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק (ראו; בג"ץ 398/83 אביטן נ' הרכב של שלושה שופטים, פ"ד לז(3) 467, 471 ;בג"ץ 5537/9 אפרתי נ' אוספלד, פ"ד מו(3) 501, ;בג"ץ 4318/95 מדינת ישראל נ' השופט פיזם, פ"ד מט(3) 702, 704 ;בג"ץ 2485/96 ח"כ א' דרעי נ' כבוד השופט צמח ואחרים (לא פורסם); בג"ץ 1657/01 בריק נ' השופטת אבידע (טרם פורסם); בג"ץ 6876/01 רם ברלאי נ' השופטת ז' הדסי-הרמן, תקדיו-עליון 2001(3) 340, 341 ;בג"ץ 4686/02 דב פיכמן נ' בית המשפט המחוזי חיפה ו-2 אח', תקדין-עליון 2002(2), 2812). אכן לכלל זה חריגים, כמו במקרה שמוכחת חריגה ממשית מסמכות (בג"ץ 398/83 הנ"ל; בג"ץ 1657/01 הנ"ל; דנג"ץ 779/97 סולימאן נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 97(2) 972), או כאשר "מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור" (בג"ץ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים, פ"ד מא(4) 683, 702) הפרשה שלפנינו איננה באה בגדר חריגים אלה. 3. עתירה כגון דא צריכה בדיקה זהירה – עובדתית ומשפטית – לפני הגשתה. בא כוח העותר לא יצא ידי חובתו ועל כך יש להצטער. העתירה נדחית. ניתן היום, ו' בטבת תשס"ד (31.12.03). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03101460_M03.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il