פלוני נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10053/09 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10053/09 בפני: כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופטת א' חיות כבוד השופט נ' הנדל המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 16.11.09 בפ"ח 5034/08 שניתן על-ידי סגן הנשיא שיף והשופטות הורוביץ וקינן תאריך הישיבה: כ' בחשון התשע"א (28.10.10) בשם המערער: עו"ד רועי קרן בשם המשיבה: עו"ד מאיה חדד פסק-דין השופט א' רובינשטיין: א. ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה (סגן הנשיא שיף והשופטות הורוביץ וקינן) מיום 16.11.09 בפ"ח 5034/08, בגדרו הושתו על המערער 6 שנות מאסר בפועל, שתי שנות מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה מהעבירות המנויות בסימן ה' שבפרק י' לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (עבירות מין) בתוך 3 שנים לאחר תום מאסרו, ותשלום פיצוי למתלוננת בסך של 30,000 ₪. הפרשה עניינה עבירות מין בקטינה בתה של זוגת המערער לשעבר. רקע והליכים קודמים ב. כנגד המערער, יליד 1971 ובן זוגה לשעבר של אם המתלוננת (האם מבוגרת מן המערער בתריסר שנים) הוגש כתב אישום, לפיו בין השנים 2004-2002, במועדים שאינם ידועים, עשה במתלוננת, ילידת 1990 ושהיתה איפוא במועדים הרלבנטיים בת 12 עד 14 שנים, את המעשים הבאים: בשנת 2002, במועד שאינו ידוע, בעת שהיו המערער והמתלוננת שכובים במיטתו, ליטף אותה מתחת לבגדיה והחדיר אצבעותיו לאיבר מינה, חרף אמירותיה כי המעשים אינם נעימים לה. המערער חזר על מעשים אלה מספר פעמים הן במיטת המתלוננת והן בסלון ביתם. באירוע נוסף, במועד שאינו ידוע, ביקש המערער מהמתלוננת להפשיל את מכנסיה ותחתוניה, נצמד בבטנו לגבה, וחיכך את איבר מינו ברגליה ובאיבר מינה עד שבא על סיפוקו. במקרה אחר קרא אליו המערער את המתלוננת, הפשיל את מכנסיה ותחתוניה, הושיבה על רגליו וחיכך את איבר מינו באיבר מינה, תוך שהוא מרים ומוריד את המתלוננת על איבר מינו; במקרה זה עלה בידי המתלוננת לברוח בטרם בא על סיפוקו. במספר מקרים אחרים, במועדים שאינם ידועים, חיכך המערער את איבר מינו באיבר מינה של המתלוננת, לבסוף, בעת שהתקרבה לגיל 14, ניסה המערער להחדיר את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת ומשלא הצליח, ניסה בשנית, חרף כאבה ובכייה. ג. כתב האישום ייחס למערער את העבירות הבאות: ריבוי מעשי אינוס; ריבוי מקרים של מעשה מגונה בקטין שהוא בן משפחה; ומעשה סדום בקטין שהוא בן משפחה. המערער כפר בכל המיוחס לו. ד. ביום 29.7.09 הורשע המערער, לאחר ניהול הוכחות. בריבוי מקרים של מעשה מגונה, עבירה לפי סעיף 348(א) לחוק בנסיבות סעיף 345(א)(3) וסעיף 351(ג)(1) ובעבירה של מעשה סדום, עבירה לפי סעיף 347(ב) לחוק בנסיבות סעיף 345(א)(3) וסעיף 351(ג)(1). המערער זוכה מעבירת האינוס שיוחסה לו בכתב האישום משלא הוכחה חדירה לאיבר המין, אך הוחלט להרשיעו, בגין אותם מעשים, בעבירה של מעשה מגונה. ה. ביום 16.11.09 נגזר דינו של המערער. בית המשפט ציין, כי המערער ניצל את האמון שנתנה בו המתלוננת, אשר ראתה בו דמות אב, כדי לנצלה מינית. בית המשפט