פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10075/04 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10075/04 ע"פ 6190/04 בפני: כבוד השופטת מ' נאור כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט י' אלון המערער ב-ע"פ 10075/04: פלוני המערער ב-ע"פ 6190/04: פלוני נ ג ד המשיבה בשני הערעורים: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ב-תפ"ח 40020/02 מיום 17.5.2004 שניתן על ידי כבוד השופט ג'ורג' קרא תאריך הישיבה: כ"ט בטבת התשס"ח (7.1.2008) בשם המערערים בשני הערעורים: עו"ד רונאל פישר; עו"ד ליאת דר בשם המשיבה בשני הערעורים: עו"ד יוסי קורצברג פסק-דין השופטת מ' נאור: 1. לפנינו שני ערעורים על חומרת העונש, ערעורים לגביהם נעשה, בנסיבות יוצאות דופן, הסדר טיעון. בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט קרא) גזר על שני המערערים ביום 17.5.2004, עונש של 20 שנות מאסר, מתוכן 18 שנים לריצוי בפועל ו-200,000 ש"ח קנס וזאת בגין חלקו של כל אחד מהמערערים בפרשיית סמים בינלאומית מורכבת. 2. המערערים הגישו ערעור על הכרעת הדין וגזר הדין וביקשו להגיש נימוקי ערעור מפורטים במועד מאוחר יותר. בעוד הערעורים תלויים ועומדים חתמו שני המערערים עם מדינת ישראל ועם הרשויות הפדראליות של ארצות הברית על הסכם במסגרתו הפכו לעדי מדינה בארצות הברית ובישראל נגד העבריין זאב רוזנשטיין, עובדה שהובילה למעצרו, הסגרתו, והעמדתו לדין בארצות הברית ובישראל. המערערים הסכימו לשתף פעולה עם רשויות החקירה והתביעה כאן ובארצות הברית. המדינה מצידה הסכימה לשחררם בערובה במסגרת ההליך הנוכחי כדי שיועברו במסגרת הליכי הסגרה לארצות הברית. עוד הסכימה המדינה כי לאחר שהמערערים יעמדו בהתחייבויותיהם להעיד בפני הרשות בארצות הברית וישראל מתחייבת המדינה להסכים לערעור הנוכחי באופן שתקופת המאסר תקוצר ותסתכם באותה תקופה שהמערערים ישהו במאסר בישראל ובארצות הברית, וכי התקופה תימנה מיום 2.1.2002. צויין בהסכם, "למען הסר ספק", שההחלטה הסופית אם לקבל את הערעורים ולהפחית בעונשם של המערערים תהא כולה בידי בית המשפט העליון. עוד הסכימה המדינה כי יבוטל הקנס שהוטל במסגרת תיק זה. 3. לאחר חתימת ההסכם ובטרם נשמע הערעור שוחררו המערערים בתיק זה בערובה (החלטתה של השופטת ביניש מיום 10.11.2004 ב-בש"פ 10149/04). השניים הוסגרו בהסכמה לארצות הברית. המערערים הורשעו שם על פי הודאותיהם. המערער ב- ע"פ 10075/04 (להלן – המערער 1) נדון שם ל-10 שנות מאסר, והמערער ב- ע"פ 6190/04 (להלן – המערער 2) נדון ל-46 חודשי מאסר. מועד תחילת ריצוי העונש לגבי שניהם נקבע ל-2.1.2002. המערער 2 כבר סיים לרצות את עונשו והמערער 1 הועבר לישראל. בית המשפט המחוזי בירושלים אישר ביום 7.1.2008 את בקשתו של המערער 1 לשאת בישראל את יתרת העונש שהוטל עליו בארצות הברית ובישראל, ובהתאם להוראת סעיף 10 לחוק לנשיאת עונש מאסר במדינת אזרחותו של האסיר, התשנ"ז-1996. 4. לאחר שהמערערים קיימו את התחייבויותיהם במלואן, הצדדים מבקשים כי נכבד את הסדרי הטיעון. 