פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק בש"א 10092/17 בבית המשפט העליון בש"א 10092/17 לפני: כבוד השופט ד' מינץ המערער: יוסף צרניק נ ג ד המשיבים: 1. מדינת ישראל 2. פלוני 3. פלוני 4. פלוני ערעור על החלטת כב' הרשם ג' לובינסקי זיו מיום 11.12.2017 במסגרת רע"א 7631/17 בשם המערער: בעצמו בשם משיבה 1: עו"ד ברק מימון פסק-דין לפנַי ערעור על החלטת כב' הרשם ג' לובינסקי זיו מיום 11.12.2017 במסגרת רע"א 7631/17, בגדרה נדחתה השגת המערער על החלטת מזכירות בית משפט זה ונקבע: כי בצדק סוּוג ההליך שנקט בו המערער כערעור ברשות, ולא בזכות; כי יש לשנות את סוג ההליך מבש"פ (בקשות שונות פלילי) לרע"א (רשות ערעור אזרחי); כי בקשת המערער בסוגיית החיסיון תובא לפני השופט שידון בהליך רק לאחר תשלום אגרה והפקדת עירבון. רקע והליכים קודמים 1. המערער הגיש לבית המשפט המחוזי מספר בקשות לעיון בתיק בית המשפט ת"פ 14280-04-17 (להלן: תיק פלוני), אשר התנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו. הבקשה הוגשה מכוח תקנה 4 לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 (להלן: תקנות העיון), המסדירה את זכות העיון של מי שאינו בעל דין בהליך. המערער ביקש לעיין בפרוטוקול הדיון שנערך ביום 15.8.2017. לשם כך הוא הגיש ארבע בקשות בתקופה של פחות משבועיים. בהחלטת בית המשפט המחוזי (כב' השופט א' הימן) מיום 4.9.2017 הוער, נוכח סגנונן של הבקשות, כי בית המשפט אינו מהווה במה להשתלחות בעובדי ציבור וכי הבקשות לא תידונה עד שתוגש בקשה נאותה ועניינית. ביום 10.9.2017 הגיש המערער בקשה מתוקנת ועוד באותו היום ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי המתירה לו לעיין בפרוטוקול הדיון המבוקש בלבד, אך לא בכל התיק. החלטה זו לא הייתה לשביעות רצון המערער. זאת מפני שהיא לא הומצאה לו באמצעות פקסימיליה ומכיוון שהפרוטוקול שנשלח אליו לא היה חתום על ידי השופט, ומכאן שלדידו הוא קיבל לידיו "פרוטוקול משובש". ביום 18.9.2017 הגיש המערער בקשה נוספת לעיון בתיק האמור, לרבות עיון ב"נתוני החתימה האלקטרונית" של הפרוטוקול. בהחלטה מאותו היום דחה בית המשפט את הבקשה בציינו כי ככל שלמערער יש השגות בדבר האותנטיות של הפרוטוקול, שיפנה בהליך מתאים שאינו בקשה לעיון בתיק. על החלטה זו הגיש המערער ביום 19.9.2017 בקשה לעיון חוזר, שנדחתה אף היא. 2. ביום 1.10.2017 הגיש המערער לפני בית משפט זה ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי אשר במסגרתה נדחתה בקשתו לעיון חוזר ולצדו בקשה להסרת החיסיון בתיק. הליך ערעורי זה סוּוג על ידי מזכירות בית משפט זה כבקשת רשות ערעור פלילי (בש"פ 7631/17). המערער הגיש השגה על סיווג המזכירות וטען כי נתונה לו זכות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי, ואין המדובר בהליך ערעור ברשות. בהחלטת הרשם מיום 11.12.2017 נדחתה ההשגה. צוין כי הגישה המקובלת היא שניתן לערער על החלטה הדוחה בקשה לעיון בתיק בית משפט. אם