נידאל יונס אבו עראם נ. המפקד הצבאי בגדה המערבית

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9525-10-25 לפני: כבוד השופטת יעל וילנר כבוד השופט עופר גרוסקופף כבוד השופט אלכס שטיין העותרים: 1. נידאל יונס אבו עראם 2. אסמעאיל בדר עווד 3. מחמוד מוסא שחאדה אבו עראם 4. עזאת עבדאללה עלי מחאמרה 5. מוסא עבדאללה עלי מחאמרה 6. מחמד מוסא שחאדה אבו עראם 7. חאלד חוסיןגבר עמור 8. עומר עלי חליל מחמד 9. מחמוד עלי חליל נעמאן 10. טאלב מוחמד עיסא אבו עראם נגד המשיבים: 1. המפקד הצבאי בגדה המערבית 2. סגן ראש המנהל האזרחי לעניינים אזרחיים 3. מועצת התכנון העליונה המנהל האזרחי 4. ועדת המשנה לתכנון ורישוי מנהל אזרחי 5. ועדת המשנה לפיקוח על הבניה מנהל אזרחי 6. לשכת התכנון המרכזית מנהל אזרחי עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרים: עו"ד נטע עמר-שיף בשם המשיבים: עו"ד עמרי אפשטיין פסק-דין השופטת יעל וילנר: 1. לפנינו עתירה, ולצדה בקשה למתן צו ביניים, שבה מבוקש, בעיקרו של דבר, כי נורה על בטלות החלטת מועצת התכנון העליונה של אזור יהודה ושומרון בנושא "קביעת הנחיות לעניין בקשות לתכנון בשטח אש 918" (18.6.2025) (להלן: מת"ע ו-החלטת מת"ע, בהתאמה) והחלטות ועדת המשנה לתכנון ורישוי באזור יהודה ושומרון בנושא "תכנית לשכונת ספאי אל-פוקה ואל-תחתא" ובנושא "תכנית לשכונת חרבת אל-מז'אז" מיום 20.7.2025 (להלן: ועדת המשנה ו-החלטות ועדת המשנה, בהתאמה). כמו כן, מבוקש כי נורה על קביעת "הסדר חקיקה ראשי המסדיר את סוגית התכנון והרישוי בשטחים ביטחוניים, כפי שהתבקש בבג"צ 598/22 אבו עראם". הרקע לעתירה 2. העותרים הם תושבים ובעלי תפקידים שונים בכפרים המצויים בתחום "שטח אש 918" – שטח בדרום הר חברון, אשר הוכרז כשטח צבאי סגור עוד בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, וכיום, לאחר גלגולים שונים, חל לגביו צו סגירת שטח מס' 6/99/ס' משנת 1999 (ראו: בג"ץ 413/13 אבו עראם נ' שר הבטחון, פס' 1 ‏(‏4.5.2022‏); להלן: שטח אש 918 או שטח האש‏‏). 3. כמתואר בעתירה, בתחילת שנת 2016 הוגשה מטעם תושבי הכפרים ספאי ומג'אז – המצויים בתחומי שטח האש – עתירה לבית משפט זה, שעניינה האפשרות להגיש תוכניות בינוי ביחס לאותם כפרים. לאחר שהוגשו במהלך שנת 2016 תוכניות ביחס לכפר ספאי (יוש/1794; להלן: תוכנית ספאי) ולכפר מג'אז (יוש/1794/1; להלן: תוכנית מג'אז), קבע בית משפט זה כי הסעד שהתבקש בעתירה התייתר, והעתירה נדחתה (ראו: בג"ץ 983/16 עווד נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית ‏(‏29.3.2017‏)). עוד צוין בפסק דין כי רשויות האזור הבהירו שבכוונת לשכת התכנון במנהל האזרחי לערוך דיון עם העותרים "לצורך סיוע ביחס לתכנית ובדיקת היתכנותה"; וכי טענות וצרכי העותרים ייבחנו בכובד ראש ובנפש חפצה בהתאם לדין. עם זאת, פגישה כאמור לא התקיימה עד לשנת 2020, כפי שיפורט להלן. 4. ביני לביני, במסגרת הליך אחר שהתקיים בפני בית משפט זה, אשר עסק בבקשה לביטול הוראות סילוק ביחס לשני מבנים שהוקמו בשטח האש, הובהר על ידי בית המשפט כי התחייבות רשויות האזור לעריכת פגישה כאמור הייתה כפופה ל"הקפאת מצב", והיעדר בניה חדשה במקום; ומשכך, ניסיונם של העותרים שם – שביצעו בניה חדשה במקום – להישען בטיעונם על התחייבות זו "אינה יכולה לעמוד, והיא בבחינת 'טובל ושרץ בידו'. מדובר בהתנהלות בחוסר תום לב שורשי ובחוסר ניקיון כפיים מוחלט המצדיקה כשלעצמה דחיית הטענות בעניין זה על הסף" (בג"ץ 1514/20 עווד נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית, פס' 7 ‏(‏30.6.2020‏)‏). 