סנ"צ מונל לייבה נ. המפקח הכללי של משטרת ישראל

פסק-דין בתיק בג"ץ 10022/08 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10022/08 בפני: כבוד המשנה לנשיאה א' ריבלין כבוד השופט א' רובינשטיין כבוד השופט ס' ג'ובראן העותר: סנ"צ מונל לייבה נ ג ד המשיב: המפקח הכללי של משטרת ישראל עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים תאריך הישיבה: ט"ז באדר התשס"ט (12.3.2009) בשם העותר: עו"ד מאיר אבירם בשם המשיב: עו"ד אביגיל בורוביץ' פסק-דין השופט ס' ג'ובראן: 1. עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותר, כי נורה למשיב ליתן טעם מדוע לא יימנע מהפסקת שירותו במשטרת ישראל ומהוצאתו לחופשת פרישה. 2. העותר הינו יליד 1950, והוא משרת במשטרת ישראל בתפקיד ראש מדור פרוייקטים ביחידת הבינוי בדרגת סגן ניצב. העותר החל את שירותו במשטרה בשנת 1987. ביום 24.1.2005 הוחלט על הוצאתו של העותר לגמלאות, החל מיום 1.12.2005, בהיותו בגיל 55. ביום 30.6.2005 עתר העותר לבית משפט זה, במטרה למנוע את ההחלטה להוציאו לגמלאות (בג"ץ 6336/05). ביום 12.12.2005 הוחלט לעכב את ההחלטה בעתירה עד למתן החלטה בעתירה עקרונית בסוגיה, בבג"ץ 10076/02 רוזנבאום נ' נציב שירות בתי הסוהר (טרם פורסם, 12.12.2006) (להלן: ענין רוזנבאום). בעקבות פסק הדין בענין רוזנבאום, אשר יידון בהמשך, הודיע המשיב כי עניינו של העותר נבחן בשנית והוחלט להאריך את שירותו בשנה. משכך הודיע העותר על מחיקת העתירה, בשמרו לעצמו את האפשרות לשוב ולעתור כנגד ההסדרים שנתגבשו בעקבות פסק הדין בענין רוזנבאום. ביום 28.8.2008 דנה ועדה לשקילת בקשות להארכת שירות בעניינו של העותר. הוועדה המליצה בפני המשיב שלא להאריך את שירותו של העותר, והמשיב קיבל את ההמלצה. 3. מכאן העתירה שבפנינו. לטענת העותר, ההליך שננקט כלפיו הינו הליך של פרישה מחמת גיל. לטענתו, ההסדרים שנקבעו במשטרה לפרישה מחמת גיל בעקבות בג"ץ רוזנבאום לא שינו מהותית את מדיניות הפרישה המפלה הנוהגת במשטרה ועל כן דינם להתבטל. כן מוסיף העותר כי על רקע נסיבותיו האישיות נהג המשיב בחוסר סבירות בשעה שחייב אותו לפרוש כשמונה שנים לפני עובד מקביל המועסק באחת מיחידות משרדי הממשלה השונות. לחילופין טוען העותר כי ככל שטוען המשיב שאין מדובר בפרישה מחמת גיל הרי שמדובר בפיטורים ולא בפרישה, ועל כן היה על המשיב לקבל לשם כך את אישור השר לביטחון פנים, והדבר לא נעשה. כן טוען העותר כי בין אם מדובר בפרישה מחמת גיל ובין אם מדובר בפיטורים, הרי שנמנע ממנו הליך של שימוע כדין. 4. מנגד טוען המשיב כי ההחלטה על הוצאתו של העותר לגמלאות נובעת מהחלטת ממשלה משנת 2003, על פיה נדרשה המשטרה לקצץ בתקני קצונה בכירה וקצונת ביניים. כחלק מיישומה של החלטת הממשלה נדרש גם קיצוץ בתקן התפקיד אותו ממלא העותר, ומאחר שלא נמצא לו תפקיד חלופי, לא ניתן עוד להאריך את שירותו. לטענת המשיב, הוחלט על יישום החלטת הממשלה על דרך של פרישת שוטרים לגמלאות, במובחן מעריכת פיטורי צמצום, בכדי לשמור על יחסי העבודה במשטרה, וכדי שלא לפגוע בשוטרים אשר טרם צברו את הזכאות לקבלת גמלה עם פיטוריהם. לטענת המשיב, הסדרי הפרישה לפיהם נבחן עניינו של המשיב גובשו בעקבות פסק הדין בענין רוזנבאום, ובהתאם לאמור שם. דין העתירה להידחות. 