עע"מ 1004/04
טרם נותח
יחזקאל בן אברהם נ. עיריית חדרה
סוג הליך
ערעור עתירה מינהלית (עע"מ)
פסק הדין המלא
-
פסק-דין בתיק עע"ם 1004/04
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים בעניינים מנהליים
עע"ם
1004/04
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופט ס' ג'ובראן
המערערים:
1. יחזקאל בן
אברהם
2. דינה מנצור
נ ג ד
המשיבה:
עיריית חדרה
ערעור על פסק דינו של בית המשפט
המחוזי בחיפה מיום 22.12.03 בתיק עת"מ 710/02 שניתן על ידי כבוד השופט י'
דר
בשם המערערים:
עו"ד נילי שורץ
בשם המשיבה:
עו"ד אריאל ארונוביץ
פסק-דין
השופט ס' ג'ובראן:
1. בפנינו ערעור על פסק-דין של בית-המשפט
המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים (כבוד השופט י' דר) בתיק עת"מ
710/02 מיום 22.12.03, אשר קבע, כי המשיבה זכאית לגבות מן המערערים היטל סלילת
כבישים.
העובדות הצריכות לעניין
2. המערערים מתגוררים בשני בתים שהוקמו על
חלקה 7 בגוש 10033 (להלן: חלקה 7), הנמצאת בשכונת נחליאל בחדרה, סמוך לרחובות
חטיבת עציוני ורחוב האצ"ל.
3. המשיבה, עיריית חדרה (להלן: העירייה) שלחה
למערערים דרישות לשאת בהיטל סלילת כבישים.
4. לטענת המערערים, החלקות בהן הם מתגוררים
חולקו בפועל וכי בתיהם אינם נכנסים למסגרת הנכסים שבעליהם חייבים בהשתתפות תשלום
היטל סלילת כבישים.
בית-המשפט המחוזי
5. גביית היטל סלילת כבישים נעשית על-ידי
העירייה מכוח חוק עזר לחדרה (סלילת רחובות), תשנ"ה-1994 (להלן: חוק העזר).
חובת תשלומו של ההיטל, כפי שהיא עולה מחוק העזר, מוטלת על "בעל נכס
גובל...". שיעורו של היטל נקבע בתוספת לחוק העזר, והוא מבוסס על שטחם של
המקרקעין. החיוב למ"ר שונה בין קרקע לבין מבנה.
6. בשאלה מהו "נכס גובל" קיימות
בחוק העזר שתי הגדרות. האחת, "נכס", מגדירה נכס חייב בהיטל על-פי אופיו
וקובעת כיצד יחושב ההיטל. היא נועדה להבחין בין סוגי נכסים לצורך החיוב – קרקע או
מבנה, ולהגדיר את החייבים במקרה של ריבוי בעלים בנכס מחולק, בין אם הוא קרקע ובין
אם הוא מבנה שבו יחידות נפרדות.
ההגדרה השנייה, "נכס גובל",
קובעת איזה נכס יחויב בהיטל על-פי קרבתו לכביש הנסלל. הגדרה זו נועדה להכניס אל
תחום הנכסים החייבים בהיטל גם נכסים שאינם צמודים לרחוב. לכן נקבע, כי רצועת הפרדה
בין הנכס לבין הרחוב, אינה חוסמת בעד הטלת ההיטל.
7. בית-המשפט המחוזי קבע, כי מתקין התקנה
הרחיב את מעגל הנכסים החייבים בהיטל בשני תחומים נפרדים. התחום הראשון, שפורט
בהגדרת "נכס גובל", מדבר על דרכי הגישה לנכס מן הרחוב. מתקין התקנה ביקש
להבהיר, כי ההיטל יוטל גם כאשר הנכס אינו צמוד במישרין לרחוב, כאשר הקשר הוא עקיף
והגישה היא באמצעים שונים. התחום השני, מבהיר, כי מכשולים פיזיים בין הנכס לבין
הרחוב הנסלל אינם פוגמים בחיובו של נכס כ"נכס גובל".
בית-המשפט המחוזי קבע, כי מדובר בהגדרה
מרחיבה של הנכסים הגובלים, שעליהם ניתן להטיל את ההיטל ומפנה בעניין זה לפסק-דינו
של השופט י' אנגלרד בע"א 889/01 עירית ירושלים נ'
אל עמי ישום השקעות ובניה בע"מ, פ"ד נ"ז (1) 340,
362, בו נקבע:
"יצוין, כי ההגדרה של נכס גובל היא הגדרה רחבה מאוד והיא כוללת,
עקרונית, גם נכסים שאין ביניהם לבין הכביש קשר ישיר".