5. ביום 13.8.2020 התקיימה פגישה בלשכת התכנון בעניינה של תוכנית ספאי. עוד באותו היום נשלח סיכום פגישה מטעם לשכת התכנון, שבו הובהר כי לא ניתן לקדם תכנון בשטח האש ללא אישור מפקד כוחות צה"ל באזור; וממילא, בהיעדר אישור כאמור, אין היתכנות תכנונית להסדרת מקבץ הבניה הבלתי-חוקי בספאי. בתגובה פנו מגישי התוכנית לגורמי המנהל האזרחי בטענה כי מִנהלת לשכת התכנון המרכזית לא סתרה את היתכנותה של התוכנית, אלא רק התנתה את קידומה באישור המפקד הצבאי. 6. ביום 12.11.2020 התקיימה פגישה בלשכת התכנון בעניינה של תוכנית מג'אז. ביחס לפגישה זו לא נשלח סיכום דיון מטעם לשכת התכנון, ופניה שנשלחה לרשויות האזור בעניין הפגישה האמורה לא נענתה. 7. ביום 1.11.2021 התכנסה מת"ע לישיבה בנושא "בקשות תכנוניות בתחום צווים ביטחוניים". במהלך הישיבה הסביר נציג יועמ"ש איו"ש כי מוסדות התכנון באזור מקבלים בקשות תכנוניות רבות ביחס לשטחים המצויים בתחומי צווי סגירה ביטחוניים (הכוללים צווים לפי סעיפים 318 ו-332 לצו בדבר הוראת ביטחון [נוסח משולב] (יהודה והשומרון) (מס' 1651), התש"ע-2009), ובהמשך לכך ועדות התכנון מקיימות דיונים בתוכניות אלו. אולם, לדבריו, דיונים אלו מיותרים, שכן משמעות צווי הסגירה היא שבפועל מדובר באזורים ללא היתכנות תכנונית, אלא אם ניתן אישור פרטני של המפקד הצבאי לקידום התכנון. נציג יועמ"ש איו"ש סמך את דבריו על פסק דינו של בית משפט זה בבג"ץ 7590/19 דבאסה נ' המפקד הצבאי באזור הגדה המערבית ‏(‏17.11.2019‏)‏‏, בו נקבע כי למוסדות התכנון אין סמכות לאשר תוכניות בתחומי שטחים שנסגרו על פי צווים ביטחוניים (ובפרט, שטח אש 918) מבלי שניתן לכך היתר מפורש מהמפקד הצבאי. בשל האמור, הוצע כי לשם מניעת "דיוני הסרק" במוסדות התכנון, יש לקבוע כי תוכניות כאמור לא יידונו אלא אם ניתן לגביהן מראש אישור מטעם המפקד הצבאי. הודגש כי ההחלטה לא תשפיע על תוכניות קיימות. לאחר דיון בהצעה הוחלט כדלהלן: "בקשה תכנונית בתחומי שטח אשר מפקד כוחות צה"ל באזור יהודה והשומרון [...] הכריז עליו או על חלקו כשטח סגור [...] לא תידון במועצת התכנון העליונה, אלא אם ניתן לקידומה אישור המפקד הצבאי או מי שהוסמך לכך מטעמו". על החלטה זו הוגשה העתירה בבג"ץ 598/22, אשר נקשרה על ידי העותרים באופן מהותי עם עתירתנו, כפי שעוד יפורט להלן. 8. ביום 18.6.2025 ניתנה החלטת מת"ע מושא ענייננו, שבמסגרתה נקבעו הנחיות באשר לאופן הטיפול בבקשות לתכנון בתחומי שטח אש 918. כמתואר בהחלטה, בפני ועדת התכנון של המנהל האזרחי היו מונחות באותה העת בקשות תכנוניות רבות, מסוגים שונים, בנוגע למבנים בלתי חוקיים בתחומי שטח האש. נקבע, כי נוכח פסיקת בית משפט זה, שלפיה ועדות התכנון אינן מוסמכות לאשר בקשות תכנוניות בשטח האש בהיעדר אישור מטעם המפקד הצבאי; ובשים לב לעמדת המפקד הצבאי – שבאה לידי ביטוי, בין היתר, במכתב מטעם מִפקדת פיקוד מרכז מיום 17.6.2025 – שלפיה אין לאפשר בניה בשטח האש; מת"ע מנחה את ועדת המשנה לתכנון ורישוי ואת ועדת המשנה לפיקוח על הבניה (להלן ביחד: ועדות המשנה) "כי בבואן לבחון בקשות לתכנון מפורט או לרישוי בשטח אש 918, יקחו בחשבון את עמדת אלוף פיקוד מרכז מיום 17.6.25 לפיה שטח האש צריך להישמר עבור הצבא בלבד, ואין לאשר שם ככלל תכנון אזרחי כאמור". בדיון בהחלטה הובהר, כי ביגוד להחלטת מת"ע מיום 1.11.2021, ההחלטה הנוכחית מתייחסת לתוכניות שכבר הוגשו בעבר ומונחות לפתחן של הוועדות. 