שירי זרקו נ. ויטלי זרקו

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 1012/96 בפני: כבוד המשנה לנשיא ש' לוין כבוד השופט א' מצא כבוד השופטת ד' ביניש המערערת: שירי זרקו נגד המשיב: ויטלי זרקו ערעור על פסק דין בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 26.12.95 בת.ע. 8103/92 שניתן על ידי כבוד השופטת ד"ר ד' פלפל תאריךהישיבה: כ"ג בשבט תשנ"ח (19.2.98) בשם המערערת: עו"ד י' יהודה בשם המשיב: עו"ד י' שקד פ ס ק - ד י ן השופט א' מצא: המערערת הגבילה את ערעורה לטענה, שבגין חלקו של הסב המנוח בדירת המגורים יש לפרש את צוואתם של סבה וסבתה כציווי משותף, המקים לה זכות לרשת בחינת "יורש אחר יורש". בטענה זו הדין עם המערערת. בסעיף 4 רישה לצוואה הורו הסבים המנוחים יחדיו לאמור: "בקשר לדירתנו שברח' בלפור 49/8 שהיא רשומה בבעלות משותפת על שמנו בחלקים שווים, לאחר מותנו הדירה והבעלות של הדירה תעבור ותירשם ע"ש נכדתנו שירי זרקו ת.ז. 2516379 שהיא בתו של בננו ויטלי זרקו". בכך הביעו המנוחים את רצונם המשותף, כי לאחר מותם (קרי: מות שניהם) תירש המערערת את דירתם. לפי מהותו, ציווי משותף זה אינו אלא שתי צוואות, של כל אחד מן המערערים לגבי חלקו בדירה, שמשמעותן היא כי לאחר מות האחרון מבין השניים תועבר הדירה למערערת. משנפטר הסב ירשה הסבתא את כל עיזבונו, לרבות חלקו בדירה הנ"ל, וזאת מכוח הציווי ההדדי של המנוחים, זה לזו וזו לזה, שבסעיף 1 לצוואה. לימים ערכה צוואה חדשה. בצוואה זו הורתה כי הדירה תעבור לבנה (המשיב). צוואה זו תפסה בכל הנוגע לחלקה שלה בדירה, אך היא לא תפסה בכל הנוגע לחלקו של הסב המנוח. הערעור מתקבל במובן זה שהמערערת זכאית לקבלת מחצית מזכות הבעלות על דירת המגורים שהיתה בבעלות משותפת של הסבים המנוחים, ולעניין זה ניתן צו קיום של הצוואה המשותפת מיום 20.10.79. יתר חלקי פסק-דינו של בית המשפט המחוזי יעמדו בעינם. המשיב ישלם למערערת הוצאות הערעור בסך 10,000.- ש"ח. ניתן היום, כג' בשבט תשנ"ח (19.2.98). המשנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת העתק מתאים למקור שמריהו כהן - מזכיר ראשי 96010120.F02