אמיר רוסו נ. נחמיה נחמיה

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים עפ"ס 10132-10-24 לפני: כבוד ממלא מקום הנשיא יצחק עמית המערערים: 1. אמיר רוסו 2. כפיר כהן נגד המשיבים: 1. נחמיה נחמיה 2. גלידת שטראוס בעמ ערעור על החלטתו של בית המשפט השלום בירושלים בת"א 43146-12-23 מיום 30.9.3034 שניתן על ידי כב' השופט הבכיר נאיל מהנא בשם המערערים: עו"ד אילן שמר פסק-דין ערעור שעיקרו בהחלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' השופט הבכיר נ' מהנא) מיום 30.9.2024 בת"א 43146-12-23, שבה מצא שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. 1. ההליך מושא הערעור שלפניי, שעניינו מחלוקת חוזית בין המערערים לבין המשיב 1 (להלן: המשיב), מתנהל בבית משפט קמא מזה כשנה. 2. ביום 19.9.2024 התקיים דיון קדם משפט. ביום 22.9.2024 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב, שבה ציינו כי בא כוחם הגיש תלונה על המותב לנציב תלונות הציבור על שופטים, ומשכך על המותב לפסול את עצמו. בהמשך אותו יום דחה המותב את בקשת הפסילה, תוך שהתייחס לפגמים פרוצדורליים שנפלו בהגשתה ותוך שהדגיש כי הגשת תלונה לנציב תלונות הציבור על שופטים לא מקימה כשלעצמה עילת פסלות, ובנסיבות העניין אין חשש ממשי למשוא פנים. המערערים הגישו בקשה לעיון חוזר בבקשת הפסילה. על פי הנטען בבקשה, בדיון קדם המשפט אפשר המותב לאדם שאיננו בעל דין בהליך להתבטא באריכות על נושאים שתוארו כ"בלתי רלוונטיים לתיק". עוד נטען כי על אף שב"כ המערערים התנגד למתן רשות הדיבור, המותב דחה את התנגדותו ואף הרים את קולו והכה על דוכן בית המשפט. בנוסף, נטען כי המותב סירב לבקשת ב"כ המערערים לרשום את התנגדותו בפרוטוקול. ביום 30.9.2024 דחה המותב את הבקשה לעיון חוזר בהחלטה תמציתית שבה הפנה להחלטתו מיום 22.9.2024 והותירהּ על כנה. 3. על ההחלטה המאשררת את דחיית בקשת הפסילה נסב הערעור שלפניי, בו טוענים המערערים כי דעת המותב לגביהם "ננעלה", וכי אין ביכולתו לדון בהליך באופן אובייקטיבי. 4. דין הערעור להידחות אף מבלי להידרש לתשובת המשיבים. לפי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: החוק), שופט ייפסל מלדון בהליך אם "קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". לא מצאתי כי חשש מסוג זה מתעורר במקרה שלפנינו. 5. טענת המערערים לפיה ההחלטה מיום 30.9.2024 מתעלמת מהנימוקים שהועלו בבקשה לעיון חוזר אינה מקימה עילת פסלות. ההחלטה מושא הערעור שלפניי אמנם נוסחה באופן תמציתי, אך יש ליתן בהקשר זה משקל לסמיכות הזמנים בין החלטה זו לבין ההחלטה מיום 22.9.2024 ולקרבה הנושאית ביניהן – ומכל מקום, האופן שבו נוסחה ההחלטה אינו מקים כשלעצמו חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב כלפי המערערים (השוו: ע"א 2608/23 שגיא נ' רשות המסים פקיד שומה ת"א 1, פסקה 11 (2.4.2023); ע"א 8190/21 דהרי נ' לדרמן, פסקה 15 (13.1.2022)). הוא הדין בנוגע לטענה כי ההחלטה מיום 30.9.2024, אשר ניתנה כשבוע לאחר הגשת הבקשה לעיון חוזר, לא ניתנה "לאלתר" כהוראת סעיף 77א(ב) לחוק (ראו והשוו: ע"א 7261/20 פלונית נ' פלוני, פסקה 12 (17.12.2020)). עוד טוענים