9. ביום 20.7.2025 התקבלו החלטות ועדת המשנה לתכנון ורישוי מושא ענייננו, אשר עוסקות בתוכנית ספאי ובתוכנית מג'אז – תוכניות המתייחסות כזכור לקרקעות המצויות בתחומי שטח אש 918. שתי ההחלטות זהות בעיקרן, ובגדרן נדחו הבקשות להפקדת התוכניות הנ"ל, הן מן הטעם שלא ניתן אישור לקידומן על ידי המפקד הצבאי, הן מטעמים תכנוניים מקצועיים, ביניהם: אי-צירוף מסמכים המעידים על זיקת מגישי התוכנית לתא השטח שלגביו הוגשה התוכנית; מרחק תא השטח האמור מריכוזי בינוי מוסדרים; העדר מענה לצרכי האוכלוסייה במגוון תחומים; ואי-הצגה של אישורים מטעם הגורמים המקצועיים הרלוונטיים לקידום התוכניות. כך, בסיכומן של כל אחת משתי ההחלטות נכתבו הדברים הבאים: "לאחר בחינה מעמיקה ויסודית של התכנית ושל כלל טענות מגישי התכנית, הוועדה סבורה שיש לדחות את התכנית בשל היותה בתחומי שטח אש 918 ומשלא הוצג היתר לקידומה מטעם המפקד הצבאי. בנוסף, אין כל הצדקה תכנונית להיעתר לבקשת מגישי התכנית, בשל הנימוקים התכנוניים לגופה של התכנית". מכאן העתירה שלפנינו. טענות הצדדים 10. במסגרת העתירה מבוקשים למעשה ארבעה סעדים: ביטול החלטת מת"ע מיום 18.6.2025; הוראה על הסדרת סוגיית התכנון והרישוי בשטחים ביטחוניים במסגרת חקיקה ראשית; ביטול החלטות ועדת המשנה; והוראה על קיומו של דיון חוזר בתוכניות ספאי ומג'אז בוועדת המשנה – אשר יתמקד בהיבטים תכנוניים-מקצועיים – לצורך העברת המלצת הוועדה למפקד הצבאי טרם מתן החלטתו. 11. כבר בפתח העתירה מכריזים העותרים כי העתירה מביאה בפני בית המשפט "בפעם השניה סוגיה חוקתית עקרונית בעניין חובת הסדרה בחקיקה ראשית של סוגית בקשות תכנוניות בשטחים ביטחוניים". העותרים טוענים כי יש להסדיר את תהליך הפעלת שיקול הדעת של המפקד הצבאי בבחינת בקשות תכנוניות ביחס לשטחים צבאיים סגורים במסגרת חקיקה ראשית, שכן מדובר בהסדר ראשוני, בעל השלכות הרות גורל על זכויותיהם של אנשים רבים. לדידם, הסדרה שכזאת תבטיח התייחסות לתשתית העובדתית המלאה שעולה מאותן הבקשות, לרבות להיבטים התכנוניים וההומניטריים הרלוונטיים. 12. לצד האמור, העותרים מדגישים כי "לב העתירה" היא החלטת מת"ע, אשר מנחה כזכור את ועדות המשנה להביא בחשבון במסגרת בחינת בקשות תכנוניות ביחס לשטח אש 918 את עמדת המפקד הצבאי שלפיה, ככלל, אין לאשר תכנון אזרחי בשטח האש. העותרים טוענים כי ההחלטה פסולה בשל חריגה ושימוש לרעה בסמכות, משהיא שוללת את זכותם המוקנית של מבקשי בקשות תכנוניות לכך שבקשתם תיבחן במלואה, בהתאם לחקיקה החלה באזור יהודה ושומרון (להלן: האזור). לטענתם, החלטה זו אף מונעת בחינה של מקרים חריגים, אשר לגביהם ייתכן שיינתן אישור חריג מטעם המפקד הצבאי בהתאם לעמדתו מיום 17.6.2025. 13. באשר להחלטות ועדת המשנה, העותרים טוענים כי אלו התקבלו באופן מזורז, ובניגוד לעובדות שהוצגו בפני הוועדה; וכי הן יובילו להרס הכפרים ספאי ומג'אז, ולהעברה כפויה המונית של תושביהם, ללא כל מענה הומניטרי. 14. עוד מלינים העותרים על אכיפה מפלה של דיני התכנון והבניה בשטח אש 918. לטענתם, רשויות האזור פועלות במרץ כנגד בנייה בלתי חוקית פלסטינית בשטח האש, בעוד שבשטח מוקמים מאחזים רבים על ידי אזרחים ישראלים באין מפריע. 