כי, הודגש כי אין זה המקרה דנן, שהרי אין המדובר בהחלטה הדוחה בקשה לעיון בתיק, אלא בהחלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר בהחלטה מעין זו. אף אם החלטה בבקשה לעיון בתיק היא בגדר "פסק דין" ועל כן מקנה זכות ערעור, לא כך הם פני הדברים בערעור על החלטה הדוחה בקשה לעיון חוזר, שהערעור עליה יהיה ברשות. לצד קביעה זו הוסיף הרשם, כי שגתה מזכירות בית המשפט באופן בו סיווגה את ההליך. הגם שסוגיית העיון בתיק התעוררה במקרה זה באופן אגבי לתיק פלילי, הבקשה לעיון היא סוגיה בעלת אופי אזרחי. לפיכך, הורה הרשם לסווג את ההליך כבקשת רשות ערעור אזרחי (רע"א 7631/17). בהתאם לכך חויב המערער בתשלום אגרה ובהפקדת עירבון (יצוין כי בהחלטת הרשם מיום 28.12.2017 הופחת גובה העירבון והועמד על סך של 7,500 ש"ח). באשר לבקשת המערער להסרת החיסיון, קבע הרשם כי היא תידון לפני השופט שידון בהליך לאחר שהמערער יסדיר את תשלום האגרה ויפקיד את העירבון. מכאן הערעור שלפנַי. טענות הצדדים 3. לטענת המערער, אין זה ראוי שבית המשפט ימציא מסמכים לאדם במסגרת הליך פלילי, אך בו בעת ישמור "בגדר חידה את אמתותם של אותם מסמכים". כמו כן, מאחר שבקשת העיון מתייחסת להחלטה שיפוטית בהליך פלילי, שגה הרשם בקבעו כי מדובר בסוגיה בעלת אופי אזרחי. לחיזוק הטענה מפנה המערער להליך דומה שבו היה מעורב ואשר סווג כהליך פלילי. כך, בחודש אפריל 2016 הגיש המערער לבית משפט זה בקשה לעיון בתיק הנייר ולא בתיק האלקטרוני במערכת "נט המשפט" של תפ"ח (מחוזי נצ') 502/07 מדינת ישראל נ' זדורוב (להלן: עניין זדורוב). הן הבקשה שנדונה לפני הרשם (ע"פ 7939/10, החלטה מיום 2.6.2016) והן הערעור שהגיש על החלטת הרשם ואשר נדון לפני השופט ס' ג'ובראן (בש"פ 3319/16) סווגו אז כהליכים פליליים. לכן, אין בסיס פסיקתי להחלטת הרשם מושא ערעור זה ולסיווג ההליך כאזרחי. לשיטת המערער, גם אין כל בסיס סטטוטורי לקביעת הרשם, שכן לפי תקנה 20(8) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007 (להלן: תקנות האגרות), די בכך שהבקשה תהיה "בקשה או עניין במשפט פלילי" כדי להקנות למבקשהּ פטור מתשלום אגרה, והמקרה בענייננו מקיים תנאי זה. לחלופין, גם אם סוגיית סיווג ההליך כפלילי או כאזרחי אינה ברורה, היה מקום לנטות לקולא לטובת המערער בכל הנוגע לתשלום אגרה ולהפקדת עירבון. זאת ועוד, החלטת הרשם ניתנה במסגרת ערעור על בקשה לעיון בתיק. מאחר שבקשה כגון דא אינה כרוכה בתשלום אגרה ובהפקדת עירבון, בין שבהליך פלילי ובין שבהליך אזרחי, ממילא אין זה ראוי לחייב את המערער בתשלומים אלה. אשר להחלטת הרשם להותיר על כנו את החיסיון המינהלי נטען, כי היא נוגדת עקרונות יסוד, כגון קיומו של הליך ראוי, משפט הוגן ופומביות הדיון, וכי לא היה מקום לפגוע בעקרונות אלה ללא הליך שיפוטי. 