8. אשר לחלקה 7 בגוש 10033, קבע בית-המשפט
המחוזי, כי המבחן איננו מבחן הזכות לעבור, אלא מבחן האפשרות הטכנית
לעבור. חוק העזר אינו בוחן אם בעלי הנכס האחר מתירים מעבר או לא, אם המעבר פתוח או
הנכס האחר מגודר. גם לגבי מדרגות הנזכרות בסעיף, אין התייחסות לשאלה אם הן פרטיות
או ציבוריות. ברוח זו צריך גם להתייחס ל"מכשולים" שבסעיף (2), תעלה, ביב
או חפירה. חוק העזר נועד להשיג השתתפות גם מבעלי נכסים עורפיים, שאינם גובלים
במישרין בדרך הנסללת.
9. בית-המשפט המחוזי יצא מנקודת הנחה, כי
נתמלאו התנאים שבסעיף (2) בהגדרת "נכס", וניתן לראות את יחידותיהם של
המערערים כיחידות נפרדות, כמפורט בחלק השני של הגדרת "נכס", שאם לא כן,
לא הייתה מתעוררת כלל השאלה של הגדרת נכס גובל, שכן אם רואים את חלקה 7 כאילו לא
חולקה, כי אז אין ספק שהיא גובלת ברחוב הנסלל. לפיכך, יש לראות את נכסיהם של
המערערים כ"נכס גובל".
טענות הצדדים
10. לטענת המערערים, טעה בית-המשפט המחוזי
כשקבע, כי הפרשנות הנכונה של חוק העזר אינה זכות המעבר, אלא מבחן האפשרות הטכנית
לעבור. זכות המעבר היא מהותית כשבוחנים את חוק העזר.
11. המערערים טוענים, כי אין זה הגיוני,
שבית-המשפט יבסס את חיוב המערערים בהיטל על אפשרות "תיאורטית" למעבר דרך
חצרות נכסי שכנים, הכרוכה בביצוע עוולה אזרחית. לאור עובדות המקרה ברור, כי קיימת
חציצה פיזית בין הנכסים, המונעת את זכות המעבר. בעניין זה, טוענים המערערים, יש
ליישם מבחן של גישה סבירה, המשלבת במבחן משולב את מבחן האפשרות הטכנית למעבר והן
את מבחן זכות המעבר. רק בשילוב שני מרכיבים אלה יחדיו, ניתן לקבוע מבחן סביר
והגיוני.
12. מנגד, טוענת העירייה, כי נכסי המערערים
ברחוב ירושלים הינם "נכסים גובלים" כהגדרתם בחוק העזר ומכאן שהמערערים
חויבו בדין בתשלום היטל הסלילה. לטענתה, בית-המשפט המחוזי הסביר, כי בדיקת גבוליות
נכס לצרכי חיוב בעל הזכויות בהיטל, אינה מתמצית בבדיקת צמידותו או השקתו הפיזית
לרחוב הגובל. שכן, נכס גובל מוגדר בחוק גם כ: "נכס שיש גישה אליו מאותו רחוב
גובל דרך נכס אחר" כאשר המבחן אינו "מבחן הזכות לעבור אלא מבחן האפשרות
הטכנית לעבור".
13. טוענת העירייה, כי כוונת מתקין חוק העזר לא
הייתה לפטור בעל זכויות בנכס מהיטל רק משום ששכנו, שהוא בעל הזכויות בנכס שבתווך,
גידר את נכסו או אוסר עליו לעבור דרך נכס זה לרחוב. לטעמה, כוונת מתקין חוק העזר
הייתה לחייב את כלל בעלי הנכסים בעיר בתשלום היטל ולכן בעל נכס יחויב בשלב מסוים
בהיטל ומועד החיוב ייקבע בהתאם לתחילת עבודת הסלילה ברחוב שהנכס גובל בו.
14. עוד טוענת ומוסיפה העירייה, כי המערערים לא
יחויבו בהיטל בגין סלילת רחוב חטיבת עציוני, שכן רחוב חטיבת עציוני הינו דרך
פרטית, העוברת בתוך החלקה, ולא דרך סטטוטורית, שכן בהתאם לתשריט התב"ע החלה
על החלקה, החלקה כולה מיועדת ל"אזור מגורים ב", מבלי שמסומן בו כל סימון
לדרך. ממילא אין לעירייה כוונה לסלול דרך פרטית זו ולהטיל היטל סלילה בגין סלילה
זו.
דיון
15. המערערים מצידם טוענים, כי מאחר וחיובם
בהיטל על-ידי העירייה נעשה מכוח חוק העזר לחדרה (סלילת רחובות), התשנ"ה-1994,
על-פי לשון חוק העזר, מוטל ההיטל על בעל נכס גובל ביום תחילת הסלילה.