5. העונש שהוטל על המערערים בשעתו היה עונש מתאים והיה בו כדי לשקף את חומרת העבירות בהן הורשעו. עם זאת סבורה אני שראוי לכבד את הסדר הטיעון שנעשה בין הצדדים, הכל כפי שיפורט להלן. ההסדר אף שהוא מקל, מקל עד למאוד עם המערערים ביחס לתקופות המאסר שהוטלו עליהם בפועל - הסדר ראוי הוא. יש לי הסתייגות מסויימת, מן הדרך בה הובא ההסדר בפני ההרכב, אך את ההסדר עצמו ראוי לכבד. אבאר: 6. כתוצאה משיתוף הפעולה של המערערים עם רשויות החקירה והתביעה בארצות הברית ובישראל הובא זאב רוזנשטיין לדין בארצות הברית. עונשו של רוזנשטיין נגזר בארצות הברית ל-12 שנות מאסר אותן הוא מרצה בבית כלא בישראל. כן הוטל עליו בישראל עונש מאסר של שלוש שנים בחופף לעונש שהוטל בארצות הברית. 7. כפי שפורט בגזר הדין שניתן בישראל בעניינו של רוזנשטיין (ת"פ (שלום ת"א) 3536/07 מדינת ישראל נ' רוזנשטיין (לא פורסם, גזר דין מיום 18.6.2007): משך תקופה ארוכה היה רוזנשטיין בחזקת חשוד במספר תיקים ובהם תיק בגין קשירת קשר ליבוא והפצת סמים בכמויות גדולות ברחבי ארצות הברית וכן תיק של קשירת קשר לביצוע פשע בישראל: היה זה במחצית 2001, כאשר רוזנשטיין יחד עם המערער 1 ואחרים, ילידי קולומביה, קשר לפגוע בישראל באחים ניסים ויעקב אלפרון בשל אמונתו שהאחים מתכוונים לפגוע בו. השותפים האחרים ילידי קולומביה הגיעו ארצה וקיבלו במסגרת הקשר מפרעה עבור ביצוע התוכנית, אך בסופו של דבר ביטל רוזנשטיין את תוכנית הקשר והיא לא בוצעה. בגין העבירות של יבוא והפצת סם נעשה עם רוזנשטיין בארצות הברית בשל אילוצים שונים שפורטו בת"פ 3536/07 הנ"ל הסדר טיעון במסגרתו הוטלו עליו 12 שנות מאסר, ובארץ בגין קשירת הקשר לפגיעה באחים אלפרון הוטלו עליו ב-ת"פ 3536/07 הנ"ל שלוש שנות מאסר באופן חופף לעונש שהוטל בארצות הברית. רוזנשטיין מרצה עתה את מאסרו בישראל. כפי שהוסבר בגזר הדין שניתן בישראל התביעה ראתה בהודייתו של רוזנשטיין ובהרשעתו בהליך שבארצות הברית ובהליך שבישראל: "הישג בעל משקל רב משמעות מבחינת האינטרס הציבורי. חשיבותה נגזרת מהעובדה שהיא [ההודאה] באה מפיו של מי שבמשך שנים, תחת אצטלה של ידוען, מקובל בציבור, הצליח לחמוק מידיו הארוכות של החוק ולהקרין כלפי חוץ חזות של אדם המנהל אורח חיים רגיל. הודאתו המפורשת של הנאשם בפני שתי ערכאות שיפוטיות בפעילותו העבריינית החמורה ורחבת ההיקף נתצה לריסיסים חזות זו." 8. השאלה שלפנינו היא האם לקיים את ההסכם שנחתם עם המערערים, הסכם שיש בו הקלה משמעותית בעונשים שנגזרו עליהם. המבחנים שעל בית המשפט לשקול בבואו לבחון האם לאשר הסדר טיעון נקבעו בהרכב מורחב של בית משפט זה ב- ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל (פ"ד נז (1) 577 (2002)). פסק דין זה עסק בשאלה כיצד על בית המשפט בערכאה הדיונית לפעול ואין לכחד כי חלק מהשיקולים החלים בשלב הדיוני אינם מתקיימים מקום בו ההסדר הושג לאחר ההרשעה, כמו בענייננו (ראו: ע"פ 2153/02 אידלברג נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 