ייחס משקל לתסקיר הקרבן, שעל פיו, משעמדה המתלוננת על סירובה להמשיך במעשים שנעשו בה, החל המערער לנהוג כלפיה באובססיביות, ובין היתר עקב אחריה ואיים עליה. כתוצאה, מעבר לפגיעות המיניות, סבלה המתלוננת כנאמר גם מהתעללות נפשית, פגיעה בבטחונה העצמי ותחושות חרדה ופחד. עוד עולה מן התסקיר, כי המתלוננת טרם עיבדה את הטראומה שעברה, ועל כן היא חווה נסיגה למצבי דיכאון, או שהטראומה באה לידי ביטוי במצבה הגופני; כך למשל הורד הפרופיל הצבאי שלה. בית המשפט גם נתן דעתו לדו"ח הערכת המסוכנות, המייחס למערער מסוכנות נמוכה-בינונית; בדו"ח צוין, כי המערער נוקט בגישה הגנתית ואינו מגלה אמפתיה כלפי המתלוננת. צוינה גם קביעת הדו"ח, לפיה סביבתו הקרובה של המערער מאמינה בחפותו, ועל כן אינה יכולה לפקח עליו או להציב לו גבולות. בית המשפט הדגיש את החומרה היתרה שבעבירות מין נגד קטינים, בפרט כאשר מדובר בבני משפחה, וכי במקרים אלה שיקולי ההרתעה גוברים על נסיבותיו האישיות של העבריין. הודגש, כי גם אם המתלוננת אינה בתו הביולוגית של המערער יש לראותה ככזו לצורך גזירת העונש, שהרי המערער תיפקד כאביה מגיל צעיר עד לביצוע המעשים. לבסוף צוין, כי בגזר הדין נלקחו בחשבון השיקולים לקולה, בהם עברו הנורמטיבי של המערער; מצבו המשפחתי החדש (המערער נישא מאז והוא אב לילדות קטנות); חלוף הזמן מאז ביצוע המעשים; דו"ח הערכת המסוכנות המייחס לו, כאמור, רמת מסוכנות נמוכה-בינונית; זיכויו מעבירת האינוס; ונסיבות ביצוע העבירה שאינן ברף הגבוה של עבירות המין. הערעור והדיון ו. בערעור נטען, בין היתר, כי בית המשפט קמא לא ייחס את המשקל הראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, וביניהן התייתמותו מאם בגיל צעיר; בעיותיו הבריאותיות; עברו הנורמטיבי; שירותו הצבאי; היעדר עבר פלילי; המשפחה החדשה שהקים; וכן להבעת צערו בטרם נגזר דינו. עוד נטען, כי לא היה מקום להטיל על המערער עונש חמור, שכן הוא מפרנס יחידי לאשתו ובנותיו הקטינות. נטען גם, כי שגה בית המשפט משלא ייחס את המשקל הראוי לשיהוי הרב בהגשת כתב האישום נגדו (כתב האישום הוגש בשנת 2008, בעוד הרשעותיו מתייחסות לשנים 2004-2002), לזיכויו מעבירת האינוס שיוחסה לו בכתב האישום, ולאמירת בית המשפט כי עבירות המערער אינן נמצאות ברף הגבוה של עבירות המין במשפחה. ז. בהערכת מסוכנות עדכנית מיום 21.9.10 נאמר שוב, כי רמת המסוכנות של המערער נמוכה-בינונית לטווח הארוך. צוין, כי המערער אינו לוקח אחריות על מעשיו ושולל, באופן עקבי ובביטחון מופרז, סיכון עתידי לביצוע עבירות מין, ויש בכך כדי להגביר את הסיכון לרצידיביזם מיני. ח. בפנינו חזר בא כוח המערער, עו"ד קרן, על עיקרי נימוקי הערעור. כן נטען, כי אין לייחס את מצבה הנפשי של המתלוננת למעשיו בלבד, אלא גם להתנהגות אמה, אשר שבה והפגישה את המתלוננת עם המערער גם לאחר היודע דבר מעשיו. נטען, כי בית המשפט קמא לא ייחס את המשקל הראוי לשיהוי בהגשת התלונה; לקושי להשיב לאישומים אשר לא צוין לגביהם תאריך ספציפי ואף לא תקופה בשנה; ולשינוי בעדותה של המתלוננת בנוגע לעבירת האינוס. עו"ד קרן ציין, כי החלטת המערער שלא לערער על הכרעת הדין, יחד עם התנצלותו במהלך הדיון בבית המשפט