נורית אלול -חמרני נ. ביטוח אישי ישיר בע"מ

פסק-דין בתיק ע"א 10090/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10090/03 ע"א 11133/03 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל המערערת בע"א 10090/03 והמשיבה בע"א 11133/03: נורית אלול -חמרני נ ג ד המשיבה בע"א 10090/03 והמשיבה בע"א 11133/03: ביטוח אישי ישיר בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 29.9.03 בת"א 1670/98 שניתן על ידי כבוד השופט ע' חבש תאריך הישיבה: ח' בסיון תשס"ה (15.6.05) בשם המערערת בע"א 10090/03 והמשיבה בע"א 11133/03: עו"ד מ' אהרון רוט בשם המשיבה בע"א 10090/03 והמשיבה בע"א 11133/03: עו"ד ע' חרלף פסק-דין השופטת ע' ארבל: ערעורים מטעם שני הצדדים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים שפסק פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת (להלן: המערערת) כתוצאה מתאונת דרכים בה היתה מעורבת. 1. המערערת, ילידת 1963, גרושה ואם לילד כבן 16 כיום, נפגעה ביום 19.6.98 בתאונת דרכים בעת שנהגה ברכבה. המערערת נפצעה באורח קשה והועברה לבית החולים כשהיא חסרת הכרה ומונשמת. בבית החולים אבחנו אצל המערערת שברים בקרקפת, בלסת, בצלעות, באגן, בקרסוליים ובשיניים, וכן פגיעת חזה ונזק לריאה כתוצאה משאיפת אחת מהשיניים השבורות. המערערת היתה מאושפזת עד ליום 21.10.98, לאחר שחרורה נאלצה להמשיך בטיפול במסגרת של אשפוז יום במשך חודשיים, ולאחר מכן עברה הליך שיקומי ארוך. פסק דינו של בית המשפט המחוזי 2. המערערת הגישה תביעה לפיצויים נגד המשיבה בגין נזקי הגוף שנגרמו לה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 כנגד חברת ביטוח אישי ישיר בע"מ (להלן: המשיבה). בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט ע' חבש) שקלל את נכותה הרפואית של המערערת בהתאם לחוות דעת המומחים שהוגשו בעניינה והעמידה על 75.95%. לעניין הנכות התפקודית קבע בית המשפט כי המערערת נרשמה ללימודים באוניברסיטה ועומדת לסיים לימודים לתואר ראשון. מלימודים אלו הדורשים ריכוז והתמדה הסיק בית המשפט כי למערערת יש יכולת לעבוד ולו במשרה חלקית. מנגד שקל בית המשפט את המצב בשוק העבודה בישראל כיום ואת טענותיה של המערערת בדבר ימים טובים ורעים שהיא עוברת. כן הסתמך בית המשפט על חוות דעתו של הנוירופסיכולוג שבדק את המערערת וסבר כי תפקודה כיום מהווה ירידה קלה עד בינונית מתפקודה המשוער לפני התאונה. לבסוף העמיד בית המשפט את הנכות התפקודית על שיעור של 45%. באשר לגובה הפיצויים, פסק בית המשפט המחוזי למערערת פיצוי בגין עזרת צד ג' בסך 25,000 ₪ לתקופה הראשונה לאחר יציאתה מבית החולים ועד חודש יוני 2000; סך של 30,000 ₪ מתום השנתיים הראשונות לאחר התאונה ועד למתן פסק הדין, וזאת מאחר שהמערערת זקוקה לעזרה בסחיבת משאות כבדים ובניקיון הבית; וסך של 100,000 ₪ לתקופה מיום מתן פסק הדין ועד הגיעה של המערערת לגיל 75. בגין הפסדי שכר לעבר קבע בית המשפט על סמך תלושי המשכורת שהציגה המערערת כי משכורתה הממוצעת עמדה על סך של 4,355 ₪ וכי היא שהתה בחופשת מחלה עד ליום 30.4.00. לפיכך נפסק לה פיצוי בגובה של 95,810 ₪. באשר לתקופה עד למתן פסק הדין קבע בית המשפט כי המערערת