שלה"ב בניה ופיתוח בע"מ נ. מינה לוין

פסק-דין בתיק ע"א 10101/02 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10101/02 ע"א 10476/02 בפני: כבוד השופט א' ריבלין כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט ס' ג'ובראן המערערים בע"א 10101/02: 1. שלה"ב בניה ופיתוח בע"מ 2. אברהם הכט נ ג ד המשיבים בע"א 10101/02: 1. מינה לוין 2. דוד בכר המערערים בע"א 10476/02: 1. מינה לוין 2. דוד בכר נ ג ד המשיבים בע"א 10476/02: 1. שלה"ב בניה ופיתוח בע"מ 2. אברהם הכט ערעורים על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 30.9.2002 בתיק א' 921/97 שניתן על ידי כבוד השופטת צ' ברון תאריך הישיבה: י' בשבט תשס"ד (2.2.2004) בשם המערערים עו"ד יהושע דיאמנט בע"א 10101/02 והמשיבים בע"א 10476/02: בשם המשיבים עו"ד עמיהוד גילוני בע"א 10101/02 והמערערים בע"א 10476/02: פסק-דין 1. בית המשפט המחוזי מצא כי המערערים בע"א 10101/02 (להלן: המערערים) חבים בתשלום התמורה שהתחייבו בה כלפי המשיבים בגין תרומתם להשלמת ביצוע עסקה במקרקעין בין המערערים לבין אחרים. בנותנו תוקף להתחייבות, שבאה מצד המערערים כלפי המשיבים, ובהציעו פרשנות לאותה התחייבות, מצא בית המשפט כי על המערערים להעביר לחזקת המשיבים ולבעלותם "דירת דופלקס" בתמורה כאמור וכי אם לא יעשו כן מכל סיבה שהיא, בתוך שלושה חודשים, ימונה שמאי מקרקעין "והחלטתו תהיה סופית". כוונת הדברים, כך ניתן ללמוד מן הכתוב בפסק הדין, היא כי יש ליתן תוקף להסכמה אליה הגיעו הצדדים, לפיה התמורה המגיעה למשיבים תקבל ביטוי בקבלת הזכויות בדירה כאמור, ולחילופין, ובמידה שהעברת הזכויות לא תתבצע, ישולם למשיבים סכום שווה ערך לדירה, כפי שתוערך על ידי שמאי. שמאי כאמור, אכן התמנה והוא מצא כי ערך הדירה מגיע לסכום השווה 285,000 דולרים של ארצות הברית, נכון למועד שנקבע על ידי השמאי. בית המשפט המחוזי הוסיף, עם זאת, כי במקרה של תשלום ערך הדירה תשולם "תוספת של 10%". 2. המערערים טוענים, בין היתר, כנגד עצם חיובם במתן תמורה למשיבים. הם סבורים כי המשיבים שימשו מתווכים, אך לא היוו את "הגורם היעיל" בהשלמת העסקה. הם סבורים גם כי לא היה מקום להוסיף ולחייבם בתוספת של 10% על מחיר הדירה. המשיבים הגישו גם הם ערעור מטעמם (ע"א 10476/02). בערעורם, הם טוענים כנגד החלטת בית המשפט המחוזי לשום את הדירה כעֶרכה במועד סמוך למתן פסק-הדין ולא כעֶרכה במועד ביצוע העסקה, או במועד סמוך לו. עוד הם טוענים, כי היה על המערערים לשלם להם סכום נוסף בגין דמי תיווך המגיעים מבעל המקרקעין, שנמכרו בעסקה נשוא הערעור. טענה אחרונה שבפיהם נוגעת לגובה שכר טרחת עורך-הדין, כפי שנפסק לזכותם בבית המשפט המחוזי. סכום זה נמוך מדי, לדעתם, בהתחשב בסכום שנפסק לזכותם. 3. לאחר שעיינו בסיכומי הצדדים ושמענו את טיעוניהם היום, באנו לכלל מסקנה כי אין להתערב בקביעות בית המשפט המחוזי למעט בשתיים אלה: בית המשפט קמא לא הציע הסבר להענקת התוספת בשיעור 10% לערך הדירה, ואין לקביעה זו עיגון מספיק בראיות ובממצאים; לפיכך יש לבטלה. המערערים ישלמו, איפוא, לידי המשיבים סכום השווה לסך של $285,000, סכום זה ישולם בשקלים חדשים לפי שער הדולר ביום הקובע, כפי שהוצע על ידי השמאי בחוות דעתו, לאמור 1.1.2003. מועד זה הוא גם המועד שבו חלפו 3 חודשים מיום מתן פסק-הדין, לאמור פרק הזמן שהוקצב לביצוע החלופה הראשונה, של העברת דירה בעין. אשר לשכר הטרחה שנפסק למשיבים בבית המשפט המחוזי, הוא אכן נמוך מעבר לראוי, בהתחשב בסכום התביעה ובסכום שנפסק, ואנו מעמידים אותו על סכום של 100,000 ש"ח נכון ליום פסק-הדין בבית המשפט קמא. יתר חלקי הערעורים, בשני התיקים, נדחים. המערערים ישאו בהוצאות המשיבים בערעור זה ובשכר טרחת עורך-דין בסכום של 20,000 ש"ח. ניתן היום, י' בשבט תשס"ד (2.2.2004). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02101010_P08.doc/אמ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il