4. מנגד, משיבה 1 (להלן: המשיבה) סבורה כי דין הערעור להידחות. לשיטתה, המדובר בהליך אזרחי באופן מובהק, שאף לא ניתן לומר עליו שהוא הליך "מעורב" הנלווה להליך פלילי – בשונה למשל, מהליכים המתייחסים לחילוט נכסים בהליכים פליליים או לפיצוי נפגעי עבירה. ההליך הפלילי מוכוון להוכחת אשמתו או חפותו של נאשם, ואילו בקשת עיון בתיק על ידי צד שלישי בלתי קשור חורגת מגדרו של הליך זה. זכות העיון בתיקים אינה ייחודית להליך הפלילי ולכן ההשגה על החלטה הפוגעת בה צריכה להתברר במסגרת הליך אזרחי. המשיבה מבקשת להקיש מהליכים שונים הנגזרים מההליך הפלילי אך על פי טיבם מסווגים כדרך קבע כהליכים אזרחיים. כגון, ערעור על החלטה לחייב נאשם בפיצוי לנפגעי עבירה, ערעור של מי שטוען לזכות בהליכי חילוט רכוש ועוד. ההצדקה לסיווג הליכים אלה כאזרחיים אף מתעצמת שעה שמדובר בערעור המוגש על ידי צד שלישי שאינו בעל דין או צד בהליך הפלילי. כן נטען כי אין להסיק מהפניית המערער להליך שהגיש בעניין זדורוב, שכן באותו עניין דובר בבקשה לעיון בתיק שמתנהל בערכאת הערעור – בניגוד למקרה דנן שבו המערער פתח בהליך ערעורי חדש על דחיית בקשה שנדונה לפני הערכאה הדיונית. 5. המשיבה מוסיפה וטוענת כי נפקותו העיקרית של סיווג ההליך כאזרחי היא חיוב מגיש ההליך בתשלום אגרה ובהפקדת עירבון. הטעם המרכזי לפטור הקיים בהליכים פליליים מחיובים אלה, הוא שלא לחסום את דרכו של צד בהליך פלילי רק בשל אי-מסוגלותו הכלכלית. אלא שרציונל זה אינו מתקיים כאשר המערער אינו צד להליך כאמור. כן נטען כי גם אם בקשה לעיון בתיק אזרחי פטורה מאגרה לפי סעיף 20(2) לתקנות האגרות, כמו הבקשה שהגיש המערער לבית המשפט המחוזי, אין בכך כדי לפטור מתשלום אגרה את מי שיוזם ערעור על החלטה בבקשה כגון זו. בנוסף, לשיטת המשיבה אין כל עמימות פרשנית ביחס לסוגיה ואין הצדקה להקל בעניינו של המערער מפאת פגיעה בזכותו לקניין, שעה שהוא יוזם הליכי סרק למכביר. לבסוף, באשר לבקשת המערער להסרת החיסיון על שמות הצדדים בתיק פלוני, המשיבה סומכת ידה על החלטת הרשם לפיה הבקשה תידון לפני שופט שידון בהליך רק לאחר תשלום האגרה והפקדת העירבון. דיון והכרעה 6. המערער טען כאמור, כי מכיוון שביקש להשיג על החלטה שניתנה במסגרת הליך פלילי, היה מקום לסווג גם את הליך ההשגה כהליך פלילי. השאלה שעומדת אפוא על הפרק היא, כיצד תסווג השגה על החלטה שניתנה במסגרת הליך פלילי, בבקשה שהוגשה לעיון בתיק על ידי צד שאינו בעל דין. יוער כבר עתה כי בענייננו מדובר בהשגה על החלטה שניתנה בעיון חוזר שהוגש על ההחלטה המקורית, אך השאלה עודנה עומדת גם במקרה זה. 7. אקדים אחרית לראשית ואציין כי לאחר עיון בטענות הצדדים ובנספחים שהוגשו לצדן, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. 