החלטה בתיק עש"ם 10088/02
בבית המשפט העליון בירושלים
עש"ם
10088/02
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
המערער:
שמואל בצון
נ ג ד
המשיבה:
מדינת ישראל
ערעור על פסק דינו של בית הדין
למשמעת של עובדי המדינה בתיק בד"מ 24/02 מיום 3.11.02 שניתן על ידי כבוד
השופטים: עו"ד י' תלרז, מר י' לוזון וגב' ר' בר-יוסף
תאריך הישיבה:
י' באדר א' התשס"ג (12.2.2003)
בשם המערער:
עו"ד יעל גרוסמן; עו"ד רוני בלקין
בשם המשיבה:
עו"ד אילון אינפלד
פסק-דין
לפניי
ערעור על חומרת אמצעי המשמעת שהושתו על המערער על ידי בית הדין למשמעת, לאחר
שהרשיעו בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), 17(2) ו-17(3) לחוק שירות המדינה
(משמעת), התשכ"ג-1963, וזאת בגין ביצוע מעשים שיש בהם הטרדה מינית לפי סעיפים
3 ו-4 לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998, ולפי הוראות התקשי"ר
הרלוונטיות.
העובדות
1. המערער כיהן כ-10 שנים כסמנכ"ל השמה
בשירות התעסוקה. על יסוד עדותה של המתלוננת, נקבע בהכרעת הדין של בית הדין למשמעת,
כי במספר אירועים, שנמשכו על פני שבוע אחד, הטריד המערער את המתלוננת הטרדה מינית
פיזית ומילולית. האירוע הראשון אירע ב-23.1.2001 במהלך ביקורו של המערער בלשכת התעסוקה
ברמלה, שם עובדת המתלוננת כפקידת השמה. במשך היום פנה המערער מספר פעמים למתלוננת
כשהוא משמיע באוזניה דברים כגון: "את יפה, יש לך שפתיים יפות" (ע' 9
לפרוטוקול). באותו יום הוא אף רכן לעברה, וצבט אותה בחזה, תוך שהוא מעיר:
"נכון שאני חוליגן?" (שם). בסוף היום, בצאתה מתא השירותים במשרד, ראתה
המתלוננת את המערער עומד מולה. הוא חיבק אותה בכוח ונישק אותה בכוח על שפתיה.
המתלוננת הצליחה להינתק מאחיזתו וברחה מן המקום. עוד עלה מעדותה של המתלוננת כי
בתחילת היום פנה אליה המערער מספר פעמים וניהל עימה שיחה אודות קליטתה בישראל
כעולה חדשה. הוא הבטיח לה שהוא יעזור לה בקליטתה בתפקיד ויפעל להארכת חוזה ההעסקה
שלה. הוא ביקש ממנה פרטים על מקום מגוריה או מספר הטלפון שלה, כדי שיוכלו להיפגש
שוב בעתיד, אך היא סירבה לתיתם. האירוע השני אירע יומיים לאחר מכן, ביום
25.1.2001. המערער התקשר למקום עבודתה של המתלוננת וביקש להיפגש עימה ולקבל את
מספר הטלפון בביתה. היא סירבה לתת לו את הפרטים. בעקבות הסירוב התקשר המערער שוב
למקום עבודתה ושיכנע את המתלוננת לכתוב את מספר הטלפון שלו. היא רשמה את המספר, אך
לא התקשרה אליו. מכאן ואילך, התקשר המערער אל המתלוננת מספר פעמים באותו יום
והפציר בה להתקשר אליו. לאחר שעמדה בסירובה לתת לו את כתובתה או מספר הטלפון שלה,
הודיע לה המערער כי "אין לי בעיה להשיג טלפון של הבית" (ע' 10
לפרוטוקול). שלושה ימים לאחר אירוע זה, ביום 28.1.2001, הגיע המערער שוב למקום
עבודתה של המתלוננת. הוא ניגש אל המתלוננת מאחור, מבלי שהיא תבחין בו, ונישק אותה
בצווארה. היא הדפה אותו מעליה. המערער הודיע למתלוננת שהוא השיג את כתובתה ואת
מספר הטלפון שלה מהממונה עליה, לאחר שביקש ממנו את קורות החיים שלה; והוסיף ואמר
כי "לא יעזור לך שום דבר את בידיים שלי" (ע' 10 לפרוטוקול). ואכן, באותו
יום, משעות אחר הצהריים, החל המערער להתקשר לביתה של המתלוננת. בשלב מסוים, היא
הפסיקה לענות לשיחות, לאחר שזיהתה את מספר הטלפון שלו. הוא המשיך להתקשר, אחת ל-20
דקות לערך, והשאיר לה הודעות שהוא מעוניין להיפגש עימה. שיחות הטלפון פסקו בשעה
22:00 לערך. קרוב משפחה שהמתלוננת הזעיקה לביתה שכנע אותה להגיש תלונה, וניסח
עבורה את מכתבי התלונה. תלונתה הוגשה למחרת היום למנהל הלשכה בה הועסקה.
