I Do Diamonds Inc נ. פי.די.די. יהלומים בע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 10083/08 בבית המשפט העליון רע"א 10083/08 בפני: כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופט ס' ג'ובראן כבוד השופט י' דנציגר המבקשים: 1. I. Do. Diamonds Inc. 2. עידו איצקוביץ נ ג ד המשיבים: 1. פי.די.די. יהלומים בע"מ 2. יוני צרויה 3. אבנר שנור בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 29.10.08 בה.פ. 634/08 שניתן על ידי כבוד השופט ד"ר ע' בנימיני בשם המבקש: עו"ד א' יצחקי בשם המשיבים: עו"ד י' פרייליך; עו"ד נ' חזן פסק-דין השופט י' דנציגר: לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בבש"א 19087/08 (ה.פ. 634/08) מיום 29.10.2008 (כבוד השופט ד"ר ע' בנימיני) ועל החלטתו מיום 2.11.2008 בבש"א 19579/08 שלא לבטל את החלטתו הנ"ל, אשר במסגרתה דחה הוא את בקשתם של המבקשים להמרת ערובה לאור האיחור בהפקדתה ומחק את בקשתם לביטול פסק הבוררות שניתן ביום 10.6.2008 על ידי הבורר כבוד השופט (בדימוס) א' סטרשנוב (להלן בהתאמה – פסק הבוררות והבורר). השתלשלות האירועים 1. העובדות הצריכות לענייננו פורטו במסגרת פסק דינו של בית משפט זה מיום 6.10.2008 במסגרת רע"א 7592/08 (כבוד השופטים מ' נאור, א' חיות והח"מ). בקליפת האגוז יאמר כי ביום 6.7.2008 הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה לביטול פסק הבוררות (בש"א 14878/08, להלן – בקשת הביטול). ביום 31.7.2008 הגישו המשיבים לבית משפט המחוזי בקשה (בש"א 14878/08) במסגרתה ביקשו, בין היתר, לחייב את המבקשים בהפקדת ערובה להבטחת מילויו של פסק הבוררות. ביום 24.8.2008 דחה בית משפט המחוזי את הבקשה לעניין הפקדת ערובה ועל החלטה זו הגישו המשיבים בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 7592/08 הנ"ל). 2. בית משפט זה קיבל את בקשת הרשות לערער, דן בה כבערעור וקבע כי על המבקשים להפקיד ערובה בסך 1,000,000 דולר ארה"ב וזאת לא יאוחר מיום 22.10.2008. ביום 19.10.2008, בטרם חלף המועד להפקדת הערובה, הגישו המבקשים לבית משפט זה בקשה להמרת ערובה במסגרתה ביקשו להפקיד ערובה חפצית, יהלומים בשווי 1,000,000 דולר ארה"ב, תחת הערובה הכספית שחויבו בה. בנוסף, ביקשו המבקשים כי תינתן להם ארכה להפקדת הערובה. בהחלטתי מיום 22.10.2008 קבעתי כי המותב הראוי לבירור הבקשה, הן לעניין המרת הערובה והן לעניין דחיית המועד להפקדתה, הינו בית המשפט המחוזי. הליכים קודמים 3. למחרת ההחלטה האמורה, ביום 23.10.2008, הגישו המבקשים לבית המשפט המחוזי בקשה להמרת ערובה במסגרתה ביקשו כי בית המשפט יתיר להם להפקיד ערובה חפצית תחת הערובה הכספית. ביום 29.10.2008 דחה בית המשפט המחוזי את בקשתם בנימוק כי על פי פסק דינו של בית משפט זה היה על המבקשים להפקיד את הערובה לא יאוחר מיום 22.10.2008 ומשפקע המועד כאמור והמבקשים לא הפקידו את הערובה, לא יוכל הוא לקבל את בקשתם אשר הוגשה בחלוף המועד האמור, מה עוד שהבקשה לא לוותה בתצהיר לאימות שווי היהלומים שהמבקשים ביקשו להפקיד כתחליף לערובה. 