יכלה לשוב ולהשתלב במעגל העבודה, ומשלא עשתה כן והקטינה את נזקה חושב אובדן ההשתכרות לתקופה זו על בסיס שכר של 4,355 ₪ לפי אחוזי הנכות התפקודית צמוד למדד מאמצע התקופה. על סמך העדויות שנשמעו בפניו העמיד בית המשפט את השכר הקובע לעתיד על 5,000 ₪ ברוטו מיום מתן פסק הדין ועד הגיעה לגיל 65, וזאת בהתאם לאחוזי הנכות התפקודית שנקבעו לה, בכפוף להיוון ובניכוי מס הכנסה. בראש הנזק ניידות פסק בית המשפט למערערת סך כולל של 25,000 ₪, וזאת על סמך אומדנה, לאחר שהמערערת לא הציגה קבלות, ולאור העובדה שהמערערת לא מיצתה את זכויותיה בעניין הניידות במוסד לביטוח לאומי. עבור הוצאות רפואיות נפסק סך גלובאלי של 15,000 ₪ וזאת לאור העובדה שלא הוכח כי המערערת זקוקה לתרופות מעבר למצוי בסל הבריאות. בגין טיפולי השיניים להם נזקקת המערערת קבע בית המשפט פיצוי כולל בסך של 80,000 ₪. בשל הנכות הרפואית הגבוהה שנקבעה למערערת העמיד בית המשפט את הפיצוי בגין כאב וסבל על הפיצוי המקסימאלי הקבוע בחוק, דהיינו 156,220 ₪ צמוד למדד מיום התאונה. לבסוף נקבע כי מהסכומים שנפסקו יש לנכות הן את התשלומים ששולמו למערערת על ידי המוסד לביטוח לאומי, והן את התשלומים שהגיעו לה מקרן "תשורה". בית המשפט קבע כי קרן "תשורה" הינה קרן פנסיה לכל דבר, ולא ביטוח כפי שטענה המערערת, ולפיכך יש לנכות תשלומים אלו. כן נפסק כי המשיבה תישא בהוצאות המערערת ובשכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% בתוספת מע"מ. טענות הצדדים בע"א 10090/03 3. המערערת מעלה טענות כנגד גובה הפיצויים שנפסקו לה בראשי הנזק השונים. באשר לעזרת צד ג' טוענת המערערת כי נכותה התפקודית הקשה הכוללת מגבלות תנועה, ישיבה ועמידה, וכן מגבלות נוירולוגיות ונפשיות מצדיקה פיצוי משמעותי בהרבה מזה שנפסק. לטענתה, היא זקוקה לפחות לעזרה של 2-3 שעות ביום, ולפי חישוב זה זכאית למיצער ל-900 אלף ₪ לתקופת העתיד. תקופת העבר, לטענתה, הצריכה השגחה סביב השעון של בני המשפחה ועובדת נוספת, אשר משמעותה הינה לפחות 6,000 ₪ לחודש. באשר לניידות טוענת המערערת כי פגיעתה האורתופדית אינה מאפשרת לה לנסוע בתחבורה ציבורית והיא נאלצת לעשות שימוש אינטנסיבי במוניות, דבר המצדיק פיצוי בסך 600 ₪ לחודש לפחות. המערערת טוענת כי בית המשפט פסק לה פיצויים רק עבור טיפול השיניים הראשוני לו היא נזקקת והתעלם מהחלפות עתידיות שנדרשו בחוות דעת המומחה. כן היא טוענת שהוכח שהיא משלמת סכומי כסף עבור תרופות כל חודש, וכי על המשיבה היה הנטל להראות כי טיפולים אלו כלולים בסל הבריאות. המערערת טוענת כי הוכח שאין ביכולתה לשוב למעגל העבודה, ולפיכך היה על בית המשפט לפסוק לה נכות תפקודית גבוהה יותר. לטענתה, בית המשפט התעלם מעדותה לפיה היא לומדת לימודים כלליים כתרפיה בלבד ולא לצורך מקצוע. כן התעלם בית המשפט מאישור האוניברסיטה שהוצג, לפיו עקב מגבלותיה היא עושה עבודות במקום מבחנים ומקבלת הקלות נוספות. לעניין בסיס השכר שנקבע טוענת המערערת כי היה על בית המשפט לקבל את עדותו של מר יורם מרום לפיה היתה המערערת צפויה להימנות עם העתודה הניהולית של מקום עבודתה, ולפיכך שכרה היה עומד על 7,500 ₪ לחודש לפחות. לבסוף משיגה המערערת כנגד ניכויי התשלומים שקיבלה מקרן "תשורה", שכן לטענתה, למרות קביעת בית המשפט, הובאו עדויות מטעם קרן "תשורה" ומטעם המעביד לפיהן מדובר למעשה בסוכן ביטוח שאינו מבטח את כל העובדים וכי ההטבה שניתנה היא מתוך רצונו הטוב של המעביד. לפיכך, לטענתה, מדובר בהטבה מכוח חוזה ולא מכוח חוק. לחלופין טוענת המערערת כי היה מקום לפצות אותה על הפסקת צבירת זכויות הפנסיה. 