2. בית הדין שמע מספר רב של עדים, בחן את חומר
הראיות שהוגש על ידי התביעה וההגנה ואף ביקר בלשכת התעסוקה כדי לבחון מקרוב את
מקום התרחשות האירועים הנטענים. לאחר שסקר את חומר הראיות ואת הפסיקה הנוגעת
לעבירות המשמעת של הטרדה מינית, ועל יסוד האמון המלא שנתן בעדותה של המתלוננת,
הרשיע בית הדין את המערער בעבירות שיוחסו לו. בית הדין קבע כי פערי הכוחות בין הצדדים,
ובעיקר העובדה שהמערער נתפס בעיני המתלוננת כבעל סמכות, גרמו לתגובתה המופתעת
והמאובנת בעת ביצוע המעשים הפיזיים בגופה במקום העבודה. עוד קבע בית הדין כי הוא
דוחה את גירסת המערער כי יחסו למתלוננת לא חרג מחביבותו האופיינית כלפי העובדים
וקבע כי "כל רצונו של המערער היה לממש תכליות מיניות בסיוע מעמדו", כשם
שניצל המערער את מעמדו כדי לקבל את פרטיה האישיים של המתלוננת. בית הדין קבע,
לפיכך, כי בביצוע המעשים הנטענים, נהג המערער תוך הפרת הוראות סעיפים 3(א)(2),
3(א)(3) ו- 3(א)(4) לחוק למניעת הטרדה מינית ובכך פגע במשמעת שירות המדינה.
3. בגוזרו את דינו של המערער ציין בית הדין כי
מעשיו של המערער היו חמורים. הוא ניצל את מעמדו ואת יחסי המרות לשם ביצוע מעשים של
הטרדה מינית במתלוננת. בית הדין דחה את טענת המערער לפיה יש לראות במעשים מעידה חד
פעמית, וציין כי המתלוננת הפצירה במערער לחדול ממעשיו, החל מהאירוע הראשון, והוא
לא שעה לבקשותיה. בית הדין נתן דעתו לתרומתו של המערער לשירות המדינה ולנסיבותיו
האישיות, אך ציין כי, מנגד, יש במקרה זה חומרה מיוחדת נוכח מעמדו הבכיר של המערער
בשירות התעסוקה, והציפייה כי התנהגותו תהווה דוגמא לעובדים תחתיו. על כן, נוכח
תכליתם של דיני המשמעת והמדיניות השיפוטית המחמירה בעבירות של הטרדה מינית, החליט
בית הדין כי יש להטיל על המערער את אמצעי המשמעת הבאים: נזיפה חמורה, פיטורין
משירות התעסוקה ופסילה משירות המדינה לשלוש שנים.