15. ביום 15.10.2025 הגישו המשיבים בקשה לדחיית העתירה על הסף בשל קיומו של סעד חלופי בדמות הגשת עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים. לטענתם, בהתאם להוראות סעיף 5א לחוק בתי משפט לענינים מינהליים, התש"ס-2000 (להלן גם: החוק), בצירוף פרט 2 לתוספת הרביעית לחוק, עתירות ביחס להחלטות של ועדת המשנה שעניינן תוכניות תכנון באזור מצויות בסמכותו של בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, למעט תכנית תכנון אזורית או מתארית כמשמעותן בחוק תכנון ערים, כפרים ובניינים מס' 79 לשנת 1966 (להלן: חוק התכנון). משום שאין לראות את תוכנית ספאי ותוכנית מג'אז כתוכניות תכנון אזוריות או מתאריות – אלא כתוכניות מתאריות מפורטות, שמכוחן ניתן להוציא היתרי בניה – הרי שהסמכות לדון בסעדים שהתבקשו ביחס לתוכניות אלו מוקנית לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. 16. המשיבים מוסיפים וטוענים כי גם ביחס להחלטת מת"ע נתון לעותרים סעד חלופי כאמור. כך, לעמדתם, מת"ע היא מוסד התכנון העליון באזור, בהתאם לסמכויות המוקנות לה בחוק תכנון ערים ובצו בדבר חוק תכנון ערים, כפרים ובניינים (יהודה והשומרון) (מס' 418), התשל"א-1971 (להלן: צו תכנון ערים). כמו כן, מת"ע מוסמכת להאציל מסמכויותיה לוועדות המשנה, בהתאם להוראת סעיף 7א לצו תכנון ערים. לדידם, מסמכויות אלה נגזרת גם סמכות מת"ע להנחות את ועדת המשנה בעניין בקשות תכנון. משכך, ההחלטה הנידונה, שבמסגרתה מנחה מת"ע את ועדות המשנה, באה בגדר סעיף 5א והפרט השני לתוספת הרביעית לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים. 17. באשר לסעד שעניינו חובת הסדרה של "סוגית בקשות תכנוניות בשטחים ביטחוניים" במסגרת חקיקה ראשית – המשיבים טוענים כי מדובר בסעד נלווה, ואילו מהות העתירה מצויה בנושא התכנוני, קרי בהחלטות ועדת המשנה, וכן בהחלטת מת"ע עליה התבססה ועדת המשנה בהחלטותיה. לפיכך, הסייג הקבוע בסעיף 5א(א)(1) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, שלפיו לא ידון בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים בעתירה "שהסעד העיקרי המבוקש בה עניינו התקנת תחיקת הביטחון לרבות ביטולה, הכרזה על בטלותה או מתן צו להתקנתה" (ההדגשה הוספה) אינו מתקיים בענייננו, ועל כן, דין העתירה להידחות כמכלול עקב קיומו של סעד חלופי. 18. העותרים הגישו ביום 22.10.2025 תגובה לבקשת המשיבים, בה טענו, בעיקרו של דבר, כי מהות העתירה היא בשאלה עקרונית לגבי התנהלות גורמי התכנון ביחס ל"שטחים בטחוניים", והצורך בהסדרת התנהלות זאת על ידי המפקד הצבאי במסגרת חקיקה ראשית. לפיכך, לעמדתם, ענייננו אכן בא בגדר הסייג הקבוע בסעיף 5א(א)(1) לחוק. כמו כן, נטען ביחס להחלטת מת"ע, כי היא אינה עוסקת בסוגיה תכנונית גרידא; כי היא אינה ממוקדת רק בתוכניות פרטיות מפורטות; וכי היא מהווה, מבחינה עקרונית, הסדר פוזיטיבי לדחיית בקשות תכנוניות בלי עיגון מתאים בדין, וממילא ניתנה בחוסר סמכות. העותרים מוסיפים כי יש לראות בהחלטת מת"ע, מבחינה מהותית, כתיקוף החלטת המפקד הצבאי וכהמשך שלה; ומשכך (ומכיוון שלא מדובר בהחלטה שניתנה לפי סעיף 38 לחוק התכנון) יש לראותה כבאה בגדר הסייג הקבוע בפרט 2(3) לתוספת הרביעית לחוק, שלפיו "החלטה של מפקד כוחות צבא הגנה לישראל באזור, למעט החלטה לפי סעיף 38 לחוק תכנון ערים" לא תידון בבית המשפט לעניינים מינהליים. לבסוף נטען כי אף אם ישנו סעד חלופי, קיים בענייננו טעם מיוחד להפעיל את סמכותו העניינית של בית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק מכוח סעיף 15(ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה. פסק הדין בבג"ץ 598/22 19. כזכור, במקביל