פסק-דין בתיק ע"א 10000/01
בבית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א
10000/01
בפני:
כבוד השופט א' מצא
כבוד השופט י' טירקל
כבוד השופט א' א' לוי
המבקשת:
ר.א.מ מהנדסים קבלנים בע"מ (בפירוק)
נ ג ד
המשיבים:
1. עמותת
שכונת הקוטג'ים בשועפאט (בפירוק)
2. ירוחם ורנה בקר
3. לואיס קולמן
4. חברת שי ברק מהנדסים בע"מ
5. נאור חנניה ואח'
6. בנק ירושלים
7. בנק פועלי אגודת ישראל בע"מ
8. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
9. בנק הפועלים בע"מ
10. אינג' אברהים עוואד ואח'
11. פנחס מרינסקי ושות'
בקשה לביטול חלקים מפסק בוררות
ולאישור חלקים אחרים תוך הבהרה
תאריך הישיבה:
א' באדר תשס"ד
(23.2.04)
בשם המבקשת:
עו"ד א' עבוד (המפרק) ועו"ד ר' שבולת
בשם המשיבה 1:
עו"ד ד' קירשנבאום (המפרק) ועו"ד ז' דסברג
בשם המשיבים 2:
עו"ד א' לוי
המשיב 3:
לא התייצב
המשיבה 4:
לא התייצבה
המשיב 5:
בעצמו
בשם המשיב 6:
עו"ד ד' סאביץ'
המשיב 7:
לא התייצב
בשם המשיב 8:
עו"ד א' גרואר
המשיב 9:
לא התייצב
המשיב 10:
בעצמו
המשיב 11:
לא התייצב
פסק-דין
השופט א' מצא:
המבקשת (חברה בפירוק; להלן: החברה) והמשיבה 1 (עמותה בפירוק; להלן: העמותה) היו בעלות הדין העיקריות בבוררות שהתקיימה לפני נשיא
בית-המשפט העליון לשעבר, השופט
(בדימוס) מ' שמגר. לפנינו בקשת
החברה לביטול חלק מפסק הבוררות, שבגדרו הכריע הבורר הנכבד בתביעות שהובאו לפניו,
ובקשתה לאשר את יתר חלקי פסק הבוררות, בתוספת הבהרה ביחס לפרשנותו.
2. החברה והעמותה התדיינו ביניהן בבית-משפט
זה ובערכאות שונות אחרות, ביחס לשורה של סכסוכים כספיים, שמקורם בפרשת הקמתן של
יחידות דיור (קוטג'ים) בשכונת שועפאט בירושלים. יצוין כי העמותה הוקמה לצורך
ייזומו של הפרוייקט. בהתאם להסכם עמה החלה המבקשת בבניית הדירות, אך בעקבות
סכסוכים הפסיקה את העבודות. בהליך בוררות קודם, שהסתיים בראשית שנת 1997, חייב
הבורר (השופט, בדימוס, חיים שפירא ז"ל) את העמותה, ביחד עם גופים נוספים, לשלם לחברה
סך של כ-7.7 מיליון ₪ בתוספת מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה וריבית. בפסקו של
הבורר שפירא נקבע, כי להבטחת זכותה לקבלת המגיע לה עומדת לחברה זכות
עיכבון על המבנים שהוקמו על-ידה. פסק הבוררות האמור אושר על-ידי בית-המשפט המחוזי,
ובקשת העמותה לערער על פסק-הדין לפני בית-משפט זה נדחתה. ואולם, כיוון ששווי
הדירות שהוקמו בפרוייקט, ונועדו למגורי חברי העמותה, היה גדול משווי החוב, קבע
בית-המשפט המחוזי (השופטת א' פרוקצ'יה),
ביום 14.8.97, שכנגד עמידה בתנאים מסוימים והפקדת חובו בגין מחיר דירתו בידי מפרק
העמותה, יוכל כל רוכש דירה לקבל את דירתו והעיכבון שהוטל עליה לזכות החברה יוסר.
