פלוני נ. המוסד לביטוח לאומי

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1006/20 לפני: כבוד השופט מ' מזוז כבוד השופט י' אלרון כבוד השופט א' שטיין העותר: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. המוסד לביטוח לאומי 2. בית הדין הארצי לעבודה 3. בית הדין האזורי לעבודה בירושלים עתירה למתן צו על תנאי העותר: בעצמו פסק-דין השופט י' אלרון: העותר ביקש מהמשיב 1 החזר דמי קבורה על קבורת אביו ז"ל, אולם הבקשה נדחתה מאחר שהקבר נמצא בחלקה בבעלות ארגון אשר אינו בעל רישיון נדרש ואינו חתום על הסכם מתאים עם המשיב 1 (להלן: הארגון). המשיב 3 דחה את תביעת העותר נגד המשיב 1 וקבע כי הזכות לקבלת דמי קבורה נתונה לארגון, ולכן אין לעותר יריבות למול המשיב 1; כי זה פעל כדין, בהתאם לסעיף 266 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה–1995, ולתקנות הביטוח הלאומי (דמי קבורה), התשל"ו–1976; וכי אין ממש בטענת העותר להפליה על בסיס זהות הארגון בעל חלקת הקבר. ערעורו של העותר למשיב 2 נדחה בהתאם לתקנה 108(ב) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1992. מכאן העתירה, ובה תוקף העותר את פסקי הדין בעניינו. נטען כי קיימת זכות לתביעה אישית להשבת דמי קבורה, וכי ישנה הפליה בין אזרחים יהודים, אשר זכאים לקבל דמי קבורה רק בקשר לארגון מוכר ובעל הסכם עם המשיב 1, לאזרחים לא יהודים, אשר זכאותם אינה דורשת היזקקות לארגון כלשהו. עוד ציין העותר כי בזמן אמת לא ידע על ההבחנה האמורה, שאחרת היה משתמש בשירותי ארגון מתאים. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי הדין של בית הדין הארצי לעבודה, והתערבות בהם מוגבלת למקרים חריגים אשר נפלה בהם טעות משפטית מהותית או ששיקולי הצדק מחייבים זאת (בג"ץ 5586/18 שובל נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 12 (25.7.2018)). כוחה של גישה זו חזק במיוחד במקרה שבו בית הדין האזורי ובית הדין הארצי היו תמימי דעים בסוגיות שבתיק והגיעו לאותה מסקנה (בג"ץ 6858/19 בראשי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 5 (11.11.7019)). מקרה זה אינו נמנה עם מקרים חריגים אלו. במקרה דנן העותר לא הוכיח את תביעתו. המשיבים 2 ו-3 החילו את הדין בנסיבות העניין ומצאו כי עילת התביעה נתונה לארגון ולא לעותר. סוגיה זו אינה מעוררת שאלה משפטית מהותית המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה. אשר להפליה לכאורה, בכתב התביעה למשיב 3 טען העותר רק נגד "אפלייה כה בוטה" בין יהודים אשר קברו את מתיהם באמצעות חברה שבהסדר ולא יהודים, מצד אחד, ל"מי שנקבר בחלקת בני עדתו ומשפחתו בתחומי מדינת ישראל", מצד שני. בערעורו לבית הדין הארצי לעבודה הרחיב העותר את יריעת המחלוקת, אולם לא הייתה התייחסות לכך בפסק הדין בערעור. הואיל והעתירה דנן מכוונת נגד ההחלטות בבתי הדין לעבודה, אין זה המקום לדון בשאלות נוספות למה שנדון בהם. טענות העותר בהיבט הציבורי שמורות לו להליכים מתאימים. העתירה נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ט"ז בשבט התש"פ (‏11.2.2020). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ 20010060_J02.docx עע מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, http://supreme.court.gov.il