לעתירה דנן נידונה בבית משפט זה עתירה נוספת – בג"ץ 598/22 (להלן: עניין אבו עראם) – שהוגשה גם היא (בין היתר) על ידי העותר 1. עתירה זו נקשרה באופן מהותי לענייננו על ידי העותרים. כך, בפתח העתירה מובהר כי היא מביאה לפתחו של בית משפט זה סוגיה חוקתית-עקרונית "בפעם השניה" – שכן "סוגיה קודמת באותו נושא עודנה תלויה ועומדת בבג"ץ 598/22" (עמ' 2 לעתירה). בהמשך, העותרים מבהירים כי הסוגיה העקרונית בענייננו "נמצאת בבחינה שיפוטית בבג"צ 982/22 אבו עראם (תלוי ועומד)" (עמ' 5 לעתירה). כמו כן, עניין אבו עראם אף מוזכר בפירוש במסגרת הסעד השני בעתירה שלפנינו, בו התבקש כי ייקבע הסדר חקיקה ראשי המסדיר את סוגית התכנון והרישוי בשטחים ביטחוניים "כפי שהתבקש בבג''צ 598/22 אבו עראם (תלוי ועומד)" (עמ' 5 לעתירה). בשל האמור, ברי כי ההליך בעניין אבו עראם הוא בעל משמעות לענייננו, ולפיכך אסקור בתמצית את שנטען ושנקבע באותו עניין. 20. במסגרת העתירה בעניין אבו עראם התבקש, בעיקרו של דבר, כי תבוטל החלטת מת"ע מיום 1.11.2021, בגדרה נקבע, כזכור, כי גופי התכנון באזור לא יידונו בתוכניות שהוגשו ביחס לשטחים המצויים בתחום צווים ביטחוניים, אלא לאחר שהתקבל אישור של המפקד הצבאי לקידומן. כך, נטען, כי הסמכות המוקנית למת"ע בחוק התכנון לדון ולאשר תוכניות, אינה כוללת הסמכה לסיוג סמכות זו או לקביעת תנאים להפעלתה. לפיכך, קביעת תנאי-סף שלפיו יש לפנות תחילה למפקד הצבאי בבקשה להחרגת שטח מתחולת צו סגירה, טרם שניתן יהיה לקדם לגביו תכנית מפורטת, מהווה למעשה התפרקות של מת"ע מסמכויותיה והעברתן לידי המפקד הצבאי. עוד נטען כי ההחלטה האמורה איננה החלטה בעלת אופי טכני-פרוצדורלי גרידא, אלא מדובר בהחלטה מהותית שמשפיעה על זכויותיהם של התושבים הפלסטיניים באזור. כך, לטענת העותרים שם, כאשר נדרש אישור של המפקד הצבאי להחרגת שטח מתחולת צו סגירה, עוד בטרם נדונה הבקשה התכנונית ביחס לשטח על-ידי מוסדות התכנון המוסמכים, החלטת המפקד הצבאי מתקבלת, בהכרח, על בסיס שיקולים ביטחוניים בלבד; וזאת, מבלי שנערך האיזון הנדרש בין השיקולים הביטחוניים לבין הצרכים התכנוניים של התושבים הפלסטיניים באזור. בהקשר זה ציינו העותרים שם את ההשלכות שיש להחלטה האמורה על זכויות הקנייניות של תושבי האזור ועל זכותם להליך הוגן, וכן טענו כי ההחלטה מנוגדת לחובות המוטלות על המפקד הצבאי מכוח הדין הבינלאומי, וכי היא מגלמת מדיניות מפלה בין תושבים פלסטיניים לבין תושבי ישראל. בשים לב לכל האמור, נטען כי החלטת מת"ע מיום 1.11.2021 היא בלתי סבירה ובלתי מידתית; וכי היא ניתנה בחוסר סמכות, שכן ניתן לאמץ הסדר מהסוג שנקבע בה – שמבחינת טיבו ומהותו הינו הסדר ראשוני – רק במסגרת חקיקה ראשית. 21. לאחר שהוגשה העתירה שלפנינו, ביום 4.12.2025 ניתן פסק דין בעניין אבו עראם, שבמסגרתו נדחתה העתירה (בג"ץ 598/22 אבו עראם נ' שר הביטחון ‏(‏4.12.2025‏)). נקבע, כי מת"ע רשאית להתנות את השימוש בסמכותה בתנאים, או לקבוע עבור עצמה סדרי עבודה, מכוח סמכותה הטבועה (בפס' 19). כמו כן נקבע, כי לנוכח פסיקתו של בית משפט זה, שלפיה למת"ע (וממילא גם לוועדות המשנה, שסמכותן הואצלה ממת"ע) אין סמכות לאשר תוכניות המתייחסות לשטחים המצויים בתחומי צווים ביטחוניים ללא אישור מהמפקד הצבאי, יש לראות בהחלטת מת"ע מיום 1.11.2021 ככזו שעניינה בהקדמת העיתוי שבו נדרש מגיש הבקשה התכנונית להציג את אישורו של המפקד הצבאי – הא ותו לא. ממילא, יש לראות את ההסדר שנקבע בהחלטה