טענות הצדדים
4. על החלטת בית הדין להטיל אמצעי משמעת אלה,
ובעיקר את עונש הפיטורין, הוגש הערעור שלפניי. באת-כוחו של המערער הדגישה, הן בכתב
הערעור והן בדיון לפניי, את נסיבותיו האישיות של המערער ותרומתו לשירות המדינה. עוד
ביקשה היא לאבחן את עניינו של המערער ממקרים אחרים לעניין חומרת העונש. בטיעוניה הדגישה
באת-כוח המערער כי מרשה הינו אדם נורמטיבי, שלא כשל בעבר. לפיכך, ביקשה לראות
בסדרת המעשים שאירעו תוך תקופת זמן קצרה, פרשיה אחת ויחידה. באת-כוח המערער
התייחסה עוד להתנהגותה של המתלוננת במהלך האירועים. לטענתה, התברר כי המתלוננת לא
ייחסה חומרה למעשי המערער, וכך גם עולה מהתנהגותה כלפיו בנוכחות אחרים. עובדה זו
נלמדת גם, לטענתה, מכך שהמתלוננת עצמה לא ביקשה כי המערער יפוטר, אלא רק רצתה
להרחיקו ממנה. עוד הוסיפה באת-כוח המערער, כי בין המערער למתלוננת לא שררו יחסי
מרות, על אף שמבחינה הירארכית הוא בעל תפקיד בכיר בשירות התעסוקה. טענתה העיקרית
של באת-כוח המערער הייתה כי משמעות פיטוריו של מרשה בגיל 60 היא למעשה פליטתו משוק
העבודה לתמיד. על כן, ביקשה שבית המשפט ייתן משקל גדול יותר לנסיבותיו האישיות של
המערער, ובכללן, לגילו, לעובדה שהוא מסייע לביתו, שעברה תאונת דרכים קשה,
ולסיכוייו למצוא עבודה אחרת בעתיד.
מנגד, בא-כוח המשיב ביקש להותיר את גזר הדין
על כנו. הוא ציין כי נסיבות המקרה חמורות מאוד, במיוחד נוכח העובדה שהמערער, שאמנם
לא היה ממונה ישיר של המתלוננת, היה בעל תפקיד בכיר, והמתלוננת הייתה עובדת בתקן
זמני. בא-כוח המשיב ציין כי המערער הציג עצמו, ונחזה בעיני המתלוננת, כבעל השפעה
ומעמד שיכול להשפיע על המשך העסקתה. עוד ביקש בא-כוח המשיב לראות חומרה מיוחדת
בניצול שניצל המערער את מעמדו ויכולתו להתחקות אחר פרטיה האישיים של המתלוננת על
ידי קבלת קורות חייה, ועמד על הצורך בהעברת מסר מחמיר בעבירות של הטרדה מינית לאחר
חקיקת החוק למניעת הטרדה מינית.
דיון
5. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובתקדימים אליהם
הפנו אותי בעלי הדין, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. אין מחלוקת כי עונש
הפיטורין שהוטל על המערער הוא עונש משמעותי העומד בראש סולם העונשים המשמעתיים,
ועל כן יש לנהוג זהירות ורגישות בהחלטה על פיטורי עובד. עם זאת, ניתן לקבוע כי מעשהו
של המערער ניצב בקצה החמור של מדרג מעשי ההטרדה המינית. סדרת המעשים שביצע המערער
כוללים הטרדה מילולית ופיזית, והם לוו במעשים בעלי אופי מאיים. המערער ביצע את
מעשי ההטרדה תוך ניצול מעמדו ותפקידו הבכיר. הוא לא שעה להפצרותיה של המתלוננת
שיחדל ממעשיו והתעלם מרצונה המפורש לא להעמיק את הקשר עימו. החל מהמפגש הראשון עם
המתלוננת הוא ניסה להתקרב אליה על ידי ניצול מצוקתה כעולה חדשה ועובדת זמנית. הוא
הבטיח לדאוג להארכת חוזה העבודה שלה וניסה, על ידי כך, לרכוש את אמונה וקרבתה.
אמנם, המערער לא היה הממונה הישיר של המתלוננת, אך הוא היה במעמד בכיר מאוד במשרד.
כפי שעלה מעדותה של המתלוננת, מעמדו הבכיר של המערער עמד כל העת ברקע הדברים, הן
בזמן ביצוע המעשים והן בהתלבטותה ביחס לאפשרות להתלונן. היא הביעה מספר פעמים את
חששה כי נוכח מעמדו, עלולה תלונה על המעשים להביא לפיטוריה. זאת ועוד; חומרה
מיוחדת יש לראות בעובדה שהמערער ניצל את מעמדו ונגישותו לפרטים אישיים של עובדים
כדי להשיג את הכתובת ומספר הטלפון של המתלוננת. באמתלה שהוא מתכוון לסייע לה, הוא
קיבל את קורות חייה מהממונה הישיר, וכך, עקב אחר מקום מגוריה ומספר הטלפון שלה
(ראו, לעניין סטנדרט ההתנהגות הנדרש מעובד בכיר: עש"מ 6713/96 מדינת
ישראל נ' בן אשר, פ"ד נב(1) 650, 678).
