פסקי דין בית המשפט העליון

כל כרטיס מציג בקצרה את עיקרי פסק הדין. הנה דוגמה מהפסיקה הראשונה בעמוד — ריחוף/לחיצה על תווית הסבר מדגיש את האזור המתאים בכרטיס.

ע"א 10033/16

בבר בן עמי נ. המועצה האזורית תמר

ערעור על חיוב אישי של בעל שליטה בחובות ארנונה של חברות בניהולו.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?
תאריך פרסום 22/03/2018 — תאריך פרסום פסק הדין על ידי בית המשפט.
סוג התיק ע"א — ערעור אזרחי.
מספר התיק 10033/16 — פורמט ישן: מספר סידורי / שנה.
נושא/קטגוריה ארנונה — לחיצה על התווית מציגה את כל פסקי הדין באותה קטגוריה.
שם התיק (הצדדים) שם התיק כולל את שמות הצדדים. הקיצור "נ׳" שביניהם = "נגד".
תמצית הטענה / עתירה / ערעור ערעור על חיוב אישי של בעל שליטה בחובות ארנונה של חברות בניהולו.
החלטת בית המשפט נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) — בית המשפט דחה את ההליך לטובת הצד שכנגד (הנתבע/המשיב).

הסבר זה לא ייפתח אוטומטית בביקורים הבאים. תמיד אפשר לפתוח אותו שוב מהפס בראש הרשימה.

ע"א 10033/16

בבר בן עמי נ. המועצה האזורית תמר

ערעור על חיוב אישי של בעל שליטה בחובות ארנונה של חברות בניהולו.

נדחה (לטובת הנתבע/המשיב) ?

סיכום פסק הדין

המערערים ערערו על פסק דין שחייב את המערער 1 באופן אישי בחובות ארנונה של חברות שהיו בניהולו. בית המשפט העליון קבע כי המערער עשה שימוש לרעה במבנה התאגידי, החליף חברות במימון דק והשתמש באנשי קש (המערערת 2) כדי להתחמק מתשלום חובות לרשות המקומית. בית המשפט דחה את טענת המערער כי אדם אחר היה הבעלים האמיתי, ואישר את קביעות המהימנות של הערכאה הראשונה שקבעה כי גרסת המערער אינה אמינה. הערעור נדחה במלואו והמערער חויב בהוצאות משפט.

סוג הליך ערעור אזרחי (ע"א)
הרכב השופטים י' עמית, א' שהם, ע' ברון
בדעת רוב 3/3

ניתוח פסק הדין

תובעים

  • בבר בן עמי
  • הלנה מיכאלקי

נתבעים

  • המועצה האזורית תמר
  • עין בוקק תיירות ונופש בע"מ
  • טנא מן השקעות בע"מ
  • הולידי ביץ בע"מ
  • אהרון שפירא
  • אביתר גיל-עד
  • גלעד משה
  • הוטל מרקט בע"מ

טענות הצדדים

טיעוני התביעה
  • המערער עשה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברות כדי לחמוק מתשלום ארנונה
  • המערערת 2 שימשה כאשת קש עבור המערער 1
  • קיימת הצדקה להרמת מסך או חיוב אישי של המערער בחובות החברות
טיעוני ההגנה
  • המערער אינו הבעלים האמיתי של החברות אלא אדם בשם משה גלעד
  • אין מקום לחיוב אישי של המערער בחובות הארנונה
מחלוקות עובדתיות
  • זהות הבעלים האמיתי של החברות
  • מידת המעורבות והשליטה של המערער בחברות

ראיות משפטיות

ראיות מרכזיות שהתקבלו
  • חקירת המערער בבית משפט קמא
  • עדות המערערת 2 שהודתה כי שימשה כ'בובה' (אשת קש)
ראיות מרכזיות שנדחו
  • טענת המערער כי משה גלעד הוא הבעלים האמיתי