חוק העזר מגדיר "נכס גובל":
"נכס הגובל רחוב או קטע מרחוב, בין שיש לו אותו רחוב או קטע
מרחוב גישה לנכס ובין אם לאו, לרבות-
(1) נכס שיש גישה אליו מאותו רחוב גובל או קטע מרחוב גובל דרך נכס
אחר, דרך מדרכה, דרך סמטה, דרך מדרגות או כיוצא באלה;
(2) נכס שבינו לבין רחוב גובל או קטע מרחוב יש תעלה, ביב, חפירה,
רצועת ירק, נטיעות, שדרה או כיוצא באלה, כולם או מקצתם;"
חוק העזר מגדיר "נכס":
"(1) קרקע או חלק מקרקע, בנין או חלק מבנין, המהווה יחידת רישום
נפרדת בפנקסי המקרקעין המתנהלים לפי חיקוק, למעט רחוב;
(2) אם אין רישום של יחידות נפרדות כאמור בפסקה (1), אך קיימת
חלוקת נכס מכוח הסכם בין הבעלים או לפי תכנית מאושרת לפי דין או בהתאם לפרק ו'
1 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 (להלן – 'חוק המקרקעין'), יראו כל יחידה
כאמור כנכס לעניין הוראת חוק עזר זה; תעודת המהנדס בדבר חלוקה כאמור תהווה ראיה
לדבר;" [ההדגשות שלי - ס.ג'.]
מאחר וחוק העזר מטיל את החיוב על נכס אשר
גובל ברחוב הנסלל, הרי שיש לבחון את שתי ההגדרות לצורך בחינת חוקיות חיובם בהיטל.
האם נכסם של המערערים מהווה
"נכס"?
16. בית-המשפט המחוזי מניח כנקודת מוצא, כי
ניתן לראות את יחידות המערערים כ"נכסים" נפרדים מבחינת הגדרת חוק העזר.
אני סבור, כי נקודת מוצא זו נכונה היא.
שכן, העירייה עצמה התייחסה לאורך כל השנים לכל אחד מהמגרשים כאל נכס נפרד לכל דבר
ועניין לצורך חיובי הארנונה, מתן היתרי בניה ודרישות תכנוניות ולכן בנסיבות אלה
נראה לי, כי מנועה העירייה כיום מלטעון שאין להכיר בחלוקה הקיימת. כמו-כן, ממידע
שהובא לידיעת המערערים עולה, כי חלק ניכר מהתושבים בחלקה הסדירו את זכויותיהם מול
המינהל וחתמו על חוזי חכירה לגבי מגרשים ספציפיים בחלקה. למערערים ידוע, כי לגבי
מגרשים אלו, הממוקמים בחלקה באופן דומה לנכסי המערערים, הכירה העירייה הלכה למעשה
בזכות החוכרים לפטור, וזאת על סמך הכרתה בהם כנכס נפרד שאינו גובל ברחוב הנסלל.
יתר על כן, גם מהערכת שמאי המקרקעין,
מנחם רונן, שהוגשה מטעמם של המערערים עולה, כי לחלקה 7 בגוש 10033 קיימת חלוקה
מוסכמת בין בעלים כפי שעולה מפנייתם למינהל מקרקעי ישראל בבקשה לרישום חלוקת החלקה
וקבלת הסכמי חכירה וכן על-פי מצב החלקות הקיים בפועל החל משנת 1936. שמאי המקרקעין
קובע בחוות-דעתו, כי העירייה ומהנדס העיר הכירו זה עשרות שנים בחלוקה זו וזאת
על-פי מתן היתרי בניה לנכסים בחלקה הנדונה; על-פי תכנית החלוקה בהסכמת הבעלים
הוקצתה דרך בגבול הנכס הנדון ממזרח, הקיימת ומשמשת בפועל כדרך לכל דבר ועניין
לרבות: כניסות לחניה לבעלי תת חלקות סמוכות; התקנת תשתיות מים, חשמל, ביוב וכו';
העירייה כבשה את הדרך הנ"ל בחומר כורכר ואף מתחזקת אותה; וכן העירייה קבעה שם
דרך זו המפורטת אף במפת העיר והמסומנת בפועל בהצטלבות הדרך עם רחוב אצ"ל. בשל
טעמים אלה, נראה לי, כי בעניינם של המערערים, כל מגרש מהווה "נכס".
האם נכסם של המערערים הינו "נכס
גובל"?
17. על-מנת לבחון שאלה זו, אעמוד להלן על
החלופות המנויות בהגדרת "נכס גובל" שבחוק העזר.
18. החלופה הראשונה של לשון חוק העזר קובעת:
"(1) נכס שיש גישה אליו מאותו רחוב גובל או קטע מרחוב גובל דרך
נכס אחר, דרך מדרכה, דרך סמטה, דרך מדרגות או כיוצא באלה;"
לטענת המערערים, כל המגרשים בחלקה
מגודרים מכל כיוון ואין כל אפשרות מעבר או גישה (לא זכות ולא אפשרות פיזית לעבור)
מנכס המערערים לרחוב ירושלים הנסלל, אלא באופן שיסיג את גבול השכנים.