8. בטרם אדרש לניתוח הסוגיה מן ההיבט העיוני, יש מקום לעמוד על חשיבותו המעשית של הסיווג האמור. כידוע, סדרי הדין במשפט האזרחי ובמשפט הפלילי נבדלים זה מזה בהקשרים שונים. לפיכך, ההכרעה בשאלת סיווג ההליך כפלילי או כאזרחי משליכה על סוגן והיקפן של זכויות בעלי הדין. אחת מן ההשלכות האמורות היא זו העומדת במוקד הערעור – סוגיית תשלום אגרה והפקדת עירבון. בעוד שבהליך פלילי קיים פטור מתשלום אגרה לפי תקנה 20(8) לתקנות האגרות, לא כך הם פני הדברים כאשר מדובר בהליך אזרחי. כמו כן, משעה שהגיש בעל דין ערעור אזרחי, עליו לערוב להוצאות המשיבים באותו הליך שיזם (תקנות 427-428 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984), בכפוף לקיומם של חריגים (ראו למשל: בשג"ץ 4934/14 גורנשטיין נ' כנסת ישראל, פסקה 9 (21.7.2014) והאסמכתאות שם). ככל שמדובר בהליך פלילי, לא קיימת דרישה כספית כגון זו. 9. ההבדלים המתוארים בין ההליך הפלילי לבין ההליך האזרחי לעניין הפטור מתשלום אגרה ומהפקדת עירבון, נסמכים על ההבחנה המקבילה בדין המהותי בין המשפט הפלילי לבין המשפט האזרחי. מאפייני ההליך הפלילי פוגעניים יותר בזכויות הפרט, בין היתר מפאת עוצמת הפגיעה האפשרית של תוצאת המשפט בזכויות היסוד של הנאשם, העובדה כי הליכים פליליים נפתחים ביוזמת המדינה ופער הכוחות המובנה הקיים בין הצדדים להליך, הנאשם והמדינה. ביסוד הפרוצדורה הפלילית עומדת אפוא התכלית של הגשמת עקרונות המשפט הפלילי המהותי, שביניהם: חקר האמת, הרשעת אשמים, הימנעות מהרשעת חפים מפשע ומימוש ערך השוויון בין נאשמים (בג"ץ 11339/05 מדינת ישראל נ' בית המשפט המחוזי באר שבע, פ"ד סא(3) 93, פסקה 7 לפסק דינה של השופטת א' פרוקצ'יה (8.10.2006); ע"פ 639/79 אפללו נ' מדינת ישראל, פ"ד לד(3) 561, פסקה 12 (1980)). כך גם באשר לפטור בהליך פלילי מתשלום אגרה והפקדת עירבון. באמצעות הפטור האמור ביקש המחוקק למנוע הכבדה כלכלית על נאשמים ולצמצם את התלות בין מידת איתנותו הכלכלית של נאשם לבין יכולתו לנהל הגנה ראויה או להוכיח את חפותו (ראו והשוו באשר להבדלים בין ההליך הפלילי לבין ההליך האזרחי, למשל לעניין הארכת מועדים: בש"פ 8197/13 אמסלם נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (2014); ב"ש 230/86 עצמון נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(2) 353, פסקה 5 (1986)). 10. ויודגש, נקודת המוצא היא שאין מקום להטיל חיוב כספי, כגון תשלום אגרה או הפקדת עירבון, על מי שמבקש עיון בתיק – ולעניין זה אין נפקא מינה אם המדובר בהליך אזרחי או פלילי. באשר לתשלום אגרה, קובעת תקנה 20(2) לתקנות האגרות כי בקשות ביניים שהוגשו במסגרת אותה ערכאה פטורות מתשלום כאמור. ובאשר להפקדת עירבון, המדובר ממילא בחיוב כספי הנלווה על פי טיבו להליך ערעורי. לכן כאמור, השאלה הדרושה לעניין מתייחסת לסיווג ההליך כאזרחי או כפלילי – ובהתאם הרחבת או צמצום זכות העיון – של מי שמערער על החלטה שדחתה את בקשתו לעיון בתיק. 11. זכות העיון בתיקי בית משפט מעוגנת בתקנות 3 ו-4 לתקנות העיון. תקנה 3 לתקנות אלו מקנה לבעל דין זכות לעיין בתיק בית משפט שהוא צד בו. בעל דין אינו נדרש להגיש בקשה לעיון בתיק שהוא צד בו, אלא די בכך שיגיש "הודעת עיון" והעיון יותר לו כל עוד לא חל בדין איסור פרטני על כך. נקודת המוצא היא כי לבעל דין קיים אינטרס אינהרנטי בעיון בתיק שהוא צד בו. לעומת זאת, תקנה 4 לתקנות