האמורה כהסדר הקובע את נהלי עבודתה של המועצה ואת סדרי דיוניה בלבד – עניינים שיכולה הועדה כאמור להסדיר מכוח סמכותה הטבועה. משכך, נקבע כי ההחלטה ניתנה בסמכות (בפס' 20). בהמשך לכך, בית המשפט דחה את הטענה כי ההסדר שנקבע בהחלטה האמורה פוגע בזכויות הפרט, ומשכך יש לקבעו במסגרת חקיקה ראשית (בפס' 22). בתוך כך, בית המשפט דחה את הטענה לפגיעה בהליך הוגן, ובפרט את הטענה כי רק קיומו של הליך תכנוני מלא הוא שיאפשר איסוף של תשתית עובדתית מספקת לשם קבלת החלטה מושכלת של המפקד הצבאי, אשר תתחשב גם בהיבטים התכנוניים-אזרחיים של הבקשה, ולא רק בטעמים הביטחוניים. בית המשפט הבהיר כי בעת בחינת בקשות החרגה של מקרקעין מתחומי צו ביטחוני, על המפקד הצבאי לשקול גם את האינטרסים הפרטניים והצרכים התכנוניים של תושבי האזור, ולאזנם מול השיקולים הביטחוניים (בפס' 23). בהמשך, נדחתה גם הטענה לפגיעה בקניין בשל ההסדר הנידון, וזאת משום שההנחה שעומדת בבסיס טיעון זה, שלפיה תשתית עובדתית שתהיה פרי של הליך תכנוני מלא תגביר את הסיכוי למתן אישור מטעם המפקד הצבאי, אינה מבוססת (בפס' 24). באופן דומה דחה בית המשפט גם את הטענה לפגיעה בזכות לשוויון (בפס' 25). לבסוף, בית המשפט ציין כי תחולת "כלל ההסדרים הראשוניים" ביחס לתחיקה ביטחונית של המפקד הצבאי אינה מובנית מאליה, אך הותיר לעת עתה את הסוגייה הזו ב"צריך עיון" (בפס' 27). המשך ההליך בענייננו 22. בעקבות מתן פסק הדין בעניין אבו עראם, ובשים לב לקשירה המהותית בין עניין זה לענייננו על ידי העותרים, ניתנה ביום 11.12.2025 החלטה בעתירה דנן המורה לעותרים לעדכן בתוך שבעה ימים אם הם עומדים על עתירתם (בשים לב לקיומו של סעד חלופי). 23. במסגרת הודעתם מיום 24.12.2025 טוענים העותרים כי העתירה עודנה רלוונטית ונדרשת בה הכרעה. כך, העותרים מדגישים כי הסעד הראשון המבוקש בעתירה מתמקד בהחלטת מת"ע, שלפיה עמדת המפקד הצבאי מיום 17.6.2025 מקנה לוועדות המשנה סמכות לדחות תוכניות בתחום שטח אש 918 ללא עמדה פרטנית מצד המפקד הצבאי. לטענתם, בניגוד להחלטת מת"ע מיום 1.11.2021, שעניינה כזכור בהקדמת העיתוי להצגת אישור המפקד הצבאי, החלטת מת"ע מושא ענייננו אינה החלטה פרוצדורלית, אלא מדובר בהחלטה שמשפיעה באופן פוזיטיבי על שיקול דעת ועדות משנה, באופן שמכתיב תוצאה ידועה מראש של דחיית התוכניות שמובאות לבחינתן ללא קבלת עמדה קונקרטית מצד המפקד הצבאי; וזאת, ללא סמכות. העותרים מדגישים כי החלטה זו מייתרת את הצורך בקבלת עמדת המפקד הצבאי בבקשות החרגה; וטוענים כי בכך, למעשה, נשלל בענייננו הטעם שבגינו הותיר בית המשפט בעניין אבו עראם את החלטת מת"ע מיום 1.11.2021 על כנה, שלפיו המפקד הצבאי שוקל שיקולים תכנוניים במסגרת בקשת ההחרגה, ומאזנם מול השיקולים הביטחוניים הרלוונטיים, וממילא אין בעצם הקדמת העיתוי להצגת עמדת המפקד הצבאי כדי לפגוע בזכויות. נטען כי לפי החלטת מת"ע מושא ענייננו כלל לא נדרשת עמדת המפקד הצבאי ביחס לבקשה קונקרטית, מכאן שברי כי לא ניתן לטעון ששיקולים תכנוניים כלשהם נשקלו – וממילא נפגעה זכות מגישי הבקשה להליך הוגן. 24. העותרים מתייחסים גם כן לשני הסעדים הנוספים (השלישי והרביעי) שהתבקשו בעתירה, שעניינם כזכור בהחלטות ועדת המשנה. העותרים שבים בעיקרו של דבר על טענותיהם ביחס לאותן החלטות, תוך הדגשה כי הן מיישמות את החלטת מת"ע וכי דחיית התוכניות במסגרתן נעשתה על רקע דומיננטיות החלטת המפקד הצבאי. 