לפי לשון החלופה הראשונה, לצורך קביעת
החיוב האמור צריך להתקיים תנאי הגישה. ברם, מצילומי הרחוב עולה, כי אכן, אין כל
אפשרות גישה מנכסי המערערים לרחוב ירושלים הנסלל, מבלי להסיג את גבולם של השכנים.
אין דרך משותפת העוברת בחלקה לצורך מעבר לרחוב ירושלים. על-מנת להגיע לרחוב
ירושלים, יש ללכת דרומה ברחוב לכיוון רחוב האצ"ל עד להצטלבות עם רחוב
ירושלים.
בית-המשפט המחוזי התייחס בפסק-דינו
לע"א 889/01 עיריית ירושלים נ' אל עמי ייזום
השקעות ובניה בע"מ, פ"ד נ"ז (1) 340 (להלן:
עניין אל עמי), בו קבע השופט י' אנגלרד, כי ההגדרה של "נכס גובל" הינה
רחבה מאוד וכוללת גם נכסים שאין בינם לבין הרחוב הנסלל קשר ישיר. עיקר פסק-דינו של
בית-המשפט המחוזי מבוסס על פרשנות החוק, לפיה אפשרות או זכות המעבר דרך הנכסים
החוצצים בין הנכס המחויב לבין הרחוב הנסלל אינה רלוואנטית, בציינו כי בעצם הדיון
באפשרות המעבר יש משום "עירוב של מין בשאינו מינו".
טוענת העירייה, כי נטל סלילת כלל הכבישים
בעיר חדרה, מוטל, למעשה, על כלל בעלי הנכסים בעיר, לרבות המערערים; זאת מאחר ולאור
הגדרת "נכס גובל" בחוק העזר, אין למעשה נכס בעיר שאינו "נכס
גובל". לטעמה, ההיטל מיועד אומנם לאפשר מימון וכיסוי עלויות כבישים ספציפיים,
אולם להבדיל מדמי השתתפות – שהיו נגבים בעבר – אין ההיטל נגבה כנגד עלות עבודת
סלילת הרחוב הספציפי שבגינה הוא מוטל. ההיטל נגבה בגין כלל הוצאותיה הקודמות,
הנוכחיות והעתידיות של העירייה, בגין מלוא העלויות, הישירות והעקיפות, של סלילת
כלל הכבישים. עוד מוסיפה וטוענת העירייה, כי כוונת מתקין חוק העזר הייתה מלכתחילה
לחייב את כלל בעלי הזכויות בנכסים בעיר בהיטל. ה"גובלות" לטעמה, במובן
זה, אינה תנאי לעצם החיוב בהיטל, כי אם קריטריון הדרוש לבירור מועד החיוב בהיטל.
משמע, לטענת העירייה, כל בעל זכויות בנכס יחויב בשלב מסוים בהיטל; מועד החיוב
ייקבע בהתאם לתחילת עבודות הסלילה ברחוב שהנכס גובל בו, הא ותו לא.
אין בידי לקבל טענה זו.
אכן, אי דרישת קשר ישיר בין הנכס לבין
הרחוב הנסלל כתנאי הכרחי לחיוב, נובע כבר מלשון הגדרת חוק העזר כנכס עורפי שיש
ממנו מעבר לרחוב הנסלל או נכס שבינו לבין הרחוב הנסלל קיים "מכשול".
ברם, נשאלת השאלה מהו קו הגבול לפרשנות הגדרה זו.
שמאי המקרקעין, מנחם רונן, קובע
בחוות-דעתו, כי רצועת הדרך המגודרת בתכנית החלוקה המוצעת בהסכמת הבעלים, הקיימת
בפועל, חוצצת לחלוטין את הנכס הנדון מרחוב ירושלים מצד מזרח. לפי חוות-הדעת, לא
מתקיים מצב שהנכס הנדון גובל ברחוב ירושלים או בקטע ממנו; לא קיימת גישה לנכס
הנדון מרחוב גישה אחר הקשור לרחוב ירושלים; אין גישה לנכס הנדון מאותו רחוב גובל
או קטע מרחוב גובל דרך נכס אחר, דרך סמטה וכו'. חוות-הדעת קובעת, כי הצגת מערכת
היטלי כבישים ומדרכות, אין לה בסיס, והיא נוגדת את המתואר אף בחוק העזר גופו ואינה
עולה בקנה אחד עם התנהגות העירייה כלפי בעלי הנכסים בתחום החלקה הנדונה ביחסיהם עם
העירייה לעניינים אחרים כגון: הוצאת היתרי בניה, השימוש ברחוב וכו'. לסיכום, מסיק
שמאי המקרקעין, כי לא מתקיים התנאי של "נכס גובל" על-פי חוק העזר ולכן
אין מקום להטיל היטל סלילת רחובות שבעל נכס גובל חויב בתשלומו.