4. ביום 30.10.2008 הגישו המבקשים בקשה נוספת לבית משפט המחוזי במסגרתה ביקשו כי בית המשפט יבטל את החלטתו מיום 29.10.2008. ואולם, ביום 2.11.2008, דחה בית משפט המחוזי גם בקשה זו מאותם הנימוקים שפרט בהחלטתו מיום 29.10.2008. מכאן הבקשה שלפנינו. בקשת רשות הערעור 5. במסגרת בקשת רשות הערעור טוענים המבקשים כי שגה בית משפט המחוזי כאשר מחק את בקשת הביטול רק בשל פגם דיוני שדבק בה – פקיעת המועד להפקדת הערובה – זאת מבלי שדן בה לגופו של עניין. לטענתם, בכך פגע בית המשפט המחוזי בזכותם לגישה לערכאות, שכן טענותיהם בדבר פגמים שנפלו בפסק הבוררות לא זכו להתברר לגופו של עניין. עוד טוענים המבקשים כי הם הגישו את הבקשה להמרת ערובה לבית משפט זה עוד ביום 19.10.2008, טרם פקיעתו של המועד להפקדת הערובה ואילו בית משפט זה נתן החלטתו בעניין רק ביום 22.10.2008 כך שלא יכלו לפנות לבית המשפט המחוזי קודם לכן. לפיכך, טוענים המבקשים כי האיחור בהגשת הבקשה להמרת ערובה לבית המשפט המחוזי אירע שלא באשמתם וממילא יש לראות בהחלטתו של בית משפט זה מיום 22.10.2008 ככזו שהעניקה להם ארכה עד לקבלת החלטה בעניין על ידי בית המשפט המחוזי. המבקשים מוסיפים וטוענים כי בעת שהגישו לבית המשפט המחוזי את הבקשה להמרת הערובה לא היה כל צורך בהגשת תצהיר לאימות שווי הערובה החפצית, שכן מטרת הבקשה הייתה לקבל בשלב ראשון אישור עקרוני מאת בית המשפט להפקיד ערובה חפצית תחת ערובה כספית ובשלב שני התכוונו הם להפקיד את הערובה החפצית בצירוף תצהיר מתאים. 6. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, הבקשה להמרת הערובה שהוגשה לבית המשפט המחוזי לקתה בפגמים שונים, כגון שיהוי ואי צירוף תצהיר מתאים, ולכן אין עילה להתערבות בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. עוד טוענים המשיבים כי הואיל ודינה של בקשת הביטול להידחות, ממילא אין טעם במתן ארכה להפקדת ערובה. דיון והכרעה 7. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה כמו גם בתגובתם של המשיבים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להיעתר לה. לפיכך, אציע לחבריי לדון בבקשה כבערעור ולקבלה במובן זה שהחלטתו של בית המשפט המחוזי בדבר מחיקת הבקשה להמרת ערובה ומחיקתה של בקשת הביטול תבוטל והמבקשים יקבלו ארכה עד להכרעתו של בית משפט המחוזי בבקשה להמרת ערובה. 8. כידוע, רשות ערעור על החלטות בית המשפט בענייני בוררות ניתנת במקרים חריגים בלבד, המעוררים שאלה עקרונית או כאשר נדרשת התערבותו של בית משפט זה משיקולי צדק [ראו למשל: רע"א 3680/2000 גמליאלי נ' מגשימים כפר שיתופי להתיישבות חקלאית בע"מ, פ"ד נז(6) 605 (2004); רע"א 1152/09 עמותת מדרש ספרדי ברובע היהודי בירושלים נ' קריית ג'וזף ניסים מיסודו של המרכז הספרדי בירושלים (לא פורסם, 5.4.2009); רע"א 870/09 AHMET SELCUK SAYINSOY נ' אבוקסיס (לא פורסם, 1.4.2009)]. סבורני כי המקרה שלפנינו נופל בגדרם של המקרים המצדיקים התערבות משיקולי צדק ומניעת עיוות דין. לדידי, הותרת החלטתו של בית המשפט המחוזי שלא לדון בבקשת הביטול לגופה על כנה מטעמים דיוניים גרידא עלולה לגרום למבקשים לעיוות דין ולפגוע באופן בלתי מידתי בזכותם לגישה לערכאות אשר טומנת בחובה את זכותו של בעל דין כי יינתן לו יומו בבית המשפט. 