קמא, יש בהם ללמד על ראשית תהליך של לקיחת אחריות. הוטעם כי למערער משפחה חדשה. לבסוף, טען עו"ד קרן, כי אין להתייחס לטענות בדבר איומיו והתנהגותו האובססיבית של המערער כלפי המתלוננת, מכיון שאינן חלק מכתב האישום. באת כוחה של המדינה, עו"ד חדד, חזרה על כך שעסקינן בנערה צעירה אשר נתנה את אמונה ושמה מבטחה במערער, והוא ניצל זאת כדי להפכה לכלי פורקן ליצריו המיניים. עו"ד חדד טענה, כי חרף טענותיו בא כוח המערער בדבר התנצלותו, בדו"ח הערכת המסוכנות נקבע כי הכחשתו מעידה על מסוכנות, ועלולה להוות אינדיקציה לרצידיביזם מיני. עו"ד חדד שללה את טענות המערער בדבר אחריות האם למצבה של המתלוננת. עוד נטען, כי השיהוי בהגשת התלונה נבע ממגורים משותפים ומחוסר רצון לפגוע במרקם המשפחתי ובאם (אציין כי התלונה הוגשה ככל הנראה ב-2007). לבסוף נאמר, כי בניגוד לטענות המערער, בית המשפט קמא אכן שקל לקולה את נסיבות ביצוע העבירה, ואין מקום להקלה נוספת בעונשו של המערער. הכרעה ט. לאחר העיון לא ראינו מקום להיעתר לערעור. נציין כבר כאן, כפי שגם אמרנו באולם בית המשפט, כי איננו מקבלים מכל וכל את הטענה הכורכת את מצב המתלוננת בהתנהגות אמה. לא האם היא שעמדה למשפט, וענייננו הוא בחומרת גזר דינו של המערער. אין מקום להטיל דופי באם המתלוננת. עוד נציין, כי המערער ממשיך לטעון לחפותו, אך לא עירער על הכרעת הדין (כדברי בא כוחו - "מטעמים משפטיים"), והכרעת הדיון נחלטה איפוא. לטעמנו אין מדובר בעונש החורג לחומרה מאמות המידה הנוהגות במקרים כאלה על פי הפסיקה, ואדרבה. מדברי בית המשפט קמא עולה אל נכון, כי המדובר בניצול היותו של המערער מעין-אב אהוד לקטינה, תוך מעילה באמונה ב"ביתה מבצרה". בית המשפט הדגיש את מגמת הפסיקה לענישה שנועדה "לשקף את סלידתה של החברה ממעשים אלה ולשדר מסר מרתיע לעבריינים בכוח... מעשים אלה צורבים כברזל מלובן נפשו של ילד ומותירים צלקות שלעולם לא תמחינה" (השופטת ארבל בע"פ 10673/04 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אוסיף, כי בכגון דא אין לבוא חשבון עם המתלוננת על כבישת התלונה עד שאזרה אומץ לעשות כן; נזכור כי במתרחש בתוך הבית עסקינן, במי שתיפקד כאב. ברי, כי במעשי עבירה שבין כתלי הבית, בתוך האינטימיות המשפחתית ובלחץ המגורים המשותפים, הגשת התלונה אינה פשוטה כל עיקר. אך מעל לכל, אין בית המשפט יכול שלא ליתן ביטוי עונשי למעשים שיש בהם משום ניצול תמימותה ונסיבותיה של הקרבן, הטבעת זכרונות מרים בה שילווה עת רבה, ועוול מוסרי מצד מי שהיה אמור להיות המגונן והנוסך ביטחון, והמצווה על התנהגות אישית נאותה, ועשה את ההיפך הגמור. המערער כשל, ולא במעידה חד פעמית. רקעו האישי, עברו וגם משפחתו החדשה לא נעלמו מבית המשפט קמא, ויש לקוות כי העתיד לא ישוב לחטוא כאשר עשה; ואולם ראוי היה – כדרך שהכריע בית המשפט – לגזור עונש המגלם גם גמול על אשר עולל לקרבן, והרתעה, וכאמור לא חרג העונש לחומרה כל עיקר. על כן אין מקום להתערבות בעונש, ואיננו נעתרים לערעור. ניתן היום, כ"ז בחשון תשע"א (4.11.10). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 09100530_T01.doc רח מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il