יוסף בן ברוך נ. הממונה על עבודות שירות , מפקדת מחוז דרום באר

פסק-דין בתיק בג"ץ 10030/17 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10030/17 לפני: כבוד השופט י' עמית כבוד השופט א' שהם כבוד השופטת ד' ברק-ארז העותר: יוסף בן ברוך נ ג ד המשיבים: 1. הממונה על עבודות שירות, מפקדת מחוז דרום באר שבע 2. ד"ר פבלו פלדמן רופא עבודות שירות מטעם שב"ס 3. לוי חנן, רס"מ, מפקח עבודות שירות 4. אורינה אטלי סג"ד, רכזת עבודות שירות מחוז דרום עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד רותם סלמה פסק-דין השופטת ד' ברק-ארז: 1. העתירה שבפנינו מכוונת למתן צו אשר יורה למשיבים "לשחרר את העותר מהמשך ביצוע מאסר בעבודות שירות", עונש שהושת על העותר לפני כשש עשרה שנים. הרקע לעתירה 2. עתירה זו מתווספת להליכים משפטיים רבים שנסבו על עניינו של העותר, ותוארו גם בהחלטה קודמת מיום 11.5.2017, שבה נדחתה בקשת רשות ערעור שהגיש (רע"ב 3391/17). בתמצית יצוין כי ביום 19.11.2001 הורשע העותר בבית משפט השלום באשדוד בביצוע עבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר לפי סעיף 418 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 וכן בידוי ראיות לפי סעיף 238 לחוק זה. בהמשך לכך, ביום 28.1.2002 נגזר עונשו והושת עליו, בין השאר, עונש מאסר של שלושה חודשי מאסר בפועל. העותר ערער על כך לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, אולם ערעורו נדחה, ועל כן הוא הגיש בקשת רשות ערעור לבית משפט זה. הבקשה התקבלה וביום 1.5.2005 נקבע כי העותר ירצה את עונש המאסר שנגזר עליו בדרך של עבודות שירות (רע"פ 928/04, השופטים א' ריבלין, א' רובינשטיין ו-י' עדיאל). 3. העותר והמשיבים חלוקים ביניהם בנוגע למשך התקופה של עבודות השירות שהעותר ביצע עד כה. מצבו הרפואי של העותר הוביל במהלך השנים למספר רב של דחיות בריצוי העונש וכן לזימונו לוועדות רפואיות רבות, אשר לחלקן הוא לא התייצב כלל. לבסוף, ביום 16.3.2009, הממונה על עבודות השירות החליט על הפסקה מינהלית של ביצוע עבודות השירות על ידי העותר. חרף זאת, העותר נמנע מלהתייצב לריצוי של יתרת עונש המאסר שהושת עליו, ולכן בשנת 2014, הוא נעצר בגין הפרת הוראה חוקית. בהמשך, שוחרר העותר ממעצר בהסכמת המשיבים שניתנה במסגרת הליך משפטי אחר, ואשר על-פיה בוטלה ההחלטה על הפסקה מינהלית של עבודות השירות ונקבע כי העותר יתייצב בפני ועדה רפואית. 4. ביום 6.4.2017 הגיש העותר עתירת אסיר שבה ביקש לפטור אותו מיתרת עבודות השירות, וכן לעכב את ההחלטה שחייבה אותו להתייצב בפני הוועדה הרפואית שנועדה לבחון את מצבו הרפואי העדכני. עתירה זו נדחתה על ידי בית המשפט המחוזי, ובהמשך לכך נדחתה כאמור בקשת רשות ערעור על כך (רע"ב 3391/17 הנזכר לעיל). בהחלטתי בהקשר זה ציינתי כך: "באשר לטענותיו של המבקש באשר למצבו הרפואי – דומה כי עניין זה יזכה לשירות הנכון ביותר אם תושלם בדיקתו בפני הרשויות המוסמכות ובהתאם להליכים שנועדו לכך. כמו כן, ניתן להתרשם לכאורה כי למבקש הייתה תרומה להתארכות הדיונים בעניינו. כן נודעת חשיבות לכך שעל-פי תגובת המדינה היא נכונה לשבץ אותו בתפקיד שמתאים למצבו הרפואי, ואף לבחון את טענותיו באשר למניין הימים שאותו ביצע במסגרת של עבודות שירות. על רקע כל אלה, אני סבורה כי טוב יעשה המבקש אם יתמקד כעת בשיתוף פעולה עם הרשויות המוסמכות" (שם, בפסקה 7). 5. בהמשך להתפתחויות אלה, התייצב העותר בפני הממונה על עבודות שירות ושובץ לעבודה במרכז תעסוקתי-שיקומי. העותר התייצב לריצוי עבודות השירות במקום עבודה זה לתקופה מסוימת, אולם בשלב כלשהו חדל מלהגיע בטענה כי סיים לרצות את עונשו. בהמשך לכך, זומן העותר לשיחת בירור לפני שימוע אצל המפקח על עבודות השירות ביום 24.12.2017. העותר לא התייצב לשיחה זו, ובו ביום הגיש את העתירה שבפנינו. העתירה דנן 6. בעתירה זו טוען העותר כי יש להורות על שחרורו המיידי מהמשך ביצוע המאסר בעבודות שירות. טענתו העיקרית של העותר היא שהוא סיים לרצות את עונשו, שכן יש להחשיב את ימי המחלה שלו במניין ימי המאסר. לחלופין, טוען העותר כי יש לשחררו בשל משך הזמן הרב שחלף. העותר מוסיף וטוען כי נקט באמצעים שעמדו לרשותו שכן כבר ביום 21.5.2017 הוא פנה לממונה על עבודות השירות, לוועדה הרפואית ולוועדת השחרורים בבקשה לשחררו כאמור מהמשך ביצוע המאסר בעבודות שירות מחמת מצבו הרפואי, אך אלו לא הגיבו לפנייתו. עוד טוען העותר כי מסר למשיבה 4, רכזת עבודות שירות מחוז דרום, באופן אישי את הבקשה הממוענת אל ועדת השחרורים והוועדה הרפואית. 