פסק הדין המלא
החלטה בתיק עש"ם 10006/04
בבית המשפט העליון בירושלים
עש"ם 10006/04
בש"ם 9379/04
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
המערער:
ואיל חג'אזי
נ ג ד
המשיב:
בית הדין למשמעת של עובדי המדינה
ערעור על החלטת בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה מיום 28.6.04 בבד"מ 88/03 שניתנה על ידי כבוד השופטים: עו"ד אמנון סבח – אב"ד, גב' חני לידור ומר חסון סודקי
תאריך הישיבה:
י"ח בטבת התשס"ה (30.12.2004)
בשם המערער:
עו"ד דאהר מאדי
בשם המשיב:
עו"ד דודי זכריה
פסק-דין
המערער הורשע בבית הדין למשמעת של עובדי המדינה בעבירות משמעת לפי סעיפים 17(1), 17(2), 17(3) ו-17(6) לחוק שירות המדינה (משמעת), התשכ"ג-1963. על המערער הוטלו אמצעי משמעת של נזיפה חמורה, פיטורין לאלתר (תוך תשלום מלוא פיצויי הפיטורין) וכן פסילה לתפקידי הוראה ולשירות המדינה לפרק זמן של ארבע שנים. בפניי ערעור כנגד חומרת העונש.
1. המערער עובד כמורה בבית ספר ראז'י ה' בטמרה החל משנת 1999. בשנת 2002 הועמד המערער לדין בבית משפט השלום בעכו. על פי כתב האישום המתוקן, שבעובדותיו הודה המערער, ביום 13.1.02 שימש המערער כמורה מחליף בכיתה ה' בבית הספר. במהלך השיעור, סבר המערער כי שניים מתלמידי הכיתה מתקוטטים ביניהם. המערער הכה את שני התלמידים; את התלמיד האחד הכה באגרופים בגבו בבטנו והדף אותו לכיוון כסאות שהיו בכיתה ואת התלמיד השני הכה באגרופים בבטנו, וכשזה התכופף מעוצמת המכה, הכה אותו המערער בעוצמה בגבו. בית משפט השלום הרשיע את המערער בעבירה של תקיפה, לפי סעיף 379 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 והטיל עליו עונש של עבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 300 שעות וכן קנס כספי בסך של 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר.
2. על יסוד פסק דינו של בית משפט השלום, הוגשה נגד המערער תובענה משמעתית לבית הדין למשמעת של עובדי המדינה. בית הדין הרשיע את המערער בעבירות המשמעת שפורטו לעיל. בבואו להטיל על המערער את אמצעי המשמעת, ציין בית הדין כי בתי המשפט קבעו בשורה ארוכה של פסקי דין שאין להשלים עם תפיסה חינוכית המבוססת על נקיטה באמצעי אלימות כלפי תלמידים. כן קבע בית הדין כי יש לראות בחומרה רבה את מעשיו של מורה הבוחר לנקוט אמצעי אלימות פסולים בכדי לנטרל קטטת תלמידים בכיתה. בהתחשב בכך, הגיע בית הדין לכלל מסקנה כי נוכח הצורך לשרש את תופעת האלימות של מורים כלפי תלמידים גובר במקרה דנן השיקול ההרתעתי-מניעתי על נסיבותיו האישיות של המערער ולפיכך יש להשית על המערער אמצעי משמעת של פיטורין. יחד עם זאת, החליט בית דין להתחשב בנסיבותיו האישיות של המערער באופן שנקבע כי המערער יפוטר תוך תשלום מלוא פיצויי הפיטורין. כאמור, בית הדין הטיל על המערער, בנוסף לפיטורין, גם אמצעי משמעת של נזיפה חמורה ופסילה לתפקידי הוראה ולשירות המדינה לפרק זמן של ארבע שנים. על גזר דינו של בית הדין הוגש הערעור שבפניי.
3. בהודעת הערעור ובדיון שהתקיים בפניי טען בא-כוח המערער כי בית הדין לא נתן משקל ראוי לכך שהמערער היה מושעה במשך שנתיים מעבודתו וכן לעדי האופי שהעידו לטובתו. עוד טען בא-כוח המערער כי בית הדין לא התחשב במידה הראויה בעובדה כי המערער הודה במעשים שיוחסו לו בפני בית משפט השלום. כן נטען כי לא ניתן משקל ראוי לנסיבותיו האישיות של המערער, לרבותו היותו אב לתינוק בן 6 חודשים, ולקושי בו ייתקל בבואו למצוא מקום עבודה שאינו בתחום מקצועו. מנגד, טען בא-כוח המדינה כי בית הדין יישם את מדיניותו של בית משפט זה באשר לצורך להוקיע שימוש בענישה גופנית של ילדים ולפיכך אין להתערב באמצעי המשמעת שהוטלו על המערער.
