ליאור אזולאי נ. שרת המשפטים

החלטה בתיק בג"ץ 1011/18 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1011/18 - ט' לפני: כבוד השופט נ' סולברג כבוד השופטת ע' ברון כבוד השופטת י' וילנר העותר: ליאור אזולאי נ ג ד המשיבים: 1. שרת המשפטים 2. משרד המשפטים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד מיכל דניאלי פסק-דין השופטת ע' ברון: 1. עתירה שעניינה השוואת התנאים לקבלת הפטר בהליכי פשיטת רגל, לתנאים שלפיהם ניתן הפטר במערכת ההוצאה לפועל. טרם שנפנה להצגת טענות העותר, תוצג בקצרה המסגרת הנורמטיבית הצריכה לעניין. המסגרת הנורמטיבית שביסוד העתירה 2. פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש], התש"ם-1980 (להלן: פקודת פשיטת הרגל או הפקודה) מאפשרת לחייב שהוכרז פושט רגל (לפי הוראות הפקודה), לקבל צו הפוטר אותו מכל חוב בר-תביעה בפשיטת רגל, למעט חובות מסוימים שהפקודה מחריגה (יכונה להלן: הפטר; וראו הוראות סימן ו' לפרק ב' לפקודה). מטרת ההפטר היא לאפשר לחייב חדל פירעון לפתוח דף חדש מבחינה משפטית וכלכלית; וזו אחת התכליות העיקריות של הליכי פשיטת רגל. היעתרות בית משפט לבקשה ליתן צו הפטר לחייב, כמו גם התנאים שיתלוו לכך, הם עניינים שבשיקול דעת, בהתאם לסעיפים 62 ו-63 לפקודה (ע"א 5628/14 סלימאן נ' סלימאן, פסקה 14 (29.6.2016)). ביום 3.8.2015 פורסם חוק ההוצאה לפועל (תיקון מס' 47 והוראת שעה), התשע"ה-2015 (להלן: הוראת השעה). במסגרת הוראת השעה נוספו לפרק ז'1 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל או החוק), הוראות סימן ב' שעניינן מתן הפטר לחייב מוגבל באמצעים. לפי דברי ההסבר להוראת השעה, התיקון לחוק נועד לאפשר לחייבים שעניינים מצוי תקופה ממושכת במערכת ההוצאה לפועל ופירעון חובם לא נראה באופק, לקבל במסגרת הליכי ההוצאה לפועל את ההפטר שהיו מקבלים לו פנו לכתחילה להליכי פשיטת רגל. הוראת השעה נחקקה לתקופה של שלוש שנים, ולאחרונה הוארכה בשנה נוספת (תיקון מס' 57 לחוק) – עד לכניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, התשע"ח-2018 (להלן: חוק חדלות פירעון). ויובהר כי מתן הפטר לחייב מוגבל באמצעים לפי מסלול זה, מותנה בעמידתו בתנאים קשיחים שמנויים בסעיף 69י3 לחוק. טענות הצדדים 3. ככל שניתן להבין מהעתירה, העותר – עורך דין במקצועו שאינו מיוצג – מבקש כי בית משפט זה יורה על תיקון פקודת פשיטת הרגל, וכן על תיקון חוק ההוצאה לפועל. ראשית, מבוקש כי הוראות הפקודה יתוקנו כך שהתנאים למתן הפטר בהליכי פשיטת רגל יושוו לתנאים למתן הפטר לפי הוראת השעה שבחוק ההוצאה לפועל. שנית, מבוקש לבטל את הוראת סעיף 69י3(5) לחוק ההוצאה לפועל שלפיה אחד התנאים למתן צו הפטר הוא ש"אין בקשת פשיטת רגל כמשמעותה בפקודת פשיטת הרגל שתלויה ועומדת לגבי החייב"; וזאת כדי למנוע מנושי החייב לנצל לרעה את הליכי פשיטת הרגל על מנת לסכל את אפשרות מתן ההפטר לחייב במסגרת הליך ההוצאה לפועל – כפי שלטענת העותר אירע בעניינו. העותר טוען כי העובדה שמסלול ההפטר שבחוק ההוצאה לפועל אינו פתוח בפני חייבים שמתנהל נגדם הליך פשיטת רגל, מפלה אותם לרעה וחותרת תחת התכלית המרכזית שביסוד הליכי פשיטת רגל – שיקום חייבים ושילובם בחיים מניבים ומועילים מבחינה כלכלית. 