העיון מסדירה את תחולתה של זכות העיון בתיק של מי שאינו צד בו. הטעם ביסוד התקנה טמון בעיקרון פומביות הדיון, עיקרון יסוד בשיטת משפטנו המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (בר"ם 8974/15 מוסקוביץ' אזרואל, משרד עורכי דין נ' גרוסמן, פסקה 6 (13.4.2016); רע"א 5097/08 כהן נ' מתב – מערכות תקשורת בכבלים בע"מ, פסקה 8 (26.1.2010); בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים, פסקאות 17 ו-21 (8.10.2009) (להלן: בג"ץ האגודה לזכויות האזרח)). כמו כן, המבקש את העיון מכוח תקנה 4 לתקנות העיון נדרש להגיש בקשת עיון מנומקת שתידון לפני שופט או רשם (תקנות 4(ב) ו-4(ג) לתקנות העיון). במסגרת שיקוליו יביא בית המשפט בחשבון את עוצמת האינטרס של המבקש לעומת עניינם של בעלי הדין בהליך ושל צדדים שלישיים שעלולים להיפגע כתוצאה מהעיון, כמו גם את האינטרס הציבורי וסבירות הקצאת המשאבים הנדרשת לשם ההיענות לבקשה (תקנה 4(ד) לתקנות העיון. וראו גם: רע"א 1026/14 רובין נ' מדינת ישראל, פסקה 8 (16.3.2014) (להלן: עניין רובין); בג"ץ האגודה לזכויות האזרח, פסקה 32). עינינו הרואות, כי היקף זכות העיון מכוח תקנה 4 לתקנות העיון (המתייחסת למי שאינו צד להליך) הוא מצומצם בהרבה ביחס להיקפה של זכות זו מכוח תקנה 3 (המתייחסת למי שהוא צד להליך) ויש לאזנה אל מול אינטרסים אחרים (שם, בעניין רובין). 12. מן האמור עד כה עולות שלוש מסקנות ביניים באשר לזכות העיון המוקנית למי שאינו צד להליך: האחת, כי היקף הזכות מושפע מעוצמת האינטרס של הצד המבקש, הנשקלת אל מול האינטרס של בעלי הדין בהליך או של צדדים שלישיים שעלולים להיפגע מהעיון; השנייה, כי סיווג הערעור על החלטה שדחתה בקשה לעיון בתיק, כהליך פלילי, ירחיב במידה מסוימת את זכות העיון, שכן הוא יאפשר ערעור על החלטה זו מבלי שבעל הדין יידרש לשלם אגרה או להפקיד עירבון; השלישית, כי זכות העיון נגזרת מעיקרון פומביות הדיון, שהוא עיקרון חוצה ענפי משפט ואינו ייחודי דווקא להליך הפלילי. ומכאן לשאלת סיווג ההליך. 13. סיווגו של הליך נקבע ככלל על פי אופיו ומהותו. בתוך כך, על המסווג להתחקות אחר סוג האינטרס שבבסיס בקשת העיון ואחר מיהות הצד המבקש. זאת, לנוכח פערי הכוחות המובנים המאפיינים את ההליך הפלילי, בשונה מאופי ההתדיינות בין בעלי דין במשפט האזרחי. לפי האמור בתקנה 3 לתקנות העיון, פשיטא כי בעל דין בהליך רשאי לעיין בתיק, בין שמדובר בתיק פלילי ובין שמדובר בתיק אזרחי, אלא אם חל איסור בדין להתיר את העיון המבוקש. בהתאם לכך, על החלטה שלא להתיר עיון כאמור בתיק פלילי, רשאי אותו בעל דין להגיש ערעור אשר יידון אף הוא כהליך פלילי. שכן במקרה כזה, האינטרס של יוזם ההליך הערעורי אינו נובע מהעיקרון הכללי של פומביות הדיון, אלא המדובר באינטרס פלילי ממשי של צד להליך ואף לצורך הוכחת חפותו במשפט. 