5. המסגרת לפרישה מנדטורית של עובד מעבודתו מחמת גיל מצויה בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004 (להלן: חוק גיל פרישה). סעיף 4 לחוק גיל פרישה קובע כי: " הגיל שבהגיעו אליו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו, הוא גיל 67 לגבר ולאישה (בחוק זה – גיל פרישת חובה)." בהתאם קובע סעיף 18 לחוק שירות המדינה (גימלאות) [נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות) כי: "עובד ששירת עשר שנים לפחות, רשאי נציב השירות להחליט על יציאתו לקצבה אם הגיע העובד לגיל 60 והוא חייב לעשות כן בתום החודש שבו הגיע העובד לגיל פרישת חובה, כמשמעותו בחוק גיל פרישה, התשס"ד-2004 (בסעיף זה – גיל פרישת חובה)..." בכל הנוגע לשוטרים קבע המחוקק הסדר שונה, המצוי בסעיף 73 לחוק הגמלאות, לפיו: "סעיף 18 לא יחול על שוטר, אולם שוטר ששירת עשר שנים לפחות, רשאי המפקח הכללי של המשטרה להורות על יציאתו לקצבה, אם הגיע השוטר לגיל הפרישה לשוטר." על פי סעיף 69א לחוק הגמלאות "גיל הפרישה לשוטר" עומד כיום על 57, בהתאם לאמור בחלק ב' לתוספת השנייה לחוק. 6. בעבר נהגה המשטרה לראות בגיל הפרישה לשוטר, דהיינו בגיל בו יש ביכולתו של המשיב להחליט על הוצאתו לגמלאות, משום גיל פרישה מנדטורי אחיד. בפסק הדין בענין רוזנבאום נקבע כי נהלים אלו של המשטרה דינם להתבטל, בהיותם מבוססים על אפליה מחמת גיל. בית המשפט קבע כי לא הוצג כל בסיס ענייני לקביעת גיל 55 (או 57) דווקא כגיל הפרישה, וכי הצמדת גיל הפרישה למינימום המותר על פי חוק הגמלאות מעוררת את החשד שהמשטרה אינה מעוניינת כלל בעובדים מבוגרים בשורותיה, ללא קשר לכישוריהם ולתרומתם האפשרית. לפיכך נקבע כי על המשטרה ליצור מנגנון הוצאה לגמלאות מתוך התחשבות באיסור ההפליה מחמת גיל. לאור ההשלכות המשמעותיות של פסילת הנהלים, ובהן הצורך בגיבושם של נהלים חדשים, הוחלט בפסק הדין על השעיית החלטת הבטלות למשך שמונה עשר חודשים. 7. בעקבות פסק הדין בענין רוזנבאום, החלה המשטרה בעבודת מטה מקיפה לשם גיבושם של הסדרי פרישה חדשים, וביום 2.11.2008 נכנסה לתוקפה הפקודה המסדירה נהלים אלו. הנהלים החדשים מתבססים על הבחנה בין שלוש קבוצות של תפקידים משטרתיים – תפקידים מקצועיים, תפקידים תומכי ליבה, ותפקידי ליבה. כפי שנקבע בנהלים, שוטר המשרת בתפקיד מקצועי, דוגמת העותר, רשאי לבקש את הארכת שירותו עד לגיל 60 ואף מעבר לו. ההחלטה בדבר הארכת השירות עד לגיל 60 תתקבל על ידי המשיב או על ידי ראש אגף משאבי אנוש, והחלטה בדבר הארכת השירות מעבר לגיל 60 תתקבל על ידי ועדה לשקילת הארכת השירות בראשותו של ראש אגף משאבי אנוש או סגנו, ותאושר על ידי גורם מוסמך. בין היתר תתקבל ההחלטה בדבר הארכת השירות בהתבסס על ותק השוטר בשירות; אופן מילויו את התפקיד; סוג התקן עליו מוצב השוטר; כשירותו הרפואית; הצורך הארגוני בהארכת השירות; ושיעור הגמלה אותה צבר השוטר. 