פלוני נ. בית הדין הרבני האזורי ירושלים

3 1 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1011/23 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופטת ד' ברק-ארז כבוד השופט א' שטיין העותרת: פלונית נ ג ד המשיבים: 1. בית הדין הרבני האזורי ירושלים 2. בית הדין הרבני הגדול 3. פלוני עתירה למתן צו על תנאי העותרת: בעצמה פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו נסבה על מספר החלטות שניתנו בבית הדין הרבני האזורי בירושלים, המשיב 1, ובבית הדין הרבני הגדול, המשיב 2, ביחס להסדרי שהות בין העותרת לבנה הקטין, שהמשיב 3 הוא אביו (להלן: המשיב). העתירה מכוונת לביטולן של ההחלטות, כמו גם למתן סעד הצהרתי שלפיו הקטין צריך לעבור למשמורתה של העותרת. 2. העותרת והמשיב היו בעבר נשואים זו לזה, ובשנת 2012 נולד בנם הקטין. בהמשך התגרשו השניים והקטין נותר במשמורת אביו, בהתאם להחלטות שניתנו על-ידי בתי הדין הרבניים. כעולה מהעתירה ומנספחיה, ומבלי לפרט, העותרת מתמודדת עם מצב נפשי מורכב והיא נתונה במעקב רפואי. למשך פרק זמן מסוים אף נותק הקשר בין העותרת לבנה, ובהמשך, בהמלצתו של בית הדין הרבני האזורי, חודש הקשר, כך שהעותרת נפגשה עם הקטין תחת השגחה ופיקוח ובליווי טיפולי. 3. בהחלטה מיום 26.5.2022 מינה בית הדין הרבני האזורי פסיכולוגית מומחית לצורך הגשת חוות דעת באשר להסדרי המשמורת. ביום 7.11.2022 מסרה הפסיכולוגית המומחית הודעת עדכון לבית הדין הרבני האזורי, שבה צוין כי להתרשמותה "בשלו התנאים" לאפשר לקטין ללון בבית העותרת אחת לחודש. בהמשך, ביום 23.11.2022 מסרה הפסיכולוגית המומחית הודעת עדכון נוספת, שבה נכתב כי אין ביכולתה להגיש חוות דעת מטעמה לנוכח חוסר שיתוף פעולה מצד העותרת כמו גם "חוסר יציבות בהתנהלותה". מבלי לגרוע מכך, מצאה הפסיכולוגית המומחית לנכון להמליץ על כך שהמפגשים בין העותרת לבנה יוסיפו להתנהל בפיקוח, וכן על כך שיינתן טיפול לעותרת ולקטין. עוד המליצה הפסיכולוגית על הדרכת הורים נפרדת לעותרת ולמשיב. 4. העתירה שבפנינו הוגשה חודשיים וחצי לאחר מכן, ביום 5.2.2023. בעתירה צוין כי העותרת אינה מיוצגת על-ידי עורך-דין, אלא על-ידי גורם שהוגדר כ"משרד חקירות לפשיעה בקטינים". בעיקרו של דבר, נטען בה כי המשיב "הורה ל[פסיכולוגית המומחית] לחזור בה מחוות הדעת ולהגיש חוות דעת משנית סותרת ושלילית" ביחס לעותרת. עוד הועלו בה טענות באשר להתנהגותו של המשיב כלפי הקטין, ואף צוין כי העותרת הגישה תלונה בעניין זה למשטרת ישראל. העותרת מוסיפה ומלינה על כך שלא ראתה את הקטין מזה כחודשיים, ומציינת שבית הדין הרבני האזורי הורה שהיא תוכל לפנות ללשכת הרווחה בבאר שבע, עיר מגוריה, על מנת לפגוש את בנה במרכז קשר. לדבריה, בית הדין הרבני הגדול אישר קביעה זו בהחלטה שנתן, במועד שלא צוין בעתירה. לבסוף, קובלת העותרת על כך שבית הדין הרבני האזורי הסתמך בפסיקתו על חוות דעת שניתנו בעניינה על-ידי הפסיכיאטר האזורי, וטוענת כי יש להעדיף על פניהן חוות דעת שהוגשו על-ידי מומחה מטעמה, האחרונה שבהן מחודש אפריל 2022, ולפיה מצבה הנפשי "חזר להיות תקין" ו"אין שום סיכון בתקשורת שלה עם בנה". 5. בהחלטתי מיום 6.2.2023 הוריתי לעותרת להגיש את ההחלטות השיפוטיות שעליהן היא מלינה, ולהבהיר מהו הסעד המבוקש על-ידה ביחס אליהן. ביום 9.2.2023 הגישה העותרת החלטות רבות וחלקי פרוטוקולים של דיונים שהתקיימו בבתי הדין בעניינה, משנת 2015 ואילך, אך לא צירפה את ההחלטות הרלוונטיות, המאוחרות להודעות העדכון מטעם הפסיכולוגית המומחית, ככל שאכן ניתנו החלטות כאלו. 6. בנסיבות אלה, התרשמנו כי העתירה אינה מניחה תשתית עובדתית או משפטית מספקת לצורך הדיון בה, ודי בכך כדי לדחותה, אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים. יחד עם זאת, מצאנו לנכון להוסיף, כי מנספחי העתירה, ובכללם תסקירים של לשכת הרווחה וחוות דעת פסיכיאטריות שצורפו לעתירה, עולה כי העותרת מתמודדת עם מורכבויות לא מבוטלות. הגם שניתן להתרשם כי מצבה ידוע ומוכר לרשויות הרווחה, למען הזהירות ועל מנת לסייע לה, אנו מורים כי עותק מפסק דיננו יומצא ללשכת הרווחה בעיר באר-שבע, וכי גורמי הטיפול יבחנו את האפשרויות לתת מענה לצרכיה של העותרת. 7. אין צריך לומר, כי חזקה על בית הדין הרבני האזורי שיוסיף לבחון את האפשרות לשמירה על קשר בין העותרת לקטין, הכול בהתאם להמלצות הגורמים המטפלים. 8. העתירה נדחית אפוא. אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ו' בניסן התשפ"ג (‏28.3.2023). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ 23010110_A02.docx דר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il 1