פסק הדין המלא
פסק-דין בתיק רע"א 10077/17
בבית המשפט העליון
רע"א 10077/17
לפני:
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המבקש:
אביתר שרגאי
נ ג ד
המשיבים:
1. אריאל משה
2. משה אופיר
3. אליהו בר ניסים
4. רומן צם
5. בדרי צאצאשוילי
6. רוני דוידשוילי
בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.11.2017 בת"א 20219-05-16 שניתן על-ידי כבוד השופטת ח' מאק קלמנוביץ'
בשם המבקש: עו"ד עדן ענבר
בשם המשיבים 3-1: עו"ד תומר שניאור
בשם המשיב 4: עו"ד קיריל שפר
בשם המשיבים 6-5: עו"ד אבי אביטל
פסק-דין
1. בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 27.11.2017 (ת"א 20219-05-16, השופטת ח' מאק-קלמנוביץ'). בית המשפט המחוזי הורה בהחלטתו על מינוי כונס נכסים לצורך מכירה של נכס מקרקעין.
רקע והליכים קודמים
2. מקורה של הבקשה בסכסוך שנסב על זכויות בנכס המצוי בבעלות משותפת ברחוב יעבץ בירושלים (להלן: הנכס). הסכסוך הוביל להגשת תביעה מטעם המשיבים 3-1, ובעקבותיה להגשת שתי תביעות שכנגד – תביעה אחת הוגשה על-ידי המבקש ותביעה שכנגד נוספת הוגשה על-ידי המשיב 4. בעיקרם של דברים, הסעדים שהתבקשו בתביעה ובתביעות שכנגד הם מחיקת הערות אזהרה, תיקון המרשם בכל הנוגע לשיעור הזכויות של הצדדים בנכס, מתן חשבונות וכן סעדים כספיים שונים.
3. ביום 27.11.2017, במהלכה של ישיבת קדם המשפט הראשונה בהליך, ביקש בא-כוח המשיבים 3-1 כי בית המשפט יורה על פירוק שיתוף במתכונת של מכירת הנכס. בהמשך לכך, בא-כוחו של המבקש בהליך בבית המשפט המחוזי הביע בדיון הסכמה למינויו של כונס נכסים, אך התנגד לכך שהנכס יימכר. בעשותו כן, בא-כוחו של המבקש הדגיש: "אין בפני בית המשפט בקשה לפירוק שיתוף אלא להכרעה בחלקים ואנו לא מסכימים למכירה. סעד זה לא התבקש" (פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי, עמ' 3, שורות 29-28).
4. לאחר שהסתיים הדיון נתן בית המשפט המחוזי את ההחלטה מושא הבקשה דנן. ההחלטה עסקה במספר סוגיות, אך לצורך ענייננו אינני נדרשת לפרט את כולן. הסוגיה הרלוונטית לבקשה שבפני נוגעת למחלוקת בעניין מינויו של כונס הנכסים. בית המשפט המחוזי הצביע על כך שהצדדים הסכימו למינוי כאמור, אך נחלקו בשאלה מה יהיה תפקידו העיקרי של כונס הנכסים. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין כי לאחר ששמע את טענות הצדדים בסוגיה הוא החליט למנות כונס נכסים לצורך מכירת הנכס לצד ג' או לאחד מהצדדים בתיק.
בקשת רשות הערעור
5. בבקשה שבפני טוען המבקש כי משמעות החלטתו של בית המשפט המחוזי היא הוראה בדבר פירוק שיתוף בדרך של מכירה, חרף העובדה שסעד זה לא התבקש באף אחת מהתביעות שהגישו הצדדים. המבקש טוען כי בכך שגה בית המשפט המחוזי, שכן על-פי ההלכה הנוהגת הסעדים שאותם בית המשפט רשאי לפסוק מוגבלים לאלה שהתבקשו בכתב התביעה. המבקש מוסיף וטוען כי ההחלטה על פירוק השיתוף בנכס בדרך של מכירה שגויה גם לגופה, בשים לב לקיומם של חילוקי דעות ביחס למערך הזכויות בנכס. לטענת המבקש, לא ניתן להציע את הנכס למכירה כל עוד לא הוכרעה שאלת הבעלות בו.