4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר אשר הובא בפניי, באתי למסקנה כי דין הערעור להדחות. בית משפט זה חזר והדגיש בשורה ארוכה של פסקי דין את החומרה הרבה של הכאת ילדים בידי מוריהם ואת הצורך בהחמרת אמצעי המשמעת במקרים אלו על מנת לעקור את התופעה מן השורש (ראו למשל: ע"פ 4405/94 מדינת ישראל נ' אלגני, פ"ד מח(5) 191, 192; ע"פ 5224/97 מדינת ישראל נ' שדה אור, פ"ד נב(3) 374, 383; עש"ם 4503/00 אמין נ' מדינת ישראל (לא פורסם); עש"ם 9223/02 זערור נ' נציבות שירות המדינה, פ"ד נז(2) 77; עש"ם 3362/02 מדינת ישראל נ' אבו-עסבה, פ"ד נו(5) 6; עש"ם 10501/02 שאהין נ' נציבות שירות המדינה (לא פורסם)). אכן, כוחו של המחנך אינו בכוח הזרוע, אלא בתבונתו, באישיותו ובמיומנותו המקצועית, וכך נאמר בעש"ם 1682/02 אל ווהב נ' מדינת ישראל (לא פורסם):
"המורים הם המגלמים את דמות המחנך, בידיהם הופקדו שלומם וחינוכם של התלמידים, הם מורי הדרך בכל הנוגע לדרכי ההתנהגות של תלמידיהם, ועליהם לתרום לבניית דפוסים חברתיים ראויים ביחסים שבין אדם לחברו. לא אחת מוטל על מורה להתמודד עם מצבים קשים, ואף עם פריקת עול משמעת מצד תלמידים, שעה שכללי סדר ומשמעת חלים עליהם. כוחו של המחנך אינו בכוח הזרוע אלא בתבונתו, באישיותו ובמיומנותו המקצועית, בעזרתם של אלה עליו להתמודד עם הקשיים. אסור לו לנצל את מעמדו וסמכותו לפגיעה בתלמידיו ואין הוא רשאי למלא תפקידו בשיטות אלימות פוגעניות. אל לו להגיע לתגובה אלימה לא כשיטה ואף לא בעת איבוד עשתונות. חינוך באלימות מצמיח אלימות נוספת ומסכל את שאיפתנו לקיים חברה המכבדת את זכויות האדם את כבודו ואת שלמות גופו."
בעניין שלפנינו, נסיבות המקרה הן חמורות במיוחד, שכן מעובדות כתב האישום בו הודה המערער עולה כי הוא איבד את עשתונותיו והכה את שני התלמידים בעוצמה בחלקי גוף רגישים – גב ובטן – והוא הוסיף והיכה אותם אף כאשר אחד מהם התכופף מחמת המכה שהנחית עליו המערער קודם לכן. מנגד, יש להביא בחשבון את עברו המשמעתי הנקי של המערער ואת העובדה כי היה מושעה מעבודתו במשך שנתיים. כן יש להביא בחשבון את היותו של המערער אדם צעיר, נשוי ואב לילד, אשר אין לו ידע או ניסיון תעסוקתי בעבודות אחרות.
נוכח חומרת העבירה במקרה דנן, מקובלת עלי מסקנתו של בית הדין כי יש לפטר את המערער מעבודתו. יחד עם זאת, נוכח נסיבותיו האישיות של המערער, רואה אני להקל בעונש במידה מסויימת, על ידי ביטול עונש הפסילה לשירות המדינה וקיצור עונש הפסילה לתפקידי הוראה לתקופה של שלוש שנים. יתר אמצעי המשמעת אשר הוטלו על המערער יישארו על כנם.
בכפוף לאמור בדבר אמצעי המשמעת, הערעור נדחה.
ניתן היום, ד' באדר ב' התשס"ה (15.3.2005).
ש ו פ ט ת
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 04100060_N02.doc/צש
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il