פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק על"ע 10127/07
בבית המשפט העליון
על"ע 10127/07
בפני:
כבוד השופט א' א' לוי
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופט ח' מלצר
המערער:
יוסף צוקרמן, עו"ד
נ ג ד
המשיב:
הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל אביב יפו
ערעור על פסק דינו של בית הדין הארצי המשמעתי של לשכת עורכי הדין, מיום 28.10.07, בד"א 10/06, שניתן על ידי חברי בית הדין: עו"ד צ' פומרוק, עו"ד ח' פיצ'ון ועו"ד ו' פרי
תאריך הישיבה:
כ"ו באייר התשס"ט
(20.05.09)
המערער:
בעצמו
בשם המשיב:
עו"ד ויצמן עמוס
פסק-דין
השופט א' א' לוי:
1. המתלוננת בקובלנה היא בתו של אריה ברזניצקי ז"ל, אותו ייצג המערער שנים רבות בקשר עם מקרקעין הנמצאים ברחוב ביאליק ברמת-גן. לאותה קרקע היו בעלים נוספים, וביניהם חנה קפלן. בשנת 1995 הגישה זו האחרונה תביעה לפירוק השיתוף, והמערער נשכר על ידי ברזניצקי לייצגו. לאחר הגשת התביעה מכרה קפלן את זכויותיה במקרקעין למי שכונו בקובלנה "האחים ששון". על פי הנטען, קיבל המערער על עצמו לייצג את חנה קפלן ואת האחים ששון בהסכם שנערך ביניהם, ומשנודע הדבר לברזניצקי, הוא הורה למערער להפסיק לייצגו. בהמשך, ניהלו האחים ששון משא ומתן עם הבעלים האחרים במקרקעין, וביניהם ברזניצקי, ומשלא הגיעו להסכמה הגישו תביעה לפרוק השיתוף כאשר המערער מייצג אותם. בעקבות כך הגיש ברזניצקי תלונה ללשכת עורכי הדין, ועל כך הגיב המערער במכתב למשיב, בו נאמר כי אין טעם לדון בתלונה הואיל והוא מפסיק לייצג את האחים ששון. שלוש וחצי שנים לאחר פטירתו של ברזניצקי, הגישו האחים ששון תביעה נוספת לפירוק השיתוף במקרקעין, וגם הפעם ייצג אותם המערער. בעקבות כך, הגישה בתו של המנוח תלונה ללשכת עורכי-הדין, ובהמשך הוגשה הקובלנה בה עוסק ערעור זה, ובה יוחסו למערער מספר עבירות: הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח; פעולה בניגוד אינטרסים או חשש לניגוד אינטרסים; טיפול בעניין של לקוח כנגד לקוח לשעבר באותו עניין; מעשים הפוגעים בכבוד המקצוע והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת-הדין.
2. בית הדין המשמעתי המחוזי נדרש בהכרעתו למספר שאלות וביניהן אלו: האם ההודעה על הפסקת הייצוג בתביעה שהגישה קפלן, מהווה התחייבות שלא לייצג את האחים ששון; האם בתו של ברזניצקי עונה על הגדרת "לקוח"; בעקבות הפסקת הייצוג על ידי ברזנוצקי, האם היה המערער רשאי לייצג לקוח אחר בסוגיית פירוק השיתוף במקרקעין.
בית הדין השיב על שתי השאלות הראשונות בחיוב ועל האחרונה בשלילה, ובעקבות כך הרשיע את המערער בכל העבירות שיוחסו לו. בהמשך נדון המערער, ברוב דעות, לחצי שנה של השעייה על-תנאי, והוא חויב לשלם הוצאות למשיב הוצאות בסכום של 2000 ש"ח. ערעור שהגיש המערער לבית הדין המשמעתי הארצי נדחה, ועל כך הוא משיג בפנינו.
3. אחת מטענותיו של המערער מתייחסת לדרך ניהולו של ההליך בבית הדין המחוזי. נטען, כי בישיבה הראשונה לבירור הקובלנה הגיע המערער ללא מסמכים ותיעוד, וחרף בקשתו לדחות את המועד להבאתן של הראיות, עמד בית הדין על כך שההליך יימשך באותו יום.