משטען מפרק העמותה, כי לעמותה תביעות נגד החברה שלא נדונו לפני הבורר שפירא, קבע
בית-המשפט המחוזי, כי בנתון להכרעה שיפוטית אחרת, העברת כספים מן הפיקדון שבידו
לחברה תיעשה על-ידי המפרק באישור בית-המשפט שלפירוק. בהתאם להסדר זה (שזכה לכינוי
"הסדר פרוקצ'יה") הפקידו חלק מחברי עמותה בידי המפרק את הסכומים שחבו
בגין דירותיהם, והדירות נמסרו להם. אך הסכסוכים בין החברה והעמותה הניבו
התדיינויות בהליכים נוספים, לפני ערכאות שונות ובהן בית-משפט זה, ולהליכים אלה -
שנוהלו בידי מפרקיהן של החברה מזה והעמותה מזה - הצטרפו (או נגררו) גם צדדים נוספים,
בכללם חלק מחברי העמותה, מי שהיו בעלי השליטה בחברה, בנקים שונים ועוד.
3. ביום 21.2.01, על-פי הצעת השופט ב' אוקון, עת כיהן כרשם בית-המשפט העליון, הסכימו באי-כוחן
של החברה והעמותה להעביר את כל הסכסוכים שהיו תלויים ביניהן להכרעתו, כבורר יחיד,
של הנשיא (בדימוס) שמגר. בהסכם שנכרת ביניהן, לאחר שהנשיא שמגר הסכים ליטול על עצמו בוררות זאת, הוסמך הבורר הנכבד
לפסוק בכל המחלוקות שהועברו להכרעתו "במתכונת של סעיף 79א' לחוק בתי המשפט
[נוסח משולב], תשמ"ד-1984 בשינויים המחויבים". להסכם זה הצטרפו (בין
באותו המעמד ובין לאחר מכן) כל הצדדים הנוספים שהיו בעלי-דין בהליכים השונים
שנמסרו להכרעת הבורר. הדיון בבוררות התקיים ביום 11.6.01. לקראת הדיון הגישו
הצדדים לבורר עיקרי טיעון בכתב, שבכל הנוגע לענייננו כללו התייחסות לתביעות הדדיות
של החברה נגד העמותה ושל העמותה נגד החברה. בפתח הדיון הנחה הבורר את הצדדים לטעון
לפניו בכל הסוגיות העומדות על הפרק. כן חזר הבורר והבהיר, כי "מתכונת הדיון
היא לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, ושהפסק אינו צריך ולא יהיה מנומק".
בפסק-בוררות, שהוציא מתחת ידו ביום
11.9.01, הכריע הבורר בתביעות השונות שהועמדו להכרעתו. לאחר שמנה את העניינים
שנמסרו להכרעתו ואת הצדדים המתדיינים, חזר ועמד על מתכונת הדיון ועל הסמכויות
שהעניקו לו הצדדים. כן חזר והזכיר, כי בהסכם הבוררות הותנה כי עם העברת הסכסוכים
להכרעתו "לא תהיה ל[חברה] ולעמותה ולחבריה שצורפו להליך כל טענה, דרישה לזכות
או תביעה", למעט אלו שתידונה בבוררות, והוסיף לאמור: "ופסק זה אכן מסיים
את כל הסכסוכים בהתאם לכך". בפרק האופראטיווי של ההכרעה (בחלקו הנוגע
לענייננו), נקבע, כי מן הקרן המצויה בידו מכוח "הסדר פרוקצ'יה", על מפרק
העמותה להעביר למפרק החברה "סכום של 5.1 מיליון ש"ח (עליו הצהיר המפרק
במהלך הדיון), וכן כל סכום שהתקבל אצלו החל ממועד הדיון ועד היום". לגבי סכום
זה נקבע, כי "אין אפשרות לקזז מסכום זה, או לעכבו, או לעקלו בעיקול
עצמי". להלן הוסיף הבורר וקבע, כי "סכום נוסף של 1.5 מיליון ש"ח
מתוך כל סכום שייגבה בעתיד על ידי מפרק העמותה יועבר לידי מפרק [החברה]".