6. ביום 24.1.2018 הוריתי על הגשת תשובות לבקשה. המשיבים 4-1 טענו בתשובות שהגישו כי דין הבקשה להידחות. משיבים אלה הגישו תגובותיהם בנפרד, אך מאחר שטענותיהם דומות במהותן אציג אותן במרוכז. טענתם העיקרית של המשיבים 4-1 היא שבא-כוחו של המבקש הסכים בישיבת קדם המשפט למינוי כונס נכסים, ועל כן טענותיו של המבקש בבקשה זו מהוות למעשה התנערות מהסכמה זו. מעבר לכך, המשיבים 4-1 טוענים כי מכירת הנכס באמצעות כונס נכסים היא נכונה גם לגופה ותסייע באופן הטוב ביותר לפתרון המחלוקות בין הצדדים. המשיבים 6-5 טענו אף הם כי דין הבקשה להידחות אך ציינו כי הם מותירים את ההכרעה בעניין לשיקול דעתו של בית המשפט.
דיון והכרעה
7. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובתשובות לה החלטתי לעשות שימוש בסמכותי לפי תקנה 410 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ולדון בבקשה כאילו ניתנה רשות ערעור והוגש ערעור לפי הרשות שניתנה. בהמשך לכך, אני סבורה כי דין הערעור להתקבל.
8. טענת המבקש לפיה אף אחת מהתביעות שנדונו בפני בית המשפט המחוזי בהליך דנן לא הייתה תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין לא נסתרה באף אחת מן התגובות שהוגשו. ממילא, באף אחת מהתביעות לא התבקש סעד של פירוק שיתוף בדרך של מכירה. חרף האמור, הורה בית המשפט המחוזי על מינוי כונס נכסים לצורך מכירת המקרקעין. החלטה זו של בית המשפט המחוזי חורגת מגדרי המחלוקת בין הצדדים כפי שהוגדרה בכתבי הטענות ואף אינה מתיישבת עם הכלל שלפיו בית המשפט לא יעניק לתובע סעד שלא נתבקש בכתב התביעה (ע"א 9118/06 שנרום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פסקה 39 (5.3.2009); אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 116-115 (מהדורה שתים-עשרה, 2015)). אמנם, בהינתן נסיבות מיוחדות רשאי בית המשפט לחרוג מכלל זה, אולם ספק אם נסיבות כאלה מתקיימות בענייננו. מכל מקום, בית המשפט המחוזי כלל לא נדרש לכך בהחלטתו ולא נימק מדוע מוצדק בנסיבות העניין להעניק סעד שלא התבקש (ראו והשוו: רע"א 5072/13 פיוטרקובסקי נ' ארנון, פסקה 13 (7.10.2013)). בהקשר זה ראוי להזכיר כי ההחלטה על מכירת הנכס התקבלה לאחר ישיבת קדם המשפט הראשונה, חרף התנגדותו המפורשת של בא-כוח המבקש בדיון.
9. אינני מקבלת את טענת המשיבים 4-1 לפיה לא נפל פגם בהחלטתו של בית המשפט המחוזי בשים לב לכך שהמבקש הסכים בדיון למינויו של כונס נכסים לנכס. הסכמתו האמורה של המבקש הייתה תחומה למינויו של כונס נכסים לתכלית מסוימת, תוך שהוא מבהיר ומחדד את התנגדותו למכירת הנכס. ברי כי השאלה לאיזו מטרה ממונה כונס הנכסים היא בעלת משמעות רבה, וביתר שאת מקום בו על הפרק עומדת מכירה כפויה של הנכס. לפיכך, אינני סבורה כי בנסיבות אלה די היה בהסכמתו של בא-כוח המבקש למינוי כונס נכסים כדי להורות על פירוק השיתוף בו על דרך של מכירה. ככל שמי מהצדדים מעוניין לפרק את השיתוף בנכס בדרך של מכירה, פתוחה בפניו הדרך להגיש תובענה מתאימה לבית המשפט המוסמך. למותר לציין שאינני נוקטת כל עמדה בעניין זה.
10. סוף דבר: הערעור מתקבל במובן זה שהחלק בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 27.11.2017 אשר עוסק במינויו של כונס הנכסים מבוטל בזאת. שאר חלקי ההחלטה עומדים בעינם. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ג בשבט התשע"ח (8.2.2018).
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17100770_A02.doc עכ
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il