9. תחילה יאמר כי דין טענתם של המבקשים לפיה איחורם בהגשת הבקשה להמרת ערובה לבית המשפט המחוזי נבע כתוצאה מכך שבית משפט זה נתן החלטתו בנדון רק ביום 22.10.2008 להידחות ומוטב היה אילו לא העלו המבקשים טענה זו מלכתחילה. גם אם סברו המבקשים כי בית המשפט המוסמך לדון בבקשתם להמרת ערובה הינו בית משפט זה, הרי שלא היה מקום "להמתין" עד מתן ההחלטה בעניין והיה עליהם לבקש מבית המשפט המחוזי את הארכה להפקדת הערובה מבעוד מועד. לפיכך, לא יכולה להיות מחלוקת כי המבקשים איחרו את המועד להפקדת הערובה. 10. ואולם, האם תוצאתו של איחור קל בהפקדת ערובה צריך שיביא למחיקתה של בקשת הביטול מבלי לדון בה לגופה? סבורני כי יש להשיב על שאלה זו בשלילה. מחיקתה של בקשת הביטול בשל איחור קל בהפקדת ערובה הינה תוצאה בלתי רצויה שכן היא פוגעת באופן בלתי מידתי בזכות היסוד של המבקשים לגישה לערכאות. לדידי, ניתן וצריך להתמודד עם פגם-הליכי שכזה באמצעות השתת הוצאות על המבקשים, אם בכלל, בהתאם לשיקול דעתו של השופט היושב לדין. הדבר נכון במיוחד כאשר הפגם-ההליכי הוא קל ואינו פוגע באופן משמעותי באינטרסים המוגנים של המשיבים כמו במקרה דנן. יוסף, כי גם אם סיכויי בקשת הביטול להתקבל נמוכים, ומבלי להביע עמדה לגופו של עניין, הרי שאין בכך להוות נימוק למנוע מהמבקשים את יומם בבית המשפט. 11. ההלכה הפסוקה בסוגיית האיחור בהפקדת עירבון בערעור, שהיא קרובה לענייננו, קובעת כי הסמכות למחיקת הערעור בשל איחור בהפקדת העירבון הינה סמכות קיצונית שיש לעשות בה שימוש במשורה ולעיתים רחוקות וזאת בשל מעמדה החוקתי של זכות הגישה לערכאות. כלומר, זכותו של בעל דין שינתן לו יומו בבית המשפט ושטענותיו תתבררנה לגופו של עניין גוברת בחשיבותה על פני פגם-הליכי. כך נקבע כי "את המחדל שבאי הפקדת העירבון במועד ניתן לרפא על ידי חיוב בהוצאות" וכי "יש להעדיף את בירור הסכסוך לגופו על פני דחייתו בנימוק טכני של אי הפקדת עירבון. יש לזכור כי הסמכות לדחות הליך מטעם זה היא סמכות קיצונית, בה יעשה שימוש במשורה" [ראו למשל: רע"א 8301/07 אנקווה נ' כהן (לא פורסם, 11.12.2007); ע"א 3601/02 כץ נ' עו"ד פוקס (לא פורסם, 13.6.2002); רע"א 10750/05 סיטבון נ' בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (לא פורסם, 9.1.2006)]. אכן, קיים שוני בין הסוגיה של הפקדת ערובה במסגרת בקשה לביטול פסק בוררות לבין הפקדת עירבון בערעור, זאת הן משום שמנגנון הערובה אינו זהה למנגנון העירבון והן משום שבית המשפט הדן בבקשת ביטול פסק בוררות אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הבוררות [ראו למשל: רע"א 9119/07 א.ב. גרוסמן בע"מ נ' לבל (לא פורסם, (11.2.008)]. ואולם, נוכח התכלית המשותפת הניצבת בבסיסם של מנגנונים אלו – שמטרתם להבטיח מקור פירעון למשיבים בתום ההליך היה ותדחה הבקשה – סבורני כי ניתן ללמוד ממנגנון העירבון גזירה שווה למנגנון הערובה, בשינויים המחויבים. 