המועד לתשלומו של הסכום הנוסף לא נקבע, אלא נאמר כי הוא "יועבר בהקדם, לאחר
גבייתו, בעקבות דיווח לכונס הנכסים הרשמי, ועל פי הנחייתו", וכן כי
"הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד למועד התשלום המלא
בפועל". ביחס לקביעתו, כי על מפרק העמותה להעביר למפרק החברה סכום נוסף של
1.5 מיליון ₪, ציין הבורר, כי "קביעה זו נעשתה כאמור לעיל, לאחר שמיעת טענות
הצדדים, לרבות הבקשות הנוגעות לפיצול הדיון". בכך, אל נכון, כיוון הבורר
לבקשת החברה, שלא נתקבלה על-ידו, לדון בנפרד בתביעת-חוב (בסך 77 מיליון ₪) שהגישה
למפרק העמותה ושעד לתחילת הבוררות מפרק העמותה טרם דן בה (ואשר גם היא נכללה בין
הסכסוכים שהועברו להכרעת הבורר). יצוין כי בפסקו דחה הבורר את תביעות החוב ההדדיות
שהחברה והעמותה הגישו זו כנגד זו, כמו גם את תביעותיהם ההדדיות של החברה ושל רוכשי
הדירות (חברי העמותה).
4. מפרק העמותה קיים את פסק הבוררות, בכך
שהעביר לכונס הנכסים הרשמי, לזכות מפרק החברה, את מלוא הסכומים שנצברו בקרן שבידו:
סך 5.1 מיליון ₪, שהופקד בידו עד למועד הדיון בבוררות ועוד סך 152,000 ₪, שהגיע
לידו לאחר מועד הדיון ועד למועד מתן הפסק. ביחס ליתרת הסכום שפסק הבורר הודיע מפרק
העמותה למפרק החברה כי הוא יועבר - כמצוות הבורר - לאחר שייגבה, בעקבות דיווח
לכונס הנכסים הרשמי ועל-פי הנחיותיו. ביום 25.9.01, לאחר שהעמותה מילאה אחר פסק
הבוררות, הגישה החברה לבורר בקשה להוסיף לפסקו הבהרה, בה ייאמר, כי "הפסק לא
בא לגרוע מחובתה של העמותה לשלם [לחברה] את מלוא הסכום שנפסק בפסק-הבוררות החלוט
שנתן בזמנו הבורר שפירא". ביום 17.10.01 דחה הבורר את בקשת החברה בציינו, כי
"פסק הבוררות הנו ברור ואיננו מצריך הבהרה נוספת". כן הזכיר, כי
"הפסק לא חייב הנמקה על פי הסכמתם של הצדדים" וכי הפסק ניתן כפשרה
"על יסוד מהות הטענות ההדדיות של הצדדים לבוררות... ותוך ציון מפורט של
חבויותיו וזכויותיו של כל צד".
5. לאחר שכבוד הרשם נאות להאריך לה את המועד
לכך, הגישה החברה את הבקשה שלפנינו, בגדרה עתרה לביטול החלטת הבורר לדחות את תביעת
חובה נגד העמותה, ולאישור יתר חלקי הפסק בתוספת הבהרה ביחס לפרשנותו. מחלקה הראשון
של הבקשה, שמעיקרא לא היה בה שמץ של ממש, חזרה בה באת-כוח החברה בפתח הדיון
לפנינו. עם זאת עמדה על בקשתה להבהרת הפסק. לעניין זה טענה, כי הבורר הנכבד כלל לא
הוסמך על-ידי הצדדים להתערב בפסק הבוררות שניתן על-ידי הבורר שפירא. מכאן שאין
לקרוא את הכרעתו כאילו באה במקום פסק הבוררות האמור. היא הודתה כי החברה אינה
זכאית לקבלתם במצטבר של הסכומים שנפסקו לזכותה בשתי הבוררויות, כפי שנטען במשתמע
(לדידה, מחמת טעות) בבקשת החברה להבהרת הפסק שהוגשה לבורר. אלא שלטענתה, זכאית
החברה להבהרה, כי פסק הבוררות לא בא לגרוע מפסקו החלוט של הבורר שפירא, וכי כל
שהעמותה שילמה לחברה על-פי פסק הבוררות נשוא הדיון אמור אך להיזקף על חשבון
הסכומים שהעמותה חויבה לשלמם על-פי הפסק של הבורר שפירא.
6. דין בקשת ההבהרה (אף במתכונתה המתוקנת)
להידחות. מן העיון בפסק הבוררות לא עולה, כלל ועיקר, כי הבורר הנכבד אמר להתערב
בפסקו של הבורר שפירא, והשאלה אם הוסמך לכך אינה מתעוררת. עם זאת ברי, כי במסגרת
שיקולי הכרעתו הביא הבורר בחשבון גם את החיובים שנקבעו בפסקו של הבורר שפירא.