7. מנגד, המשיבים טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים מאחר שהעותר כלל לא פנה לוועדת השחרורים, אשר לה הסמכות לשחרר אותו שחרור מוקדם, בהתאם לסעיף 7 לחוק שחרור על-תנאי ממאסר, התשס"א-2001, וממילא לא ניתנה על ידי ועדת השחרורים כל החלטה בעניין. המשיבים טוענים כי לא התקבל אצל הממונה על עבודות השירות המכתב שלטענת העותר נשלח על ידו. 8. יתר על כן, המשיבים טוענים כי גם לגוף הדברים דין העתירה להידחות בהיעדר עילה להתערבות בהחלטת הממונה על עבודות השירות שלא ליתן לעותר אישור על סיום ריצוי עבודות השירות, מאחר שהעותר טרם סיים לרצות את ימי המאסר בעבודות שירות שנגזרו עליו. המשיבים מטעימים כי התקופה במהלכה לא התייצב העותר לריצוי ימי עבודות השירות שנגזרו עליו בשל מחלתו אינה נחשבת במניין תקופת מאסרו, בין היתר כיוון שההחלטות בעניין זה לא ניתנו על ידי ועדת השחרורים. 9. ביום 13.3.2018 הוריתי לעותר להגיש תשובה לתגובה המקדמית מטעם המשיבים, ולהתייחס לטענה כי לא מיצה הליכים אל מול ועדת השחרורים טרם הגשת העתירה דנן. ביום 15.3.2018 הגיש העותר תגובה ובה העלה טענות רבות כנגד תגובתה המקדמית של המדינה. כמו כן, הוא חזר וטען כי פנה בכתב לוועדת השחרורים במסגרת פנייתו לממונה על עבודות השירות, וכי מסר את הבקשה אישית לידי המשיבה 4. ביום 20.3.2018 הגיש העותר תגובה נוספת ובה חזר על טענותיו, וכן הוסיף וטען כי המשיבה 4 "הבטיחה למסור את פנייתו לנמענים בה" – ביניהם ועדת השחרורים. דיון והכרעה 10. דין העתירה להידחות על הסף מחמת אי-מיצוי הליכים. כלל הוא כי כאשר לא מוצו ההליכים על ידי העותר קודם להגשת העתירה, בדרך של פנייה לרשות המוסמכת, תידחה העתירה על הסף (ראו: בג"ץ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל (18.1.2006); בג"ץ 199/17 אבו טיר נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 4 (5.2.2017); בג"ץ 3217/17 פלוני נ' משרד הביטחון, פסקה 3 (18.4.2017)). אכן, העותר נסמך על מכתב מיום 21.5.2017 אשר נשלח לטענתו, בין היתר, לוועדת השחרורים, וכן נמסר אישית לדבריו למשיבה 4. עותק ממכתב זה צורף לעתירה, אך ללא אישור בדבר שליחתו או מסירתו לנמענים. טענותיו של העותר בעניין הבטחה לכאורה שניתנה לו מהמשיבה 4 על העברת המכתב לוועדה נטענו בעלמא, וממילא יש להעיר כי המשיבה 4 אינה קשורה באופן ישיר לוועדת השחרורים. בכך אין די. על העותר היה לפנות בכתב, באופן ישיר ומסודר ובדרכים המקובלות, לוועדת השחרורים על מנת שתקבל החלטה בעניינו. לא למותר לציין בהקשר זה שלעותר השכלה משפטית והוא אף עבד בעבר כעורך דין. אין מקום שעניינו של העותר יתברר לראשונה בפני בית משפט זה ללא החלטה של הרשות המוסמכת אותה ניתן להעביר תחת שבט הביקורת (ראו: בג"ץ 5237/14 פלוני נ' משרד הפנים (6.1.2015)). 11. בשולי הדברים, אוסיף כי אכן יש להצר על כך שטרם הושלם הטיפול בביצוע עונש מאסר בעבודות שירות שהושת לפני כשש עשרה שנים, ולא כל שכן נוכח העובדה שהעותר הוא כיום כבן 79 שנים. עם זאת, ניתן להתרשם כי לעותר תרומה לא מבוטלת לתוצאה זו. יש לקוות כי תימצא הדרך לסיום הטיפול בעניין, אך לכך נדרש שיתוף פעולה גם מצד העותר. כאמור, ככל שברצונו של העותר לפנות בבקשה אל ועדת השחרורים, דרכו פתוחה לעשות כן, וחזקה על הוועדה כי תידרש לפנייתו במהירות הראויה. 12. סוף דבר: העתירה נדחית. לפנים משורת הדין ובהתחשב בנסיבותיו האישיות של העותר, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏ו' בניסן התשע"ח (‏22.3.2018). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 17100300_A11.doc עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il