ארתור אברמוב נ. מדינת ישראל

פסק-דין בתיק ע"פ 10016/05 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים ע"פ 10016/05 בפני: כבוד השופט א' א' לוי כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופט ע' פוגלמן המערער: ארתור אברמוב נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב, מיום 7.9.05, בתיק פ.ח. 1055/04, שניתן על ידי כבוד השופטים ב' אופיר תום, מ' סוקולוב וי' שנלר תאריך הישיבה: כ"ב באב התשס"ז (06.08.07) בשם המערער: עו"ד ליסטר עדי; עו"ד רצון דרחי בשם המשיבה: עו"ד בת עמי ברוט פסק-דין השופט א' א' לוי: בית המשפט המחוזי בתל-אביב הרשיע את המערער, על פי הודאתו, בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ובהמשך דן אותו ל-16 שנות מאסר ושנתיים מאסר על-תנאי. העובדות שעמדו בבסיס ההרשעה היו אלו: בין נאשם 2 בפרשה ארטיום פיסמני (להלן: ארטיום) וניר לוי (להלן: המנוח) נתגלע סכסוך, על רקע חשדו של האחרון כי ארטיום פרץ למחסן הנמצא בשימושו. בפגישה בין השניים שהתקיימה בתאריך 8.2.04 הטיח המנוח באוזני יריבו את חשדו, וארטיום שחשד כי המנוח מחזיק בסכין, מיהר להימלט על נפשו. מפגש נוסף בין השניים התרחש בתאריך 9.3.04, והפעם הלכו עם ארטיום למפגש המערער שהיה מזוין בסכין, ואחד – רמון איסקוב, שאחז בידו קרש. על פי הנחייתו של ארטיום הסתתרו שני חבריו בקרבת מקום, וכאשר הגיע המנוח לשם הוא הלם בראשו עם האלה שבידו, והמנוח הגיב בדקירת יריבו בסכין בכתפו, ולאחר מכן נס על נפשו. בעקבות כך החליטו המערער, ארטיום והנאשם השלישי בפרשה – אברהם יוחננוב, לנקום במנוח. הם קבעו עמו מפגש בפארק הלאומי ברמת-גן, אולם בפועל ארבו לו בסמוך לביתו. אותה שעה היה המערער מזוין בסכין מטבח, ארטיום באקדח עט ויוחננוב באלת בייסבול. כאשר ירד המנוח מביתו, תקפו אותו השלושה ולאחר מעשה נתגלו בגופו 4 דקירות – שתיים בגב מימין, אחת בבית החזה, ודקירה נוספת בירכו. את הדקירה הקטלנית בבית החזה ביצע המערער. ועוד נטען, כי בעוד המנוח שוכב על הרצפה ומדמם, בעט בו המערער בפניו, ארטיום בעט בו בחזהו, ויוחננוב הלם בראשו עם האלה. בתום התקיפה נמלטו המערער וחבריו מהזירה, והחביאו את כלי המשחית שהיו בידיהם. המנוח הובהל לבית חולים, אולם בדרך לשם נפטר. כאמור הודה המערער בעובדות שיוחסו לו, וכך עשו גם שני הנאשמים האחרים. בית המשפט המחוזי הרשיע גם את ארטיום בעבירת הריגה, בעוד שיוחננוב הורשע בסיוע להריגה. על ארטיום נגזרו 14 שנות מאסר, ויוחננוב נדון ל-5 שנות מאסר. לשני נאשמים אלה נגזר גם מאסר על תנאי של שנתיים. בערעור שבפנינו עותר המערער להקל בעונשו, ולהלן טעמיו: לא ניתן משקל ראוי לאישיותו של המנוח – אדם אלים, בעל עבר פלילי שהחליט להשתלט על המקלט השכונתי ולנשל משם את ארטיום; לא ניתן משקל ראוי לאירוע שקדם לביצוען של העבירות, במהלכו דקר המנוח את ארטיום; לא ניתן משקל לנסיבותיו האישיות של המערער, להודייתו והחרטה הכנה שהביע; לא ניתן משקל ראוי לממצאיו של שרות המבחן, ובעיקר לחוות הדעת הפסיכו דיאגנוסטית, בה נקבע כי אין המערער בעל דפוסים עבריינים; לבסוף, נטען כי בית המשפט המחוזי זנח כליל את הצורך להותיר פתח לשיקומו של המערער, תוך שהוא מעדיף את מטרת הגמול בענישה. לא מצאנו בכל אלה עילה להתערב בעונש. אנו מוכנים להניח לצורך ההכרעה בערעור זה, כי המנוח תרם תרומה לא מבוטלת להסלמת הסכסוך שבינו לארטיום, והוא כאמור אף דקר אותו ימים ספורים לפני שהוא מצא את מותו. אולם, כיצד ניתן להסביר את העובדה שלשני המפגשים האחרונים הלכו המערער וחבריו ביוזמתם, לאחר תיאום עם קורבנם, ומתוך כוונה ברורה להשיב לו מנה אחת אפיים. לו ביקש המערער שלא ליטול חלק במעשי האלימות, כל שהיה עליו לעשות הוא לדחות את בקשתו של ארטיום להצטרף אליו, והרי הסכסוך שעמד במרכזו של העימות לא נגע כלל למערער. ולא זו בלבד שהמערער לא נהג כך, אלא הלך למפגש עם המנוח כמי ששש אלי קרב, תוך שהוא וחבריו מקדימים ומצטיידים בכלי משחית. הנה כי כן, את התוצאה הקטלנית ניתן היה למנוע בנקל, לו רק מחלו המערער וחבריו על כבודם, והיו פונים לרשויות החוק כדי לשטוח בפניהם את תלונתם. אך כפי שקורה לא אחת באחרונה, החליטו המנוח וארטיום לעשות דין לעצמם, והלכו למפגש עם המנוח מתוך ידיעה כי הוא יהיה מלווה באלימות קשה. למרבה הדאבה, אירועים אלה אופייניים הם לגל האלימות השוטף את החברה הישראלית, והבהרנו בעבר ונוסיף ונבהיר כי לא נשלים עמה. לפיכך, גם אם תקופת המאסר שהושתה על המערער אינה פשוטה כלל ועיקר, דעתנו היא כי אין לשנות ממנה, ומדעתנו לא שינינו גם נוכח העונשים שהושתו על ארטיום ויוחננוב. הערעור נדחה. ניתן היום, כ"ב באב התשס"ז (06.08.07). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 05100160_O08.doc אז מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il