25. לבסוף, העותרים אכן מסכימים כי פסק הדין בעניין אבו עראם "אכן מייתר את הבקשה השניה לצו על תנאי בעתירה הנוכחית" (פס' 13 להודעתם); אך לצד זאת מחדדים את ההבחנה בין החלטת מת"ע מיום 1.11.2021 לבין החלטת מת"ע מושא עתירתנו, לעניין הצורך בעיגון ההסדר הגלום בכל אחת מההחלטות בחקיקה ראשית. בתוך כך, שבים העותרים על ההבחנה בין אופייה הפרוצדורלי של החלטת מת"ע מיום 1.11.2021 (כפי שקבע בית משפט זה בעניין אבו עראם) לבין אופייה המהותי של החלטת מת"ע מושא ההליך דנן, וכן מדגישים שוב את הפגיעה בזכויות הגלומה בהחלטה הנידונה בענייננו. דיון והכרעה 26. לאחר עיון בחומרים הרבים שהונחו בפנינו, מצאנו כי דין העתירה להידחות מחמת קיומו של סעד חלופי. 27. במסגרת העתירה התבקשו כאמור ארבעה סעדים, ולמען הנוחות אחזור עליהם בשנית: ביטול החלטת מת"ע מיום 18.6.2025; הוראה על הסדרת סוגיית התכנון והרישוי בשטחים ביטחוניים במסגרת חקיקה ראשית, "כפי שהתבקש בבג''צ 598/22 אבו עראם (תלוי ועומד)"; ביטול החלטות ועדת המשנה; והוראה על קיומו של דיון חוזר בוועדת המשנה. 28. כאמור, ביום 4.12.2025 נדחתה העתירה בעניין אבו עראם, ומשכך אין מחלוקת כי הסעד השני שהתבקש בענייננו התייתר (ראו בפס' 9 ו-13 להודעת העותרים מיום 24.12.2025). ממילא, סעד זה לא עומד לפנינו עוד. נותרנו אפוא עם שלושת הסעדים הנוספים, אשר מופנים כנגד החלטת מת"ע וכנגד החלטות ועדת המשנה (להלן: הסעדים הנותרים). 29. בהתאם להוראת סעיף 5(א)(1) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, יחד עם הוראת פרט 2 לתוספת הרביעית לחוק, בית משפט לעניינים מינהליים בירושלים ידון בעתירה שעניינה החלטה של רשות לפי חוק התכנון או לפי צו תכנון ערים, למעט: (1) [...] (2) החלטה שעניינה תכנית תכנון אזורית או תכנית תכנון מתארית כמשמעותן בפרק שלישי לחוק תכנון ערים; (3) החלטה של מפקד כוחות צבא הגנה לישראל באזור, למעט החלטה לפי סעיף 38 לחוק תכנון ערים; (4) [...] (5) החלטה של מועצת התכנון העליונה לפי סעיף 7(4) לצו תכנון ערים; לעניין זה, "מועצת התכנון העליונה" – המועצה כהגדרתה בסעיף 2 לחוק תכנון ערים. סעיף 7א לצו תכנון ערים מורה כדלהלן: ועדות משנה למועצת התכנון העליונה 7א. (א) מועצת התכנון העליונה רשאית – למנות מבין חבריה או שלא מבין חבריה ועדות קבועות וועדות לענינים מסויימים ולקבוע להן את סמכויותיהן ותפקידיהן, ובלבד שרוב חברי הועדות האמורות יהיו מבין חברי מועצת התכנון העליונה. לאצול סמכויותיה לועדות כאמור. 30. באשר לסעד הראשון שעניינו ביטול החלטת מת"ע – כזכור, במסגרת החלטת מת"ע הונחו ועדות המשנה לקחת בחשבון את עמדת אלוף פיקוד המרכז, שלפיה אין, ככלל, לאשר תכנון אזרחי בשטח אש 918. מדובר בהנחיה של מת"ע לוועדות שהוקמו לפי סעיף 7א לצו תכנון ערים – סעיף שגם מסמיך את מת"ע לאצול מסמכויותיה לוועדות המשנה, כפי שאכן נעשה (ראו: מינוי ואצילת סמכויות של מועצת התכנון העליונה (יהודה והשומרון), התשס"ט-2009). כידוע, במסגרת האצלת סמכויות נותר המאציל בעל האחריות באשר לסמכות המואצלת, ובתוך כך הוא רשאי להנחות את הנאצל, לפקח עליו, ובעת הצורך אף להתערב בפועל באופן בו הנאצל מפעיל את הסמכות המואצלת (יצחק זמיר הסמכות המינהלית 874 (2011)). משכך, יש לראות בהחלטת מת"ע כהחלטה של רשות לפי צו תכנון ערים, שכן היא מממשת את סמכות האצילה שהוקנתה לה במסגרתו, ומשכך, הפורום המתאים לדון בעתירות כנגד החלטת מת"ע הוא בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. העותרים טוענים כי אף אם