7.12.2006)). כך, למשל, בהסדר לאחר הוכחות והרשעה פוחת משקלו של הנימוק בדבר החיסכון בזמן שיפוטי והאפשרות להפנות משאבים לתיקים אחרים. כמו כן בהסדר לאחר הרשעה פוחת משקלו של הנימוק בדבר הרשעת עבריינים שחומר הראיות נגדם מעורר קשיים. ואולם, שיקול משמעותי נוסף שיש לשקול הוא האפשרות להשיג באמצעות ההסדר ראיות נוספות להעמדת עבריינים אחרים לדין, בין באותה פרשה ובין בפרשיות אחרות (ענין פלוני, בעמ' 607). שיקול זה מקבל בענייננו משנה תוקף ובהצטרף לכך שבית המשפט יראה ככלל לקיים הסדרי טיעון בשל טעמים הקשורים בחשיבותם ובמעמדם של הסדרי הטיעון הרי שמסקנתי היא, כאמור, כי יש לכבד את ההסכם שבין המערערים למדינה. 9. בענייננו, המידע שמסרו המערערים איפשר להביא לדין את רוזנשטיין ובסופו של יום הביא המידע להרשעתו ולכליאתו מאחורי סורג ובריח לתקופה משמעותית. במהלך שבוצע עם המערערים יש משום צעד רב חשיבות במסגרת המאבק הבינלאומי בפשיעה הכבדה ובסחר בסמים, מאבק שמדינת ישראל שותפה לו. הדבר גם עולה בקנה אחד עם האינטרס הציבורי במיגור פשיעה חמורה ובפרט מיגור סחר הסמים, שחובק יבשות וימים. כפי שציינה השופטת ביניש בהחלטתה להיענות לבקשת השחרור בערובה - הסדר הטיעון נערך לתכלית שיש בה אינטרס ציבורי מהמעלה הראשונה ועוד קבעה כי "אם יעמדו [המערערים] בכל התנאים שקיבלו על עצמם, יש סיכוי כי יקויים מהלך חשוב, במסגרת המאבק הבינלאומי בפשיעה הכבדה ובסחר בסמים". המהלך אכן קרם עור וגידים ובמסגרתו נעשה צעד רב חשיבות במאבק בפשיעה. לכך יש ליתן משקל רב באישור ההסדר שלפנינו על אף ההקלה המשמעותית בענישה. יפים לעניין זה גם היום דברים שקבע השופט לנדוי לפני יותר משלושים שנה בפרשת בחמוצקי הנודעת: טובת הציבור דורשת לעתים לוותר על הענשתו המלאה של עבריין (או אפילו על הענשתו בכלל, כאשר עושים אותו עד המדינה), כדי לחסוך מזמנם של עובדי הציבור ולהחיש את הליכי המשפט בכללם, או כדי להביא לידי הרשעתם של עבריינים אחרים שאלמלא כן לא היו מובאים לדין כלל והיו ממשיכים בפעילותם הפושעת (ע"פ 532/71 בחמוצקי נ' מדינת ישראל, פ"ד כו (1) 543, 559 (1972)) 10. בנוסף, יש להביא בחשבון את ציפיותיהם של המערערים, אשר אומנם עשו לעצמם את שיקוליהם שלהם בהסכמתם להסדר הטיעון אך אין לשכוח, כי המערערים חשפו את עצמם ואת משפחתם לסכנה. חיי המערערים וחיי בני משפחותיהם לא יוכלו עוד להיות בעקבות ההסדר כפי שהיו בעבר, וראוי לתת לכך משקל. 11. המערערים טוענים בערעורם בתמיכה לבקשתם כי הסדר הטיעון יכובד, כי להחלטת בית המשפט בשאלה אם לכבד את הסדר הטיעון ולקבל את המלצת המדינה אם לאו עלולה להיות השפעה ניכרת על תפקודן של רשויות אכיפת החוק, ואמון הציבור בהן. החלטה הדוחה את ההסכם או סוטה הימנו עלולה, כך נטען, ליצור מצב של חוסר אמון ברשויות באופן שירתיע עדי מדינה פוטנציאליים מלהיכנס בשערי מוסד זה. בטיעון זה יש ממש ואכן כבר נקבע כי יש לכבד הסדרי טיעון גם נוכח "ההשלכה הרוחבית העשויה להיווצר מביטולם" (ע"פ 10736/04 כהן נ' מדינת ישראל, פסקה 48 (טרם פורסם, 26.9.2006)). 