פסק-דין בתיק ע"א 10094/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10094/16 לפני: כבוד הנשיאה מ' נאור המערערים: 1. פלוני 2. פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו מיום 20.12.2016 בתיק תמ"ש 7710-05-16 שניתנה על ידי כבוד השופט י' שקד בשם המערער 1: בעצמו בשם המערער 2: עו"ד ד"ר חיים שטנגר פסק-דין 1. ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו (השופט י' שקד), מיום 20.12.2016 בתמ"ש 7710-05-16, שלא לפסול עצמו מלדון בעניינם של המערערים. 2. המשיבה הגישה נגד גיסיה (אחים של בעלה המנוח), הם המערערים, תביעה לפירוק שיתוף בדירת מגורים. יחד עם הגשת כתב ההגנה הגיש המערער 1 תביעה שכנגד (תמ"ש 18957-06-16). בית המשפט (השופט י' שקד) הורה כי תחילה תידון התביעה לפירוק השיתוף בדירה. לאחר קיום מספר דיונים, לרבות דיוני הוכחות, הגישו המערערים ביום 18.12.2016 בקשה לפסילת בית המשפט מלדון בעניינם. במסגרת הבקשה טענו המערערים, בין היתר, כי בית המשפט הביא לכך שהמערער 2 לא היה מיוצג בדיון ההוכחות מיום 13.12.2016 (להלן: הדיון), כי התנהלותו והתבטאויותיו של בית המשפט במהלך הדיון משקפות קוצר רוח כלפיהם וכלפי מי מטעמם, מגמתיות, ומקימות חשש ממשי למשוא פנים נגדם ולטובתה של המשיבה. 3. בית המשפט דחה את בקשת הפסלות. נפסק, כי הבקשה מלמדת "על הקלות הבלתי נסבלת בה נוטלים לעצמם בעלי דין דרור להגיש בקשות ריקות מכל תוכן לפסלות שופט". הרושם של בית המשפט היה כי המערערים "מעדיפים לנסות ולפסול מותב ללא עילה מוכרת בדין, כחלק מניסיון בלתי פוסק לדחות את קיצה של התביעה", על רקע אי היעתרותו לדחיית הדיון ולדחיית מועד הגשת הסיכומים. בית המשפט דחה את הטענה הנוגעת לכך שהמערער 2 לא היה מיוצג בדיון. בית המשפט קבע כי נתן החלטה בעניין זה כבר ביום 7.12.2016, וכי למרות החלטה זו בחר המערער 2 "להתייצב, לכאורה, ללא עו"ד מטעמו". בית המשפט ציין כי עורך-הדין פ', בנו ובא-כוחו של המערער 1, הצהיר בדיון: "אני עובד שכיר במשרדו של עו"ד ד"ר שטנגר. אני גם עובד כעצמאי, יש לי משרד בבית בכפר סבא. נתבע 2 עומד על כך שייוצג ע"י עו"ד ד"ר שטנגר באופן אישי". בית המשפט הוסיף, כי במהלך הדיון, ביקש עורך-דין פ' לשמור על האינטרסים של המערער 2, עד כי נאלץ ליתן החלטה בעניין, במסגרתה הבהיר כי עורך-הדין פ' מייצג רק את המערער 1, וכי עליו לדאוג למיצוי זכויותיו של המערער 1 ולא לטעון בשם זכויות של צדדים אחרים. מכל מקום, כך נקבע, טענה זו אינה מקימה עילת פסלות. 4. בית המשפט דחה גם את הטענה כי לא איפשר להעיד את הדייר המתגורר בדירה – שהוא בנו של המערער 1. בית המשפט ציטט את החלטתו בעניין זה במהלך הדיון, במסגרתה נכתב: "אני דוחה את הבקשה להעיד את ..., שאין היא, בכל הכבוד, ניסיון לעשות חוכא והיתלולא בהליכי ביהמ"ש". בית המשפט תהה "היכן נשמע כי רצון לקיים הליך יעיל וממצא בפרק זמן סביר יהווה עילה לפסלות שופט?" (כך במקור). בית המשפט הוסיף כי נעתר לבקשת בא-כוח המשיבה לשמוע את בנו של המבקש 2, שהוא מתמחה של עורך-הדין שטנגר, בנוגע לאירוע שהתרחש, לפי הטענה, מחוץ לכותלי בית המשפט, במסגרתו נעשה ניסיון ללחוץ על המערער 2 להסכים למכור את הדירה נושא הדיון, וקבע כי אין בכך כדי לנעול את דעתו. נקבע, כי קבלת הבקשה תביא לעיוות דין למשיבה ולסחבת, ותדחה את מתן פסק הדין. הבקשה נדחתה, איפוא, והמערערים חויבו בהוצאות המשיבה בסך של 2,000 ש"ח ובהוצאות לטובת אוצר המדינה בסך של 2,000 ש"ח. על החלטה זו הוגשה הערעור שלפניי. 5. לדברי המערערים, הדירה נושא הערעור היא בית ילדותם השייכת למשפחה מאז שנת 1942. המערערים חוזרים על הטענות שהעלו בבקשת הפסלות. בין היתר, הם משיגים על דחיית בקשותיהם לדחיית הדיון. המערערים מציינים כי הגישו בקשת רשות לערער על חלק מהחלטות בית המשפט שניתנו במהלך הדיון (רמ"ש 33422-12-16). לטענת המערערים, בית המשפט נמנע מלהתייחס לטענה כי נעשה ניסון ללחוץ בצורה בלתי הוגנת על המערער 2 להסכים למכור את הדירה נושא הדיון; הורה באופן מפתיע על שמיעת בנו של המערער 2; ולאחר מכן אמר: "הדברים נרשמו, תעשו מה שאתם רוצים בצינורות המקובלים". דברים אלה לא נרשמו בפרוטוקול וכך גם אמירות נוספות. נוכח ההתנהלות בית המשפט בדיון והתבטאויותיו, טוענים המערערים כי מעבר למראית העין, מדובר באפשרות אובייקטיבית ממשית למשוא פנים כלפיהם, כך שסופו של ההליך ברור וידוע מראש. המערערים בדעה כי הרצון לקיים הליך יעיל וממצה אינו אמור לבוא על חשבון זכויותיהם המהותיות והבסיסיות להשמיע טענותיהם ולחקור את הצדדים. הם משיגים גם על חיובם בהוצאות. לדעתם, אין מדובר אלא בהוצאות "עונשיות". 