4. המשיבה טוענת כי בית המשפט המחוזי הסתמך בפסק דינו על ראיות שהובאו בפניו באשר לתפקודה בפועל של המערערת וכי ערכאת הערעור אינה נוהגת להתערב בשאלות עובדתיות גרידא שנידונו על ידי הערכאה הדיונית. לגופו של עניין טוענת המשיבה כי מחקירתה הנגדית של המערערת בבית משפט קמא הסתבר כי המערערת מצליחה לעמוד בשעות לימוד רבות הנדרשות לצורך השלמת תואר ראשון במחשבת ישראל, והיא אף מגישה את העבודות הנדרשות לצורך קבלת התואר. עוד נטען כי המערערת מגיעה ללימודים במוניות שירות ובאוטובוסים בניגוד לטענתה כי אינה מסוגלת לכך. לפיכך תומכת המשיבה בקביעתו של בית המשפט המחוזי לפיה מסוגלת המערערת להשתלב בעבודה ולו במשרה חלקית. המשיבה מציינת כי עבודתה של המערערת עובר לתאונה כללה בעיקר עבודה משרדית מול מחשב, ויציאות לשטח היו במקרים חריגים. המשיבה טוענת כי המערערת אפילו לא ניסתה לחפש עבודה. המשיבה טוענת עוד כי המערערת מתפקדת באופן עצמאי ולפיכך אין לה כל צורך בעזרת צד ג', ואף פסיקתו של בית המשפט קמא היתה נדיבה בעניין זה. נסיעותיה לאוניברסיטה לצורך לימודיה מלמדות, לטענת המשיבה, כי היא אינה מוגבלת כלל בניידות. כמו כן, מציינת המשיבה כי המערערת לא דרשה מהמוסד לביטוח לאומי קצבת ניידות. לטענת המשיבה, הסכום שנפסק עבור טיפולי השיניים מבוסס על חוות דעת שהוגשה לבית המשפט. המשיבה טוענת כי בתיקה האישי של המערערת במקום עבודתה אין כל רמז לקידומה הצפוי כפי שטענה ולכן צדק בית המשפט המחוזי בקביעת שכר הבסיס. באשר לתשלומי קרן "תשורה" טוענת המשיבה כי מעדות שנשמעה בפני בית המשפט המחוזי עלה במפורש כי מדובר בהטבה מכוח חובה שבדין ולא מתוך חוזה או הסדר פרטי בין המערערת למעבידה. טענות הצדדים בע"א 11133/03 5. בערעור מטעם המשיבה היא מציינת כי בית המשפט המחוזי קבע שהסכומים שקיבלה המערערת מקרן "תשורה" עד ליום מתן פסק הדין ינוכו מסכום הפיצויים שנפסק לה. המשיבה טוענת כי יש לפסוק שגם סכומים שיכול וסביר שיתקבלו בעתיד על ידי קרן "תשורה" ינוכו מסכום הפיצוי. המשיבה מצטטת מתוך עדותו של עובד חברת "תשורה" בפני בית המשפט קמא, לפיה כל עוד הציגה המערערת אישורים רפואיים קיבלה תשלומים סדירים מהקרן, אך החל מדצמבר 2001 חדלה המערערת מלהגיש אישורים רפואיים ולפיכך הפסיקה הקרן לשלם לה. על מנת למנוע כפל פיצוי טוענת המשיבה כי יש לנכות את הסכומים שסביר להניח שידרשו על ידי המערערת מקרן הפנסיה מתוך סכום הפיצויים שנפסק. לחלופין מבקשת המשיבה להקפיא את סכומי הפנסיה להם זכאית המערערת מיום מתן פסק הדין של בית המשפט המחוזי ועד למועד פקיעת זכאותה, כאשר סכומים אלו יהוו "רשת ביטחון" עבור המשיבה במקרה בו תחזור אליה קרן הפנסיה בתביעת שיבוב בנוגע לתקבולי הפנסיה שישולמו למשיבה מיום מתן פסק הדין. המשיבה מציינת כי אם תוותר המערערת על זכותה לתקבולי הפנסיה ולא תדרוש