4. עמדת המשיבים היא כי דין העתירה להידחות על סף, וזאת משורה של טעמים. כך, משום אי צירוף כנסת ישראל כצד לעתירה, בהיותה משיב רלוונטי שעה שהעתירה מבקשת לשנות דבר חקיקה ראשית; כך, מכיוון שבית משפט זה לא ייעתר לסעד שבו מבוקש "להורות למחוקק לחוקק חוק"; כך, משום השיהוי הניכר בהגשת העתירה (כשנתיים וחצי לאחר שהוראת השעה פורסמה ונכנסה לתוקף); כך, בשל אי-פירוט כלל העובדות הצריכות לעניין; וכך, מחמת היעדר עילה – משלא הורם הנטל הראשוני להראות שיש הצדקה להתערב בחקיקה הרלוונטית. למעלה מן הצורך, טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות אף לגופה וזאת בין היתר מאחר שהעותר לא הראה כי קיימת הבחנה מהותית בין מסלול ההפטר שבחוק לזה שבפקודה; ועוד נטען כי אף אם הייתה מוכחת הבחנה כלשהי, היא מבוססת על שוני רלוונטי בין החייבים. המשיבים מוסיפים וטוענים כי העותר לא ביסס פגיעה כלשהי בזכות חוקתית; ובהקשר זה נטען כי לחייבים לא עומדת זכות קנויה לפטור מחובות או לכך שנושיהם יפעלו באדישות ולא ינקטו נגדם בהליכי פשיטת רגל; וכי ממילא ישנן הוראות חקיקה שונות שנועדו לסכל ניצול לרעה של בקשות נושים. עוד מציינים המשיבים כי מאז שהוגשה העתירה נחקק חוק חדלות פירעון, שעתיד לבוא בנעלי הפקודה ועם כניסתו לתוקף – בחודש ספטמבר 2019 – יבוטל אף מוסד החייב המוגבל באמצעים בחוק ההוצאה לפועל. בהינתן האמור, טוענים המשיבים כי העתירה רלוונטית, אם בכלל, רק להליכי פשיטת רגל שנפתחו או ייפתחו קודם למועד כניסת חוק חדלות פירעון לתוקף. הליכים נוספים בעניינו של העותר 5. בנקודה זו יוער כי אין להפריד את העתירה מעניינו הפרטני של העותר והעובדה שזה מספר שנים מתנהל נגדו הליך פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (פש"ר 42748-10-14; להלן: הליך פשיטת הרגל). עסקינן בהליך שנפתח ביוזמת נושה של העותר לאחר שהליכי גבייה שבהם נקט במסגרת מערכת ההוצאה לפועל לא צלחו. צו לכינוס נכסי העותר ניתן ביום 20.1.2015, כאשר סך כל חובותיו מוערך בכ-472,000 ש"ח; ויצוין כי הדיון בעניינו של העותר נדחה מספר פעמים לנוכח בקשתו לגבש הסדר נושים ועל מנת שלא לפגוע באפשרות העותר לעסוק במשלח ידו (עריכת דין). אולם משהעותר לא עמד בהסדר הנושים שאושר על ידי בית המשפט ואף לא בהסדר נושים מתוקן; לא התייצב לדיונים בעניינו; ולמעשה לא העביר כספים לקופת הכינוס חרף צו התשלומים שהוטל עליו – הוכרז העותר כפושט רגל, וזאת לנוכח "הזלזול הבוטה של החייב (העותר-ע'ב') בהליך המשפטי ובצווי בית משפט" (החלטת בית המשפט המחוזי מיום 2.10.2017). אף לאחר שהוכרז כפושט רגל, מיאן העותר לשלם את חובותיו – ובגין התנהלות זו (והפרות נוספות) נעתר בית המשפט ביום 4.1.2018 לבקשת הנאמן לנקוט בצעד חריג של מאסר לפי הוראות סעיף 179 לפקודה, והורה על מאסרו של העותר לתקופה בת 14 יום (להלן: החלטת המאסר). ערעור ובקשה לעיכוב ביצוע החלטת המאסר, נדחו על ידי בית משפט זה בימים 8.2.2018 ו-22.1.2018, בהתאמה (ע"א 530/18). בהתאם להחלטות אלה, נדחתה ביום 8.2.2018 בקשה למתן צו ביניים בעתירה דכאן שביקשה אף היא לעכב את החלטת המאסר; וביום 11.2.2018 נדחתה בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו. על