8. עיון בנהלים אותם גיבשה המשטרה מראה כי יש בהם כדי לענות על הפגמים שהביאו בשעתו להכרזה על בטלותם של הנהלים בענין רוזנבאום. אמנם, אף במסגרת נהלים אלו נותרת פרישתו של השוטר לגמלאות בגיל 57 משום ברירת המחדל. אלא שהגם שמדובר בקביעת רף פרישה אחיד, אין מדובר בסוף פסוק, וככל שברצונו של שוטר כזה או אחר לדחות את גיל יציאתו לגמלאות, ביכולתו לפנות לגורם המוסמך לשם הארכת שירותו. בחינה זו נעשית כאמור באופן אינדיבידואלי, תוך התחשבות בראש ובראשונה באופי תפקידו של השוטר, כביטוי למידת השחיקה והלחץ המתלווים לתפקיד, ולאחר מכן בהתחשב במכלול נסיבות הענין ובהן האינטרסים של השוטר ונתוניו מחד גיסא וצרכי המערכת מאידך גיסא. יש לזכור כי לא בכדי הבחין המחוקק בין שוטרים ובין עובדי מדינה אחרים לענין גיל פרישתם. הבחנה מסוג זה אינה פסולה לכשעצמה, אף אם היא מוצאת את ביטוייה בקביעה עקרונית בדבר רף פרישה אחיד נמוך יותר במשטרה (וראו ענין רוזנבאום, בפסקה 15). בעוד שבעבר שמו נהלי המשטרה את הדגש על הגעתם של השוטרים לגיל בו ניתן היה להוציאם לגמלאות כטעם המכריע לעשות כן, הרי שכיום גיל זה מהווה אך את נקודת המוצא להליך, שעיקרו נוגע כעת לבחינת הסוגיה באופן מפורט, תוך הפעלת שיקול דעת פרטני המתחשב במכלול השיקולים הרלוונטיים. משכך, איני מוצא כי יש בנהלי המשטרה כיום משום אפליה מחמת גיל, שיש בה כדי להביא לביטולם. 9. אף בכל הנוגע לעניינו הפרטני של העותר איני מוצא כי נפל פגם בהליך הוצאתו לגמלאות, באופן שיצדיק את התערבותנו בו. על פי נהלי המשטרה כפי שהיו בעבר, העותר אמור היה לצאת לגמלאות ביום 30.11.2005. בעקבות השתלשלויות הפרשה שתוארו לעיל, נבחן עניינו של העותר במסגרת ההסדרים החדשים. משכך, הובאה בקשתו להארכת השירות בפני ועדה לשקילת הארכת השירות. אלא שכפי שמתואר בתגובת המשיב, לא ניתן היה להוסיף ולהאריך את שירותו, בשל ההחלטה לבטל את התקן במסגרתו הועסק, כחלק ממגמה להביא לצמצום בתקני הקצונה במשטרה. בשל התמקצעותו היחודית של העותר אף לא ניתן היה להעבירו לשירות בתפקיד אחר. כך, לאחר מספר הארכות, הוחלט כי יציאתו של העותר לגמלאות תתבצע ביום 30.6.2009. לטענת העותר, ההליך שנתקיים בעניינו מפר את האיזון שנקבע בענין רוזנבאום בין צרכי המערכת וזכויותיו של העובד. אלא שלא ניתן לקבל טענה זו. כאמור, אין להבין את איסור האפליה מחמת גיל כאוסר על הוצאתם של שוטרים לגמלאות בהתחשב בגילם. אמנם, אף בעניינו של העותר הליך ההוצאה לגמלאות החל בעקבות הגעתו לגיל הפרישה. אלא שכפי שמבאר המשיב, הגורם שהביא לפרישתו בפועל בא לידי ביטוי כבר לפני מועד זה, בהחלטה לקצץ את התקן בו שירת. הסיבה שלא הוחלט על סיום עבודתו של העותר כבר בשלב המוקדם יותר שבו הוחלט על הקיצוץ נבע מרצון להיטיב עם העותר ועם הדומים לו, ועל כן הוחלט כי הקיצוץ ייעשה על דרך של הוצאה לגמלאות, במועד בו יגיע לגיל בו הדבר מתאפשר. מכך אין ללמוד על כך שהמניע להוצאת העותר לגמלאות הינו אפליה פסולה על בסיס גילו. 10. אף מאי שיבוצו של העותר לתפקיד אחר לא ניתן ללמוד על קיומו של פגם בהתנהלות המשיב. החלטות בנוגע לשיבוצם של קצינים בתפקידים שונים במשטרה הינה ענין הנתון לשיקול דעתם של הגורמים המוסמכים בה, ובראשם המשיב. חרף רצונו המובן של העותר להמשיך בתפקידו במשטרה, וחרף הפגיעה בו הכרוכה בהוצאתו לגמלאות בניגוד לרצונו, לא ניתן להתעלם מהשיקולים המערכתיים והמקצועיים הנשקלים על ידי המשטרה, ואשר יש בהם כדי לגבור על רצונו (ראו בג"ץ 515/08 רפ"ק וינטרוב נ' מפכ"ל משטרת ישראל (לא פורסם, 27.3.2008), בפסקה 5; בג"ץ 7362/07 סנ"צ קציר נ' המפקח הכללי של משטרת ישראל (לא פורסם, 26.3.2008), בפסקה 8). מעבר לעצם ההחלטה על אי הארכת שירותו ועל אי שיבוצו בתפקיד אחר, לא הראה העותר כל פגם מינהלי שנפל בהתנהלותו של המשיב כלפיו, המצדיק התערבות בהחלטה. 11. לבסוף, לא מצאתי כי נפל כל פגם באשר לשימוע שנערך לעותר. כאמור, עניינו הובא בפני הועדה להארכת השירות, שם נשמעו טעמיו ונשקלו. כפי שהעותר עצמו מציין, במסגרת ההליך נבחנו אף הצעותיו למציאת תפקידים חלופיים עבורו, אך נדחו לגופו של ענין. 12. סוף דבר, לא מצאתי בעתירה טעם להתערבותנו בהליך הוצאתו של העותר לגמלאות, הן מבחינת ההסדרים שנקבעו לשם כך במשטרה, והן מבחינת עניינו הפרטני של העותר. אשר על כן, העתירה נדחית. ש ו פ ט המשנה לנשיאה א' ריבלין: אני מסכים. ש ו פ ט השופט א' רובינשטיין: מסכים אני בנסיבות לפסק דינו של חברי השופט ג'ובראן. הדברים נכתבים בצער, שכן אכן יש אי נחת בפרישה כפויה בגיל כ- 59, בעוד כוחות העבודה של הנוגע בדבר בתפקידו כמהנדס הם כשהיו, ונוכח הקושי, מטבע המציאות, בקבלת עבודה חדשה בגיל כזה (אמנם תוך "כרית ביטחון" של גימלה משמעותית). לכך מצטרף גם הקושי הטבוע במציאות המשפטית הקיימת, שיש לקוות כי תשתנה, של אי היכולת לברר עד תום טענות בתיקים מעין אלה של סיום שירות שוטרים וכן אנשי צבא, הנדונים עדיין בבית משפט זה. ואולם, אחר כל אלה, איני רואה כיצד בידינו להתערב בכך משפטית. על כל הנוגעים בדבר, שכמובן יבוא גם יומם לפרישה, לנהוג בתיקים אלה בדחילו ורחימו, כאילו בם עצמם היה מדובר, בחינת "ואהבת לרעך כמוך", שהוא "כלל גדול בתורה", כדברי ר' עקיבא, ירושלמי נדרים ט', מ"א; ואמר התנא הלל (בבלי שבת ל"א, א') "דעלך סני לחברך לא תעביד (מה שעליך שנוא לא תעשה לחברך), זו היא כל התורה כולה, ואידך פירושה הוא, זיל גמור (והיתר פירושה הוא, לך ולמד)". מכל מקום, איני רואה מנוס מהתוצאה אליה הגיע חברי. ש ו פ ט לפיכך הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ס' ג'ובראן. ניתן היום, ג' בתמוז התשס"ט (25.6.2009). המשנה-לנשיאה ש ו פ ט ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 08100220_H11.doc שצ מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il