מחמוד טאלב עיסא אבו זוויד נ. מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית

פסק-דין בתיק בג"ץ 1001/10 בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 1001/10 בפני: כבוד השופט א' גרוניס כבוד השופטת ע' ארבל כבוד השופטת א' חיות העותרים: 1. מחמוד טאלב עיסא אבו זוויד 2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברגר נ ג ד המשיב: מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית עתירה למתן צו על-תנאי תאריך הישיבה: י"ח בסיון התש"ע (31.5.2010) בשם העותרים: עו"ד דניאל שנהר עו"ד סיגי בן-ארי בשם המשיב: עו"ד ורד חלאוה פסק-דין השופט א' גרוניס: 1. על העותר, יליד ירדן, הוצא צו גירוש בחודש מרץ 2008 ומאז מצוי הוא במעצר. העותר מלין על צו הגירוש ועותר לשחרורו באופן שיוכל להתגורר באזור יהודה ושומרון. 2. העותר נולד בירדן בשנת 1983. באותה עת התגוררה משפחתו בירדן. כנראה שבשנות ה-90 של המאה הקודמת הגיעו בני המשפחה, הוריו והילדים, לאזור יהודה ושומרון. העותר נכנס לאזור על פי רישיון ביקור ביום 22.11.1999. הרישיון התיר שהות עד ליום 20.6.2000. העותר יצא מן האזור לירדן ביום 14.6.2000. ברישומים השונים המתנהלים על ידי המשיב לא נמצאה אינדיקציה לכניסה נוספת של העותר לאזור. כנראה שהעותר נכנס לאזור בלא היתר במועד כלשהו. בשנת 2006 הוגש נגד העותר כתב אישום בפני בית משפט צבאי באזור. בעקבות הסדר טיעון ועל יסוד הודאתו הורשע העותר בעבירה של חברות בהתאחדות בלי מותרת. על העותר נגזרו 19 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מאסר מותנה בן 18 חודשים וקנס של 2,000 ש"ח. בחודש מרץ 2008, עם סיום תקופת המאסר, הוציא המשיב צו המורה על גירושו של העותר מהאזור. מעת הוצאת הצו נמצא העותר במעצר, זאת מאחר שאין הוא נכון לסייע בצורה כלשהי במימושו של צו הגירוש. 3. העתירה הנוכחית הינה עתירתו השלישית של העותר. העתירה הראשונה (בג"ץ 10039/07) הוגשה בעת שהעותר ריצה את עונש המאסר שהושת עליו. בעתירה נטען על ידי העותר, כי הוא צפוי להשתחרר ממאסרו בעקבות החלטה של ממשלת ישראל על שחרורם של 430 אסירים פלסטינים. העותר ביקש כבר באותה עתירה, כי לא יגורש לירדן וישוחרר לשטחי האזור. העתירה הראשונה נדחתה ביום 25.12.2007. התברר, כי העותר אינו נכלל ברשימת האסירים המשוחררים וכי לא הוצא לגביו צו גירוש. בפסק הדין נקבע, כי טענותיו של העותר שמורות לו אם אכן יוחלט על גירושו מהארץ. בתחילת שנת 2008 הגיש העותר את עתירתו השנייה (בג"ץ 2079/08). עתירה זו הופנתה נגד צו הגירוש וכן נתבקש בה שחרורו של העותר מן המעצר. העתירה נדחתה בפסק דין מיום 12.1.2009. נקבע, כי נוכח העובדה שהעותר שהה באזור שלא כדין ומאחר שהוא "הוכיח במעשיו כי טמונה בו סכנה של ממש לביטחון הציבור והאזור", הרי לא נפל פגם בהחלטה לגרשו. 