14. סוג אחר של מקרים הוא כאשר קיים צד שלישי אשר אינו בעל דין בהליך העיקרי, אלא שיש לו זיקה מעורבת להליך. סיווגם של מקרים אלה הוא כהליך אזרחי, בין אם מכוח החוק ובין אם מכוח הפסיקה. כך למשל, סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) מסמיך את בית המשפט לחייב אדם שהורשע במשפט פלילי בפיצוי לטובת נפגע העבירה. סעיף 78 לחוק העונשין קובע שהערעור על רכיב הפיצוי לפי סעיף 77 כאמור, יידון כהליך אזרחי, אלא אם המורשע הגיש גם ערעור על פסק הדין שהביא לחיוב ופיצוי ואז מותר לכלול בתוכו גם את הערעור על רכיב הפיצוי. דוגמה אחרת היא ערעור של מי שטוען לזכות ברכוש בהליכי חילוט בהליך פלילי. גם ערעור כזה יסווג כהליך אזרחי, זאת לפי סעיף 36ה לפקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973. ההסדר הקבוע בסעיף זה אומץ גם לעניין ערעור של מי שטוען לזכות ברכוש בהליכי חילוט בהליך פלילי מכוח סעיפים 21-22 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000. ערעור זה יסווג אף הוא כהליך אזרחי, זאת מכוח סעיף 23 לחוק איסור הלבנת הון לעיל אשר מחיל את הוראת סעיף 36ה כאמור (וראו לעניין בקשה של אשתו של עבריין נמלט לזכויות בנכסיו, שסווגה אף היא כעניין אזרחי: בש"פ 7925/11 לוין נ' מדינת ישראל (30.8.2012); וראו והשוו גם: ע"א 4845/95 ניר נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(2) 639 (1995), שבו נקבע כי ערעורו של עורך דין על החלטה לחייבו בהוצאות אישיות במסגרת ייצוג בהליך פלילי, יסווג גם הוא כהליך אזרחי). 15. הסוג האחרון של המקרים מתייחס לאותם מצבים שבהם אין לבקשה כל זיקה להליך הפלילי. במקרים מסוג זה, לא זו בלבד שיוזם ההליך הערעורי אינו בעל דין בהליך הפלילי המקורי, אלא שסוג האינטרס שלו בתיק באופן מובהק אינו פלילי ואף אינו בזיקה להליך זה. על דרך קל וחומר: אם המקרים הנמנים על הקבוצה השנייה – קבוצת הזיקה המעורבת – מסווגים בדרך כלל כהליכים אזרחיים, על אף שהם עומדים בזיקה מסוימת להליך הפלילי ונגזרים ממנו; אזי כך הדין באשר לסיווג ערעור על החלטה שדוחה בקשה לעיון, על ידי מי שאינו צד להליך ואין לו כל זיקה אליו. האינטרס בגינו פונה המערער במקרים כגון אלה אינו אלא פומביות הדיון. לפיכך, ברור כי המסגרת הדיונית לדון בערעור זה היא ההליך האזרחי, על כל המשתמע ממנו לרבות ההסדרים הנכללים בגדרו לעניין תשלום אגרה והפקדת עירבון. 16. ובאשר למערער שלפנינו. ברי כי המערער אינו נמנה על שתי הקבוצות הראשונות שמתייחסות לבעלי זיקה מוגברת או מעורבת. למעלה מכך, דיוקם של דברים הוא, כי קיים אף ספק אם המערער משתייך לקבוצה השלישית שעניינה מבקשי עיון בתיק, הנעדרים זיקה לאותו תיק, אך שאלמלא יותר להם העיון בו, תיפגע זכותם לעיון הנגזרת מעיקרון פומביות הדיון. כאמור, בהחלטה מיום 10.9.2017 בית המשפט המחוזי קיבל את בקשת המערער לעיון בפרוטוקול הדיון מיום 15.8.2017. אלא מאי, גם החלטה זו לא ערבה לחכו של המערער והוא הגיש בקשה לעיון חוזר בה, בטענה כי מהימנות הפרוטוקול מוטלת בספק וכי יש ליתן לו לעיין ב"נתוני החתימה האלקטרונית". יוצא אפוא כי הלכה למעשה, החלטת בית