אותם, יועבר לה הסכום המוקפא ביום פקיעת זכאותה לתקבולי הפנסיה. המערערת בתגובה שבה וטוענת כי ההטבה מקרן "תשורה" הינה הטבה מכוח חוזה ולא מכוח חוק. כן היא טוענת כי נציג קרן "תשורה" העיד כי הקרן אינה מגישה תביעות שיבוב כלפי חברות הביטוח. עוד לטענתה, בהתאם להלכה הפסוקה כאשר ברור כי לקרן אין זכות חזרה או כאשר לא סביר כי זו תחזור למזיק בתביעת שיבוב, כי אז אין לנכות את התקבולים. המערערת טוענת כי הפסיקה לקבל תקבולי פנסיה מהקרן לאחר שחדלה לקבל אישורי מחלה מהרופאים מאחר שאינה מצויה בטיפולים או תחת השגחה רפואית. דיון בערעור המערערת 6. הערעור שבפנינו נסב כולו על גובה הפיצויים שנפסקו למערערת. כידוע, בכגון דא אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב אלא במקרים בו היא סבורה כי הסכום שנפסק הוא בלתי סביר ורחוק מהמציאות. לבית המשפט שלדיון נתון שיקול דעת רחב להעריך את גובה הפיצוי הראוי, בייחוד לאור מהות הנושא. עוד יצוין כי ערכאת הערעור אינה צריכה לבחון לעומק כל ראש נזק, והיא רשאית להסתפק בבחינת הסכום הכולל שנפסק על רקע נתוני יסוד מסוימים (ע"א 4974/05 מנורה – חברה לביטוח בע"מ נ' עצמון, תק-על 2006(3) 2170). במקרה דנן ביסס בית המשפט המחוזי את קביעותיו לעניין גובה הפיצוי בכל ראש נזק על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות, על סמך העדויות ששמע, חוות הדעת שהוגשו בפניו, ועל סמך הערכותיו. אומר כבר כעת כי לא מצאתי שיש להתערב בקביעותיו, למעט בעניין אחד, וכי לא מצאתי שהן חורגות ממתחם הסבירות או שהן "רחוקות מהמציאות". עם זאת, אתייחס בקצרה למספר נקודות שהועלו בערעור. 7. באשר לעזרת צד ג' טוענת המערערת כי היא זקוקה לעזרה של 2-3 שעות ביום לפחות. עם זאת, בית המשפט המחוזי קבע כי המערערת נזקקת רק לעזרה בהרמת משאות כבדים ובניקיון הבית. יצוין כי מעדותה של המערערת אף עולה כי העזרה שמקבלת המערערת כיום מבני משפחתה ומעובדת נוספת הינה בעיקרה בתחומים אלו. לפיכך, לא מצאתי כי הסכום שנפסק על ידי בית המשפט קמא אינו סביר. אף באשר לעזרת צד ג' בטרם מתן פסק הדין איני סבורה כי הסכומים שנפסקו חורגים מהראוי במידה המצדיקה את התערבותנו. 8. לעניין הניידות טוענת המערערת כי היא אינה מסוגלת לנסוע באוטובוסים ונאלצת להשתמש במוניות. למרות זאת, בית המשפט קבע כי המערערת נוסעת באוטובוסים ללימודיה באוניברסיטה, אם כי התחשב בכך שיש למערערת ימים טובים יותר וטובים פחות. על סמך קביעה זו, ומאחר שלא הוצגו בפניו כל קבלות, מצא לנכון בית המשפט לערוך אומדנא ולפסוק למערערת סכום גלובאלי עבור ראש נזק זה. טענתה של המערערת כי היא אינה מסוגלת לנסוע באוטובוסים מנוגדת לקביעה עובדתית של בית המשפט המחוזי, אשר הסתמכה על עדותה של המערערת בפני בית המשפט. לפיכך איני סבורה כי יש להתערב בהערכתו של בית המשפט המחוזי, וזאת גם אם הסכום שנפסק הינו על הצד הנמוך. 