12. יחד עם זאת, כפי שכבר נרמז, אבקש להביע הסתייגות מסויימת שיש לי בעניין אופן הבאת הסדר הטיעון בפנינו: בסעיף 15(א) להסכם שבין המערערים למדינה צויין כי בטרם העברת המערערים לידי רשויות החקירה האמריקאית יבקשו הצדדים מבית המשפט העליון, במסגרת הערעור הנוכחי, לדחות את שמיעת הערעורים הנוכחיים עד לאחר סיום קיום התחייבויותיהם של המערערים "תוך שהצדדים יציגו לבית המשפט העליון את ההסכמות אליהן הגיעו". מה שקרה בפועל הוא שההסכם הובאו לידיעת דן יחיד (השופטת ביניש) במסגרת בקשת השחרור בערובה שהגישה המדינה, אך הצדדים לא ביקשו לקיים דיון בערעור בפני הרכב של שלושה שופטים, דהיינו הרכב המוסמך לקבל את הסדר הטיעון ולהקל בעונש (או לדחות את ההסדר). לא בכדי ציינה השופטת ביניש בהחלטתה כי אין היא נוקטת עמדה לגופו של ההסדר שנערך. 13. מדובר בהסדר טיעון חריג. ההסדר נערך במסגרת הליכי הערעור, לאחר שהערכאה הראשונה הרשיעה את המערערים וגזרה את דינם; ההסדר מותנה בביצוע פעולות עתידיות של המערערים; מדובר בהקלה בעונש לתקופה בלתי ידועה מראש (כך שהעונש לא יעלה על העונש שייקבע למערערים בארצות הברית). אכן, אילו הובא ההסדר בפני הרכב מלכתחילה, כפי שלדעתי נכון היה לעשות בטרם נתנו המערערים את התמורה שנתנו במסגרתו – הייתי סבורה שיש לכבד את ההסדר, וזאת מכל הטעמים עליהם עמדתי. ואולם, ההסדר הובא לאישורנו בדיעבד במובן זה שהמערערים כבר מילאו את חלקם בהסכם. עמדתי לפיה ההסדר הוא ראוי, על אף ההקלה המשמעותית בעונש מקלה עליי לאשר את ההסכם גם בדיעבד, אחרי שהמערערים נתנו את התמורה המוסכמת. ואולם, קשה להשתחרר מן התחושה כי במקרה שלפנינו היה מקום להביא את ההסדר לפני הרכב בשלב מוקדם יותר כפי שאף נכתב בהסכם עצמו ולבקש מההרכב דחיית המשך הדיון עד לאחר שהמערערים ימלאו את חלקם בהסדר, ועד לאחר שייגזר דינם בארצות הברית. כך היה יכול בית המשפט להבהיר למערערים שאין הוא קשור להסדר וזאת עוד בטרם מילאו את חלקם בו. כעת המערערים כבר מילאו את חלקם ושינו את מצבם לרעה. 14. בכל אופן, כאמור, לדעתי גם מלכתחילה היה מקום לקיים את ההסכם ולכן הדברים מובאים כהנחיה לעתיד. סוף דבר: הערעור מתקבל, עונשו של המערער 1 יועמד על 10 שנות מאסר, ועונשו של המערער 2 יעמוד על 46 חודשי מאסר, מועד תחילת ריצוי המאסרים הוא, כמוסכם, 2.1.2002. שאר חלקי גזר הדין שקבע בית המשפט המחוזי – מבוטלים. 15. בתיק זה הוטל, בהסכמה, צו איסור פרסום. הצדדים הצהירו כי יפעלו לביטולו של הצו יום לאחר שהמערער 1 יסיים את ריצוי עונשו בישראל ויצא את גבולות המדינה. בבוא העת על הצדדים למסור הודעה מתאימה, וצו איסור הפרסום יבוטל. ש ו פ ט ת השופט א' רובינשטיין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט י' אלון: אני מסכים. ש ו פ ט הוחלט כאמור בפסק דינה של השופטת מ' נאור. ניתן היום, ‏‏ט' שבט, תשס"ח (16.1.2008). ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04100750_C12.doc עע מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il