נראה בהחלטת מת"ע כהחלטה של רשות לפי צו תכנון ערים, חל בענייננו החריג הקבוע בפרט 2(3) לתוספת הרביעית לחוק, שהובא לעיל, שכן, לטענתם, "לעניין מהות ההחלטה, ברור שהחלטת מת"ע 'מתקפת' את החלטתו של המפקד הצבאי שניתנה שלא על פי סעיף 38 לחוק תכנון ערים, כפרים ובניינים" (בפס' 63 לתגובת העותרים מיום 22.10.2025). אולם, חרף הנטען, לא ניתן להתעלם מכך שהסעד הנידון מכוון באופן מפורש כנגד החלטת מת"ע, ולא כנגד החלטה כלשהי של המפקד הצבאי. אשר על כן, יש לקבוע כי החריג שבפרט 2(3) לחוק אינו מתקיים בענייננו. 31. באשר לסעד השלישי והרביעי, המופנים כנגד החלטות ועדת המשנה – כזכור, לפי פרט 2(2) לתוספת הרביעית לחוק, החלטה של רשות לפי חוק התכנון או צו תכנון ערים תידון בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים, למעט "החלטה שעניינה תכנית תכנון אזורית או תכנית תכנון מתארית כמשמעותן בפרק שלישי לחוק תכנון ערים". בענייננו, החלטות ועדת המשנה באות בגדר החלטה של רשות לפי חוק התכנון או צו תכנון ערים, וזאת נוכח אצילת הסמכויות לוועדה ממת"ע לפי סעיף 7א לצו. כמו כן, אין מדובר בהחלטות שעניינן "תכנית תכנון אזורית או תכנית תכנון מתארית", שכן אין מחלוקת שתוכניות ספאי ומג'אז הן תוכניות מפורטות (ראו, למשל, בעמ' 3 לעתירה; בפס' 19 לתגובת העותרים מיום 22.10.2025) או תוכניות מפורטות-מתאריות (ראו, מני רבים, בעמ' 2, 3, 4 ו-6 לעתירה), אשר ניתן היה להוציא מכוחן היתרי בניה, ככל שהיו מאושרות (לעניין ההבחנה בין התוכניות השונות, ומשמעות ההבחנה לעניין קביעת הסמכות העניינית, ראו: בג"ץ 62522-04-25 הכפר קרוואת בני חסאן נ' שר הבטחון ‏(‏16.6.2025‏)). משכך, נמצא כי גם ביחס לסעדים אלו נתון לעותרים סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. 32. לבסוף, במסגרת תגובתם לבקשה לדחייה על הסף ביקשו העותרים, כי גם אם ייקבע שקיים בענייננו סעד חלופי, נעשה שימוש בסמכותנו לפי סעיף 15(ד)(2) לחוק יסוד: השפיטה ונדון בעתירה. זאת, בשל טעמים מיוחדים המתקיימים לטענתם בענייננו, ביניהם הקשר ההדוק שבין הסעד שעניינו ביטול החלטת מת"ע לבין עמדת המפקד הצבאי; קיומם של הליכים משפטיים תלויים ועומדים הקשורים לענייננו; והשיקולים ההומניטריים המעורבים בסוגיה. אולם, לדידנו, אין בטעמים האמורים כדי להצדיק את הותרת העתירה על כנה בהינתן קיומו של סעד חלופי. זאת, שכן לא מצאנו כי יש בקיומו של "קשר הדוק" בין החלטת מת"ע לבין עמדת המפקד הצבאי, או בקיומם של הליכים תלויים ועומדים, כדי לגרוע מסמכותו או יכולתו של בית המשפט לעניינים מינהליים להכריע בסוגיה; וכן משום שאין להניח מראש כי בית המשפט לעניינים מנהליים לא ייתן משקל ראוי לשיקולים ההומניטריים הרלוונטיים. 33. נמצא אפוא כי בידי העותרים סעד חלופי בדמות פניה לבית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים. משכך, אין מקום שבית משפט זה יידרש לעתירה (ראו, מיני רבים: בג"ץ 57574-02-25 אבו אל תין נ' שר הבטחון, פס' 6 (20.4.2025)). למען הסר ספק, יובהר, כי איננו נוקטים עמדה ביחס לטענות העותרים לגופן. 34. אשר על כן, דין העתירה להידחות. אנו מורים כי לא יינקטו הליכי אכיפה בקשר לבנייה מושא העתירה לתקופה של 30 יום מהיום, זאת לצרכי התארגנות או על מנת לאפשר לעותרים לנקוט בהליכים המתאימים. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות. ניתן היום, כ' תמוז תשפ"ו (05 יולי 2026). יעל וילנר שופטת עופר גרוסקופף שופט אלכס שטיין שופט