לפי הפרשנות שניתנה בעניין אל עמי למדים,
כי השאלה כיצד מתבצע המעבר בנכסים החוצצים בין הנכס המחויב לבין הרחוב הנסלל אינה
צריכה דיון כלל וכי המבחן אינו זכות המעבר, אלא מבחן האפשרות הטכנית לעבור. למעשה
קובע פסק-הדין בעניין אל עמי, כי החוק אינו בוחן אם בעלי הנכסים הגובלים פיזית
מתירים את המעבר; אם המעבר פתוח והאם הנכס האחר מגודר, אלא חוק העזר נועד להשיג
השתתפות גם מבעלי נכסים עורפיים, אשר אינם גובלים בדרך הנסללת.
יחד עם זאת, קובע פסק-הדין בעניין אל
עמי, כי חייבת להתקיים זיקה בין תשלום החובה לבין הוצאות הסלילה, כדי שההיטל לא
יחרוג מעבר לסמכותה של רשות מקומית בהופכו למס. והרי מן המפורסמות הוא, כי אין
העירייה מוסמכת לגבות מס בלתי אם מכוח דבר חקיקה מפורש (ראו ע"א 889/01 עיריית ירושלים נ' אל עמי ייזום השקעות ובניה בע"מ,
פ"ד נ"ז (1) 340, בעמ' 347 ו- 361).
במקרה שלפנינו עולה, כי כל הנכסים
החוצצים בין נכסי המערערים לרחוב הנסלל מגודרים והמעבר לרחוב הנסלל חסום לחלוטין.
ברור, איפוא, כי החציצה הפיזית בין הנכסים המחויבים לכביש הנסלל על-ידי רצועת
הנכסים המזרחית לרחוב, הגובלת ברחוב ירושלים הנסלל, מונעת גם את האפשרות הטכנית
למעבר ומאיינת את זכות המעבר.
נראה לי, כי בנסיבות בהן אין כל אפשרות
טכנית למעבר, אין לכלול במסגרת מבחן האפשרות הטכנית למעבר טיפוס על גדרות או ביצוע
עוולת הסגת גבול בחצר השכנים, שכן פרשנות זו חורגת ממתחם הסבירות, מרוקנת את חוק
העזר מתוכן ומסלפת את כוונתו. בשל כך, נראה לי, כי תנאי הגישה אינו מתקיים ואין
החלופה הראשונה חלה בענייננו.
יתרה מכך, יש לזכור, כי ביטול התשלום
בגין סלילת רחוב ירושלים על-פי המבוקש בערעור זה, ידחה את תשלום ההיטל האמור לנכס
הנדון – ואינו מבטלו – עד לסלילת רחוב אצ"ל או רחוב חטיבת עציוני, שהרי עצם
החיוב נעשה לפי שטח המגרש ושטח הבניה ואינו מותנה בעלויות סלילה בפועל. לפיכך, אין
העירייה יוצאת מפסידה, אלא בדחיית מועד קבלת התשלום.
המערערים עוד טוענים, כי פנו לעירייה
בבקשה לפטור אותם מההיטל בטענה, שאינם גובלים ברחוב ירושלים בו מתבצעות עבודות
הסלילה. העירייה דחתה טענותיהם בטענה, כי מדובר בחלקה שלא עברה פרצלציה והרחוב לא
בא לידי ביטוי בתכנית בנין עיר (להלן: תב"ע), ומשכך אינה מכירה ברחוב ובחלוקה
הפנימית בחלקה לצורך הגדרת נכס "גובל".
אין בידי לקבל את טענת העירייה בעניין
זה.
הטיפול בשינוי התב"ע מצוי בסמכות
העירייה ומהווה חלק מתפקידיה. אי שינוי התב"ע הינו תולדת פעולותיה של
העירייה. הלכה למעשה, מהווה הרחוב שטח ציבורי, המתוחזק על-ידי העירייה מזה שנים
והיא מכירה בו הן לצורך דרישות תכנוניות והן לצורך חיוב במיסים מוניציפאליים. בשל
כך, לטעמי, אל לה לעירייה להיתלות במעשיה אלה של אי-שינוי התב"ע, על-מנת
לחייב את המערערים בחיובים כספיים.
