בני משפחת המנוח סופיאן אבו ליל נ. מדינת ישראל

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 963-04-26 לפני: כבוד השופטת דפנה ברק-ארז כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותר: האשם אבו ליל נגד המשיבות: 1. מדינת ישראל 2. המכון לרפואה משפטית עתירה למתן צו על-תנאי תאריכי ישיבות: ט"ו סיוון תשפ"ו (31 מאי 2026) א' אב תשפ"ו (15 יולי 2026) בשם העותר: עו"ד מאזן איוב בשם המשיבות: עו"ד מיכל דניאלי צ'רני, עו"ד מתניה רוזין פסק-דין 1. מקורה של העתירה שבפנינו באירוע ירי שהתרחש ביום 27.3.2026 באזור קלנדיה. באירוע זה נורה למוות סופיאן אבו ליל, תושב מזרח ירושלים. מאז יום האירוע גופתו של המנוח מוחזקת על-ידי גורמי המדינה. העתירה שבפנינו מכוונת להשבת הגופה לידי בני משפחתו לצורך קבורה. 2. בעיקרו של דבר, בני משפחתו של המנוח טענו, כבר מתחילת הדרך, כי המנוח נורה בשוגג בעודו יוצא ממסעדה, ללא כל מעורבות באירוע בעל אופי ביטחוני שהתרחש בסביבה. לאחר שפניותיהם למשיבים לא נענו, הם הגישו את העתירה ביום 1.4.2026 ומאז זו הייתה תלויה ועומדת. 3. התגובה המקדמית בתיק הוגשה ביום 30.4.2026 ובה צוין כי מלכתחילה הגופה לא הושבה למשפחה לצורך בחינה האם יש להחזיק בה מכוח המדיניות הנוהגת ביחס להחזקת גופות מחבלים לצרכי משא ומתן. בהמשך לכך צוין כי "טרם התקבלה החלטה סופית האם מדובר בגופת מחבל והאם יש להחזיקה בהתאם להחלטות הקבינט הרלוונטיות". כמו כן, המשיבים עדכנו כי נפתחה חקירת מצ"ח לבירור נסיבות האירוע שבו נורה המנוח וטענו כי תוצאותיה של חקירה זו משליכות גם על ההחלטה בדבר החזקת גופתו. באופן כללי יותר הוסבר כי בהתחשב בחזרתם של כלל השבויים מעזה והבאתם לקבורה של כלל החללים מן הצד הישראלי, מתקיימת עבודת מטה המכוונת לגיבוש המדיניות העדכנית ביחס להחזקת גופות מחבלים, אלא שתהליך זה מתמשך מזה זמן ואין תאריך יעד לסיומו. 4. הדיון הראשון בעתירה התקיים ביום 31.5.2026 בפני ההרכב הקודם (השופטים ד' ברק-ארז, ח' כבוב ו-ר' רונן), ובו הוצגו בהסכמה חומרים לעיון בית המשפט במעמד צד אחד. כמו כן, המשיבים מסרו כי הגופה הועברה לבדיקה במכון לרפואה משפטית, בין היתר על-מנת לקבוע אם נדרשת נתיחה שלה לצורך חקירת מצ"ח. בתום הדיון ניתנה החלטה שהורתה למשיבים להגיש הודעה מעדכנת עד ליום 7.6.2026, תוך שצוין כי פרק הזמן שנקבע "מביא בחשבון גם את הצורך להשלים את הבדיקה במכון לרפואה משפטית" וכי הציפייה היא שהדברים ייעשו בהקדם האפשרי. בהודעה זו, שהוגשה בסופו של דבר ביום 12.6.2026, נמסר כי טרם התקבלה החלטה סופית בעניין החזקת גופתו של המנוח. עוד צוין כי הבדיקה במכון לרפואה משפטית הבהירה כי "אין צורך בנתיחת הגופה לצורך החקירה הפלילית". על רקע בקשות שהוגשו ניתנה למשיבים הזדמנות להגיש הודעה מעדכנת נוספת, תוך שצוין בהחלטה כי "בשלב זה דומה כי אין עוד מחלוקת כי מצב הדברים אינו מניח את הדעת" וכי "מצופה כי הארכה שניתנה תביא לקבלת החלטה בעניין". חרף האמור, בהודעה מיום 25.6.2026 המשיבים עדכנו כי ההחלטה בעניין טרם התקבלה, וציינו כי הם מודעים לכך שמצב הדברים הנוכחי אינו מניח את הדעת. 5. לאחר מכן, ונוכח התמשכות הזמן שבו לא התקבלה כל החלטה לגופם של דברים, ביום 28.6.2026 ניתן צו על-תנאי כמבוקש בעתירה. בהחלטה צוין כי בכלל זה, על המשיבים להבהיר גם "מדוע לא תתקבל החלטה פרטנית בעניין מושא העתירה, אף קודם להשלמת גיבושה של מדיניות כללית בנושא". 