אלון דהן נ. שר המשפטים

פסק-דין בתיק בג"ץ 10135/06 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10135/06 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' אלון העותר: אלון דהן נ ג ד המשיב: שר המשפטים עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: כ"ג באב תשס"ז (7.8.07) בשם העותר: עו"ד גל זייד בשם המשיב: עו"ד שרון רוטשנקר פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. העותר הוא אסיר עולם, שנדון על פי הודאתו ביום 4.11.91 בבית המשפט המחוזי בחיפה למאסר עולם, לאחר שרצח – לשם בצע כסף שקיוה לקבל – את מעבידו לשעבר, אותו חטף, וגם פעל לאחר מכן, במשך ימים אחדים, לסחיטת כספים מבנו של המנוח כסף תמורת החזרת אביו חי (זאת, בשעה שגופת האב היתה בתא המטען של מכוניתו שלו). עונשו של העותר נקצב ביום 11.5.98 על-ידי נשיא המדינה והועמד על שלושים ושלוש שנות מאסר. העתירה עניינה הטענה, כי שר המשפטים – הממליץ בפני הנשיא בנושאי חנינה – לא הציג בפני הנשיא שהעותר ויתר על הגנתו בתיק והודה, מתוך שהסתמך על בא כוחו שהסביר לו, לאור מדיניות הקציבה שהיתה באותה תקופה – אף אם לא ניתן לטעון ל"נוהג" בעניין זה – כי עתיד הוא לזכות לקציבה של 24 שנים. ב. לשיטת המדינה עמדה בפני הנשיא מלוא התשתית העובדתית, לרבות טענת ההסתמכות, המועלית מאז 1998 על-ידי באי כוחו של העותר. עוד נטען, כי אין זכות קנויה להפחתת עונש על-ידי הנשיא, בעניין שכולו חסד ורחמים, ומתחם ההתערבות השיפוטי בכך צר ביותר; במקרה דנא מדובר ברצח "מזעזע וברוטלי", כלשון בית המשפט המחוזי, ומכל מקום בידי העותר לפנות לועדת שחרורים מיוחדת לפי חוק שחרור-על תנאי ממאסר, תשס"א-2001. ג. (1) לאחר שמיעת הצדדים ועיון, אין בידינו להיעתר לעתירה. המערער החליט, תוך ייעוץ מקצועי, להודות; בכך חסך מן המדינה לנהל את ההליך המלא – אך גם קיבל הסכמת התביעה, ובהמשך בית המשפט המחוזי, שלא להשית עליו עונש בגין מעשי עבירה נוספים שהיו קשורים ברצח, ובהם חטיפה לשם סחיטה, סחיטה באיומים והחזקת נשק ונשיאתו ללא רשות חוקית. גם אם בעת ההודאה וההרשעה סבר המערער כי עונשו ייקצב ל-24 שנים, והדבר היה בין שיקוליו, אין בכך כדי ליצור לו עילה לדרישה מן המשיב, כי ימליץ לפני הנשיא על קציבה לתקופה קצרה יותר. מדיניות הקציבה היא בידי הנשיא, שאינו הנתקף הישיר בעתירה, והעתירה אף אינה טוענת כי היה "נוהג" לעניין זה, אלא כי העותר הניח כי ייקצב עונשו על פי פרקטיקה משכבר, ל-24 שנים. טענה זו אין בידינו להלום; בכך לא יכול היה להיווצר אינטרס הסתמכות, המזכה את העותר בפעולה שונה מצד המשיב מכפי שנהג בפועל. (2) אף בגדרי צדק: העותר טוען כיום כי ההסתמכות גרמה לו לוותר על מימוש הגנתו, ושמא היה מורשע – אם בכלל – בעבירת המתה פחותה מרצח. הדברים אינם מתיישבים עם דברי סניגורו דאז בבית המשפט המחוזי (שאליהם צורף מכתבו נ/1 אותו לא ראינו), "הודייתו בעובדות מעוגנת בחרטתו העמוקה על מעשה העבירה שביצע, ובקשת סליחה ומחילה מהמשפחה שנפגעה". כאמור, גם נגזר על העותר עונש אחד של מאסר עולם, ואף אם לא היה בכך – כטענתו – חריג במקרים של רצח ועבירות אחרות, לא היתה מניעה לגזור עונש חמור יותר, ובית המשפט המחוזי ציין זאת ספציפית. מכל מקום, המדובר ברצח בדם קר, על כל המשתמע. (3) בסופו של יום, לפנינו עתירה המבקשת לאמיתה כי נשיא המדינה ישנה לגבי העותר ממדיניותו באשר לקציבת העונש, לאחר ששר המשפטים יציב בפניו את פרשת הודייתו של העותר באור המקובל על העותר. לא למותר לציין – כאמור – כי היו פניות שונות מטעם העותר לנשיא ובהן הועלה ישירות ובפירוט מטעם העותר עצמו הנושא המועלה בעתירה, למשל פניית בא כוחו הקודם (השני במספר) מיום 10.11.98, וכן פניית בא כוחו דהאידנא מיום 20.2.06, עליה נענה על-ידי היועצת המשפטית לנשיא ביום 25.6.06. (4) התשתית הנטענת היתה איפוא בפני הנשיא. אין איפוא מקום לקבלת העתירה, לא במישור המשפטי ולא משיקולי צדק ומוסר. אין בזאת כדי למנוע מן העותר לפנות, כפי שציינה המדינה, לועדת שחרורים מיוחדת, ואיננו מקלים ראש גם בהתנהגותו הטובה במהלך מאסרו כנמסר, אך כמובן איננו מביעים כל עמדה בעניין פניה כזאת לגופה. ד. כאמור, איננו נעתרים לעתירה. ניתן היום, כ"ג באב תשס"ז (7.8.07). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 06101350_T03.doc מפ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il