אווה שטיינמץ נ. נשיאות בית הדין המשמעתי המחוזי ב"א

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 9481-06-26 לפני: כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג כבוד השופט אלכס שטיין כבוד השופטת גילה כנפי-שטייניץ העותרת: פלונית נגד המשיבים: 1. נשיאות בית הדין המשמעתי המחוזי ב"א 2. מותב בית הדין משמעתי המחוזי בד"מ 53/20 3. יו"ר לשכת עורכי הדין בישראל 4. ועדת האתיקה המחוזית ירושלים עתירה למתן צו על תנאי בשם העותרת: עו"ד מייק יורק-ריד פסק-דין השופטת גילה כנפי-שטייניץ: עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת, עורכת דין במקצועה, להורות כי תינתן החלטה בבקשה לפסיקת הוצאות שהגישה למשיב 2, בית הדין המשמעתי במחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין (להלן: בית הדין המשמעתי), אשר נתן הכרעת דין מזכה בעניינה (תיק בד"מ 53/20) – זאת מכוח הוראות סעיף 69(א)(5) ו-(5א) לחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן: חוק לשכת עורכי הדין). בחלוף כ-10 חודשים מאז הוגשה הבקשה, ומשלא ניתנה בה החלטה, הוגשה העתירה דנן. דין העתירה להידחות על הסף. כידוע, בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק, אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיהם של ערכאות שיפוט מוסמכות אחרות, לרבות בתי הדין המשמעתיים של לשכת עורכי הדין (ראו, מיני רבים: בג"ץ 6796/14 עו"ד זינגל נ' בית הדין המשמעתי המחוזי, פסקה 3 (14.10.2014)). בהמשך לכך נקבע לא אחת, בהקשרים שונים, כי אין להיעתר לסעד המורה לערכאות השיפוט השונות, להחיש את מתן החלטותיהן כל אימת שבעל דין סבור כי אלה לא ניתנו במועדן (ראו למשל: בג"ץ 8137/08 אלצאנעה נ' כב' השופטת המחוזית – ד"ר דפנה אבניאלי, פסקאות 2-1 (28.9.2008); בג"ץ 66873-04-26 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי- תל אביב (11.5.2026) (להלן: עניין פלונית)). מבלי לשלול לחלוטין אפשרות למתן סעד כאמור, הרי שזה יינתן במקרים נדירים שבנדירים, בהם הוצג במצטבר צורך דחוף בהתערבות, שיהוי קיצוני במתן החלטה, מיצוי של פעולות מינהליות-פנימיות והעדר נתיבי פעולה חלופיים (ראו בהקשר אחרון זה: בג"ץ 4536/18 לוי נ' בית הדין האזורי לעבודה בנצרת עילית, פסקה 3 (12.7.2018); בג"ץ 2004/05 לוי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 2 (10.3.2005)). אין זה המקרה שבענייננו. אכן, מצב הדברים המתואר בעתירה, בו לא ניתנת כל החלטה בבקשתה של העותרת משך כעשרה חודשים, אינו מניח את הדעת. עם זאת, לא עולה מן העתירה כי אמנם מוצו דרכי הפעולה המינהליות הפתוחות בפני העותרת. כך למשל, הגם שנטען בעתירה כי המשיבים 1 ו-3 נושאים באחריות המינהלית להתנהלותם התקינה של בתי הדין, לא מתוארת בעתירה כל פניה שנעשתה לגורמים אלה. בנסיבות אלה, איני סבורה כי ענייננו נמנה עם אותם מקרים נדירים המצדיקים התערבותנו. לא כל שכן, משעה שהסעד המבוקש עניינו בפסיקת הוצאות (בהתאם לסמכות הרשות של בית הדין המשמעתי, לפי סעיפים 69(א)(5) ו-(5א) לחוק לשכת עורכי הדין); ברי כי אין עסקינן במצב שבו "בית הדין אינו נותן החלטה בבקשה לסעד זמני בפרק זמן ממושך העלול לגרום לנזק בלתי הפיך למי מהצדדים" (עניין פלונית; ההדגשות הוספו). בשולי עתירתה טוענת העותרת, כי "מן הראוי" שמשיב 3, ראש לשכת עורכי הדין, יכונן אורגן שישמש נציב תלונות הציבור על דיינים בדין המשמעתי; וכי משיבה 1, נשיאות בית הדין המחוזי, תכונן מנגנון בקרה על משך ניהול ההליכים המשמעתיים. אלא שטענות אלה – אשר אינן מנוסחות כסעדים המבוקשים בעתירה – הועלו ללא כל תשתית עובדתית ומשפטית רלוונטית ומבלי שנזכרת כל פנייה מקדימה אל המשיבים 1 ו-3 בנושא. במצב דברים זה, אף דינן להידחות על הסף. העתירה נדחית אפוא. משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות. אוסיף כי חזקה על בית הדין המשמעתי כי ייתן החלטתו בקרוב. ניתן היום, כ"ב תמוז תשפ"ו (07 יולי 2026). נעם סולברג משנה לנשיא אלכס שטיין שופט גילה כנפי-שטייניץ שופטת