מנת שהתמונה לא תימצא חסרה, יצוין כי העותר פתח בהליך נוסף בבית משפט זה שבמסגרתו ביקש כי תוענק לו ארכה להגשת ערעור על ההחלטה שבה הוכרז פושט רגל, ובקשה זו נדחתה ביום 7.3.2018 (בש"א 761/18). עוד יש לציין כי לאורך הליך פשיטת הרגל, הגיש העותר מספר בקשות למתן הפטר שנדחו; ומבדיקה שנערכה עולה כי בקשה נוספת להפטר שהוגשה לפני ימים ספורים, ביום 25.6.2018, עודנה תלויה ועומדת לפני בית המשפט המחוזי. דיון והכרעה 6. חרף הנופך העקרוני שמבקש העותר לייחס לטענותיו, עסקינן בעתירה כללית, כוללנית ולקונית שאינה מגלה כל עילה להתערבות בית משפט זה בהוראות החוק או הפקודה. העתירה נעדרת תשתית עובדתית שרלוונטית לעניינו של העותר; אינה מפרטת על אודות ההליכים השונים שהתקיימו לגביית חובותיו של העותר; ובעיקר – אינה מציינת כי הוא עצמו הגיש מספר בקשות להפטר במסגרת הליך פשיטת הרגל, וכי בקשות אלה נדחו. יתרה מזאת, העותר אף לא טרח להתייחס להבדלים בין מסלולי ההפטר השונים – וזאת למרות שבמוקד העתירה ניצבת טענה של הפליה לרעה שלכאורה מתקיימת בין חייבים שמתנהל נגדם הליך פשיטת רגל לעומת חייבים מוגבלים באמצעים במערכת ההוצאה לפועל. משלא הונחה התשתית העובדתית הפרטנית הנוגעת לעניינו של העותר והמסכת הכללית שעומדת ביסוד טענותיו – לא ניתן לבחון אותן לגופן (בג"ץ 8979/17 ‏עשת נ' ראש הממשלה, פסקה 3 (10.1.2018)); ודין העתירה להידחות על הסף. זאת על אחת כמה וכמה, מקום שטענותיו "המשפטיות" של העותר כלליות וסתמיות, ואינן מגלות טעמים כלשהם המצדיקים התערבות חוקתית במסלול ההפטר שבפקודת פשיטת הרגל או בזה שבחוק ההוצאה לפועל; אף לא נערך כל דיון בשלבים השונים שהוכרו בפסיקת בית משפט זה לבחינת תקיפה חוקתית (ראו והשוו: בג"ץ 2511/17 עמותת אבות למען צדק נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (8.11.2017); בג"ץ 7251/16 ‏שמיר נ' כנסת ישראל, פסקה 3 (5.6.2017); בג"ץ 9427/16 פוסטרלוב נ' הכנסת, פסקה 8 (27.3.2017)). משאלה פני הדברים, לא ניתן לדון בטענותיו החסרות של העותר לגופן; או להורות על מתן סעד כלשהו, לא כל שכן על מתן הסעד המרחיק לכת שנתבקש על ידי העותר שעניינו תיקון חקיקה ראשית. על רקע המסכת הרחבה של ההליכים המשפטיים שבהם העותר נוטל חלק (ובהם הליך פשיטת הרגל וההליכים השונים שהוגשו לבית משפט זה), ניכר שביסוד העתירה ניצב חפצו של העותר להגיש בקשה להפטר במסגרת מערכת ההוצאה לפועל, לאחר שבקשותיו להפטר בהליך פשיטת הרגל לא צלחו. משכך, דומה כי העתירה אינה אלא נדבך נוסף בדרכו של העותר לחמוק מתשלום חובותיו; וזאת אין לאפשר. כפי שנאמר בהחלטות קודמות שהתקבלו בעניינו של העותר, מצופה מן העותר כי יתעל את מאמציו למיצוי כושר השתכרותו על מנת שיוכל להשיב את חובותיו, ויחדל מנסיונות כושלים לחמוק מהם. 7. סוף דבר, העתירה נדחית. לנוכח הליך פשיטת הרגל שעודנו מתנהל נגד העותר, הוחלט לפנים משורת הדין לא לחייבו בהוצאות. ואולם יודגש בהקשר זה כי לא לעולם חוסן. ניתן היום, ‏ט"ו בתמוז התשע"ח (‏28.6.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ 18010110_G07.doc שו מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, supreme.court.gov.il