המערער לא חדל מביצוע המעשים גם כאשר
המתלוננת הבהירה, שוב ושוב, שהיא אינה מעוניינת בקשר. משראה המערער שהמתלוננת אינה
נענית לחיזוריו הוא לא היסס לשוב ולבצע בגופה את מעשיו ואף להמשיך להפעיל עליה לחץ
להיפגש עימו או להתקשר אליו. המערער ביצע את המעשים במקום עבודתה של המתלוננת, כמו
גם בפלישתו לפרטיותה בביתה. הוא התקשר לביתה מספר פעמים, ובאחת מן ההודעות שהשאיר,
אף אמר לה שהוא נמצא לא רחוק מביתה והוא רוצה להיפגש עימה. אלה מעשים חמורים מאוד.
אין תימה, אפוא, שהמתלוננת חשה מאוימת ומושפלת. קשה לקבל את הטענה כי המתלוננת
הקלה ראש במעשי המערער. נהפוך הוא. ניכר מעדותה ומעדויותיהם של הממונה הישיר עליה
ושל הממונה לעניין הטרדה מינית באותה עת, כי המתלוננת הייתה נסערת מאוד ומבוהלת
מהאירועים. היא תיארה את עצמה בפני בית הדין ב"טראומה כפולה" שנבעה
מהמצב הנפשי הקשה בו הייתה שרויה נוכח מותו של בעלה ממחלה, כחודש לפני האירועים,
ותחושת הניצול שחשה כתוצאה ממעשיו של המערער. דומה כי בכל אלה יש כדי להמחיש את
חומרת המעשים, אף אם אמנם ניתן לראות באירועי ההטרדה השונים פרשיה אחת, כפי שמבקשת
באת-כוח המערער.
יצוין עוד כי גם על פי פסיקתו של בית משפט זה
אין לאבחן את עניינו של המערער לקולה. פסקי הדין שיצאו מלפני בית משפט זה שבים
ומדגישים את חשיבות ההרתעה מפני התופעה של ההטרדה המינית, במיוחד בשירות הציבורי,
הגם שאמצעי המשמעת נבחנים בכל מקרה על פי נסיבותיו המיוחדות. יפים לעניין זה דבריו
של השופט י' זמיר בעש"מ 1928/00 מדינת ישראל נ' ברוכין, פ"ד
נד(3) 694, 709:
"הטרדה מינית, כעבירת
משמעת, כוללת צורות שונות ומשונות של התנהגות פסולה שיש לה אופי מיני. יש בהן,
בקצה אחד, צורות קלות מבחינת הפסול המוסרי והפגיעה בקרבן, ויש בהן, בקצה השני,
צורות חמורות מבחינה זאת... ברור, לכן, שהחומרה של אמצעי המשמעת בכל מקרה ומקרה
אמורה לתת ביטוי לחומרה של ההטרדה המינית באותו מקרה. בהתאם לכך, אמצעי המשמעת
במקרה של הטרדה מינית עשויים לנוע מאמצעי קל כמו התראה או נזיפה ועד אמצעי חמור
כמו פיטורים משירות המדינה תוך שלילת זכויות לפיצויים ולגימלה ואף פסילה לשירות
המדינה. עם
זאת, המהות של הטרדה מינית מחייבת באופן עקרוני, כפוף לנסיבות של כל מקרה, גישה
מחמירה מצד הממונים על עובד הציבור הנאשם בהטרדה כזאת, מצד בית הדין למשמעת וכן
גם, בהליך של ערעור, מצידו של בית משפט זה" (ההדגשה הוספה).
היקף התופעה של ההטרדה המינית, ובעיקר הפגיעה בכבודם
ומעמדם של נפגעי העבירות, כמו גם הפגיעה בתדמית שירות המדינה וביחסי העבודה,
מצדיקים העברת מסר מרתיע. כך גם במקרה שלפנינו. אמצעי המשמעת שהוטלו על המערער
נגזרים מהחומרה הרבה של מעשי ההטרדה שביצע המערער, ממעמדו הבכיר ומן הפגיעה הקשה במתלוננת,
והם מכריעים את הכף אל מול נסיבותיו האישיות.
לפיכך, דין הערעור להידחות.
המערער יפוטר החל מיום 1.4.2003.
ניתן היום, כ"א באדר א' תשס"ג (23.2.2003).
ש
ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 02100880_N02.doc/צש
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il