9. באשר לראש הנזק של הוצאות רפואיות, טוענת המערערת שהנטל להוכיח כי התרופות שנוטלת המערערת כלולות בסל הבריאות מוטל על המשיבה. אכן, צודקת המערערת כי נטל ההוכחה מוטל על המשיבה בעניין זה (ראו ע"א 5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד, פ"ד נא(2) 724, 752 (1997)). עם זאת, מפסק דינו של בית המשפט המחוזי עולה כי הוא לא סטה מהלכה זו. בית המשפט סקר את כל ההוצאות הרפואיות שהוכיחה המערערת. מעבר לכך קבע כי לא הוכח שהמערערת זקוקה לטיפולים נוספים אשר אינם מצויים בסל הבריאות. דהיינו, לו היתה המערערת מוכיחה כי היא זקוקה לטיפולים ייחודיים נוספים מעבר למה שהוכיחה, היה על המשיבה להראות כי טיפולים אלו אינם כלולים בסל הבריאות. לפיכך, הערעור נדחה אף בנקודה זו. 10. בית המשפט המחוזי העמיד למעשה את הפגיעה בכושר השתכרותה של המערערת על שיעור של 45% (ראו על ההבדלים במונחים השונים- ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי, פ"ד נב(3) 792 (1995)). קביעה זו התבססה על התרשמותו של בית המשפט מעדותה של המערערת ומעדויות קרוביה בפני בית המשפט וכן על חוות דעתו של הנוירופסיכולוג שהוגשה בעניינה. אף לעניין השכר הקובע לעתיד הסתמך בית המשפט על הנתונים שהובאו בפניו, בחן את עדותו של מנהלה הקודם של המערערת במקום עבודתה, ואת תיקה האישי. בקביעות עובדתיות אלו אין להתערב. אין מקום לקבל את טענת המערערת לפיה אין ללמוד דבר מלימודיה של המערערת לתואר ראשון. אני סבורה כי בנסיבות המקרה, ולמרות ההקלות שמעניקה לה האוניברסיטה, ניתן ללמוד מיכולתה של המערערת לעמוד במטלות הלימודים, בשיעורים, בעבודות ובמבחנים, כי יש ביכולתה לעסוק בעבודה כלשהי, ולו, כפי שציין בית המשפט קמא, במשרה חלקית. יש לציין כי עבודתה של המערערת לפני התאונה היתה בעיקרה עבודה משרדית, ונראה שבית המשפט המחוזי התרשם כי ביכולתה לעבוד בעבודה מעין זו גם כיום, למיצער באופן חלקי. אף באשר לקרן "תשורה", קביעתו של בית המשפט המחוזי כי מדובר בהטבה פנסיונית מכוח חוק הינה קביעה עובדתית שאין להתערב בה. יוער כי גם מקריאת העדויות בעניין זה עולה כי צדק בית המשפט המחוזי בקביעתו. כן יצוין כי הנטל להוכחת סוג התשלום היה מוטל על המערערת (ע"א 813/81 ציון חברה לבטוח בע"מ נ' עיזבון המנוח דוד בוסקילה ז"ל, פ"ד לח(4) 785, 792-793 (1985) (להלן: עניין בוסקילה)). באשר לטענתה החלופית של המערערת, לפיה יש לפצותה בגין אובדן פנסיה, הרי שאם מדובר באובדן התשלומים המופרשים מטעם המעביד לקרן פנסיה- הרי שההנחה היא כי הטבות אלה נלקחות בחשבון במסגרת פסיקת אובדן הכנסה בעתיד. הנחה זו לא נסתרה בענייננו. אם טענת המערערת מכוונת לאובדן הפנסיה עצמה, הרי שאין מקום לדון בטענה זו מאחר שזו לא עלתה בסיכומיה של המערערת בפני בית המשפט קמא. 11. בנקודה אחת מצאתי לנכון בכל זאת להתערב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, וזאת בכל הנוגע לטיפולי השיניים שנזקקת המערערת לעבור. לבית המשפט המחוזי הוגשה חוות דעת מטעם מומחית לכירורגית פה ולסתות. המומחית המליצה על שתי תוכניות חלופיות לשיקום תשע השיניים שאיבדה המערערת בתאונה. בית המשפט קיבל את הצעת המשיבה ופסק למערערת את הסכום הנזכר בחוות הדעת לתוכנית השיקום היקרה יותר. עם זאת, טוענת המערערת, ובצדק, כי בית המשפט פסק סכום רק עבור טיפול השיניים הראשוני שצריכה לעבור המערערת, בעוד שחוות הדעת מציינת כי יש להחליף את הכתרים בתוכנית השיקום היקרה כל 10 שנים. למערערת, שהינה ילידת 1963, צפויה תוחלת חיים של עוד כ-38 שנים (על-פי