דפארו בלאיי נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10053/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10053/03 בפני: כבוד המישנה לנשיא מ' חשין כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת א' חיות המערער: דפארו בלאיי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערער על גזר-דינו של בית-המשפט המחוזי בירושלים בת"פ 158/03 שניתן ביום 8.10.03 על-ידי כב' השופט י' ענבר תאריך הישיבה: כ"ט בסיון תשס"ה (6.7.05) בשם המערער: עו"ד אריאל הרמן בשם המשיבה: בשם שירות המיבחן: עו"ד אסף רוזנברג גב' שרה מלין פסק-דין המערער הורשע בבית-המשפט המחוזי בירושלים, על-פי הודאתו, בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה והפרת הוראה חוקית. משהורשע כך בדינו נגזר עונשו לארבע וחצי שנות מאסר, מתוכן שלוש שנים וחצי לריצוי בפועל והיתרה מאסר על-תנאי. הערעור שלפנינו ערעור הוא על חומרת העונש. נסיבות העניין היו אלו, שהמערער היה חברה של המתלוננת והשניים החליט להתארס ואף להתחתן. המערער ביקש להכתיב לחברתו את אורח חייה, וכך הוציא נגדו בית-משפט שלום צו האוסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת בכל דרך שהיא. לימים החליטה המתלוננת לבטל את אירוסיה עם המערער, וחרף הפצרותיו לא שינתה מדעתה. יום אחד ראה המערער את המתלוננת בחברתו של גבר. בסוברו שהשניים התחבקו, הלך לבית הוריו, נטל סכין ולה להב באורך 16 ס"מ, ולאחר שהמתלוננת נפרדה מאותו גבר זרק המערער אבן שפגעה בראשה של המתלוננת. המתלוננת נפצעה בראשה והחלה צועקת, ואו-אז נעץ המערער את הסכין בגופה. המתלוננת ברחה על נפשה. אלא שהמערער לא אמר די, רדף אחריה והשליך עליה אבן גדולה שפגעה בראשה. למתלוננת נגרמו שברים בעצמות הגולגולת והאף וחתכים במצח, בעורף, בבטן ובחזה. אין ספק כי מעשיו של המערער מעשים חמורים הם עד למאוד, ובתיתנו דעתנו לאופיים של אותם מעשים אין לומר בשום פנים ואופן כי העונש שנגזר עליו חמור הוא כדי כך שמחייב הוא התערבותו של בית-משפט שלערעור; נהפוך הוא. יחד עם זאת, ביקשנו לנסות ולברר אפשרות לשלב את המערער בקבוצת טיפול מתאימה בכלא, ומטעם זה דחינו, בישיבתנו מחודש נובמבר 2004, את המשך הדיון למועד אחר. מונחים עתה לפנינו הדו"חות המשלימים של שירות המיבחן, וההתרשמות הברורה היא כי לא חלה שום התקדמות במודעותו של המערער למעשים הקשים שעשה בנערה צעירה אשר לא חטאה. נהפוך הוא. העולה מדו"ח שירות המיבחן הוא, כי רמת מסוכנותו של המערער כלפי המתלוננת טרם פחתה כדי כך שוועדת האלימות של שירות בתי הסוהר ממליצה שלא להוציאו לחופשות. אם אין די בכל אלה, מסתבר שהמתלוננת מצויה במצב נפשי קשה, כי הפחדים אינם עוזבים אותה, כי אין היא נותנת אמון באדם וכי מסתגרת היא בתוככי עצמה. נילאנו לדבר ולכתוב על תת-תרבות הסכין שפשתה במקומותינו, ואין לנו להוסיף אלא זאת שהמבקשים לחסל חילוקי דעות או סיכסוכים עם הזולת על דרך של נעיצת סכין בגופו אחת דינם להיכלא, לזמן ארוך ומכביד. רק כך יכולה חברה מתוקנת להגן על עצמה באורח ראוי. הערעור נדחה. היום, כ"ט בסיון תשס"ה (6.7.2005). המישנה לנשיא ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03100530_G03.doc מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il גק