עידית אליטוביץ נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10089/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10089/08 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש המערערת: עידית אליטוביץ נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בכפר-סבא (כב' השופטת נ' בכור) מיום 25.11.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 1773/06 תאריך הישיבה: י"ב בטבת התשס"ט (8.1.2009) בשם המערערת: בעצמה בשם המשיבה: עו"ד מיטל בוכמן שינדל פסק-דין לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בכפר סבא (השופטת נ' בכור) מיום 25.11.2008 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פ 1773/06. 1. לבית משפט השלום בכפר סבא (השופטת בכור) הוגש כתב אישום נגד המערערת בעבירה של משיכת שיק ללא כיסוי לפי סעיף 432 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), וכן בעבירה של גניבה לפי סעיף 384 לחוק. על פי הנטען בכתב האישום, ביום 14.11.2004 הועבר לידי המערערת, עורכת דין במקצועה, סכום כסף בעבור אחד מלקוחותיה, כחלק מהסדר פשרה שהושג בעניינו לאחר תאונת עבודה שעבר. המערערת הפקידה סכום זה בחשבון הבנק שלה. בתאריך 10.3.2005 העבירה המערערת שיק משוך מחשבונה לפקודת אותו לקוח. ביום 17.3.2005, כשהפקיד הלקוח את השיק לחשבונו, נתברר לו שהשיק ניתן ללא כיסוי. על פי כתב האישום, המערערת ידעה בעת מתן השיק כי לא תוכל לכבדו, ונטלה לכיסה את הכספים שקיבלה עבור הלקוח, מבלי להעבירם אליו. כל פניותיו של הלקוח אל המערערת על מנת לקבל את כספו נותרו ללא מענה. ביום 27.10.2008, ניתנה הכרעת הדין בעניינה של המערערת, והיא הורשעה בעבירות שיוחסו לה בכתב האישום. לפני הטיעונים לעונש, ביום 25.11.2008, הגישה המערערת שתי בקשות: האחת לשחרר את עורך דינה מייצוג, והשנייה לפסול את בית המשפט מהדיון בעניינה. את בקשת הפסלות נימקה המערערת בכך, שמהכרעת דינו של בית המשפט ניתן ללמוד כי בדרך פעולתו של המותב נפלו פגמים, באופן המעיד על משוא פנים כלפי המערערת והעדפת התביעה במשפט. המערערת טענה כי בהכרעת דינו ציין בית המשפט שתיק המוצגים אבד, וכי נכונותו של בית המשפט להכריע בעניינה כאשר מלוא החומר אינו מונח לפניו, מעידה על משוא פנים מצידו. כן טענה המערערת, שבהכרעת הדין נכתב שהיא אינה מודה באישומים כנגדה, בעוד שבסיכומיה נכתב כי היא מודה באישום הראשון, אך לא בשני. מכך, ביקשה המערערת ללמוד, כי בית המשפט לא עיין בסיכומים שהגישה, וטענה כי גם עובדה זו מלמדת על משוא פנים ונעילת דעת מצידו. בנוסף, טענה המערערת, כי משוא הפנים מצידו של בית המשפט מתבטא אף בכך שקבע את הישיבה לדיון בטענת הפסלות יחד עם המשך ההליך, ולא בישיבה נפרדת – מה שמעיד עליו כי דעתו הייתה נעולה לדחות את בקשת הפסלות. בהחלטתו מיום 25.11.2008, דחה בית המשפט את בקשת הפסלות. בית המשפט ציין בהחלטתו, כי עובדת אובדנו של תיק המוצגים הובאה לידיעת בא כוח המערערת עוד לפני הכרעת הדין, וזה העביר לבית המשפט את החומר שהיה בידיו, ולא הביע התנגדות כלשהי למתן הכרעת הדין על סמך החומר האמור. לפי קביעת בית המשפט, אופן שחזור תיק המוצגים היה על דעת בא כוח המערערת, ועל כן העלאת טענת הפסלות בשלב זה של ההליך נגועה בשיהוי. עוד ציין בית המשפט, כי טענתה של המערערת בדבר כך שסיכומיה לא נקראו עובר למתן הכרעת הדין, אין לה על מה שתסמוך. על החלטה זו הוגשה הערעור שלפניי. 2. בערעורה, חוזרת המערערת על עיקר טענותיה האמורות, לפיהן מהכרעת דינו של בית המשפט עולה כי דעתו של בית המשפט הייתה נעולה, וכי הוא לא היה פתוח לשמוע את טענותיה של המערערת. עיקר טענתה של המערערת בדיון לפניי הינו כי בית המשפט הכריע בעניינה מבלי שמלוא חומר הראיות היה מונח לפניו, דבר המעיד על משוא פנים מצידו. מנגד, טוענת המשיבה, כי אופן שחזור תיק המוצגים שאבד היה על דעתו של בא כוח המערערת, ובתיאום מלא עימו. כמו כן, טוענת המשיבה, כי אף אם היה ממש בטענותיה של המערערת, הרי שאלו הן טענות שמקומן בערעור על הכרעת הדין לגופה, ואינן מקימות עילה לפסילת שופט. 3. דין הערעור להידחות. בדבריה, מדגישה המערערת כי טענותיה אינן מופנות כלפי תוכן הכרעת הדין בעניינה, אלא הן נוגעות לאופן קבלתה של הכרעה זו, ועל כן הן, לטעמה, טענות לפסלות שופט, ולא טענות של ערעור על הכרעת הדין לגופה. אלא, שסברתה של המערערת, לפיה טענות בדבר אופן קבלת ההכרעה על ידי בית המשפט, בשונה מתוכן ההכרעה עצמה, מהוות עילה לפסלות דווקא, אינה מעוגנת בהלכה ובפסיקה. משמעותה של הטענה בדבר אופן קבלת ההכרעה בידי בית המשפט, היא כי הכרעת הדין אינה יכולה לעמוד משום שעל פי הטענה נתקבלה שלא על בסיס כל החומר. מבלי להתייחס לנכונות הטענה, ניתן לקבוע כי עשויה היא להוות עילה לערעור על ההחלטה לגופה, אך אין בה, כשלעצמה, עילה לפסילת שופט (ראו למשל: ע"א 5214/05 אוחיון נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם, 9.6.2005)). העילה לפסילת שופט אינה פגם – מהותי או דיוני – בעבודתו של השופט, אלא טענה של משוא פנים מצידו, כלומר העדפה של צד אחד על פני רעהו, או יחס שלילי של בית המשפט כלפי אחד הצדדים. אף אם יש ממש בטענה כי נתגלו פגמים בעבודתו של בית המשפט, ומבלי להכריע בשאלה זו לגופה, אין מתגלה יחס כזה מצד בית המשפט כלפי המערערת, או העדפת הצד השני. ככל שאכן סבורה המערערת כי נפלו פגמים בהכרעת הדין בעניינה, הרי שתוכל להעלותם בפני ערכאת הערעור בהתאם לסדרי הדין המקובלים. אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ח בטבת התשס"ט (14.1.2009). ה נ ש י א ה _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08100890_N03.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il