הסכומים שפסק היוו תוצאה של שקלול זה, שאת מרכיביו נמנע מלפרט. משמע: הסכומים שפסק
לא נועדו להתווסף לסכומים שפסק הבורר שפירא, ועל אחת כמה וכמה לא נועדו להשתלם
(במלואם או בחלקם) אך כ"מקדמות" על חשבון חיוביו של הפסק האמור; אלא -
כפי שהבורר הקפיד להדגיש בגוף הפסק וכן בהחלטתו לדחות את הבקשה להבהרת הפסק -
הסכומים שפסק מהווים יתרות סופיות, שתשלומן על-ידי העמותה לחברה מביא לכלל סיום
מלא ומוחלט את כלל תביעותיהן ומענותיהן ההדדיות של בעלות הדין. משהסמיכו בעלות
הדין את הבורר להכריע בתביעותיהן וסכסוכיהן, במתכונת הדיונית הקבועה בסעיף 79א'
לחוק בתי המשפט, ופטרו אותו מן החובה לנמק את פסקו, רשאי היה הבורר למסור לצדדים
את החלק האופראטיווי של הכרעתו, מבלי לפרוש לפניהם את שיקוליו וחישוביו. בנסיבות
אלו איננו רואים טעם להידרש להשערות ולסברות שהעלו באי-כוח הצדדים לעניין מרכיבי
החישוב שעל יסודו העמיד הבורר את גובה יתרת חיובה של העמותה כלפי החברה - לאחר
ניכוי מלוא הסכומים שנצברו בידי מפרק העמותה, מכוח "הסדר פרוקצ'יה",
והועברו על-ידיו לזכות החברה - על סך 1.5 מיליון ₪. אך די בפסיקתו של סכום זה,
שהקטין את יתרת סכום חובה של העמותה ביחס למה שנקבע בפסקו של הבורר שפירא, כדי
להעיד כי הבורר קיזז, אלה נגד אלה, חיובים שונים של בעלות הדין.
7. נדרשנו לבקשה שלפנינו על יסוד הנחתם
המוסכמת של הפרקליטים, כי החלטת השופט אוקון, בעת
שכיהן כרשם בית-המשפט העליון, לאשר את הסכמת הצדדים להעביר את סכסוכיהם להכרעת
בורר, דינה כדין העברת עניין לבוררות על-ידי בית-המשפט העליון, וכי מכאן מתחייב כי
בית-המשפט העליון הוא הערכאה המוסמכת לדון בבקשה לביטולו של פסק הבוררות שניתן
על-ידי הבורר שלהכרעתו הועברו הסכסוכים. לא למותר להטעים, כי בהציגם לפנינו עמדה
משותפת זו היו פרקליטי הצדדים מודעים היטב לכך, שקיום הדיון לפני בית-המשפט העליון
כערכאה ראשונה שולל מהם את האפשרות להשיג על החלטתנו בערעור. ואולם, למצער על-פי
לשונו הברורה של סעיף 79ב(ג) לחוק בתי המשפט, נראה, כי הדין לעניין זה היה עם
הפרקליטים; ומשביקשונו לדון, נענינו להם, מה גם שהדיון בפרשתנו לא הצריך בירור
עובדתי. אך, כשלעצמנו, הננו מסופקים אם ההסדר הקבוע בסעיף 79ב(ג) לחוק בתי-המשפט
ראוי לחול על בית-המשפט העליון, שככלל איננו ערוך לקיום בירור במתכונת המקובלת
בערכאה הראשונה ושהחלטותיו חסינות מביקורת ערעורית. שמא ייתן המחוקק את דעתו לצורך
לתקן את סעיף 79ב(ג) הנ"ל.
8. מן הנימוקים שפורטו הננו מחליטים לדחות את
הבקשה. המבקשת (החברה בפירוק) תשלם למשיבה 1 (העמותה בפירוק) שכר-טרחת עורך-דין
בסך 20,000 ₪. אין צו להוצאות ביחס למי מבעלי הדין האחרים.
ש ו פ ט
השופט י' טירקל:
אני מסכים.
ש ו פ ט
השופט א' א' לוי:
אני מסכים.
ש ו פ ט
הוחלט כאמור בפסק-דינו של השופט א' מצא.
ניתן היום, י"א באדר תשס"ד
(4.3.04).
ש ו פ ט ש
ו פ ט ש ו פ ט
_________________________
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. 01100000_F33.doc
מרכז מידע, טל' 02-6750444 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il
/עכ.