6. דין הערעור להידחות. הטענות שהעלו המערערים אינן מקימות עילת פסלות (ע"א 6129/16 מרדכי נ' מועלם (15.9.2016); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 178-177 (2006)). אכן, המערערים אינם שבעי רצון, לשון המעטה, מהתנהלות בית המשפט במהלך הדיון ומהחלטות שנתן לאורך ההליך. ואולם, כידוע, אין די בכך כדי להקים עילת פסלות (השוו: ע"א 2699/16 חאג' נ' אלחאג' (8.5.2016)). השגות המערערים מקומן בהליכי ערעור רגילים, על פי סדרי הדין ולא בהליכי פסלות (השוו: ע"א 3639/16 חברת אולמי אחים סעיד אל-דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד 2001 בע"מ (17.5.2016)). זאת, ככל שאין מדובר בסוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור. כך אכן פעלו המערערים כשהגישו את בקשת רשות הערעור לבית המשפט המחוזי על חלק מההחלטות שנתן בית המשפט במהלך הדיון. אציין, כי עיון במערכת "נט המשפט" מעלה, כי בקשת רשות הערעור נדחתה ללא בקשת תשובה ביום 1.1.2017 (השופט ש' שוחט). כך או כך, לא מצאתי ממש בטענת המערערים שלפיה יש במתן החלטות אלה, מבלי להידרש לתוכנן, כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים כלפיהם. 7. אוסיף, כי החלטת בית המשפט שלא לדחות את מועד הדיון שנקבע, בין היתר, בהתחשב בכך שמדובר היה בתאריך מוסכם ובכך שהמשיבה הגיעה מעבר לים, היא החלטה דיונית המצויה בסמכותה של הערכאה המבררת. בהתאם להחלטות שנתן בית המשפט בעניין ביום 5.12.2016, ביום 7.12.2016 וביום 11.12.2016, היה למערער 2 די זמן להיערך לדיון. משבחר להתייצב ללא מייצג, אין לו אלא להלין על עצמו. 8. אף ביתר הטענות שהעלו המערערים אין כדי להקים עילת פסלות. יש לזכור כי האחריות על ניהול המשפט מוטלת על בית המשפט וכי בניהול המשפט ממלא בית המשפט את תפקידו ופועל לפי הבנתו ומצפונו (השוו: ע"א 7176/16 דכה נ' ברדוגו (6.12.2016); ע"א 533/16 פלוני נ' פלונית (29.2.2016)). כך נעשה גם במקרה דנן. יש לשבח את בית המשפט על ניהול הדיון באופן יעיל שהביא את התביעה כמעט לידי סיום. אעיר בהקשר זה, כי לא הוגשה בקשה לתיקון הפרוטוקול במקביל להגשת בקשת הפסלות ולכן אין בידי להתייחס לטענות המערערים בנוגע לאמירות כאלה ואחרות שאמר, לכאורה, בית המשפט במהלך הדיון. יש לזכור כי שימוש בבקשת פסלות ובערעור פסלות כאמצעי טקטי גרידא, הנובע מרצונו של בעל דין להחליף את המותב אינו ראוי, יוצר הליכי סרק הגוזלים ממשאבי הציבור, וגורם חשש להכפשת שווא של המערכת השיפוטית ולערעור אמון הציבור בה (השוו: ע"א 5210/16 פלונים נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ (16.8.2016)). הרושם העולה מקריאת הערעור על נספחיו הוא כי אין בבקשת הפסלות ובערעור דנן אלא ניסיון לדחות את הקץ בבירור התביעה העומדת בפני הכרעה. 9. לבסוף אזכיר, כי פסיקת הוצאות היא בשיקול דעת הערכאה השיפוטית, ואין בפסיקת הוצאות כדי לקיים את הדרישה של חשש ממשי למשוא פנים מצד היושב בדין (ראו: ע"א 4828/16 ברבי נ' אלפא ביתא עוגנים בע"מ (3.7.2016)). כאמור, הערעור נדחה. משלא הוגשה תשובה ומאחר שהמערערים חויבו בהוצאות המשיבה ובהוצאות לטובת אוצר המדינה בבית המשפט קמא, אין צו להוצאות. התיק בבית המשפט לענייני משפחה מתנהל תחת איסור פרסום; נראה לכאורה שאין מניעה לפרסם פסק דין זה בו אין אנו מזכירים פרטים על הצדדים. הצדדים מתבקשים להתייחס לעניין הפרסום בתוך 7 ימים. ניתן היום, ‏ד' בשבט התשע"ז (‏31.1.2017). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16100940_C03.doc דז מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il