טבלאות סטטיסיטיות). לפיכך צפויות לה עוד שלוש החלפות כתרים. בהתאם לחוות הדעת, המערערת זקוקה לעשרה כתרים שעלותם 6000$. לפיכך חישוב הפיצוי הנוסף המגיע למערערת הינו כדלקמן: עבור החלפת כתרים בעוד 10 שנים: 6000$ בתוספת מע"מ (15.5%) * 0.744 (מקדם היוון כפול) = 5156$ עבור החלפת כתרים בעוד 20 שנים: 6000$ בתוספת מע"מ * 0.5536 = 3836$ עבור החלפת כתרים בעוד 30 שנים: 6000$ בתוספת מע"מ * 0.4119 = 2854$ סך הכל: 11,846$. לפיכך, יתווסף לסכום הפיצוי שנקבע על ידי בית המשפט המחוזי סכום של 11,846$ כערכם בשקלים על-פי שער הדולר היציג ביום מתן פסק דין זה. דיון בערעור המשיבה 12. המשיבה טוענת כי מאחר שנקבע שקרן "תשורה" הינה קרן פנסיה וכי יש לנכות את התשלומים שנתקבלו ממנה על ידי המערערת מהפיצויים שנפסקו לה, הרי שגם תשלומים שעתידים להתקבל וסביר שיתקבלו מהקרן יש לנכות מסכום הפיצויים. אכן, צודקת המשיבה כי תשלומי פנסיה הינם תשלומים המנוכים מסכום הפיצויים, ולפיכך פסק בית המשפט המחוזי כי התשלומים שקיבלה המערערת בעבר מקרן "תשורה" ינוכו מסכום הפיצויים. לכאורה, היה מקום לפסוק כי גם תשלומים עתידיים ינוכו מסכום הפיצויים. עם זאת, נסיבות עניין זה מצדיקות לטעמי כי תשלומים אלו לא ינוכו. נפסק על ידי בית משפט זה כי במקרה בו לא תבע המיטיב מן המזיק את החזר התשלומים ששילם לניזוק במשך שנים רבות, הרי שניתן להסיק מכך כי המיטיב ויתר על זכותו לחזור אל המזיק, או כי מתקיימת המחאה מכללא, לפיה המחה המיטיב את זכותו לניזוק (עניין בוסקילה, בעמ' 793). במיוחד הדבר אמור כאשר חלק מתביעתו הפוטנציאלית של המיטיב התיישנה כבר (ע"א 5915/96 שיבם נ' שיבם, תק-על 99(3) 249). במקרה שבפנינו קיבלה המערערת תשלומים מקרן "תשורה" החל ממועד התאונה, דהיינו אמצע שנת 1998, ועד סוף שנת 2001. למרות חלוף השנים לא הוגשה תביעה מטעם "תשורה" כנגד המשיבה להחזר התשלומים שהעבירה למערערת, ונראה כי חלק מתביעה זו התיישן זה מכבר. מעבר לכך, כאמור, החל מדצמבר 2001 לא מקבלת המערערת תשלומים מהקרן. הסיבה לכך נעוצה באי הגשת אישורים רפואיים כנדרש. המערערת טוענת כי לא הצליחה להשיג אישורים כאלו. טענה זו לא נסתרה, ולפיכך אין ביטחון כי המערערת אכן יכולה לעמוד בתנאים לקבלת התשלומים מטעם קרן "תשורה". כמו כן, המערערת קיבלה תשלומים מהקרן בגין נכות זמנית. אין לדעת על איזה שיעור היתה נקבעת נכותה הקבועה של המערערת (אם בכלל) ולפיכך איזה סכום היה משולם לה בסופו של דבר מהקרן. בנסיבות אלו אני סבורה כי אין לנכות תשלומים צפויים מקרן "תשורה". סיכום 13. בהתאם לאמור, הייתי מציעה לדחות את ע"א 10090/03, למעט הוספת 11,846$, כערכם בשקלים על-פי שער הדולר היציג ביום מתן פסק דין זה, לסכום הפיצויים שנפסק למערערת על ידי בית המשפט המחוזי. כמו כן, הייתי מציעה לדחות את ע"א 11133/03. ש ו פ ט ת המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. המשנה לנשיאה השופט א' גרוניס: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת ארבל. ניתן היום, ד' בתמוז תשס"ז (20.6.07). המשנה לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03100900_B08.doc עכ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il