טענה זו אנו מתקשים לקבל, הואיל ועיון בהזמנה ששוגרה למערער נאמר בזו הלשון: "למען הסר ספק, מובהר בזה כי ישיבת ביה"ד... מיועדת הן להקראה והן להוכחות... באם ברצונך להזמין עדים, עליך להגיש בקשה בעוד מועד לאב בית-הדין". נוכח דברים מפורשים אלה היה המערער מצווה להגיע ערוך לדיון, ואם לא נהג כך אין לו להלין אלא על עצמו. כך או כך, הפרשה כולה שבה ונפרסה בפני בית הדין הארצי, שבפסק דינו קבע (ראו עמ' 3): "...העובדות שאינן שנויות במחלוקת מהוות לדעתנו בסיס איתן לדיון בקובלנה, ומשהודה המערער בעובדות המפורטות לעיל, ובנוסף לכך, נשמעה עדותו בפני בית הדין קמא, נחה דעתנו שלא נגרם עיוות דין". השקפה זו של בית הדין הארצי מקובלת עלינו במלואה.
4. באשר לערעור גופו – אף בו לא מצאנו ממש. נקודת המוצא לדיון הוא סעיף 16 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו-1986:
איסור על טיפול נגד לקוח
(א) עורך דין לא יטפל נגד לקוח -
(1) בענין או בקשר לענין שטיפל בו למען אותו לקוח;
(2) בענין אליו יש זיקה של ממש למידע שקיבל עורך הדין מאותו לקוח או מטעמו.
הגיון רב גלום בהוראה זו, באשר היא נועדה למנוע מראש מצב בו עורך-דין עלול לפעול תוך ניגוד עניינים, וסכנה זו קיימת גם קיימת כאשר עורך-הדין "חוצה את הקווים", ומסכים לשמש פה ללקוח אחר נגד לקוחו לשעבר, ובאותו עניין שייצגו. סכנה זו גדולה שבעתיים מקום בו עורך-דין עלול לעשות שימוש במידע או נתונים שמסר לו לקוח לשעבר, נגדו. הדברים יפים גם לאחר פטירת הלקוח, ומטרתם למנוע שימוש באותו מידע כנגד עיזבון הלקוח.
המערער טען בפניו כי למעשה לא ייצג אינטרסים נוגדים, הואיל ומשאלתם של ברזניצקי ושל "האחים ששון" היתה זהה – להביא לפירוק השיתוף. אפשר שבטענה זו יש ממש ואפשר שלא, אולם המחוקק לא הותיר עניין זה – בדבר קיומו של ניגוד עניינים – לשיקול דעתו של עורך-הדין, והוא בחר לנסח את דבריו בלשון של איסור. עם זאת, הותיר המחוקק פתח לבחינת השאלה בדבר קיומו של ניגוד עניינים, אולם סמכות זו נמסרה לוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין (ראו סעיף 16(ב)):
(ב) הועד המחוזי, או מי שהוא הסמיכו לכך, רשאי להחליט, לפי פניית עורך דין, כי מתן חוות דעת או קיום התייעצות גרידא, או פעולה במקרה פלוני, לא היה בהם משום טיפול בעניין למען לקוח, או כי מידע מסוים אין לו זיקה של ממש לעניין, או כי במידע שהתקבל כדי למנוע מעורך הדין לטפל בעניין, ובלבד שהחלטה כאמור תינתן לפני שעורך הדין יקבל על עצמו את הטיפול בעניין האמור".
הנה כי כן, בפני המערער היתה פתוחה הדרך לפנות לועד המחוזי כדי לוודא שבהחלטתו לייצג את האחים ששון לא נפל פגם, אולם הוא בחר שלא לעשות זאת, ואנו תוהים אם הוא לא נהג כך משום שידע את התשובה הצפויה.
5. העולה מהאמור הוא שבפסקי הדין של ערכאות המשמעת לא נפל פגם, ועל כן דינו של הערעור להדחות וכך אנו עושים.
ניתן היום, א' בסיון התשס"ט (24.05.09).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07101270_O01.doc אז
מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il