כמו-כן, כאמור לעיל, העירייה ומחלקת
מהנדס העיר הכירו זה עשרות שנים בחלוקה זו, וזאת על-פי מתן היתרי בניה לנכסים
בחלקה הנדונה; על-פי תכנית החלוקה בהסכמת הבעלים הוקצתה דרך בגבול הנכס הנדון
ממזרח, הקיימת ומשמשת בפועל כדרך לכל דבר ועניין לרבות כניסות לחניה לבעלי תת
חלקות סמוכות; התקנת תשתיות מים, חשמל, ביוב וכו'; העירייה כבשה את הדרך הנ"ל
בחומר כורכר ומתחזקת דרך זו; וכן העירייה קבעה שם לדרך זו המפורטת אף במפת העיר
והמסומנת בפועל בהצטלבות הדרך עם רחוב אצ"ל.
יתרה מכך, שכניהם של המערערים לחלקה 7,
אשר נכסיהם ממוקמים באופן דומה ביחס לרחוב הנסלל, הופטרו מתשלום ההיטל אך ורק
בהסתמך על הסדרת רישום זכויותיהם במינהל מקרקעי ישראל והצגת חוזה החכירה. נראה לי,
כי בנסיבות אלה, בעצם מתן הפטור לשכניהם של המערערים, יצרה העירייה אפליה לרעת
המערערים על בסיס שיקול, אשר אין לו כל ביטוי במסגרת חוק העזר - הסדרת הרישום.
19. החלופה השנייה קובעת:
"(2) נכס שבינו לבין רחוב גובל או קטע מרחוב גובל יש תעלה, ביב,
חפירה, רצועת ירק, נטיעות, שדרה או כיוצא באלה כולם או מקצתם;"
לפי לשון החלופה השנייה, לצורך קביעת החיוב
האמור התנאי הוא קיומו של "מכשול" בצורת תעלה, ביב, חפירה וכיוצא באלה,
החוצץ בין הנכס לרחוב הנסלל.
בענייננו קיימים נכסים נוספים, החוצצים
בין נכסי המערערים לרחוב הנסלל, לכן נשאלת השאלה האם "נכס" אחר יכול
להיכלל בגדר חלופה זו.
ברם, החלופה השנייה אינה מאזכרת מפורשות
"נכס" אחר ונראה לי, איפוא, כי אף כוונת החוק לא הייתה לכלול
"נכס" בגדר התנאים המפורטים בחלופה השנייה. שכן, המכשול אליו מתייחסת
החלופה השנייה הינו כתוצאה מאילוץ כזה או אחר, המשמש את המתגוררים באזור. מכאן
למדים, כי רצועת הנכסים המזרחית המצויה בין הרחוב הנסלל לנכסי המערערים, מנתקת את
תנאי ה"גבוליות" בין נכסי המערערים לרחוב ירושלים הנסלל.
העירייה מביאה בפנינו את ע"א 650/66
עיריית ירושלים נ' גוטפרוינד ואח',
פ"ד כ"א (2) 421, הדן בהטלת היטל סלילה על נכס שבינו לבין הרחוב הנסלל
קיימת "רחבה", אשר נסללה אף היא.
אין לגזור גזירה שווה בין פסק-הדין
בעניין גוטפרוינד לבין המקרה שלפנינו. שכן, פסק-הדין בעניין גוטפרוינד מתאר מצב
עובדתי, אשר לפיו בין הבתים הגובלים לבין הרחוב הנסלל הייתה רחבה ציבורית גדולה,
שנסללה אף היא. מצב זה מקיים את תנאי ה"מכשול" כנדרש בחלופה השנייה,
ואין מדובר בקיומם של נכסים נוספים החוצצים בין הנכס המחויב לבין הרחוב הנסלל, כפי
שהדבר בענייננו.
20. לסיכום, מכל האמור לעיל, אני מציע לחברי
לקבל את הערעור, לבטל את פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי ולהורות על ביטול חיובם של
המערערים בהיטל סלילת כבישים.
כמו-כן, אני מציע לחברי לחייב את העירייה
בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך-דין בסך 20,000 ש"ח.
ש
ו פ ט
השופט מ' חשין:
ענין לנו זו הפעם בפירושו של צירוף
התיבות "נכס גובל" שבחוק עזר לחדרה (סלילת רחובות), התשנ"ה-1994
(ק"ת-חש"ם 528 מיום 17.11.1994). חוק העזר, כשמו, מעסיק עצמו בנושא
סלילתם של רחובות בעיר חדרה - - סלילה במובנו הרחב של המושג, לרבות כל עבודה
הקשורה בסלילת רחוב (ראו הגדרת המושג "סלילת רחוב" בסעיף 1 שלחוק העזר)
- ועיקרו הוא (כהוראת סעיף 4 בו) בהטלת היטל על "בעל נכס [ה]גובל [רחוב]ביום
התחלת הסלילה או אחריה...". המערערים הם בעלי בתים בעיר חדרה, בתיהם מצויים
בסמוך לרחוב הנסלל והולך, והשאלה הנשאלת היא אם אותם בתים באים בגידרי ההגדרה של
"נכסים גובלים", אם לאו.
2. מדברים אנו בסלילתו של רחוב ירושלים
שבחדרה. חלקת הקרקע שעליה נבנו בתיהם של המערערים מצויה לאורכו של רחוב ירושלים,
ועל החלקה ניבנו שתי שורות של בתים במקביל לכביש. מיקצת הבתים על אותה חלקה גובלים
ברחוב ירושלים, ואילו בתי המערערים - בתים הם בשורה העורפית, לאורכה של החלקה.
הבתים שבחזית החלקה - אלה הגובלים ברחוב ירושלים - חוסמים את הדרך לדרי הבתים
העורפיים, ולאלה האחרונים אין כלל גישה לרחוב ירושלים אלא דרך הבתים והחצרות
המצויים בשורת החזית. לשון אחר: אין קו גבול משותף לבתי המערערים ולרחוב הנסלל.
בנסיבות אלו, הניתן לומר על בתי המערערים כי "נכסים גובלים" הם ברחוב
ירושלים? זו טענת העיריה המשיבה, וטענה זו נתקבלה על דעתו של בית-משפט קמא.
3. כולנו נסכים כי בתי המערערים אינם
"גובלים" ברחוב ירושלים כהוראתו של המושג "גובלים" בלשון
היומיום. המושג נכסים ה"גובלים" זה-בזה כלשון היומיום משמיענו גבול
משותף לנכסים שמדובר בהם, ואילו לבתי המערערים ולרחוב הנסלל והולך אין גבול משותף.
אלא שהמושג "נכס גובל" קנה לו בחוק העזר משמעות נרחבת ממשמעותו בחיי
היומיום, והשאלה הנשאלת היא אם בתי המערערים באים במיסגרת רחבה זו שנוצרה. וכך
מגדיר חוק העזר (בסעיף 1 בו) את המושג "נכס גובל":
"נכס גובל" - נכס הגובל רחוב או קטע מרחוב, בין שיש מאותו
רחוב או קטע מרחוב גישה לנכס ובין אם לאו, לרבות -
(1) נכס שיש גישה אליו מאותו
רחוב גובל או קטע מרחוב גובל דרך נכס אחר, דרך מדרכה, דרך סמטה, דרך מדרגות או
כיוצא באלה;
(2) נכס שבינו לבין רחוב גובל או
קטע מרחוב גובל יש תעלה, ביב, חפירה, רצועת ירק, נטיעות, שדרה או כיוצא באלה, כולם
או מקצתם;...
האם הגדרה רחבה זו של "נכס גובל" מעלה
ברשת את בתי המערערים להיותם "נכסים גובלים" לרחוב ירושלים? לענין זה
שומה עלינו לבחון שלושה עניינים שונים, וזאת נעשה עתה.
4. שאלה ראשונה נסבה על הוראת ס"ק (1)
להגדרה, והשאלה הנשאלת היא אם יש "גישה" מרחוב ירושלים לבתי המערערים
כמפורש בס"ק (1). תשובתנו לשאלה היא בשלילה. המושג "גישה" משמיענו
גישה פתוחה וחופשית להבדילה מגישה המצריכה טיפוס ועליה על גגות ופלישה לקרפיפים.
ואמנם, חוק העזר מדבר על גישה לא על דרך הסתם אלא על "גישה... דרך נכס אחר,
דרך מדרכה, דרך סימטה, דרך מדרגות או כיוצא באלה". קריאה בדרכי גישה אלו מעלה
ללא צל של ספק כי מדברים אנו בדרכי גישה פתוחות למבקש. זה, למשל, דינם של בתים
הבנויים סביב לכיכר סגורה, שהכניסה אליה - ואל הבתים שסביבה - מן הרחוב היא אך
במקום אחד. במקרה מעין-זה, גם הבתים הרחוקים מן היציאה רואים אותם כנכסים גובלים
הואיל ויש גישה חופשית אליהם מן הרחוב.
5. אשר לס"ק (2) שלהגדרת "נכס
גובל", גם הוא אינו לענייננו. המדובר הוא ברחוב שגבול לו עם תעלה, רצועת ירק
וכו', והבתים בנויים לאורך הרחוב מאחורי התעלה, רצועת הירק וכו'. בענייננו-שלנו
חוצצים בתים בין בתי המערערים לבין הרחוב, ובתים אינם מנויים ברשימת החוצצים
שבס"ק (2). יתר על-כן: ס"ק (2) מדבר, כפי שראינו, ב"תעלה, ביב,
חפירה, רצועת ירק, נטיעות, שדרה או כיוצא באלה...", והמושג "כיוצא
באלה" (ejusdem
generic)בהקשר הדוגמאות שלפניו כולל שטחים פתוחים או נטועים. בשום
פנים אין הוא כולל בתים.