המשפט המחוזי – בגדרה הותר למערער לעיין בפרוטוקול המבוקש – כלל לא פגעה בזכות העיון שלו, זו שהאינטרס שביסודה הוא פומביות הדיון. אדרבה, ספק רב אם קיימת כלל זכות לעיון ב"נתוני החתימה האלקטרונית" של הפרוטוקול. לשון אחר, נראה כי המערער משתייך לקבוצת מקרים רביעית – מבקש עיון בתיק פלילי שהוא אינו צד בו; אין לו כל זיקה אליו מלבד העיקרון הכללי לפומביות הדיון; הלכה למעשה הוא קיבל לידיו את המבוקש על ידו; אלא שביקש לקבל דבר שספק אם יש לו כלל זכות לקבלו. מובן כי דינן של בקשות הנמנות על קבוצת מקרים זו להיות מסווגות כהליכים אזרחיים על כל המשתמע מכך, לרבות תשלום אגרה והפקדת עירבון. 17. בנוסף, המערער הפנה כאמור להליך שיזם לבקשת עיון בתיק בעניין זדורוב ולערעור על החלטת הרשם באותו הליך. לשיטתו, הואיל ואותם הליכים סווגו בבית משפט זה כהליכים פליליים, יש בכך כדי לתמוך בטענתו. ברם, עיון בהחלטות שניתנו בעניין זדורוב מעלה כי אין בהן כדי לשנות מהמסקנה האמורה לעיל. אשר להליך שהתנהל לפני הרשם (החלטה מיום 2.6.2016), דובר על בקשה לעיון בתיק של בית המשפט המחוזי, אשר הגיע פיזית לבית משפט זה במסגרת הערעור שהוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. על כן, אין המדובר בהליך ערעורי על בקשה לעיון שנדחתה, אלא על בקשת עיון מקורית. וכאמור לעיל, כל עוד מדובר בבקשה מקורית לעיון בתיק – ולא בערעור על החלטה שדחתה בקשה כזו – אין חשיבות לסיווג ההליך בהקשר דנן. אשר לסיווג הליך הערעור על החלטת הרשם, שהתנהל לפני השופט ס' ג'ובראן (בש"פ 3319/16), יודגש כי במסגרת החלטתו לא נדונה סוגיית סיווג ההליך לגופה. אכן, המערער נתלה בסיווג שנעשה על ידי מזכירות בית המשפט. אלא שאין בסיווג מינהלתי משום החלטה שיפוטית שעליה ניתן להסתמך בענייננו. לאור האמור, ספק אם ניתן לערוך גזירה שווה מבקשתו בעניין זדורוב – הן הבקשה לעיון בתיק והן הערעור על החלטת הרשם שדחתה את הבקשה – אל ההליך מושא ערעור זה. 18. בשולי הדברים אציין כי אין ממש בטענותיו החלופיות של המערער. נטען כאמור, כי גם אם דין ההליך להיות מסווג כהליך אזרחי, בהינתן ה"עמימות" בסוגיה יש לנטות לטובתו ולפטור אותו מתשלום אגרה ומהפקדת העירבון. אלא שלא מצאתי כל הצדקה שלא לדון בעניינו של המערער על פי שורת הדין. עוד יצוין בהקשר זה כי בהחלטת הרשם מיום 28.12.2017 אף הופחת גובה העירבון והוא הועמד על סך של 7,500 ש"ח. 19. ולבסוף, באשר לבקשת המערער להסרת החיסיון. לאחר סיווג ההליך כאזרחי וחיוב המערער בתשלום אגרה ובהפקדת עירבון בהתאם, קבע הרשם כי הבקשה תידון לפני השופט אשר ידון בהליך, ורק לאחר שהמערער יעמוד בתשלומים כאמור. לא מצאתי כל טעם להתערב בהחלטה זו. סוף דבר, דין הערעור להידחות על כל רכיביו. המערער יישא בהוצאות המשיבה בסך של 1,500 ש"ח. ניתן היום, ‏ט"ז בשבט התשע"ח (‏1.2.2018). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17100920_N04.doc אב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il