התקווה,מפלגת ציונית לאומית נ. היועץ המשפטי לממשלה , משרד המש

פסק-דין בתיק בג"ץ 10048/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10048/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל העותרים: 1. התקווה, מפלגת ציונית לאומית 2. אל"מ (במיל.) יהואר גל 3. ד"ר רון בריימן נ ג ד המשיבים: 1. היועץ המשפטי לממשלה, משרד המשפטים 2. ראש הממשלה עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד ד"ר חיים משגב בשם המשיבים: עו"ד אבינעם סגל-אלעד פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטתו של המשיב 2 (להלן: ראש הממשלה) לאשר העברת תחמושת ועשרים וחמש שיריוניות לכוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית (להלן: ההחלטה), בלא להביא את העניין לדיון בוועדת החוץ והביטחון ולאישור במליאת הכנסת. 1. העתירה הוגשה ביום 26.11.2007, ימים ספורים לאחר קבלת ההחלטה האמורה, ונתבקש בה, כי בית משפט זה יוציא צו על תנאי, המורה למשיב 1 (להלן: היועץ המשפטי לממשלה) ליתן טעם מדוע לא יורה לראש הממשלה להביא את ההחלטה לדיון בוועדת החוץ והביטחון של הכנסת ולאישורה של הכנסת. עם העתירה הוגשה בקשה למתן צו ביניים, שיורה לראש הממשלה להימנע מלהוציא אל הפועל את החלטתו האמורה בטרם יקוימו ההליכים המתבקשים לטענת העותרים. בעתירתם העלו העותרים טענות שונות כנגד החלטתו של ראש הממשלה. טענתם העיקרית של העותרים מכוונת להליך קבלתה של ההחלטה. העותרים טוענים, כי נוכח חשיבותה והשפעותיה האפשריות של ההחלטה, חלה חובה על ראש הממשלה להביאה לדיון בפני וועדת החוץ והביטחון של הכנסת ולאישורה של הכנסת. כן נטען בעתירה, בין היתר, כי ההחלטה נתקבלה בניגוד לעמדתם של הרמטכ"ל, ראש השב"כ וגורמים בכירים אחרים במערכת הביטחון, וכי יש בה כדי לסכן את ביטחון המדינה. ביום 21.11.2007 – יום קבלת ההחלטה, בהתאם לפרסומים בתקשורת – מיהרו העותרים לפנות אל היועץ המשפטי לממשלה, וביקשו את התערבותו המשפטית בהליך קבלת ההחלטה. ביום 25.11.2007, טרם קבלת תגובה מטעם היועץ המשפטי לממשלה, שבו העותרים ושלחו אליו מכתב נוסף, שבו חזרו וביקשו ממנו להתערב בהחלטה כאמור, ואף הפצירו בו שלא להשהות את טיפולו בבקשתם. למחרת, ביום 26.11.2007, משלא נענתה פנייתם השניה, הגישו העותרים את העתירה שלפנינו. 2. ביקשנו את תגובת היועץ המשפטי לממשלה לעתירה. בתגובה שהוגשה לנו ביום 4.12.2007 התבקשה דחייתה של העתירה על הסף ולגופה. לטענת המשיבים דין העתירה להידחות, כיוון שהתבססה על פרסומים וידיעות מכלי התקשורת בלבד, והיות שהעותרים פנו ישירות אל היועץ המשפטי לממשלה, מבלי שהצביעו על ניסיון כלשהו לברר את נכונות הפרטים ומידת דיוקם. לפיכך, טוענים הם כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. עוד נטען, כי דין העתירה להידחות אף לגופה, שכן היא נעדרת כל עילה משפטית. לטענת היועץ המשפטי לממשלה, אין חובה משפטית המחייבת אותו לנהוג כמבוקש בעתירה. הטעם לכך הוא שמדובר בהחלטה של ראש הממשלה הנוגעת כולה לניהול ענייניה השוטפים של הממשלה במסגרת היחסים בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינית. לטענתו, מדובר בהחלטה מדינית מובהקת המצויה בגדר שיקול דעתו של ראש הממשלה. לפיכך, לשיטתו, אין חובה משפטית המחייבת את ראש הממשלה להביא את החלטתו לדיון בפני וועדת החוץ והביטחון ולאישור מוקדם של הכנסת. עוד נטען בתגובה, כי ההחלטה אושרה על ידי ראש הממשלה לאחר שנועץ עם שר הביטחון, ולאחר ששמע את עמדותיהם המנומקות של גורמי הביטחון. לבקשת העותרים הוגשה תגובה להודעת היועץ המשפטי מטעמם, ובה טענו, כי נוכח חשיבותה והשלכותיה של ההחלטה, היה על ראש הממשלה לאשרה הן בכנסת ובוועדת החוץ והביטחון, כמבוקש בעתירה, והן בפני מליאת הממשלה, כפי שהוסיפו וביקשו בתגובתם. לטענתם, העדרם של האישורים האמורים פוגם בהחלטה, והופך אותה לבלתי סבירה. עוד טוענים העותרים, כי קיים טעם לפגם בכך שתשובתו של היועץ המשפטי לממשלה הגיעה אליהם שמונה ימים לאחר פנייתם הראשונה. 3. לאחר שעיינו בטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות. ראשית, מהעתירה ניכר, כי היא מבוססת כל כולה על ידיעות עיתונאיות שלוקטו מכלי תקשורת שונים. לטענת המשיבים, העותרים לא בחנו את נכונות הידיעות ואת מידת דיוקן טרם הגשת העתירה, ומתוך העתירה ניכר כי כך הדבר. העותרים לא פנו אל גורמי הביטחון ולא ביקשו פרטים ביחס לנטען על ידיהם ואף לא פנו לראש הממשלה עצמו. צודקים המשיבים בטענתם, כי העותרים לא מיצו הליכים בטרם פנו לבית המשפט. לגוף העניין, העתירה מוסבת כנגד החלטה מדינית, הנוגעת ליחסים בין מדינת ישראל לבין הרשות הפלסטינית. כבר קבענו, כי "בהפעלת סמכות הביקורת של בית המשפט על החלטותיהן של רשויות שלטוניות אחרות מביא בית המשפט בחשבון החלטתו את מעמדו ואת תפקידו של הגוף המבוקר וכן את מהות ההחלטה העומדת לביקורת ואת מאפייניה" (ראו בג"ץ 1993/03 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ראש הממשלה, פ"ד נז(6) 817, 839-840 (2003) והאסמכתאות המובאות שם). בענייננו, ההחלטה באשר לחימוש כוחות הביטחון של הרשות הפלסטינית מצויה בתחום שיקול דעתה המובהק של הממשלה. בהחלטה מסוג זה, נתון לממשלה שיקול דעת המתאפיין במתחם רחב, בהיותה נושאת באחריות העליונה לביטחון המדינה. העותרים לא הצביעו על עילה משפטית או מקור בדין המחייב את המשיבים להביא את ההחלטה, המצויה במובהק בסמכותו של ראש הממשלה ושרי הממשלה, לאישור הכנסת או ועדה מועדותיה (ראו: בג"ץ 1661/05 המועצה האזורית חוף עזה נ' ראש הממשלה, פ"ד נט(2) 481, 556-555 (2005); בג"ץ 6728/06 עמותת "אומץ" נ' ראש ממשלת ישראל (טרם פורסם, 30.11.2006)). בענייננו, לא מצאנו חריגה ממתחם הסבירות של שיקול הדעת, שכן מדובר בהחלטה מדינית מובהקת ואף השלכותיה הביטחוניות צריכות להיבחן על ידי הדרגים המדיניים המוסמכים. אשר על כן, העתירה נדחית. משכך, מתייתרת, כמובן, בקשת העותרים למתן צו ביניים. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ניתן היום, כ"ט בטבת התשס"ח (7.1.2008). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07100480_N05.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il