מסראווה נזאר נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10075/01 בפני: כבוד השופט א' מצא כבוד השופט מ' חשין כבוד השופטת מ' נאור המערער: נזאר מסראווה נגד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בחיפה מיום 11.10.01 בת.פ 361/98 שניתן על ידי כבוד השופט ר' חוזה תאריך הישיבה: כ"ז באדר תשס"ב (11.3.02) בשם המערער: עו"ד י' גולן בשם המשיב: עו"ד ת' בורנשטיין פסק-דין בשל גרימת מותו של עובד בתאונת עבודה הועמדו לדין המערער ועובד שהועסק על-ידיו. בכתב האישום יוחסה להם עבירת הריגה, אך לאחר שמיעת ראיות פסק בית-המשפט להרשיעם בגרימת מוות ברשלנות. דינו של המערער נגזר ל24- חודשי מאסר, מחצית התקופה לריצוי בפועל, ולתשלום קנס. הערעור שלפנינו מופנה כלפי חומרת עונש המאסר בפועל בלבד. העובדות שוב אינן במחלוקת: המערער היה בעל משאית שעליה הותקנה משאבת בטון ועסק בהספקת בטון לאתרי בניה שונים. הנאשם השני בתיק, מוחמד מחאג'נה, הועסק על-ידי המערער כנהג משאית וכמפעיל מערבל הבטון. ביום האירוע שלח המערער את מחאג'נה לאתר בניה מסוים לשם הספקת בטון לביצוע עבודת יציקה שבוצעה שם. מחאג'נה פרש את זרועות המשאבה בין קווי חשמל שעברו במקום. לקראת סיום העבודה, משהבחין בקושי לחלץ בכוחות עצמו את זרועות המשאבה מבלי להיתקל בחוטי החשמל, הזעיק למקום את המערער. המערער הנחה את מחאג'נה בקיפול זרועות המשאבה. אגב כך פגעה אחת הזרועות בתיל של מתח גבוה, וזרם החשמל שעבר מבעד לזרוע פגע בגופו של עובד באתר אשר החזיק בצינור המשאבה. את אשמו של המערער מצא בית-המשפט בכך שבהגיעו למקום לא פעל לניתוק זרם החשמל ולא נקט באמצעי הזהירות הנדרשים להרחקת הסכנה, למרות שהיה מודע לקיומה. טענתו המרכזית של הסניגור בערעור שלפנינו היא, כי בנסיבות העניין לא היה זה מן המידה להחמיר בעונשו של המערער יותר מבעונשו של מחאג'נה. האחרון נידון ל18- חודשי מאסר, אשר 6 מתוכם לריצוי בפועל, שאותם הורשה לרצות בעבודת שירות; ואילו על המערער, כאמור, נגזרה שנת מאסר בתנאי כליאה ממשית. בנמקו את ההבחנה בין שני הנאשמים, קבע בית המשפט המחוזי בגזר הדין, כי רשלנותו של המערער הייתה חמורה ומשמעותית, בעוד שרשלנותו של מחאג'נה הייתה חמורה פחות. ההבחנה האמורה בדרגות האשם, כעולה מנימוקי גזר הדין, התבססה על העובדה שלמחאג'נה היה רק ניסיון קצר בהפעלת המשאבה. נראה לנו שבדין טען הסניגור כי בנימוק זה לא היה כדי להצדיק הבחנה בין שני הנאשמים. מלכתחילה אכן טענה התביעה כי המערער התרשל בכך שהניח למחאג'נה, שכאמור היה בעל ניסיון קצר, לצאת לאתר לביצוע העבודה בכוחות עצמו; היינו מבלי להתלוות אליו ולפקח על אופן ביצוע העבודה. אלא שטענה זו נדחתה על-ידי בית המשפט, אשר קבע כי למחאג'נה, חרף ניסיונו הקצר, הייתה ההכשרה הדרושה לביצוע העבודה האמורה באורח עצמאי. מעת שהגיע המערער לאתר הבניה, פעלו הוא ומחאג'נה כמעוולים במשותף, ואנו נכונים להניח שביחס לשלב זה של ביצוע העבודה, ניתן היה להטיל על המערער, בהיותו המעביד והנושא באחריות לביצוע העבודה, עונש חמור יותר מזה שהוטל על עובדו. אך מן הראוי לזכור כי הסיכון שהתממש בסופו של דבר והוביל לתוצאה הטרגית נוצר מלכתחילה באשמו של מחאג'נה לבדו, לפני הגיעו של המערער לאתר הבניה. בהיעדר הצדקה ממשית להבחנה בין הנאשמים, בנסיבותיו המיוחדות של המקרה הנתון, ולאור עברו הנקי מדופי ונסיבותיו המשפחתיות המכבידות של המערער, אנו מחליטים לקבל את הערעור ולהעמיד את תקופת המאסר הממשית שנגזרה על המערער על 6 (תחת 12) חודשים. יתר חלקי גזר הדין נותרים על כנם. הממונה על עבודות השירות יגיש לבית המשפט חוות-דעת אודות המערער תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין, עליה רשאי הסניגור להגיב בכתב תוך שבעה ימים מקבלתה. עם קבלת חוות הדעת והתגובה יוחזר אלינו התיק להשלמה. ניתן היום, כ"ח באדר תשס"ב (12.3.02). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________ העתק מתאים למקור 01100750.F03 נוסח זה כפוף לשינויי עריכה וניסוח. רשם בבית המשפט העליון פועל מרכז מידע, טל' 02-6750444 בית המשפט פתוח להערות והצעות: [email protected] לבתי המשפט אתר באינטרנט: www.court.gov.il