סלמאן דיב פרג' נ. סאלח חמד נזאל

פסק-דין בתיק ע"א 10035/03 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10035/03 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: סלמאן דיב פרג' נ ג ד המשיבים: 1. סאלח חמד נזאל 2. סלימאן חמד נזאל ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית משפט השלום בנהריה מיום 27.10.2003 בת.א. 4077/03, בש"א 2017/03, שניתנה על ידי כבוד השופט אליעזר שחורי בשם המערער: עו"ד עאמר יוסף פסק-דין ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בנהריה (כב' השופט א' שחורי) מיום 27.10.03, שלא לפסול עצמו מלדון בת.א. 4077/03. 1. בין המערער למשיבים נטושה מחלוקת באשר לשימוש שעושים המשיבים בדרך כורכר העוברת בחלקות אדמה השייכות למערער ומובילה לחלקות המעובדות על-ידי המשיבים. סכסוך זה נדון בשני הליכים נפרדים בבית משפט השלום בנהריה, בפני השופט א' שחורי. ההליך האחד הוא תביעה של המערער כנגד המשיבים וארבעה אחרים לאסור את השימוש במעבר (ת.א. 2203/02 שהוגש ביום 21.4.02). המשיבים, מצידם, הגישו (ביום 10.7.03) בקשה לצו מניעה זמני כנגד המערער, שיאסור עליו לנקוט בפעולות לסגירת דרך הכורכר (בש"א 2017/03 במסגרת ת.א. 4077/03). הצדדים הגיעו להסכמה דיונית למתן החלטה לאחר עריכת ביקור במקום. בית המשפט ערך ביקור במקום במעמד הצדדים ואלה הופנו לנסיון הידברות. משנכשל נסיון זה ניתן (ביום 13.8.03) פסק דין בתביעת המערער (ת.א. 2203/02). נפסק כי "אין מקום להיענות לדרישת [המערער] לאסור על [המשיבים] לעבור בשביל הכורכר אך ורק מכיוון שמעבר זה מסיבה כלשהי אינו עוד לרוחו של [המערער] למרות שכזה הוא השימוש במשך למעלה מעשור שנים לכל הפחות". במקביל ניתנה החלטה בבקשת המשיבים לצו מניעה (בש"א 2017/03). על רקע דחיית התביעה של המערער וההתרשמות של בית המשפט כי אין למשיבים דרך אלטרנטיבית להגיע אל חלקתם, ניתן צו מניעה כמבוקש. בהמשך הגישו המשיבים כתב תביעה למתן צו מניעה קבוע שיאסור על חסימת דרך הכורכר (ת.א. 4077/03). המשיב, מצידו, ביקש לבטל את צו המניעה הזמני והדיון בבקשה נקבע לחודש נובמבר 2003. 2. ביני לביני הגיש המערער (ביום 19.10.03) בקשת פסלות. הוא טען כי המסכת העובדתית שפרש בית המשפט בפסק הדין ת.א. 2203/02 מראה כי בית המשפט גיבש את דעתו בפסק הדין והוא אינו פתוח לשקול את עמדת המערער במסגרת ההליך החדש. צו המניעה הזמני ניתן ללא מתן הזדמנות נאותה למערער להעלות את טענותיו ולעמוד על זכויותיו על פי סדרי הדין ודיני הראיות. בית המשפט קמא דחה את בקשת הפסילה (ביום 27.10.03). בהחלטה נאמר כי דווקא הטיפול בהליך הקודם בין הצדדים הביא לכך שהעובדות הנצרכות לעניין בהירות ונהירות לבית המשפט ומוכרות לו הן מביקור במקום והן על רקע טיפולו בסכסוך הרחב שבין הצדדים, ולהשקפתו ההכרעה בהליך קשורה יותר לשאלות משפטיות. 3. על החלטה זו הוגש הערעור שבפני. המערער טוען כי יש לפסול את בית המשפט מלישב בדין, כיוון שדן בהליך הקודם בין הצדדים, שהסתיים בפסק דין, במסגרתו נקט בית המשפט עמדה ברורה לטובת המשיבים. בפי המערער גם טענה חדשה, לפיה שגה בית המשפט קמא שעה שקיבל ראיה שהינה צילום אווירי ולא נתן למערער הזדמנות ראויה לטעון לגבי ראיה זו. המערער סבור כי ההיכרות המוקדמת של בית המשפט עם בעלי הדין, כמו גם פסיקתו בהליך הקודם לטובת המשיבים, יש בהם כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים. 4. לאחר שעיינתי בחומר שבפני, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ראשית, דינן של טענות המערער להידחות בשל השיהוי שבהעלאתן. הלכה היא כי מי שמבקש להעלות טענת פסלות חייב לעשות כן בהזדמנות הראשונה הנקרית לו, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא (תקנה 471ב לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, וראו גם: ע"א 7158/97 בטון רמות בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם); ע"א 663/98 זאב ויניק נ' לביבה אברהים לחאם (לא פורסם); ע"א 5397/97 יערי נ' אידיק (לא פורסם)). מכאן שהיה על המערער להעלות את טענותיו בסמוך לאחר קבלת ההחלטה מיום 13.8.03. גם לגופם של דברים לא מצאתי הצדקה לקבלת הערעור. מעיון בפסק הדין ובהחלטות האחרות אין לומר כי בית המשפט גיבש דעה נחרצת וסופית בהליך, באופן שדעתו "ננעלה" ואין עוד טעם בהמשך ניהול ההליך בפניו. אמנם ההליך האחר בו פסק בית המשפט נוגע אף הוא לסכסוך על המעבר בדרך הכורכר. אך עצם מתן פסק הדין אינו מקים חשש ממשי למשוא פנים בהליך הנוכחי. העובדה כי שופט יושב לדון בעניין דומה מבחינה עובדתית או משפטית, אפילו בין אותם צדדים, אין בה כדי להביא – כשלעצמה – לפסילתו (ראו: ע"א 8080/01 עיריית טייבה נ' ברכאל את עזאם בע"מ (לא פורסם)); ע"א 6812/98 בי.ג'י.אסיסטנס לימיטד נ' גיזלה פרוינד (לא פורסם)); ע"א 2406/98 מסגריית קינג נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 4228/02 שאמה שיווק ואיחסון נ' הוועדה המחוזית (לא פורסם)). המערער לא ביסס תשתית אובייקטיבית המצביעה על משוא פנים של בית המשפט. למעשה, מרבית טענותיו מופנות נגד החלטות דיוניות שיפוטיות של בית המשפט. הדרך לתקיפת החלטות מעין אלו היא באמצעות הגשת בקשות רשות ערעור או ערעור, בהתאם לסדרי הדין, לא בדרך של הליכי פסלות. גוף ההחלטה הוא שצריך לעמוד לביקורת ולא גופו של היושב בדין (ראו למשל: ע"א 2374/96 לופטין יצחק נ' מוניק נועם (לא פורסם); ע"א 7724/96 טודרוס נ' טודרוס (לא פורסם); ע"א 7186/98 שלמה מלול נ' אלברט (לא פורסם)). אשר על כן, הערעור נדחה. ניתן היום, י"ז באדר התשס"ד (10.3.2004). ה נ ש י א _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 03100350_A03.doc/דז/ מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il