בנק הפועלים בע"מ נ. קל וחומר לבניה בע"מ

פסק-דין בתיק רע"א 10025/05 בבית המשפט העליון רע"א 10025/05 בפני: כבוד השופט א' גרוניס המבקש: בנק הפועלים בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. קל וחומר לבניה בע"מ 2. צבי פוגץ' 3. דב מיכאל פוגץ' בקשת רשות ערעור על החלטת בית המפשט המחוזי בת"א-יפו מיום 19.9.05 בת.א. 1435/00 שניתנה על ידי כבוד השופט נ' ישעיה בשם המבקש: עו"ד י' בנקל; עו"ד ש' גלינקא; עו"ד נ' שמרי בשם המשיבים: עו"ד ש' קוטלר פסק-דין 1. בעת חקירתו הנגדית של עד הוא עיין מעת לעת במסמך כלשהו שהחזיק בידו. הפרקליט שחקר את העד ביקש לעיין במסמך כך שהוא יוכל, אם יחפוץ, לדרוש הצגתו כראיה. סיטואציה זו התעוררה בהליך אזרחי שהתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב. בית המשפט לא נעתר לבקשתו של הפרקליט, תוך שציין כי מדובר בתרשומת פרטית שהעד ערך לעצמו. על החלטה זו מלין המבקש, הוא בעל הדין שפרקליטו ערך את החקירה הנגדית. 2. החלטתי לדון בבקשה לרשות ערעור כאילו ניתנה רשות והערעור הוגש על פיה. דינו של הערעור להתקבל. בית המשפט המחוזי שגה בהחלטתו. שעה שעד נחקר על דוכן העדים ומחזיק בידו מסמך כלשהו בו הוא מעיין במהלך החקירה, יש לאפשר לפרקליט העורך את החקירה לעיין במסמך. אחת ממטרותיה של החקירה הנגדית הינה לערער את אמינותו של העד. העובדה שעד סומך על מסמך כלשהו במהלך חקירתו יכולה להיות בעלת חשיבות רבה לקביעה האם העד הינו עד מהימן. שימוש במסמך יכול להצביע על כך שזכרונו של העד אינו עומד לו. ייתכן שהאמור במסמך אינו מתיישב עם דברי עדים אחרים. ניתן, כמובן, לחשוב על אפשרויות עובדתיות שונות לגבי מסמך כאמור. ייתכן ויש חשיבות לשאלה מי ערך את המסמך בו מחזיק העד, האם העד עצמו או אדם אחר. בין כך ובין כך, יש לאפשר לפרקליט לעיין במסמך ולהציגו כראיה (ראו ע"פ 697/79 הרצל בן משה כהן נ' מדינת ישראל, פ"ד לד (3) 347, 359; אותו מקרה עסק בהליך פלילי אך בנושא זה אין שום סיבה להבחין בין הליך כאמור להליך אזרחי). במקרה הנוכחי, הזכות האמורה הינה אף בעלת חשיבות יתר, לאור העובדה שחקירתו הראשית של אותו עד לא ניתנה על דרך עדות בבית המשפט, אלא באמצעות תצהיר. אמנם כיום נהוג ומקובל לאפשר מתן עדות ראשית באמצעות תצהיר (ראו רע"א 3312/04 אשורנס גנרל דה פרנס נ' הכונס הרשמי בתפקידו כמפרק בנק הצפון אמריקה (טרם פורסם)). אך יש לזכור, כי לאפשרות האמורה עשויה להיות השלכה שלילית בכל הנוגע ליכולת לקבוע את מידת אמינותו של העד (ראו שם, פיסקה 6). נקודה זו מצביעה, וביתר שאת, על כך שיש לאפשר לפרקליט החוקר לעיין במסמך שהחזיק העד בידו. 3. במקרה הקונקרטי הטרידה אותי נקודה מסוימת באשר להתנהלות המבקש ביחס לבקשה דנא. חקירתו של העד המסוים נערכה ביום 19.9.05. הבקשה לרשות ערעור הוגשה אך ביום 27.10.05 (יוער, כי הבקשה לא הוגשה באיחור אלא במסגרת התקופה של 30 ימים, בהתחשב בפגרת חג הסוכות). מתברר, כי עד עתה לא נסתיימה פרשת הראיות וכי בעוד כשבועיים היא אמורה להימשך. אילו פרשת הראיות הייתה מסתיימת, ואילו הדבר היה קשור באי הגשת בקשת רשות ערעור בזריזות המתחייבת, גם אם בגדר התקופה הסטטוטורית להגשת בקשה כאמור, אפשר שלא היה מקום להיעתר לבקשה. אולם, הואיל וקבלת הבקשה והערעור לא יפגעו במועד השמיעה בערכאה הדיונית, על ערכאת הערעור להתערב בהחלטה. 4. הערעור מתקבל והחלטתו של בית המשפט המחוזי מבוטלת. העד יחזור לדוכן העדים על מנת לאפשר לפרקליט המבקש לעיין במסמך, לחקור את העד באשר למסמך ולהציגו כראיה אם יבקש לעשות כן. המשיבים יישאו בשכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ש"ח. ניתן היום, ד' בכסלו תשס"ו (5.12.05). ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05100250_S03.docחכ/