12. למעלה מכך, העדפת זכות היסוד של בעל דין שטענותיו תתבררנה לגופו של עניין אף על פי שנפלו בהתנהלותו פגמים הנוגעים להליך, אומצה בפסיקתו של בית משפט זה גם בקשר לתחום דיני הבוררות [ראו והשוו: ע"א 2441/08 ברויט נ' זהבי (לא פורסם, 16.6.2008), שם דובר על פגם של אי המצאת סיכומים לבעל דין]. 13. כזכור, פגם נוסף שבגינו מחק בית המשפט המחוזי את בקשתם של המבקשים להמרת ערובה הינו אי צירוף תצהיר לאימות שווי הבטוחה החפצית. מבלי לקבוע מסמרות בעניין זה, סבורני כי גם פגם זה ניתן היה לריפוי על ידי חיוב המבקשים בהגשת תצהיר כאמור כתנאי להמשך הדיון בבקשתם להמרת ערובה, תוך השתת הוצאות משפט על המבקשים בשל התארכות ההליכים. לפיכך, סבורני כי אף בפגם זה אין להוות נימוק למחיקתה של הבקשה להמרת ערובה כמו גם של בקשת הביטול. 14. לאור כל האמור לעיל, אציע לחבריי לקבל את הבקשה, לבטל את החלטתו של בית המשפט המחוזי בדבר מחיקת הבקשה להמרת ערובה ובקשת הביטול כמו גם את החלטתו לאשר את פסק הבוררות, וזאת עד למועד שבו יכריע בית המשפט המחוזי בבקשה להמרת ערובה לגופה. 15. בנסיבות העניין, איני מוצא לנכון ליתן צו להוצאות. ש ו פ ט השופט ס' ג'ובראן: אני מסכים. ש ו פ ט השופטת א' פרוקצ'יה: העמידה בכללי הסדר הדיוני היא תנאי חיוני ליכולת המערכת השיפוטית להכריע במחלוקות מהותיות. בלעדיה, ישרור תוהו ובוהו, ולא ניתן יהיה לקיים מסגרת שיפוט תקינה, הפועלת ביעילות ובהגינות. עם זאת, אני מסכימה לגישה המשתקפת בפסק דינו של חברי, השופט דנציגר, לפיה קיימים מצבים שבהם, אף שנתונה בידי בית המשפט הסמכות למחוק הליך שאיננו עומד באמות מידה דיוניות, מן הראוי כי בהפעלת סמכות זו יישקל הצורך באיזון ראוי בין התועלת הנצמחת מעמידה על הסדר הדיוני, אל מול הנזק הנגרם לבעל דין ולערכי משפט כלליים בחסימת האפשרות לברר את שאלת הזכויות המהותיות הנטענות על ידו לגופן. קיימים אכן מצבים שבהם ניתן להיטיב את הנזק הנגרם על ידי הפרת כלל דיוני בדרך של השתת הוצאות או בדרך אחרת, ובד בבד להותיר את האפשרות לדון ולהכריע במחלוקת המהותית בין הצדדים. כאשר ניתן להגיע לאיזון כאמור, כך ייטב. שונה הדבר כאשר איזון כזה לא ניתן או לא ראוי להשגה, כמו למשל כאשר מדובר כבעל דין המפר את כללי סדר הדין באורח שיטתי ומועד, ואף נמנע מתשלום הוצאות שכבר הושתו עליו בעבר, שאז גם האפשרות לחייבו בהטבת נזקי ההפרה עשויה שלא להצדיק את התרת כניסתו מהפרוזדור הדיוני אל תוך היכל המשפט. בנסיבות הענין שלפנינו, ניתן להצדיק את הגישה לפיה ראוי לאפשר למבקשים, שהפרו את כללי סדר הדין, להיטיב את נזק ההפרה על ידי פסיקת הוצאות שיוותרו לשיקולו של בית המשפט קמא, בד בבד עם הותרת האפשרות לדון בגופה של הבקשה להמרת ערובה, ותוך השארת שאלת אישורו של פסק הבוררות או ביטולו לבירור לגופם של דברים. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר. ניתן היום, כ"ח בניסן תשס"ט (22.4.09). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08100830_W02.doc חכ/ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il