4. העתירה שבפנינו, היא השלישית במספר, הוגשה ביום 8.2.2010. בעתירה זו חוזר העותר ומלין על צו הגירוש ועל מעצרו. העותר לא השכיל להצביע על זכות העומדת לו לשהות בתחומיו של האזור. מן החומר עולה, כי הוא נכנס לאזור לפני שנים רבות על יסוד אשרת ביקור ואף יצא מן האזור. אין זה ברור כיצד חזר הוא ונכנס לאזור. אף אם בני משפחתו ממשיכים לשהות באזור, בין אם ברשות ובין אם שלא ברשות, אין די בכך על מנת שיוּתר לו לשהות באזור. זאת במיוחד נוכח העובדה שהעותר הורשע בעבירת ביטחון. מתברר, כי בידי העותר לא נמצאים מסמכי נסיעה מטעם ממלכת ירדן. על כן, קיים קושי למַמש את צו הגירוש בלא סיוע של העותר. בתשובתו של המשיב נטען, כי העותר אינו נכון לסייע על מנת שניתן יהיה להוציא לפועל את צו הגירוש. בעת הדיון שנערך בפנינו שאלנו את העותר (באמצעות מתורגמנית) האם מוכן הוא לנקוט פעולה כלשהי על מנת שניתן יהיה להרחיקו לירדן. העותר השיב בשלילה. הרושם שנתקבל הוא שהעותר אינו מעוניין לעשות צעד כלשהו שיביא למימושו של צו הגירוש. כפי שנאמר במקרים דומים בעבר, המפתח לדלתות הכלא מצוי בידיו של העותר (למשל, בג"ץ 6772/98 מחמוד נ' שר הביטחון (לא פורסם, ניתן ביום 2.8.2000), עע"ם 8206/04 מדדל נ' משרד הפנים (לא פורסם, ניתן ביום 3.1.2005)). 5. מהודעה מעדכנת שהוגשה לנו על ידי המשיב ביום 30.5.2010 עולה, כי סוגיה דומה עלתה בפני בית משפט זה בקשר לאחיו של העותר (בג"ץ 5201/09). אחיו של העותר הצהיר ביום 17.5.2010, כי הוא מסכים לשוב לירדן וכי הוא נכון לסייע בפעולות שונות שמטרתן להביא ליציאתו לירדן. למרבה הצער, העותר ופרקליטיו לא היו מוכנים ליתן הצהרה דומה בדיון שנערך בפנינו. כאמור, בתשובה לשאלה ישירה הבהיר העותר שאין הוא מוכן לעשות כל צעד שיקַדם את יציאתו לירדן. בנסיבות האמורות, ברי שדינה של העתירה להידחות. הבחירה הינה בידיו של העותר: אם יסייע בפעולות שמטרתן להשיג את המסמכים הדרושים לשם יציאה מן האזור לירדן, הרי מימושו של צו הגירוש יגרור בהכרח את שחרורו מהמעצר. לעומת זאת, אם העותר יתמיד בגישתו הסרבנית, לא יהא מנוס מהותרתו במעצר. 6. נוסיף, כי המשיב מסר שביום 13.4.2010 נכנס לתוקף תיקון מספר 112 לצו בדבר הוראות ביטחון (צו בדבר הוראות ביטחון (תיקון מס' 112)(יהודה והשומרון)(מס' 1649), התש"ע-2009) וכן תיקון מספר 2 לצו בדבר מניעת הסתננות (צו בדבר מניעת הסתננות (תיקון מס' 2)(יהודה והשומרון)(מס' 1650), התש"ע-2009). על פי שני התיקונים הוקמה ועדה שתפקידה להפעיל ביקורת שיפוטית על מעצרם של שוהים בלתי חוקיים שהוצאו נגדם צווי גירוש. עניינו של העותר נדון פעמיים בפני הוועדה. בשתי הפעמים ביקש פרקליטו לדחות את הדיון בשל העובדה שהעתירה דנא תלויה בבית משפט זה. כיום קבוע דיון נוסף בפני הוועדה ליום 9.6.2010. נוכח הקמתה של הוועדה טען המשיב, כי בידי העותר נתון סעד חלופי. דומה שיש ממש בטענה זו. ברם, משהעותר ביקש לדחות את הדיון בפני הוועדה בשל העתירה דנא, ומאחר שבחנו לגופה את טענתו של העותר, לא ראינו לנכון לדחות את העתירה בעטיו של סעד חלופי אלא היא נדחית לגופה. 7. העתירה נדחית אפוא, כאמור. ניתן היום, כ"ד בסיון התש"ע (6.6.2010). ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט ת _________________________ העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 10010010_S07.doc גק מרכז מידע, טל' 02-6593666 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il