הפניות לתיקים אחרים

פרטי התיק המקורי
מספר התיק בערכאה הקודמת
ת"א 003226-09-00
בית המשפט שנתן את ההחלטה המקורית
בית המשפט המחוזי באר שבע
הפניות לפסקי דין אחרים
  • סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992

שלב ההליך

ערעור

סכום הוצאות משפט

35000

סכום הפיצוי

0
שאל עם ChatGPT

פסק הדין המלא

פסק-דין בתיק ע"א 10033/16 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 10033/16 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ע' ברון המערערים: 1. בבר בן עמי 2. הלנה מיכאלקי נ ג ד המשיבים: 1. המועצה האזורית תמר 2. עין בוקק תיירות ונופש בע"מ 3. טנא מן השקעות בע"מ 4. הולידי ביץ בע"מ 5. אהרון שפירא 6. אביתר גיל-עד 7. גלעד משה 8. הוטל מרקט בע"מ ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי באר שבע בתיק א 003226-09-00 שניתן ביום 06.11.2016 על ידי כבוד השופט ש' פרידלנדר תאריך הישיבה: ו' בניסן התשע"ח (22.03.2018) בשם המערערים: עו"ד אחיקם גריידי בשם המשיבה 1: עו"ד יפית גרין נהרי פסק-דין 1. הערעור שבפנינו נסב על חיובו האישי של המערער 1 (להלן: המערער) בחובות ארנונה שנצברו על מלון שהיה בניהולו ובהחזקתו. 2. לא נכחד כי פסק דינו של בית משפט קמא תמציתי יתר על המידה והתקשנו לדלות ממנו את מכלול העובדות הצריכות לעניין. עם זאת, לאחר שעיינו בחומר שהונח בפנינו, לרבות חקירתו של המערער בבית משפט קמא, נחה דעתנו כי המערער היתל, פשוטו כמשמעו, במשיבה, תוך שהוא מחליף חברות במימון דק "כמו גרביים", ועושה שימוש לרעה בעקרון האישיות המשפטית ושימוש באנשי קש כמו המערערת 2 – כל זאת, במטרה לחמוק מתשלומי הארנונה (ויתכן גם מנושים אחרים). 3. למעשה, כל טענתו העיקרית של המערער היא, כי לא הוא הבעלים האמיתי אלא אחד בשם משה גלעד. טענה זו לא הוכחה, ואף נסתרה בדבריו של המערער עצמו (עמ' 75-74 לפרוטוקול). אף לא למותר לציין, כי למרות שהוצע למערער לשלוח הודעת צד ג' לאותו משה גלעד, הוא נמנע מכך (ואיננו רואים לקבל הטענה כי הסיבה לכך היא חסרון כיס). 4. ולבסוף, לא למותר להזכיר את קביעות המהימנות והעובדה הנחרצות של בית משפט קמא לגבי מהימנותו, וליתר דיוק אי-מהימנותו של המערער, וכלשונו של בית משפט קמא "כל אלה מאירות את גרסתו של בבר באור בלתי מהימן בעליל". איננו מוצאים כל סיבה להתערב בממצאי העובדה והמהימנות של בית משפט קמא. אכן, איננו משוכנעים כי ראוי היה להשתית את החבות של המערער על עוולת הרשלנות, אך לדידנו, איננו רואים נפקות של ממש לעילה המדוייקת בגינה יש לחייב את המערער באופן אישי (כמו הרמת מסך, תרמית או הוראות סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ"ג-1992). 5. המערערת 2 אינה כופרת למעשה כי היתה אשת קש, "בובה" כדבריה שלה, בחברות בהן המערער היה "המושך בחוטים". בנסיבות אלה, חסד עשה בית משפט קמא בכך שהעמיד את חבותה על 10% בלבד בנפרד ושלא ביחד ולחוד עם המערער 6. סוף דבר, שאנו דוחים את הערעור על כל רכיביו. המערער ישא בהוצאות המשיבה 1 בסך 35,000 ₪. ניתן היום, ‏ו' בניסן התשע"ח (‏22.3.2018), בנוכחות הצדדים. ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 16100330_E07.doc עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il