גלינה קסיאן נ. שר הפנים

פסק-דין בתיק בג"ץ 10018/07 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 10018/07 בפני: כבוד הנשיאה ד' ביניש כבוד השופטת א' פרוקצ'יה כבוד השופטת ע' ארבל העותרים: 1. גלינה קסיאן 2. ייבגני קסיאן 3. אדוארד קסיאן 4. דנה קסיאן נ ג ד המשיבים: 1. שר הפנים 2. מנהל מינהל האוכלוסין וממונה על הגירושים מישראל 3. משטרת ישראל עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים בשם העותרים: עו"ד מקסים ליפקין בשם המשיבים: עו"ד אילאיל אמיר פסק-דין הנשיאה ד' ביניש: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת 1 (להלן: העותרת), העותר 2 (להלן: העותר) ושני ילדיהם הקטינים, העותרים 3 ו-4 (להלן: הקטינים), כי יינתן להם מעמד בישראל מכוח חוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן: חוק האזרחות) או מכוח חוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל), וכי יבוטל צו ההרחקה שהוצא נגד העותר, המצוי במשמורת מיום 30.10.2007. עוד נתבקש צו ביניים לפיו יימנעו המשיבים מלגרש את העותר מן הארץ עד להחלטה סופית בעתירה. 1. העותרת הינה אזרחית מולדובה. היא הגיעה לישראל לראשונה בשנת 1995, ומאז חזרה מספר פעמים למולדובה, שם נולדו ילדיה הקטינים. מאז שנת 2002 היא שוהה ברציפות בישראל. טענתה העיקרית בעתירה שלפנינו היא כי היא זכאית לאזרחות ישראלית מכוח שבות, בהיותה נכדה של יהודי. לטענתה, אמו של סבהּ היתה יהודיה שהוטבלה לנצרות בניגוד לרצונה, לאחר שמשפחתה נרצחה בעקבות רדיפות אנטישמיות. העותר אף הוא אזרח מדינת מולדובה. לטענתו, הוא הגיע לישראל לראשונה בשנת 1993, ומאז הוא שוהה בה לסירוגין. בחלק מתקופת שהותו בישראל החזיק העותר, לטענתו, באשרת עבודה, אולם בשנת 2004 עצרה אותו משטרת ההגירה והוא גורש מישראל. בחודש אוגוסט 2007 חזר העותר לישראל ושהה בה שלא כדין, ולפיכך עצרה אותו משטרת ההגירה בשנית, ביום 30.10.2007, ומאז הוא מצוי במשמורת. בעתירתם טוענים העותרים כי יש ליתן להם אזרחות ישראלית מכוח זכאותה של העותרת לאזרחות מכוח שבות, ולחלופין כי יינתן לבני המשפחה מעמד בישראל מטעמים הומניטאריים, שכן לטענתם הם נרדפים במולדובה על רקע יהדותה של העותרת. עוד מבקשים העותרים כי העותר ישוחרר ממשמורת וכי צו ההרחקה נגדו יבוטל. 2. המשיבים טענו בתגובה כי יש לדחות את העתירה על הסף. ראשית טענו המשיבים כי העותרים לא פנו למשרד הפנים בבקשה לקבלת אזרחות ישראלית ולפיכך דינה של העתירה להידחות בהקשר זה מחמת אי מיצוי הליכים. באשר לבקשת העותרים כי מטעמים הומניטאריים יינתן להם מעמד בישראל לפי חוק הכניסה לישראל, טוענים המשיבים כי דין טענות אלה להתברר בפני בית המשפט לעניינים מינהליים, שהוא הערכאה המוסמכת לדון בסוגיה. בהקשר זה טענו המשיבים כי העותרים אף נמנעו מלציין בעתירתם כי בשנת 2006 הוגשה מטעמם בקשה למשרד הפנים כי יינתן לקטינים מעמד בישראל מכוח החלטת הממשלה בעניין מתן מעמד לילדי עובדים זרים, וכי בקשה זו נדחתה. לבסוף טוענים המשיבים כי במקביל להגשת העתירה שלפנינו הגישו העותרים עתירה זהה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו, וכי אף עובדה זו לא צויינה בעתירה שלפנינו. בתגובה להודעת המשיבים טענו העותרים כי אכן הוגשה מטעמם עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו (עת"מ (תל-אביב-יפו) 2324/07) בה נתבקשו סעדים דומים לאלה שנתבקשו בעתירה שלפנינו. לעניין זה עדכנו העותרים כי ביום 6.1.2008 קבע בית המשפט לעניינים מינהליים (השופט ע' מודריק) כי העותרים רשאים לתקן את העתירה שהגישו לבית המשפט לעניינים מינהליים כך שהסעדים המבוקשים בה יהיו אך מכוח חוק הכניסה לישראל. לפיכך עדכנו העותרים כי בעתירה שלפנינו עומדים הם על הסעדים שעניינם קבלת אזרחות בישראל, בעוד שבפני בית המשפט לעניינים מינהליים מתבררות טענותיהם לפי חוק הכניסה לישראל ובנוגע לשחרורו של העותר ממשמורת. 3. דין העתירה להידחות. כפי שהתברר מתגובת המשיבים, העותרים לא פנו למשרד הפנים בבקשה לקבלת אזרחות ישראלית בטרם הגשת העתירה שלפנינו. עתירה זו לוקה, אפוא, באי-מיצוי הליכים, ומטעם זה דינה להידחות שהרי כלל הוא כי על עותר למצות את ההליכים מול הרשות המינהלית בטרם הגשת עתירה לבית משפט זה (ראו למשל, בג"ץ 1452/05 אחמד נ' משרד הפנים (לא פורסם, 22.10.2006)). נציין, כי לעניין זה טענו העותרים כי נעשה מצידם כל מאמץ לפנות אל משרד הפנים באופן מסודר בבקשה לקבלת מעמד בישראל, וכי הדבר לא הסתייע, בין היתר בשל יעוץ לא נכון. ואולם, לא הוצג בפנינו כל טעם לכך שהעותרים ימנעו מלהגיש כעת בקשה למשרד הפנים וכי המאמצים בהקשר זה מוצו. יתר הסעדים שביקשו העותרים, ובהם מעמד מכוח חוק הכניסה לישראל, מעמד לקטינים מכוח החלטת הממשלה לעניין מתן מעמד לילדי עובדים זרים וכן שחרור העותר ממשמורת וביטול צו ההרחקה נגדו, הם עניינים התלויים ועומדים בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתל-אביב-יפו, המוסמך לדון בהם. העותרים לא ציינו בעתירתם כי פנו באותו עניין לבית המשפט המוסמך, ולמותר להדגיש כי אין אותו עניין יכול להתברר בשתי ערכאות במקביל; מה גם שעקב קיומו של סעד בבית המשפט המוסמך, אין גם לדון בעתירה שלפנינו. לפיכך, דינה של העתירה להידחות אף מטעמים אלה. בהתחשב בכל אלה, דין העתירה והבקשה למתן צו ביניים להידחות. ממילא מתייתר הדיון בעתירה שנקבע ליום 3.3.2008, והוא יבוטל. בנסיבות העניין אין צו להוצאות. ה נ ש י א ה השופטת א' פרוקצ'יה: אני מסכימה. ש ו פ ט ת השופטת ע' ארבל: אני מסכימה. ש ו פ ט ת הוחלט כאמור בפסק-דינה של הנשיאה ד' ביניש. ניתן היום, כ"ח בשבט התשס"ח (4.2.2008). ה נ ש י א ה ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 07100180_N04.doc דז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il