המערערים כי המותב לא התייחס בהחלטותיו לזכות הדיבור שהעניק לאדם שאיננו צד להליך, מבלי להחיל עליו את הכללים החלים על הבאת עדים, כדוגמת אפשרות לחקירה נגדית. אולם, כבר נקבע בעבר כי לבית המשפט נתון שיקול דעת בכל הנוגע לניהול הדיונים שלפניו, וכי טענות בנוגע לאופן ניהול הדיון לא יקימו עילת פסלות אוטומטית (ע"א 8607/22 פלוני נ' פלונית, פסקה 7 (21.3.2023); ע"א 5463/22 פלונית נ' פלוני, פסקה 12 (18.10.2022); ע"א 7176/16 דכה נ' ברדוגו, פסקה 7 (6.12.2016)). ערעור פסלות איננו המקום להשיג על חריגה מסמכות בכל הקשור לכללי הבאת עדים, וממילא לא השתכנעתי כי המערערים הרימו את הנטל להוכיח חשש ממשי למשוא פנים שנובע מהחלטת המותב לאפשר לחברו של המשיב להתבטא. ובכלל, לבית המשפט סמכויות נרחבות בניהול קדם המשפט, ותקנה 63(ב)(14) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט 2018 קובעת כי בית המשפט רשאי, מיוזמתו או לבקשת בעל דין "לשמוע על אתר עדות של כל הנוכח באולם בית המשפט, על עובדה שבמחלוקת ולקבל מענה לשאלות בעניינים הנוגעים לסכסוך נושא התובענה". עניין זה מסור לשיקול דעת בית המשפט, ובוודאי שאינו מקים עילת פסלות. אדרבה, יש לשבח את בית המשפט שבמסגרת קדם המשפט עושה מאמץ לרדת לעומקם של דברים כך שהתמונה המלאה תיפרס בפניו. 6. המערערים גורסים כי התנהלות המותב נוכח התנגדות ב"כ המערערים מעידה על הטיה כנגדם. אולם, אף אם המותב נהג כפי שנטען בכתב הערעור, הרי שאין בכך כדי לבסס עילה לפסילתו. על המערערים היה להוכיח נסיבות אובייקטיביות, העולות מאותה התנהגות ומצביעות על חשש ממשי לכך שהמותב ינהג במשוא פנים (ע"א 3835/00 הר ים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 7 (6.8.2000)). מצאתי לדחות גם את הטענה בדבר סירובו של המותב לכתוב בפרוטוקול את התנגדות ב"כ המערערים למתן רשות הדיבור לחברו של המשיב. אף אם צודקים המערערים בטענה כי היה מקום לתעד אירועים אלה בפרוטוקול, אין בפניי טענה כי עולה חשש ממשי למשוא פנים מהתנהלות המותב בהקשר זה (ראו, למשל: ע"פ 2297/11 אליהו נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (4.4.2011)). זאת ועוד, אלא שכפי שנטען בכתב הערעור, המערערים ובא כוחם הסכימו מראש כי בית המשפט ינהל עם הצדדים ובאי-כוחם שיחה מחוץ לפרוטוקול. 7. עוד מוסיפים המערערים כי בצאתם מאולם בית המשפט הם התייחסו להתנהלותו של המותב בכינוי ש"עדיף שלא להעלותו על הכתב", וכי הם משוכנעים שהמותב מוטה כנגדם. אולם, כפי שנפסק לא אחת, תחושותיו הסובייקטיביות של בעל דין אינן מקימות כשלעצמן עילת פסלות (ע"א 7085/23 אוריון נ' גולדפינגר, פסקה 6 (31.12.2023)) – ובענייננו לא שוכנעתי, כאמור, שקמה עילה אובייקטיבית לפסילת המותב. ובכלל, קשה להלום כי בעל דין שנוהג בעזות מצח כלפי המותב – וכאמור, המערערים עצמם טוענים כי הטיחו במותב כינוי שעדיף שלא להעלותו על הכתב – ישתמש בכך כמנוף לפסילת השופט. 8. אשר על כן, ולנוכח מכלול הטעמים שהובאו לעיל – הערעור נדחה. משלא התבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות. ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"ה (26 נובמבר 2024). יצחק עמית ממלא מקום הנשיא