6. נותרה הרישה שלהגדרת "נכס
גובל", והיא: "נכס הגובל רחוב או קטע מרחוב, בין שיש מאותו רחוב או קטע
מרחוב גישה לנכס ובין אם לאו". טוענת העיריה כי רישה זו חלה על ענייננו,
וידענו ממנה כי גם אם אין גישה מן הרחוב הנסלל אל בתי המערערים, גם-אז אין מניעה
לראות את הבתים כבתים "גובלים" ברחוב הנסלל. טענה זו אינה מקובלת עליי
מכל-וכל. ראשית דבר, גם במקום שאין גישה מן הרחוב אל הבית, חייב הבית שיהא
"גובל" ברחוב. הלא כן הוא דברה של הרישה, שמדברת היא ב"נכס הגובל
רחוב וכו'". גובל הוא גובל הוא גובל, וגובל אין הוא שאינו-גובל. ובתי
המערערים אינם גובלים ברחוב. אכן, הרישה מכוונת עצמה, ככל הנראה, לבתים הגובלים
אומנם ברחוב אלא שהיציאה מהם והכניסה אליהם היא לא מאותו רחוב אלא מרחוב סמוך. כך
הוא על הרוב בבתים שבפינת רחובות.
7. נמצא לנו, אפוא, שבתי המערערים אינם
גובלים ברחוב ירושלים, לא במובנו המצומצם של המושג "גובלים" אף לא
במובנו הרחב. כנדרש מכך אין המערערים חבים בהיטל סלילת כבישים לעניינו של רחוב
ירושלים.
8. דבר אחרון: כל מילה בלשון, כל מושג ומשפט,
קנו להם משמעות גרעינית - או משמעויות גרעיניות אחדות - ויש מילים ומושגים שבצידה
של המשמעות הגרעינית נודעת להם משמעות-מישנה. בפירושו של חוק שומה עליו על הפרשן
לבחור מעשה-חושב מבין המשמעויות השונות את המשמעות המשולבת בטקסט שהמושג נטוע בו,
וזו אמנות הפרשנות. בטקסטים משפטיים יש שהחוק יפרוץ את גבולות הלשון, וגם אם לא
ישא הדבר חן בעינינו נכבד את דברו. כך, למשל, המושג "דג" בפקודת הדיג,
1937, שעליו נאמר כי "פירושו [הוא] כל חיית-מים בין שהיא דג ובין שאינה
דג..." (ראו עוד: ע"א 1109/00 מזרחי נ. מנורה חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נו(2) 49, 60. והוספתי
ואמרתי על-כך (שם, 62):
"שפה ולשון, כל שפה וכל לשון... הטבע והאדם יצרו אותן, וייעודן
לשמש אמצעי קשר בין אדם לרעהו. כך אצל החיה, העוף ושוכן המים וכך אצל האדם"
(ע"א 3798/94 פלוני נ. פלונית, פ"ד נ(3) 133, 173-172).
שפה ולשון היו כריקמה חיה ונושמת. שיבושהּ של שפה, עיוותהּ של לשון, יביאו מעצמם
להחנקתה של הריקמה, להשבתת החיים בה, לאובדן התחושה. כך אירע במיגדל בבל.
טיעונה של העיריה לפנינו חורג גם מגבולות הלשון גם
מהגדרות חוק העזר. וכה מתרחקים אנו מן הלשון, עד שמאבדים אנו תחושת-לשון שהיא כה
חיונית להידברות ביחסי אנוש. טיעונה של העיריה בענייננו מותח את המושג "נכס
גובל" עד שמעטפת המושג נקרעת והמושג מאבד צורה. וכפי שאמרנו בפרשת רוקר נ. סלומון
(רע"א 6339/97, פ"ד נה(1) 199, 253):
כל מילה, כל ביטוי בשפה ניתן לפרשם בצימצום וניתן לפרשם ברחבות, אף
ברחבות-יתר. ואולם ככל שנרחיב ונוסיף ונרחיב נגיע לנקודה שבה יימתח קרום המעטפת עד
לקצה-יכולתו. משהיגענו לכאן, ואם נוסיף ונרחיב, יפקע הקרום והמילה או הביטוי יאבדו
ממשמעותם הגרעינית.
9. אני מסכים כי דין הערעור להתקבל כאמור
בחוות-דעתו של חברי השופט ג'ובראן.
ש ו פ ט
השופטת ע' ארבל:
אני מסכימה עם האמור בחוות דעתם של חבריי
השופטים חשין וג'ובראן ומצטרפת לתוצאה אליה הגיעו.
ש ו פ ט ת
הוחלט כאמור, בפסק-דינו של השופט ס'
ג'ובראן.
ניתן היום, כ"ט בטבת תשס"ה (10.1.05).
ש ו פ ט ש ו פ
ט ת ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04010040_H05.docהג
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il