6. כתב התשובה הוגש ערב הדיון שהתקיים בפני ההרכב הנוכחי. אף בכתב התשובה, חרף חלוף הזמן, נמסר כי לא התקבלה כל החלטה עדכנית בעניין החזקת הגופה, ואף לא בשאלה המקדמית – האם מדובר בגופת מחבל. בהמשך לכך, המשיבים ציינו כי: "מצב הדברים הנוכחי, ובתוך כך העובדה שגורמי הצבא המוסמכים טרם קיבלו החלטה בעניינו של הנדון, ואף לא הציגו לוח זמנים מוגדר לשם כך, לרבות בהתייחס לשאלה אם מדובר בגופת מחבל, מעורר קושי ממשי" (פסקה 14 לכתב התשובה). 7. הדיון בהתנגדות לצו על-תנאי התקיים בפנינו ביום 15.7.2026. באי-כוח המשיבים הבהירו בו כי טרם התקבלו החלטות, ואף לא נמסר צפי ברור להשלמת תהליך קבלת ההחלטה – אף לא ביחס לשאלה העובדתית האם לשיטת המשיבים מדובר בגופת מחבל. לשם השלמת התמונה, אף זו הפעם ההרכב עיין בהסכמה בחומרי החקירה ובתחקיר המבצעי, במעמד צד אחד. מנגד, מטעם משפחתו של המנוח נטען כי לא הונח כל בסיס לטענה כי היה מחבל. בא-כוחם עמד על חלוף הזמן והקושי הכרוך בו בין השאר בהינתן גילם ומצבם הבריאותי של הורי המנוח. 8. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, כמו גם את חלוף הזמן ואת המענים שקיבלנו, דומה שבעת הזו אין מוצא מקבלת העתירה במובן זה שהצו על-תנאי ייעשה מוחלט כך שהמשיבים ימסרו את גופת המנוח לידי בני משפחתו בהקדם האפשרי, ולא יאוחר מיום 26.7.2026. אירוע הירי שהוביל למותו של המנוח התרחש לפני קרוב ל-4 חודשים. כל העת הזו מוחזקת הגופה מבלי שהתקבלה החלטה על החזקתה בהתאם למדיניות הרלוונטית, ולמעשה אף מבלי שהתקבלה החלטה בשאלה המקדמית – האם מדובר בגופת מחבל. אף לא נמסר כל צפי או לוח זמנים מוגדר לקבלת החלטה בעניין. על-פי כל אמת מידה הזמן הסביר למיצוי הבדיקה בשאלה נקודתית זו חלף זה מכבר. בהינתן המשמעות של החזקת גופה מבחינת בני המשפחה, החלטה מסוג זה אינה יכולה להימשך ללא כל מגבלה. 9. ראוי להדגיש: בנסיבות העניין, איננו נדרשים כלל לסוגיה של גיבוש המדיניות העדכנית בכל הנוגע להחזקת גופות מחבלים, שאף אותה צריך יהיה להשלים בפרק הזמן הנראה לעין. מקרה זה והדומים לו הם בעלי מאפיין ייחודי – בידי המשיבים אין כל עמדה באשר לכך שהמנוח היה מחבל, וכאמור לעיל – אף אין צפי לקבלת החלטה בעניין. הן בכתב התשובה והן בדיון שבפנינו המשיבים ציינו כי מצב דברים זה אכן מעורר קושי ממשי. כפי שקבע בית משפט זה בעבר, "על-פי כללי הדיון, משלא ניתנת תשובה עניינית לצו על-תנאי, ולא כל שכן לאחר אורכות חוזרות ונשנות – אין מוצא מהפיכתו למוחלט" (בג"ץ 2368/18 עמותת ש.ע.ל – שלום עכשיו לישראל מפעלים חינוכיים נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פסקה 8 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז (9.5.2024). כן ראו: בג"ץ 18225-06-25 גילון נ' ממשלת ישראל, פסקאות 43-41 (14.12.2025‏); בג"ץ 1537/24 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' ממשלת ישראל, פסקה 120 לפסק דינה של השופטת ברק-ארז ופסקה 35 לפסק דינו של המשנה לנשיא נ' סולברג (3.6.2026‏)). בנסיבותיו של מקרה זה ניתן לקבוע כי בהיעדר קביעה אחרת בידי הגורמים המוסמכים – נותרת על כנה החזקה העובדתית כי אין מדובר במחבל. מכאן – אין מוצא מקבלת העתירה. 10. סוף דבר: הצו על-תנאי שניתן ייהפך למוחלט כמפורט בפסקה 8 לעיל. במכלול הנסיבות שפורטו לעיל, המשיבים יישאו בהוצאות העותרים בסך של 7,500 שקלים. ניתן היום, ו' אב תשפ"ו (20 יולי 2026). דפנה ברק-ארז שופטת אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת