מ.מ. בית ג'ן נ. קבלאן נסיף

בבית המשפט העליון בירושלים ער"ם 10091/01 וערעור שכנגד בפני: כבוד השופטת ד' ביניש המערערת: מועצה מקומית מ.מ. בית ג'ן (והמשיבה בערעור שכנגד) נגד המשיב: קבלאן נסיף רפיק (והמערער בערעור שכנגד) ערעור וערעור שכנגד על הכרעת הדין וגזר הדין של בית הדין האזורי למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות בתיק משמעת 10/99 מיום 30.4.01 ו-15.11.01 שניתנו על ידי כבוד השופטים עו"ד ז' ויסנשטרן, מר א' בראשי ומר ג' סטויצקי תאריך הישיבה: י"א בשבט התשס"ב (24.1.02) בשם המערערת: עו"ד סעיד נפאע (והמשיבה בערעור שכנגד) בשם המשיב: עו"ד יוסף קבלאן (והמערער בערעור שכנגד) פסק-דין 1. המשיב והמערער שכנגד, מר קבלאן נסיף (להלן: המשיב), עובד בשירות המערערת כקצין ביקור סדיר. במהלך שנת 1999 הוגשה כנגד המשיב תובענה לבית הדין האזורי למשמעת של עובדי הרשויות המקומיות. בתובענה הואשם המשיב בכך שלא שיתף פעולה עם ועדת בדיקה שמונתה על ידי ראש המועצה, בכך שהשתתף בקטטה המונית ולא סיפק הסבר לראש המועצה ובכך שנעדר מעבודתו תקופות ארוכות בחודשים מרץ ואפריל בשנת 1999 ללא רשות. התובע דרש כי יורשע בעבירות משמעת לפי סעיפים 9(1), 9(2), 9(3) ו- 9(4) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת) התשל"ח–1978. 2. התובע בסיכומיו בפני בית הדין למשמעת חזר בו מהאישום הנוגע להיעדרות המשיב מעבודתו, ואישום זה בוטל על ידי בית הדין. בהכרעת הדין הוחלט לזכות את המשיב מהאישום המייחס לו השתתפות בקטטה, וסירוב לתת הסבר לראש המועצה בגין התנהגות זו. לעומת זאת, בכל הנוגע לאי-שיתוף הפעולה עם הועדה שמונתה על ידי ראש המועצה, הורשע המשיב בעבירת משמעת לפי סעיף 9(2) לחוק הרשויות המקומיות (משמעת). בית הדין החליט לא לפסוק למשיב הוצאות במקרה זה, עקב התנהגות בא-כוחו של המשיב במהלך ניהול ההליכים. בגזר הדין הוטלו על המשיב אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה והפקעת משכורת בשיעור שישית ממנה לתקופה של שלושה חודשים. 3. על הכרעת הדין וגזר הדין הוגשו הערעור והערעור שכנגד המונחים לפני. המערערת מתמקדת בערעורה בקולת אמצעי המשמעת שהוטלו על המשיב, ומבקשת להחמיר אמצעים אלו. בערעור שכנגד טוען המשיב כי לעניין האישום הנוגע להיעדרותו מהעבודה, היה על בית הדין לזכותו, ולא לבטל את האישום בעקבות חזרתו של התובע מעמדתו הראשונית. דין טענה זו להידחות, בתקנה 14 לתקנות שירות המדינה (משמעת) (סדרי הדין של בית הדין), תקנות החלות גם בענייננו, נקבע כי התובע רשאי בכל עת לחזור בו מהאישום, והתוצאה של מעשה זה הוא ביטול האישום. עוד טוען המשיב כי טעה בית הדין בכך שלא ביטל את האישום שהורשע בו עקב אי הגשת קובלנה כמפורט בחוק ביחס לכל האישומים שיוחסו לו. הקובלנה שהוגשה כנגד המשיב בתאריך 3/5/99, התייחסה לאישום בו הורשע, ולכן דין הטענה להידחות. עוד מוסיף וטוען בא-כוח המשיב טענות שונות לגבי חוקיות מינוי ועדת הבדיקה, שביחס אליה הורשע. מבלי להביע דעה לגופם של דברים, הרי שבפני המשיב עמדו מלכתחילה מספר דרכים משפטיות מוכרות לתקוף את החלטת ראש המועצה למנות את הועדה. אך הדרך בה בחר, לעשות דין לעצמו, ולא לשתף פעולה עם הועדה תוך סירוב להיענות לדרישותיה, אינה נמנית עם דרכים אלו, והיא בלתי ראויה. לכן גם טענה זו דינה להדחות. עוד טוען המשיב טענות לעניין חומרת אמצעי המשמעת ונגד ההחלטה שלא לפסוק לו הוצאות על-ידי בית הדין, טענות שלא מצאתי כי יש להן יסוד. מנגד, בנסיבות העניין גם לא מצאתי ממש בערעור המועצה כנגד קולת אמצעי המשמעת שהוטלו בפרשה זו. כלל הוא שבית משפט זה אינו נוטה להתערב באמצעי המשמעת שהוטלו על ידי בית הדין אלא אם אמצעי המשמעת שהוטל על ידי בית הדין סוטה באופן ניכר מן הדרך שהותוותה על ידי בית משפט זה. בענייננו אין הדבר כך. 4. בדיון בפני המלצתי לצדדים לנסות ולהגיע להסדר במסגרת יחסי העבודה, אך בהודעה שהוגשה מטעם המערערת נמסר כי הצדדים לא הגיעו להסדר, ויש צורך להמשיך בברור הערעור והערעור שכנגד. כאמור, לא ראיתי להתערב בפסק דינו של בית הדין. אשר על כך דין הערעור והערעור שכנגד להדחות. ניתן היום, ט' באייר התשס"ב (21.4.2002). ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 01100910.N04 /צש נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il